מידע שימושי הייתי שם! מירון תשפ"ב

[תושב מאה שערים]

יש לי הרבה מאוד מה לכתוב אבל למען שלום האשכול ושלום הניק שלי אז רק כמה מילים
הייתי במירון מלפני ל"ג בעומר עד כמעט השקיעה מכיוון שלא רציתי לסמוך על השלטונות בעניין שהם לא מבינים בו אבל לאחר שכולם מציינים את הפרוייקטור ואת המשטרה שניהלו את האירוע מבלי שיש להם הבנה מינימלית לא ברבי שמעון לא בל"ג בעומר ולא במירון ולא בציבור אני חושב שראוי להבין שגם היועצים ויחצי"ם החרדים שעזרו לפרוייקטור הם מציבור שגם אין להם הכרה מינימלית באירוע הזה וגם לא בציבור שעולה מירונה

ספוילר

תארו לכם שהיו מתייעצים עם הצוות היקר של הרב קופרשטוק ז"ל שחיים את הנושא עשרות שניםועושים מסירות נפש למען רבי שמעון ולמען ההילולא והיו שנים שאכן זה היה בתיאום איתם והכל היה נפלא

והעיקר חשוב לציין הפעם בהפוכה
ידוע לכולם את הערכתי ואהבתי למשטרת ישראל אבל אני חייב לציין את ההאיפוק העצום שנקטו בו השוטרים לאורך כל היום ראיתי שהם ממש הוזהרו בפקודה לא להגרר לאלימות וברוב המקרים הם עמדו בזה בכבוד וזה לא קל בפרט לאנשים כאלה הבנתי את הנאמר איפוק זה כח ובפרט שהוחלט לעזוב את המקום ולא "להשליט סדר" שהיה חלילה נגמר שפיכות דמים ח"ו בעניין הזה הם ראויים להערכה

 

[דוּבי]

רכשנו כרטיסים באתר לשעה 21:00 מב"ב.
הנסיעה הייתה די חלקה עד החניון הראשון, חניון אליקים שם היה מים ושירותים (האטרקציה היחידה.)
אחרי 20 דק' ב"ה שחררו אותנו , לאחמ"כ האוטובוס בא להיכנס לכיוון צומת חנניה אבל החזירו אותנו לאליפלט.
2.5 קלימוטר לפני החניון, פקק עומד. שהתברר בכוונה (לא היה לשוטרים כח לבלגן מהתסכול בחניון.)
אז עמדנו באותו מקום שעתיים וחצי מפרכות ללא אפשרות לרדת מאוטובוס שלא נדבר על שירותים מים ואוכל .
עד שנכנסנו לחניון כל אחד מהסדרנים אומר לנהג הוראה אחרת והאוטובוס הסתובב ממקום למקום.
לאחמ"כ ירדנו, לפחות שם הגיע אמבולנס של איחוד הצלה שחילק שתיה וכן גם אנשים טובים דאגו לחלק קצת אוכל.
משם הובילו אותנו לחניון עין הוזים, האוטובוס גם שם הסתובב סביב עצמו עד שעצרו אותנו, שאלנו למה הגענו והשוטרים ענו שהם לא יודעים. לאחמ"כ המשכנו למירון.
הנסיעה ארכה לנו 7 שעות מתישות ומייאשות!!! ואז חיכו לנו 5 מחסומים (שביל מהדרין. ובאמת שמתי לב שרק שם היה כזה הרבה.)
כל מחסום הבטיחו לנו 10 דק' המתנה שהתארכו להרבה יותר. היה חנק צפיפות דחיפות של השוטרים ושל האנשים, כל דקה השוטרים מרחיקים עוד מטר ואז כמובן אחרי סיוט של כ"כ הרבה זמן דחיפות של האנשים. ו... לבסוף נפרץ המחסום.
במחסום השני פתאום הגיעו שוטרות (שצחקו עם השוטרים שם.) האנשים במקום ביקשו יפה מהמפקד שיזיז את השוטרות, בכל זאת בחרנו שביל מהדרין ושזה מפריע לאנשים, והוא התחיל לצעוק שאף אחד לא יעיז להגיד לו מה לעשות. ואז התלעטו הרוחות ואז התחילו מכות של השוטרים ולבסוף נפרץ וכך גם קרה בשאר המחסומים.
הכניסה לציון הייתה כואבת שביל עם גדרות של בהמות רחוק מהציון. השוטרים גלויי הראש בתוך הציון
(כובע משטרה לא היה מזיק) דוחקים באנשים, אין אפשרות לנשק את הקבר, בקושי זמן לבקשה.
מוזיקה לא הייתה בכלל בשעות שאני הייתי 4:15 - 7:00 כאב לב ועוגמת נפש.
ההרגשה הייתה קשה מנשוא היה מפקד בכיר שהתנצל ואמר שממש לא נחמד להם לעשות את זה והכל זה הוראות מלמעלה.(הוא גם אמר שההר באותו הזמן לא הגיע בקושי ל11,000 בעין שלי זה היה נראה גם פחות ההר היה ריק.)במקום לעשות סדר ולשמור היה בלגן. עם אטימות לב שאין לתאר דחפו אנשים במורד ההר על סלעים.
ושמתי לב שכל המצקצקים בלשונם על הדאגה של השלטון לחיי אדם, ועל החייתיות שאחזה בציבור.
לרוב אף אחד לא עבר את משא ההשפלה וההתעללות לשמה הזאת ...
התברר שמי שקנה כרטיס ועשה את כל ההוראות הפסיד... ומי שלא, הרוויח!!! דחקו את הציבור לעבור על החוק.
סליחה על ההודעה הארוכה פשוט השתדלתי לציין את כל מה שראו עיני...

 

[יהלום-יצירות מלוטשות]

אין ספק, השנה מיעטו בכבודנו, דרסו עליו, כמעט מחצו אותו. ​

הר שקט, עצוב קמעה, קיבל את המפללים. ויידום אהרן.​

פעמים בזמנים כאלו, יותר מתמיד, עלינו להתחבר לנקודה האמתית, הפנימית - ​

לזכור ש'רבי שמעון' - נותר אותו 'רבי שמעון' של לפני שנה, גם של לפני מאתיים שנה.​

נותר מעודו מחכה, מצפה, אוהב ומחבק. ​

אז אמנם מחקו לנו את ה'הילולא', את הטקס המרגש הזה - ​

אבל יהודים - הבה נחזק את עצמנו שזכינו להיות שם! אף השנה זכינו להקריב מעצמנו חלבים ודמים, אכזבות וגאוות - בשביל לזכות להגיע. פשוט להגיע ולהיות שם.​

אז נכון שאולי הלב היה אטום מעט, נדבק מן האטימות הגבוהה ששהתה על ההר. נכון שההמתנות חסרות המים בחניונים עושים משהו לבן-אדם. ​

אבל אם נתעלה מעל הקושי הטבעי (אוי, כמה קושי) - יתכן מאוד ונבחין שככלות הכל, יש תנא בעולם, הילולא הייתה כאן. ואם זכינו ליטול בה חלק, מקרוב יותר או פחות - אזי זכינו!​

ככל שהכבוד יותר מפורסם וחיצוני - כך מתרבים עליו החולקים והמרננים. כמה שהוא יותר אמיתי, עקבי, מחובר למטרה ושקט - הוא מתרבה בשקט, צובר תאוצה. כיוון שעיקר מטרתו אינה הכבוד, אלא מעשה האמת.
וכה דברי רבי נחמן מברסלב "(ליקוטי מוהר"ן, קמא, ו'):
"כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו (משלי כה ב): "כבד מלכים חקר דבר", והכל חוקרים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה.

אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד אלהים, ואז אין בני-אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר (משלי כה ב): "כבד אלהים הסתר דבר", כי אסור לחקר על הכבוד הזה".

 

[sol key]

אח שלי נסע מצפת למירון בטרמפ ללא כרטיס
הוביל את הנהג שהסכים להעלות אותו דרך שדות וחורשות- אח שלי מכיר את כל השטח חלק והפוך...
אחרי נסיעה לא מוגדרת הם הצליחו להתקרב להר - מהשדות, חנו את הרכב ומשם המשיכו ברגל

אח שלי אמר שהיה לו ממש חוויה...
את המחסומים בפנים עבר מהצדדים..
נכנס לציון כמה שניות
והלך לאוהל של הכנסת אורחים..
חזר באורות!

 

[ANK]

אחרי הכל, אין לי מה להוסיף, פשוט מזדהה עם כל מילה,
תוספת קטנה, כשהגדרות נפרצו, והמחסומים זזו, זה ממש לא היה רק קיצוניים, ממש לא.
זה היה המון של אנשים שהתייבשו בשמש הקופחת, ולא בדיוק הבינו מה רוצים מהם, כנראה שכולם הגיעו לקצה הסיבולת.

( לא נכנס כלל לדיון הזה ) רק מתאר את המציאות כפי שהייתה.
חבל

 

[תורת עולם]

אני לא רכשתי כרטיס מלכתחילה כי הבנתי שברגע שאנחנו בשליטה שלה הם יתנהגו איתנו (כחרדים) כצאן לטבח כפי שראו שבכל ההכנות לא רצו לשמוע מאף אחד מה הצורך במקום וביום הזה
נסעתי לצפת עם קהילה מסוימת שרקדו עם הילדי החלאקה שלהם באיזה בית כנסת גדול בצפת משם המשכתי רגלי ליציאה מצפת והשוטרים שם העלו אותי על אוטובוס שעבר (לא לפני שרב עם הנהג שלא רצה לאסוף עוד אנשים) הגענו לחניון ויסות עין הוזים וכמו לכולם הכניסו את האוטובוס להמתנה (וכאן המקום להודות לצוות איחוד הצלה שחילקו בקבוקי מים) ביציאת עמדו שרשרת מג"בניקים שלא נתנו לצאת (מהכלא הפתוח) אני עם עוד המון אנשים (ביניהם גם נשים) טיפסו על ההר והתחילו לצאת לשביל ביריה שמוביל למירון אחרי כשעה הגענו לצומת (ליד ספסופה) ואז המון שוטרים לא נתנו לעבור והכריזו תחכו בצל אנחנו מביאים אוטובוס ואחרי שנקבל אישור שההר התרוקן נעלה אותכם למעלה ורק למי שיש כרטיס (כמובן שההר היה ריק שפי שדיברתי בטלפון עם כמה חברים ששהו כבר במירון) וזה היה אחרי הפריצה למערה בערך בשעה 3.00 אחה"צ) הציבור לא זז משם וראו שמגיעים עוד ועוד אנשים מהשבילים עצרו 2 אוטובוסים ריקים והעלו את כולם עד הכניסה למושב - נכנסתי בשער י' וכמובן הכל פתוח (כל השוטרים עזבו) עליתי למעלה התפללתי מנחה בשטיבלאך והמשכתי עד הכניסה לציון שם פגשתי את האברכים היקרים שמכוונים כניסה ויציאה נכנסתי לציון בקשתי את בקשתי ויצאתי למרפסת הכהנים וסיימתי את כל ספר התהילים וקצת לימוד זוה"ק
ויצאתי מכיון מערת ר' אלעזר לשטח תולדות אהרן הדלקה מאולתרת וריקודי קודש (קצין כיבוי התקרב לאזור וצילם באייפון שלו וחזר) ירדתי מסביב (המדרגות החדשות) לכיון שטח תולדות אברהם יצחק שם יש גם הדלקה והגברה מאולתרת עם מוזיקה של נגן וריקודי קודש ירדתי ללמטה אהל אור הרשב"י טעימה ולשאטלים נסעתי לפרוד - השעה 8.00 בערב לפני הכניסה לפרוד - מבצע משטרתי על הכביש עוצרים את האוטובוס ניידת ואופנועים רדפו אחרי ארבע אברכים וילד חלאקע שהצליחו לברוח מהכלא הפתוח - חניון ויסות פרוד - העגלה עף לכביש ואחד אברכים חטף את החתן ברגע האחרון אחרי כמה ויכוחים הביאו שאטל והעלו אותם ועוד ויכוחים לאן ואז העלו אותם למירון - שוטרים אדיבים.
ב"ה יצאתי עם אוטובוס משם לבית 10.30 בלילה היתי בבית
קבלתי הזמנה אישית מר' שמעון - הייתי גם בשבת אויפרוף ויהי רצון שיתקבלו תפילתי יחד עם תפילות כל עמך לרצון לפני אדון כל.

 

[יעבץ]

בקצרה:
יצאנו באופן מאורגן בחמישי לפנה"צ דרך החסידיות עם אישור. לפני ההגעה לאליקים התפרסמה הידיעה שעוצרים את כולם ונותנים לציבור להתייבש, קבלנו החלטה ש'עוקפים' את החניון, אחרינו היו עוד כמה אוטובוסים שהחליטו להמשיך אחרינו ולעקוף... לא אלאה את הקוראים, נסענו דרך כמה כפרים ערביים ודרוזיים, הדרך לקח אמנם קצת יותר, כארבע שעות פלוס. את המחסומים עברנו חלק עם הרבה תפילות וסגולות, והופ... הגענו עד לחניון שש ואחרינו נשתרכו עוד כמה אוטובוסים. עלינו למעלה רגע אחר הפריצה, התפללנו במערה, רקדנו בחצר, הגענו עד לציון הק' תוך הדרכות וניהול של סדרנים מאנ"ש. רקדנו מסביב למדורות במקום, והרגשנו כמו שלא הרגשנו מעולם.

 

[שימיגם]

אני יצאתי משם עם הערכה גדולה מאד למשטרת ישראל
ראו בחוש שחשוב להם שלא יהיו פצועים ח"ו
אין אפשרות אחרת אלא להגיע למסקנא שזו הוראה מלמעלה לשמור על החיים
אח, איזה איפוק וסבלנות ברזל הם הפגינו כלפינו!
נראה לכם שזה קל לשוטר חילוני לראות חרדים מול העיניים ולא לכסח להם את הצורה סתם כך, בלי סיבה?!

ל כ א ו ר ה

 

[למהלא]

רכשתי כרטיס דרך נסיעה מאורגנת, למרות שכל הזמן חששתי מאז התפרסם שיש חניוני ויסות.
ביום ל"ג אחרי ששמעתי על הבאלגן ששורר בחניוני ההסגר (ויסות בלע"ז) החלטתי שאני עולה על אוטובוס ללא אישור, התוכנית הייתה להגיע כמה שיותר קרוב למירון ושם לשמוח בשמחת הרשב"י או לעלות רגלית למירון, יצאנו באיזור 1:30, בדרך כבר שמענו על הפריצות וכמה שהתקדמנו לכיוון מירון שמענו שהמשטרה הסתלקה מאיזור הציון המשכנו בדרכים חלופיות עד למחסום אחד קרוב למירון שם עצרו אותנו למשך כחצי שעה, בנתיים יצאנו בריקוד ספונתי בר יוחאי, עד לאישור להמשיך, (ובנתיים שמענו שגם אלו שנסעו עם אישור לא עצרו בחניון ההסגר כדי לא להיתקע שם, וב"ה הגיעו גם הם למירון) עברנו עוד כמה מחסום כשכל הזמן רואים אנשים נשים וטף שמשתרכים רגלית אחרי שעצרו את האוטובוסים שלהם והמשכנו עד לפקק שהשתרע קרוב למירון ירדנו והלכנו רגלית דרך של כעשר דקות עד לכניסה ליישוב, בשעה 7:30 בערך דרך של 6 שעות, שם עוד ראינו איזשהו מחסום או זכר לזה כשהמשטרה עודנה עומדת שם ונותנת לכולם לעבור בלי אישורים וכו'.
מאז שנכנסתי למירון בדרך מהדרין כבר לא ראיתי שום שוטר בעינים המשכתי לכיוון שטח תולדות אברהם יצחק והמערה היה יחסית מאוד ריק, מחוץ לחצר הציון כבר עמדו הסדרנים מאנ"ש שביקשו מהציבור לשמור על סדר הכניסה והיציאה נכנסתי דרך החצר ליד הריקודים הסוערים הגעתי למערה עצמה לתחילת התור שם עמד הציבור ועבר בסדר מופתי ליד הקבר כשכל הזמן מדרבנים את הציבור לעבור הלאה ולא להתעקב ליד הקבר בלי אלימות ובלי דחיפות וב"ה כולם התחשבו בציבור הממתין ועברו הלאה לפנים המערה להתפלל או לעבור חזרה החוצה דרך מרפסת הכהנים שנפרץ (אחרי שחיזקו את הגדרים הרעועים שהגדירו שוטרי בטיחות שלנו במקום המדרגות)
אחרי זה הגעתי לשטח תולדות אברהם יצחק שם התקיימו ריקודים סוערים ליד מדורות מאולתרות (מגודרות כמובן) ועליתי לשטח תולדות אהרן שגם שם התקיימו ריקודים ומדורת ל"ג בעומר.
נכנסתי שוב למערה ויש לציין שאת ההתעוררות שהורגש שם לא הרגשתי הרבה זמן, כשבליבי נשאר רק להצטער על כל אלו עם הכרטיסים שלא הצליחו להגיע כשרוב רובו של אלו שנסעו ללא כרטיס הגיעו ב"ה מי בהליכה ארוכה ומי בהליכה יותר קצרה
בערך בשעה 11 חזרנו מליאים בהשפעות טובות שקיבלנו אצל רבי שמעון

 

[002]

רציתי לעלות למירון בצהרי יום חמישי.
בכל האתרים דיווחו על המתווה "המעולה" שעובד מצויין, על האלפים שבמירון עם שידורים מיוחדים מהאולפנים החגיגים, על כל מה שקורה בל"ג בעומר במירון .

רק דרך שני אתרים בלבד הבנתי את הכאוס הנוראי שהולך במתחם.
נשארתי בבית, כדי לא ליסוע 3 שעות ואחר כך לחזור ממירון בבושת פנים בלי להיכנס לציון.
ויש לציין לשבח את מי שמעודכן במה שקורה בשטח, ולא מעלה בעיקר כתבות יח"צניות כאילו הוא משקף את מה שקורה בשטח. [בערב שאר האתרים ישרו קו וגם התעדכנו במה שקרה....]
ניחשתם נכון
הידיעות המעודכנות בזמן אמת היו ב:
איש את רעהו - אתר פרוג
כל רגע: מבזקים

 

[חושב123]

רכשתי כרטיס דרך נסיעה מאורגנת, למרות שכל הזמן חששתי מאז התפרסם שיש חניוני ויסות.
ביום ל"ג אחרי ששמעתי על הבאלגן ששורר בחניוני ההסגר (ויסות בלע"ז) החלטתי שאני עולה על אוטובוס ללא אישור, התוכנית הייתה להגיע כמה שיותר קרוב למירון ושם לשמוח בשמחת הרשב"י או לעלות רגלית למירון, יצאנו באיזור 1:30, בדרך כבר שמענו על הפריצות וכמה שהתקדמנו לכיוון מירון שמענו שהמשטרה הסתלקה מאיזור הציון המשכנו בדרכים חלופיות עד למחסום אחד קרוב למירון שם עצרו אותנו למשך כחצי שעה, בנתיים יצאנו בריקוד ספונתי בר יוחאי, עד לאישור להמשיך, (ובנתיים שמענו שגם אלו שנסעו עם אישור לא עצרו בחניון ההסגר כדי לא להיתקע שם, וב"ה הגיעו גם הם למירון) עברנו עוד כמה מחסום כשכל הזמן רואים אנשים נשים וטף שמשתרכים רגלית אחרי שעצרו את האוטובוסים שלהם והמשכנו עד לפקק שהשתרע קרוב למירון ירדנו והלכנו רגלית דרך של כעשר דקות עד לכניסה ליישוב, בשעה 7:30 בערך דרך של 6 שעות, שם עוד ראינו איזשהו מחסום או זכר לזה כשהמשטרה עודנה עומדת שם ונותנת לכולם לעבור בלי אישורים וכו'.
מאז שנכנסתי למירון בדרך מהדרין כבר לא ראיתי שום שוטר בעינים המשכתי לכיוון שטח תולדות אברהם יצחק והמערה היה יחסית מאוד ריק, מחוץ לחצר הציון כבר עמדו הסדרנים מאנ"ש שביקשו מהציבור לשמור על סדר הכניסה והיציאה נכנסתי דרך החצר ליד הריקודים הסוערים הגעתי למערה עצמה לתחילת התור שם עמד הציבור ועבר בסדר מופתי ליד הקבר כשכל הזמן מדרבנים את הציבור לעבור הלאה ולא להתעקב ליד הקבר בלי אלימות ובלי דחיפות וב"ה כולם התחשבו בציבור הממתין ועברו הלאה לפנים המערה להתפלל או לעבור חזרה החוצה דרך מרפסת הכהנים שנפרץ (אחרי שחיזקו את הגדרים הרעועים שהגדירו שוטרי בטיחות שלנו במקום המדרגות)
אחרי זה הגעתי לשטח תולדות אברהם יצחק שם התקיימו ריקודים סוערים ליד מדורות מאולתרות (מגודרות כמובן) ועליתי לשטח תולדות אהרן שגם שם התקיימו ריקודים ומדורת ל"ג בעומר.
נכנסתי שוב למערה ויש לציין שאת ההתעוררות שהורגש שם לא הרגשתי הרבה זמן, כשבליבי נשאר רק להצטער על כל אלו עם הכרטיסים שלא הצליחו להגיע כשרוב רובו של אלו שנסעו ללא כרטיס הגיעו ב"ה מי בהליכה ארוכה ומי בהליכה יותר קצרה
בערך בשעה 11 חזרנו מליאים בהשפעות טובות שקיבלנו אצל רבי שמעון

גם אני עברתי את המסלול המתואר בזה עם בריחה מכלא עין הוזים דרך היערות, והכל בגלל שהתפתיתי לקנות כרטיס ואישור שהיה בהר.
חוץ מהרשעות של הפרוייקטורים ומארגני ההילולא למיניהם, היה כאן בעיקר טיפשות, והם איבדו את האפשרות לשיתוף פעוולה של הציבור לשנים ארוכות.

 

[ESTI.]

ברוכהשם! זכיתי להגיע למירון!
אני כבר שנים נוסעת
אבל השנה הערכתי את הזכות הזו יותר מכל שנה
את הנסיעה הזו למירון תכננתי כבר שנה שלמה
הייתי שם שנה שעברה-מול העינים שלי הריצו מיטות ועליהם אנשים במצב צבירה לא ידוע
זה הרגיש כמו סרט אימה מתמשך ,לקח לי זמן להבין שעברתי שם סוג של טראומה
ולקח לי שנה שלמה לעכל את כל המ שעברתי שם ולהתאושש
בדיוק בגלל כל זה רציתי מאוד לנסוע אבל באותו מיה חששתי
חששתי שהפגישה עם מירון באותו תאריך שנה אחרי תעורר בי את החויה הקשה שעברתי שם
אבל הלטתי שזה מה שיעשה לי טוב וקיבלתי את ההחלטה
אבל פה זה לא נגמר נתקעתי בדקה ה90 בלי כרטיס לשעה הרצויה
בסופו של דבר לאחר חיפושים רבים הצלחתי לקנות כרטיס
אבל פה הסיפור לא נגמר
ביום ל"ג בעומר יצאתי מביתי בחיפה לכיון מירון נסיעה שבזמן רגיל לוקחת שעה וחצי
לקחה לי שעתיים עד לחניון בכרמיאל אז עצר אותנו שוטר והידע שההר נסגר ועלינו לחזור
לא ויתרתי החלטתי שאני מגיעה למירון ויהי מה אחרי המתנה של כשעה בכרימאל
עליתי על אטובוס לצפת
מתוך תקוה שמשם יהיו שאטלים
ושההר יפתח למתפללים עד אז
למעשה תנקעתי בפקק ארוך ומסייט ו..עיפתי
החלטתי שאני מגיעה לצפת הולכת לקבר הארי וחוזרת הביתה...
חשבתי שאין טעם לנסות להגיע להר כשמסתומה אין כניסה (כמו ששמעתי ברדיו בדרך..)
בתכלס הגעתי לצפת ב19:00 בערב
ומשם קרה הנס
ירדתי בתחנה ואחרי הליכה קצרה הגעתי לתחנה שממנו יצאו שאטלים למירון
אחרי המתנה קצרה +נסיעה הגעתי למירון!
נכנסתי לישוב פחדתי שעוד שניה ידרושו ממני אישור כניסה/ימנעו ממני להיכנס
אבל נכנסתי אוף אחד לא עצר בעדי
הגעתי עד למעלה בלי שום הפרעה!!
לסיכום-זה היה מאתגר אבל שווה למדת מסר חשוב-אם אתה רוצה משהו אתה בסוף תשיג אתו..
לגבי המשטרה הדעה שלי היא שעדיף אלף הגבלות מאשר אסון נוסף חלילה
אבל עם זאת מקוה ששנה הבאה יצליחו למצוא את הדרך לקיים הילולא שמחה ולא מדכאת כמו שהיתה השנה
אבל ! וזה חשוב יותר מהכל! בבטיחות וזהירות!

 

[לוטם]

אנחנו נסענו.
דבר ראשון, חוץ מהאוטובוס - לא היה שימוש לכרטיס!
אף אחד לא ביקש לראות אותו,
ולא הוציאו אף אחד ממהר כי הוא עבר את ה 4 שעות. (מה שאני ראיתי.)
הנסיעה... -
5 שעות נסיעה שכוללות ייבוש של שעתיים בחניון...
(הנהג אמר 5 דקות הפסקה, כשחזרנו לאוטובוס הוא הודיע שאין אישור מהמשטרה לצאת לדרך.)
בחניון הדליקו מדורה, השוטרים כיבו אותה והדליקו להם מדורה נוספת... השוטרים בסוף רקדו גם הם...
טוענים שזה מה שגרם לשוטרים לתת לכולם להמשיך בדרך כי שניה אחר כך נתנו לכולם אישור לצאת...
למירון הגענו באיחור, כל שהיינו פחות שעות.
אבל מה שהכי כואב, לא הייתה הרגשה של הילולה.
אין שירים.
שקט.
אין הרבה אנשים.
מחכים שהציון יתרוקן ומכניסים את הנגלה הבאה...
מה שטוב בזה שנכנסתי לציון 3 פעמים...!
ועוד משהו קטן,
פרגון לכל החבדניקים,
שהניחו תפילין לשוטרים...
זה היה מחזה משובב.
אשריכם ישראל!
לסיכום:
היה בסדר. לפחות בשעות הלילה. ב"ה.
העיקר הגענו לשלום. התפללנו. וחזרנו לשלום.

 

[ynigun]

עליתי על אוטובוס בשעה 17:20 בערב ל"ג בעומר
אחרי כל העיכובים בחניוני הויסות הגעתי בערך בשעה 23:30 (קצת אחרי אלו שיצאו באוטובוס של 15:00).

עליתי בדרך מהדרין בשביל לגלות שהוא חסום ושוטר מציע באדיבות להמשיך עד סוף הרחוב ולעלות בדרך הרגילה.
מצאתי חברותא כדי לעלות בלי להסתבך במעבר בין שני נשים, ויתרתי על התענוג של הליכה בסרט נע רק כדי להגיד שלום לציון מרחוק והמשכתי לרחבה של באיאן, שם גיליתי שאין מוזיקה רק מעגלים עם שירה פשוטה של אנשים שמנסים קצת לשמוח (ליתר דיוק היה תזמורת שנגנו על הגג של הציון אבל הרמקולים לא פעלו), הצטרפתי למעגלים בנסיון לשמוח עם מה שיש, אחרי קצת ריקודים ירדתי לרחבת תו"א ושם גיליתי פשע נוראי של קבוצת אנשים שהדליקה מדורה קטנה ה"י, אבל משום מה לא נראה שום שוטר באיזור.

בשלב הזה יצאתי למצע חיפוש אחרי שירותים
בסוף מצאתי בעליה מסוף שביל מהדרין לכיוון הכניסה לציון.
אבל משום מה הוא היה בלי תאורה למרות שנראה שיש לו אפשרות כזו

כמובן שבפנים הוא היה מטונף כאילו עברו בו אלפי אנשים
לכאורה הם אפילו לא טרחו לנקות אותו לפני האירוע, כי השביל מהדרין היה רוב הזמן חסום ובכלל לא הספיקו לבקר בהר כל כך הרבה אנשים, אחר כך מצאתי עוד שירותים בירידה מהרחבה של באיאן לתו"א אבל גם הוא היה בלי תאורה ולא היה נראה במצב יותר טוב מבחוץ.

בשלב מסויים הגיעו השוטרים והשוטרות לטפל במדורה הסוררת ברחבת תו"א, יש לציין לשבח שהשוטרים היו יחסית מאופקים ואפילו שקיבלו מטר של בקבוקי מים וצעקות "שיקצע" הסתפקות בדחיפות והתקפלו די מהר מהשטח.

אחר כך התחיל המוזיקה ס"ס ברחבת באיאן והיה קצת הרגשה של הילולא, אחר כך שמעתי בתקשורת טענות שהסיבה שלא היה מוזיקה בהתחלה זה בגלל ההדלקה הסוררת ברחבת תו"א, אבל זה נשמע לי מוזר כי אם כך עבר הרבה זמן עד שהמשטרה הגיע לכבות ולא כל כך מתאים להם, זה נשמע יותר שזה תירוץ שנוצר אחרי שהפסיקו את המוזיקה.

בחזור ירדתי דרך שביל מהדרין ועלה לי לימוד זכות למה חסמו את העליה בשביל
היה אפשרות להיכנס לסרט נע מסוף השביל מהדרין ולעקוף את כל המחסומי לחץ מהדרך הרגילה
(גם שם היה מחסום שנפתח רק מידי פעם אבל לכאורה עם תור יותר קצר)
בעיני מארגני האירוע אין סיבה לעליה בדרך מהדרין חוץ מקומבינטורים שמשחקים אותה כהנים ורוצים לעבור בתור המקוצר, איזה עוד סיבה יכולה להיות להתעקשות של אנשים לעלות בשביל הצדדי הזה?

כמובן בדרך חזור הכל רץ, כל דקה יצא שאטל לפרוד גם אם יש רק 10 אנשים באוטובוס, וכנ"ל האוטובוס מפרוד יצא
חצי ריק העיקר שלא יהיה עיכובים.

 

[אילה מינה]

בעלי היה שם ו:

כמה הערות קצרות:

1. גם הכשירו הרבה שטחים, וגם צימצמו את האנשים.
היו יכולים למלאות עשרות אלפים בשטחים שנפתחו.

2. ויסות ועוד ויסות... בלי מים ושירותים, עם שמש קופחת.

3. הרגשנו בציון כמו בהמות. לא היה מוזיקה. היה בקושי גגון קטן ועלוב לריקודים.
התחושה המשותפת של כולם הייתה אחת, שלכמה שעות כולנו נהפכנו ל'קנאים'\ נטורי קרתא.

מה שכן: בזכות ההגבלות והמניעות, מירון השנה הייתה נקייה מכל חובבי אקשן\מסיבות\שיעמום....רק לבוא לר' שמעון נטו נטו, תפילות והתעלות נטו נטו נטו.

 

[Tweenset]

ב’’ה זכיתי להיות במירון השנה.
אחרי כמה שנים שלא יצא לי לבוא, גם הפעם חשבתי שלא אסע
לא התחשק לי להיות שפן נסיון של ההגבלות השנה, ועוד כל מיני תרוצים.
כשנפתחה ההרשמה נשארו כרטיסים רק ל7 בערב (שעה נורמלית שנשארה) אז קנינו 2. לבעלי ולבן שלי.
אחרי זמן קצר פתאום היתה אפשרות בנדרים פלוס לקנות לחמישי בבוקר, אז קנינו זוג כרטיסים נוסף לחמישי בבוקר.
בנתיים נשארנו עם הכרטיסים לרביעי עד שנחליט מה לעשות.
פתאום בעלי המניות שאולי אני אסע בחמישי. זה היה נראה לי קצת מופרך אבל חשבתי על זה בחיוב. מסתבר שקיבלתי הזמנה מר’ שמעון
יצאתי באמת ב7 בערב, עם המתנה של שעה בערך באיזה חניון, הגענו להר ב11 ורבע.
עברתי פעמיים בציון, השוטרות התייחסויפה והמעבר דרך כל המחסומים היה מהיר מאד. הם פשוט היו פתוחים כל הזמן. אצל הגברים זה יה נראה שדחוס ועמוס, היו שם תורות ארוכים אבל אצלנו זרם ממש מהר. זה היה כל כך קליל שעברתי שם פעמיים. אף שנה לא זכיתי להיות בציון בהילולה. מצד שני, זה היה עצוב השקט יחסית, עם רקע עמום של תופים מתזמורת רחוקה זה היה נראה שמישהו צוחק עלינו, ועושה טובה שיש איזושהי תזמורת כלשהי.
לא היה ריקודים לראות, רק להתפלל. אחרי שעה וחצי הרגשתי שמיציתי, חזרתי למטה להר, היה שאטל זמין שמיד יצא, בקושי התמלא בכמה אנשים
בירידה מהשאטל היה אוטובוס מלא בחציו באנשים, עליתי עליו ואחרי בערך רבע שעה יצאנו.
רק כשחזרתי הבנתי שיש פה כאוס שלא היה לי מושג עליו, לא הרגשתי ממנו כלום
יצאתי ב7 והייתי בבית בשלוש לפנות בוקר.

.בעלי יצא ב11, דילגו על כמה חניונים בדרך, עד שהתחילו להכנס כל פעם לבערך חצי שעה לחניון כזה או אחר.
בסופו של דבר הגיעו לחניון הקרוב למירון (עין הוזים?) והמתינו שם בערך שעתיים! למזלם האוטובוס נשאר דלוק עם מזגן
כי היו אוטובוסים שכיבו את המזגן ואנשים סבלו מהחום.
אחרי שעתיים הודיעו שממשיכים, קיבלו אישור להכנס מכיון שזה החניון הקרוב. והחניונים שאחריהם צריכים לחזור חזרה. נכנסו למירון ושם כידוע היתה שמחה גדולה וריקודים כמידי שנה בשנה.
המסקנה היתה שהיתה שווה כל ההמתנה ולו בשביל להגיע אל המוכן ואל השמחה בציון. יחד עם זאת כאבי לב גדולים על עוגמת הנפש שכל כך הרבה אנשים חוו!
היו בבית בחזרה באזור 8 בערב.

 

[noam1]

נסענו ברכב פרטי וחיפשנו שאטל מאחד החניונים ומצאנו כרטיסים רק מטבריה ב12 בלילה

הגענו ב12 ואחרי 5 דקות לשמחתנו הרבה האוטובוס יצא! נסענו חמש דקות בתוף טבריה ונעצרנו בחניון ויסות...
אחרי שעה קיבלנו אישור להמשיך
נסענו כעשרים דקות ואז נתקענו בפקק לפני אליפלט... פקק של מאות אוטבוסים.. שוב ירדנו לחלץ את העצמות.. אחרי חצי שעה הצעירים כבר הרימו מדורה רצינית בשוליים ... ואז התקבל אישור להתקדם.. כולם רצים לאוטובוס.. נוסעים 10 מטר ונעצרים... שוב יורדים ועולים.. עוד שעה וסוף כל סוף נפתחה הדרך. לא למירון.... לחניון... לוויסות הנהג התעצבן נכנס לסוף התור וחתך ליציאה.... נוסעים ושוב הגענו לחניון... סיבוב ענק בשבילי עפר ויצאנו החוצה לאותו המקום...
בקיצור הגענו אחרי 4 שעות למירון !!!

העליה בהר הייתה ממש ריקה וללא שום מוזיקה
המחסומים לציון עברו יחסית מהר
וגם המעבר בתוך הציון עבר מאוד מהר
ובחוץ ששששקט אין הדלקות ואין ריקודים
סיפרו לנו שאיפה שהוא למטה יש מתחם עם ריקודים וגם משהו לאכול אבל לא נשאר כוח אז ירדנו לחניון וחזרנו

מקווה מאוד ששנה הבאה זה לא יהיה כך
אבל יש כמה דברים שכן היו טובים
1. העלייה בהר הייתה שקטה. והלוואי שכך יישאר בשנים שעברו הייתה מוזיקה מחרישת אוזניים לאורך כל הדרך
2. מחסומים לפני הציון - ברור שיש מה לשפר ובפרט לאלו שבאים ביום ועומדים בשמש אבל הגיע הזמן לעשות סדר ולא כל דאלים גבר... ומי שניסה להיות כזה מצא שוטר יותר אלים.. אם באמריקה בהילולה של הרבי מחב"ד זה עובד יפה מאוד אין סיבה שפה לא
3. מתחם תפילה ביציאה מהקבר - מאחורי הציון היה שטח גדול ריק שישבו שם המוני בית ישראל להתפלל. בכל שנה היציאה הייתה לתוך בלגן של הדלקות או של אוכל ומי שרצה שקט היה צריך ללכת ליער והשנה היה שקט ממש צמוד לציון

 

[חיה קפ.]

בעלי נסע עם הילד שלי בן השלוש לעשות חלאקה.
יצא בשעה 3 לפנות בוקר והגיע בשעה ב9 וחצי וזה היה אחרי שהשוטר שחרר אותם לאחר שעתיים המתנה עין זיתים (וזה בנוסף לעוד שעתיים המתנה בעוד חניון).
השחרור היה מחמת זה שהתארגנו כמה *** והרסו להם את החניון (כנראה שזה השפה שמדברת לעברינים שחושבים שהחרדים יותר גרועים מעדר בהמות).
לאחר מכן הוא נכנס לתוך הציון ונתנו לו לשהות שם מער לנחש זמן רב (הוא חשב שהוא יהיה היחיד שהשתטח באותו יום על הציון אבל בזכות ההצלחה בשחרור הציון מהכובשים הצליחו עוד רבבות להשתטח)
התובנה שיצא לי מזה שמיד בהתחלה להראות לשוטרים מי אנחנו ושאנחנו לא פראיירים.

 

[דודונוש]

אשכול שיתוף משתמשי פרוג היקרים!
סיכום רשמים, עדויות מכלי ראשון.
על העלייה למירון ל"ג בעומר תשפ"ב.

ללא דיונים, ללא התלהמות, וללא ציטוטים!

הייתם שם? שתפו אותנו!
איך חגגתם השנה?

​

מתי יצאתם ואיך נסעתם,
לאן הגעתם והאם שבתם.

​

החניונים והשירותים, השוטרים והתורים,
ההתעלות וההתעללות, האוטובוסים והמחדלים,
השמחה והריקודים, ח"י רוטל וילדי החלאקה החמודים.

​

כדי למנוע את נעילת האשכול בטרם עת, שימו לב!
כל משתמש יכול לכתוב תגובה אחת בלבד באשכול, במבט אישי מכלי ראשון.
ניתן גם לצרף תמונה אחת, שאתם צילמתם, להמחשת האווירה.

פחות פרשנות וחיפוש אשמים, יותר עובדות וסיפורים כהווייתם.
המנהלים שומרים לעצמם את הזכות לערוך או למחוק תגובות שאינן מתאימות.

​

אנא, לא לפתח כאן דיונים וציטוטים שיגרמו למפתח להסתובב בחור המנעול.

שלא יחסמו...

 

[החכמה צודקת]

אני עליתי באמצע הלילה עם ילד חאלקה ותינוק נוסף
הלכתי מרחקים, מצד שני היה לי מקום לעגלות מה שלא היה קורה בשנה רגילה
כואבת עד מאד את עגמת הנפש והצער שחוו אלפים שלא הצליחו להגיע.....
לפי מה שאני שומעת אלה שפרצו ת'מחסומים הרגישו סוג של אתחלתא דגאולה..
מה אני אגיד? אם כבר זה יותר הגיוני להגדיר את זה כסוף הגלות
כולנו בני עם אחד והמרחק והזרות - ממש עצוב....
והמשטרה בכלל לא מבינה מה רוצים מהם מבחינתם הייתה פה הצלחה מסחררת....