ובזה הוכיחה האקדמיה את חוסר עקיבותה/עקביותה - שכן היא בעצמה משתמשת במלה 'תקני', ואין ש"ע כזה - 'תִּקֵּן'... למעשה, יש כאן טעות בהסבר של האקדמיה. 'תקני' מלשון תֶּקֶן (כמו 'ספרי' מן 'ספר', 'טבעי' מן 'טבע', 'יצרי' מן 'יצר' וכל כיו"ב), וגם 'עקבי' יכול לבוא מלשון 'עֵקֶב', אבל במקרה כזה תהיה משמעותו 'סיבתי' (נגזרת מ'עֵקֶב' במשמעות 'סיבה') ולא במשמעות שציינה @ליאורהA שמקורה ב'עָקֵב'.
המלים 'עקבי' ו'עקיב' הן מחודשות ולא מלשה"ק, כך שאין שום נפ"מ מבחינת כללי לשה"ק איך תהגו אותן, אבל ההגיון תומך ב'עקיב'.האם יש להחלטתם סימוכין משפת לשון הקודש?
אבל לתשומת לב כל עורכי הלשון - ציטוט 'מפי האתון' ממש (אתר האקדמיה) - ההדגשות שלי:
ועדת הדקדוק של האקדמיה המליצה על הצורה עקיב (וגם עקיבות) במשקל קָטיל. עִקְבִי אפשר לגזור רק מעִקֵב, שם עצם שאינו קיים בעברית. יש עורכים שממירים בדייקנות ובעקיבות כל "עקבי" ל"עקיב" וכל "עקביות" ל"עקיבות". אחרים מסרבים לשינוי, אולי משום שעקבי ועקביות כל כך שגורות, ואולי משום שהשינוי קשה להם. האם קביעת האקדמיה ללשון מחייבת את העורך? האם אין מחויבותו ללקוחות כוללת הפיכת לשון הטקסט לטובה ולתקנית, כלומר הולמת את המלצות האקדמיה ללשון? מצד אחד, העורך אכן מחויב בכך, מצד שני – לשון טובה אינה חייבת תמיד לעלות בקנה אחד עם הלשון המומלצת על ידי האקדמיה.
כמדומני, כל עורך מקצועי שיש לו דעות (מקצועיות, לא תחושות בטן) שונות מקביעות האקדמיה, צריך לתלות משפט זה מעל שולחן עבודתו תחת הכותרת: 'חירות העורך'...
נערך לאחרונה ב: