הנורמלי האחרון - סקירה וביקורת

אפשרי · 27/10/16

ובכן, הנה זה.
סקירה וביקורת על הספר 'הנורמלי האחרון' אלול תשע"ו, מאת רותי קפלר.

אפשרי · 27/10/16

1.
כתיבה טובה.
פשוט כתיבה טובה. ט-ו-ב-ה. מאוד. נעים להזכר מידי פעם שיש דבר כזה.
אולי אנשים לא מציינים את זה כי זה פשוט, אבל גם דברים פשוטים צריך לכתוב מידי פעם.

אפשרי · 27/10/16

2.
על מקומות רחוקים וקרובים.
דבר והיפוכו: מחד היה ברור שהיה משהו טוב בכך שהכותבת בחרה זירה אחת במקום שכנראה מוכר לה, הסביבה של גאולה - מקור ברוך - יפו - ושות' (מה שתושבי השכונות הרחוקות קוראים "העיר": נסעתי לעיר, הייתי בעיר). ההיכרות מוסיפה כנראה לעסיסיות של הכתיבה ולהעברת האווירה בצורה אותנטית.
מאידך, הקטע על פפוגיני (

) היה מרתק מאוד. בעיקר מפני שקשה עד בלתי אפשרי למצוא שסופר שגר בארץ שהיא ההיפך הגמור מהארץ שעליה הוא כותב, לא רק מתאר את החיים בתיאור מפורט כל כך אלא גם נכנס להם ללב ולראש בצורה כל כך מרשימה ומשכנעת ומרגישה. זה גם מראה שנערכה כאן עבודת רקע והכנה משובחת, אבל את זה עשו כבר לפני הספר הזה, כאן מדובר על התיאור של האנשים והאנושיות. פשוט היה נפלא לחוות את עולמם של שוכני הג'ונגלים. וזאת למרות שיצור קטן ושחור לוחש לי שאם אכן אבקר פעם באותו מקום, אגלה שהתלהבתי יותר מידי, עדיין כל עוד היעד הזה לא בתכנית שלי כרגע (וכנראה גם של רוב הקוראים), זה בסדר גמור לכרגע.

אפשרי · 27/10/16

3.
הנושא הטעון.
בחירת הנושא הטעון. כלומר אחד הנושאים, שהוא נושא טעון מעצם היותו "ביקורת על קבוצה חרדית". למרות שנבחר כאן כמתבקש 'בחירה קלה' כאשר נבחרו כאובייקט אנשים שאין להם לובי חזק מאחוריהם (לנשות השאלים ככל הנראה אין נציגות פוליטית ולא עיתון ובכלל הם לא אהודות בחוגים אחרים מלבדן), עדיין יש בכך משום רענון.
בהמשך לכך אטול נפשי בכפי ואקרא לסופרים ללכת בדרך זו גם הלאה. למשל, אל תתרגזו, היה מרענן אם חוץ ממאמרי השקפה משמימים בעיתונים וקווי נייעס וכינוסי בחירות, יצא גם ספר עלילתי טוב על "שויינאים מחבלים". אפשר להניח שלמרות שאולי אף חנות לא תסכים למכור אותו והוא ימכר במחתרתיות או דרך אתרי אינטרנט ושליחה בדואר, הוא יהיה הבסט סלר של השנה. (וזה עוד לפני אלו שיקנו אותו כדי לשרוף...)
ולפני שזורקים אבנים על המסך, אין סיבה שלסופרת נכבדה כחוי רוזנברג מותר לכתוב על חסידים וליטאים ועל זה אסור. (בפרט שבינינו, טרגיקה* משפחתית כפי המתוארת ב22 נדרים לא מתרחשת בדורינו על רקע חסידים וליטאים אלא על הרקע הנ"ל).

* טרגיקה - מצב טרגי, רצוף צרות

ולכותבים: אנחנו מבוגרים מספיק בכדי לא להתחיל עכשיו להכנס לנושא הזה על גבי הפורום. נכתב כאן רעיון ספרותי גרידא.

אפשרי · 27/10/16

4.
השם ה"לא נורמלי"
אי אפשר בלי השם: היה חמוד היה להכנס לחנות ספרים בין כיפור לסוכות ולשמוע מישהו שואל את המוכר "תגיד, הנורמלי האחרון הגיע"? ואז, בפנים מובכות, מסביר "כלומר הספר, אה, יש ספר כזה"

אבל לי לא יצא ברור למה זו הכותרת, בתחושה שלי הספר עסק יותר באנשים, בכתות ובדינאמיקה שסביבם, בהפרעות אישיות עם שם אקזוטי (נו, איך קוראים לזה? משהו עם איזוטופים...), בשוכני ג'ונגל ובמערב.
אבל במחשבה שניה הנורמליות היא כן חלק מהנושא.
בכל אופן יש רענון גם בשם האמורפי. (ולא "תיק מקסיקו" "22 נדרים" שזה פשוט לקחת פרט מסויים שהופיע בסיפור ולהכתיר אותו כשם)

אפשרי · 27/10/16

5.
רגישות
הרגישות שיש בספר, חכמה יש בה ומלאכה יש בה.
בכלל כל עיסוק בנושא של צניעות (=שאלים) הוא עיסוק רגיש. על צניעות צריך לכתוב בצניעות כמו שאמרו פעם.
למשל הרווק הנופש במקום הסמוך לאילת ושומר על עצמו שלא ללכת לשם.
אפשר לכתוב "אוי ווי, אילת! הרי זה מקום נורא ואיום! יותר גרוע מחוף ים! אי אפשר כלל לשמור על העינים שם! ועוד דברים וד"ל ואכמ"ל השם יתברך יצילנו. אמנם מצד שני זה מקום כל כך אקזוטי! ונפלא! ויש מצפה תת ימי! וכל הציקאבערים מהצ'ולנטיה כבר היו שם! ואני לא צדיקל! כך התמודדו בליבו היצר הרע והיצר הטוב שעות ארוכות"
ואפשר לא לכתוב בכלל.
ויש דרך שלישית רגישה וטובה ויפה. רק שבהחלט יתכן שאולי יהיה מי שלא יבין את המשמעות. אבל לא נורא.

אפשרי · 27/10/16

6.
והאלילים כרות יכרתון
חזרה לפפואה ניו גיני, למרות החצי הפי אנד שלפיו הגברת הכושית החליטה בסוף לברר על היהדות, עדיין היה חסרה לי הסתייגות מהעבודה זרה. היצר הרע של עבודה זרה התבטל, ברוך השם, וההתמודדויות שלנו היום הם חילוניות/מערביות ואינטרנט ולא עבודת אלילים.
אבל עדיין, כשקוראים בתנ"ך שכל אזכור של עבודה זרה מופיע מייד עם כינויי גנאי ("שיקוציהם") או עם סלידה עמוקה, הייתה בספר קצת יותר מידי שלווה ואי ביקורתיות כלפי הפולחנים הפגאניים, שאסורים כמובן גם לגויים. (ולפי היהדות ככל הידוע לי עבודת אלילים גרועה בהרבה מנצרות ואיסלם). אמת שיש בספר זה (ובקודמיו) הקפדה יתירה - ונצרכת - שלא להשיג את גבולם של של ספרי המוסר, ועדיין.

אפשרי · 27/10/16

7.
תודה מראש או תודה למפרע?
לעניין זוטות: לפי מה מחליטים היכן לכתוב את התודות, בסוף או בהתחלה? לי יותר נעים לקרוא בהתחלה. יש כזו מתיקות בלב אחרי הסוף, קצת טרחני לקרוא עכשיו את התודות. כמובן ששאלה זו נוגעת למי שנוהג לקרוא דברים כאלו (שהם בדרך כלל אלו הקוראים את עלוני הפרסום ואת ספרי הטלפונים וכל חומר כתוב שמגיע לרדיוס הקרוב.). יש בזה גם קשר לבעיית "השחקן ששוכח את התפקיד באמצע ההצגה". בלא נדר אתפנה לכתוב אי פעם על בעיה כואבת זו (צורות אחרות של בעיה זו: סופרת המתייעצת עם קוראיה איך לכתוב את הסיפור, או (חמור פחות) סופרת המסבירה לאחר הסיפור למה בחרה לכתוב אותו כפי שהיא כתבה ולא אחרת).
באגב, אולי כצפוי, גם התודות היו שנונות ובכתיבה מעניינת.

אפשרי · 27/10/16

8.
השאלים. הכללה או לא?

בזכות הספר הנושא עלה על שולחנות החג, ומפה לשם התברר שישנן הלובשות שאל או רדיד ללא השתייכות לקבוצה/כת מיוחדת. לא זו בלבד אלא שישנן אף כאלו שנוהגות ללבוש אותם ובמקביל לשוחח בטלפון סלולרי ברחוב (!) ואף לנהוג ברכב (!!!). האם לא היה צריך אפעס איזו הבהרה בכדי שלא יהיו הכללות שאינן נכונות?

אפשרי · 27/10/16

9.
האנשה.
זה כמובן אולי מה שמגדיר את הספר. לא האנשה של חפצים אלא "האנשה" של אנשים. העיתונאית קרינסקי אפילו מצהירה על כך איפשהו בתחילת ספר. אין בספר סטיגמות, ואין טובים ורעים, יש רק אנשים. מלובשי שאלים דרך מנשקי מזוזות (סתם...) ועד עובדי אלילים וכשפים. וכולם קיבלו זווית ראיה לא שיפוטית, מקבלת, מכילה ובעיקר מבינה. (טוב, חוץ מהרבנית חנה של השאלים. לוציפר אחד כנראה בכל אופן חייבים...).

אפשרי · 27/10/16

10.
אנד. (end)
באופן אישי יש לי רגישות לסיום הסיפור. אם הוא טוב הוא כמובן פתטי אבל אם הוא רע זה עושה רע על הלב. הפעם זה היה תפור למידותי, הפלונטרים הרציניים נפתרים, הלא רציניים לא נפתרים, עוד יריה דרמטית על אביצדק כשלא ברור איך הוא גמר כך שיצאנו איכשהו מאוזנים.

אפשרי · 27/10/16

11.
סיכום חדשות השנה.
באיזשהו שלב היה אפשר לחשוב שהספר נכתב בידי עיתונאית אקטואליה ולא בידי סופרת. לא היה אירוע חדשותי בתקופה בה הוא התרחש שלא שולב בתוך העלילה. מצב בטחוני מתוח בירושלים (ואגב היה בו הרבה אהבה אמיתית לירושלים ותיאור אותנטי שלה. ירושלמים הוקסמו ממש מהספר. וזה קשור לקטע מס' 2. ואם אחד הגיבורים שבו קיבל ג'רוזלם סינדרום - מה יהיה עם הקוראים...), פיגועי שנאה (רק שכאן לצורך העלילה הסופרת בנתה תיאור מקביל ודומה מאוד ולא את הפיגוע שאכן היה), הפגנות שמאל כנגד פיגועי שנאה, דליפת נפט מצינור קצא"א בערבה, ומחילה אם שכחתי משהו.
כעת אין לי עמדה עם זה טוב או לא טוב. אבל זו נקודה שראוי לציין אותה. (אולי זה שהגיבורים מעורבים בדיוק בכל החדשות זה קצת פלסטי. אבל טיפה טיפה.

אגב - מישהי טענה שאכן היה אירוע כזה, של ירי מוטעה על לובשת שאלים עקב המצב המתוח. אכן?

אפשרי · 27/10/16

12
שמאלנות
היה מרענן לקרוא על שמאל חרדי. טוב או לא טוב, זה סתם דבר חדש ומעניין ולא מוכר.
הייתה אולי חלוקה לא הוגנת לפיה השמאל שכלי והומני והימין עובד מהבטן. אבל אי אפשר לומר שאין בזה מן הצדק.

אפשרי · 27/10/16

ועד כאן לעכשיו.

מה הענינים · 27/10/16

יפה כתבת. השקעת הרבה.

נכתב ע"י אפשרי;2276458:
6.
הגברת הכושית החליטה בסוף לברר על היהדות

לפי הספר היא החליטה לברר על האלוקים לבדו. זה לא אומר שהחליטה להתגייר כפי שרצו כל יודעיה ומכיריה.

אפשרי · 27/10/16

נכתב ע"י מה הענינים;2276482:
יפה כתבת. השקעת הרבה.

נכתב ע"י אפשרי;2276458:

6.
הגברת הכושית החליטה בסוף לברר על היהדות

לפי הספר היא החליטה לברר על האלוקים לבדו. זה לא אומר שהחליטה להתגייר כפי שרצו כל יודעיה ומכיריה.

לחצ/י כדי להרחיב...

זה נשאר פתוח. אפשר בהחלט לדמיין שהיא תתגייר בסוף.

סביונית · 27/10/16

נכתב ע"י אפשרי;2276468:
11.
אגב - מישהי טענה שאכן היה אירוע כזה, של ירי מוטעה על לובשת שאלים עקב המצב המתוח. אכן?

היה כזה מקרה לפני בערך שנתיים, ירו על אשה כזאת בכותל, לאחר שלא עצרה כשהשוטרים קראו לה.

dLive · 27/10/16

נכתב ע"י אפשרי;2276460:
7.
תודה מראש או תודה למפרע?
לעניין זוטות: לפי מה מחליטים היכן לכתוב את התודות, בסוף או בהתחלה? לי יותר נעים לקרוא בהתחלה. יש כזו מתיקות בלב אחרי הסוף, קצת טרחני לקרוא עכשיו את התודות. כמובן ששאלה זו נוגעת למי שנוהג לקרוא דברים כאלו (שהם בדרך כלל אלו הקוראים את עלוני הפרסום ואת ספרי הטלפונים וכל חומר כתוב שמגיע לרדיוס הקרוב.). יש בזה גם קשר לבעיית "השחקן ששוכח את התפקיד באמצע ההצגה". בלא נדר אתפנה לכתוב אי פעם על בעיה כואבת זו (צורות אחרות של בעיה זו: סופרת המתייעצת עם קוראיה איך לכתוב את הסיפור, או (חמור פחות) סופרת המסבירה לאחר הסיפור למה בחרה לכתוב אותו כפי שהיא כתבה ולא אחרת).
באגב, אולי כצפוי, גם התודות היו שנונות ובכתיבה מעניינת.

דווקא אצלי התחזקה המתיקות כשפגשתי בסוף את הקטע מה"שפת אמת".
אבל תרשו לי להעלות מודעות (רק בהודעה אחת, לא מתעכב על הנושא) לבעיית ה'שמות' שמודפסים. צריך להפסיק את התופעה של הדפסת פסוקים/חלקי פסוקים על מודעות/הזמנות/עיתונים/עלונים ועוד. כך שמאד נהניתי לפגוש בקטע הזה, אבל הפריעה לי העובדה שהוא הודפס בתוך ספר קריאה. (נדמה לי שגם בתוך הספר מוזכרים פסוקים מנביא, לא?) זו בעיה גדולה.

"וּתְחִילַת דִינוֹ שֶׁל אָדָם בְּרֹאשׁ הַשָׁנָה הוּא אִם לֹא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ ח"ו. ע"כ יִזָהֵר מְאֹד בְּכִתְבֵי הַקוֹדֶשׁ לְהַצְנִיעָם בְּמָקוֹם הַמוּבחָר שֶׁבְּבֵיתוֹ וְיִזָהֵר בִּכְבוׁדָם. וּבְכָל דָבָר הַנּוֹגֵעַ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם צָרִיךְ לִיזהֵר וְיִתְקַיֵּים בּוֹ " כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" ולֹא לְהֵפֶךְ ח"ו."

dLive · 27/10/16

נכתב ע"י אפשרי;2276471:
12
שמאלנות
היה מרענן לקרוא על שמאל חרדי. טוב או לא טוב, זה סתם דבר חדש ומעניין ולא מוכר.
הייתה אולי חלוקה לא הוגנת לפיה השמאל שכלי והומני והימין עובד מהבטן. אבל אי אפשר לומר שאין בזה מן הצדק.

לא שאני מתכוון לפתוח בדיוני ימין ושמאל, אבל כשתפגוש חרדי שרוצה למסור אותך לערבים נדבר אחרת. זה בכלל לא מרענן...

וכמובן, שכחתי:
ספר מדהים. איך אומרים, "הכל עניין של איזונים".