לא קניתי כרטיס,
חששתי מאד מוויסות
[לא יודע למה, אבל המילה הזו מפחידה אותי]
ברוך השם מצאתי חבר שהסכים לקחת אומץ ולנסוע ברכב פרטי, כמובן שזוג זלמנים כמונו שכח שגם רכב פרטי צריך לקנות אישורים וכל הנלווה לכך, חשבנו שיש חניון לרכבים ומשם שאטלים כמו כל שנה, וכל הכרטיסים זה רק לאוטובוסים נוחים וממוזגים. בעלי חניון עם שרותים אוכל שתיה וקול שירה. ולא לאנשים שנוסעים שעות בפקקים בלי שום חניון מהדרין בדרך.
יצאנו ב10 וחצי בלילה, הגענו למחסום הראשון והנה הפתעה - בלי אישור חוזרים הביתה.
אבל עם תפילות ושליחים בדמות בחורים צעירים חסידים שרק היו צריכים טרמפ למירון, מצאנו כביש שהמשטרה שכחה לסגור, אמנם לא נוח במיוחד לנסיעה אבל בסוף הגענו לאחד היישובים הצמודים למירון, ביציאה מהמושב עמדו שוטרים שלא נתנו לרכבים לעבור, וגם לא לאנשים בלי כרטיס כניסה, אנחנו כמעט התייאשנו אבל הצעירים הללו סחפו אותנו שיש דרך לעקוף את המשטרה,
פגשנו יהודי יקר מהמושב שהבית הפרטי שלו צמוד לגדר המערכת, והסכים שנעבור מעל הגדר של ביתו, סולם קטן וקצת קפיצות שלא בדיוק מתאימות לגיל, והנה אנחנו בשדות שבין היישוב למירון, צועדים ב12 וחצי בלילה בלי טיפת אור.
כליטאי לא ידעתי האם המאמץ שווה, אבל כנראה כאשר ר' שמעון מזמין אותך, אתה מגיע בין אם אתה רוצה ובין אם לא, בין אם יש לך כח או לא, וכך במשך כשעה צעדנו בחושך כמעט מוחלט [הירח היה מלא, וטלפונים כשרים עושים מעט אור] הגענו עד לכביש שמתחת למירון, ושם צעדנו יחד עם כולם, אף אחד לא ביקש כרטיס ורק סייעו לנו למצוא את הדרך הנכונה.
בשעה 1 בלילה הגענו לכניסה למירון,
אמנם לא היו יותר מידי הכנסות אורחים וכדומה, אבל אנשים פרטיים ששכרו בתים הציעו אוכל ושתיה לרוב, ישבנו לשתות כוס קפה עם עוגה טריה שזוג חוצניקים חסידיים מתוקים מדבש הוציאו לחצר ביתם, שוחחנו ומעתה עולים לציון.
השקט בדרך הוא דממה שהיא אפשר להבין, איפה קולות הרקע ואיפה השמחה פורצת גבולות, אבל מצד שני הלב דיבר, פעמים רבות הייתי במירון בל''ג בעומר, אף פעם לא יכולתי להתחבר אל עצמי ממש בתפילה מעומק הלב, הפעם הכל פרץ החוצה, אין כמעט ריקודים ואין רעשים, בלתי לה' לבדו, זה אתה והקב"ה.
מטפסים את ההר ומגיעים לנחשים המובילים לציון, ההרגשה הייתה שלא לחינם נקרא השביל עם מעל חמשה מחסומים נחש, הוא כבר עתיק יומין כאן. במחסום הראשון תור ארוך, עומד עם ספר תהילים מנסה לתפוס כל רגע עד שנעבור את המחסום, אחרי כמה דקות ארוכות מידי עוברים את המחסום הראשון, חמשה מטר אחריו עוד מחסום, אבל כאן שוב פוגשים את אותם שני צעירים שכבר הספיקו לאכול בשר ולשתות יין, ולהציע לנו לעבור מאחורי הקראוון המונח שם, בינו לבין הקיר כמה סנטימטרים, וקצת דוחק והרבה רצון חמקנו ממחסום נוסף, עוד כמה רגעים ושוב מחסום, ושוב המתנה, קצת דחיסות מרגישות, ואתה בפנים.
בתוך הציון הנחש מוביל אותך לכמה שניות של הוד קדושים, שקט ודממה - ברקע קולות בבקשה למהר, אתם חוסמים אנשים אחרים, רוב רובו של הציון מוקף גדרות, שביל צר מוביל מפתח לפתח בשניות בודדות. כל ניסיון להעצר לשניה רק להביט ולהתרגש לא אפשרי.
יוצאים מהצד השני, ועכשיו יש זמן לנוח.
בקבוק מים וספר תהילים מוצא פינה שקטה ליד ציונו של הלל הזקן, מתיישב על גדר אבן נמוכה ואומר תהלים, חושב לצאת עוד כמה רגעים, אבל הרגעים הופכים לדקות, משם לשעות, וההחלטה הפשוטה נשארים לשחרית.
ברבע לחמש אנחנו שוב פוגשים את החברים החדשים שלנו, שני בחורים חסידיים שמציעים לנו לעלות לאיזה פינה לריקוד לפני תפילה עם מדורה קטנה זורקת אש אבל המון אש בעינים, מתפללים שחרית,
כשיורדים מההר טעונים בכוחות ואנרגיה חדשה, פוגשים חברים שיצאו ב11 בלילה ורק עתה זוכים להגיע לאדמה יצוקה במעלה ההר, אנחנו מבינים שצעידה של שעה בחושך הייתה עדיפה עשרת מונים.
אין קפה בהר רק עוגות של אותה מאפיה בכמה סגנונות, בקבוקי מים ומתחילים לצעוד לכיוון הרכב, מוצאים איזה בחור יקר שתמורת שקלים בודדים הסכים לקחת אותנו לרכב שלנו, אבל לא הבנו שהבחורים הצעירים מהלוך גם חושבים לחזור איתנו, והם העמידו אותנו על טעותנו, רק מתיישבים ברכב ושיחת טלפון קצרה הבהירה לנו שהם בדרך אלינו, איך השגתם את המספר שלנו, הא... קל מאד, שמענו שהתקשרת לפלוני אלמוני, אז התקשרנו אליו לבקש את המספר שלך, נחמד מצידכם.
מתחילים בנסיעה והנה הפתעה - אין אפשרות לצאת, נכון יש מחסום לכיוון הכניסה אבל גם לכיוון היציאה, המושב שבו חנינו סגור מכל הכיוונים, מחוסר ברירה יוצאים בשביל צר בין שדות וכרמים, הבחורים החמודים הללו מלאי מרץ ואנרגיה לא מוכרת מסבירים לנו שמטר מכאן זה האידרא, איך אפשר לפספס, ושניה אחרי זה - רבי טרפון, ומשם ממש בדקה וחצי זה רבי יונתן בן עוזיאל, ומשם ממש קרוב זה מערת אלקנה, ואם רק תפנו פה ימינה ומשם שמאלה תגיעו לרבי יהודה בר עילאי, אפילו הרב מרדכי אליהו היה עושה שם הדלקה [איזה כייף שאתם מכירים אותו] וממש ממול זה בניהו בן יהוידע [אתם יודעים שהרמח''ל עלה על גחונו כשהתקרב לציון של בניהו בן יהודיע] ואם תעצרו רק כאן יש כאן מעיין קר, אפשר לחזור מרבי שמעון בלי לעצור במעיין נו באמת, איך חשבתם אחרת.
זרמנו, בכל מקרה אנחנו כבר בצפון, ועם המון מצב רוח ושמחת חיים של חברה צעירים ומתוקים, בדרך שמענו סיפורי חסידים, הערצה לכל מיני אדמורי''ם חלקם מבוגרים וחלקם ממש צעירים, הכרנו עולם חדש שפחות מוכר, אפילו ניסנו להציע שידוך שכנראה היה פחות מתאים,
עצרנו בתחנת דלק, והסברנו שמכאן זה עד בני ברק, הם התלבטו - איך אפשר לפספס את מערת אביי ורבא, הרי אתם כבר ממש באזור, אבל בסוף נכנעו ורק ביקשו מוזיקה בקולי קולות [אתם ליטאים לא תבינו את האורות שלנו], לשמחתנו אחרי כמה רגעים הם נרדמו, ובכניסה לבני ברק הסבירו שהם בכלל לא אכפת להם איפה לרדת, הכל קרוב, אבל אם אנחנו לא ממהרים אז רק שניקח אותם לפה ולשם, כי הם עייפים ורוצים ללכת לישיבה כמה שיותר מהר....
סיכום - המשטרה לא הבינה את הארוע, המארגנים מעולם לא עלו למירון להתפלל, היועצים לא ידעו שיש אנשים שאצלהם ל''ג בעומר זה לא מוזיקה והכנסת אורחים אלא משהו עמוק הרבה יותר, והמערכת כולה עבדה על פי מחשבה - יש כאן איזה מגזר שהתקשורת לא מכסה, נראה להם איך חוגגים.
טוב, יצא קצת מידי ארוך, אז אולי המנהלים ירצו למחוק קצת, כתבתם שזאת אופציה
הנושאים החמים
הנושאים החמים
