כואב להרגיש את תחושת העליונות כאן,אבל גרושין - הרבה יותר קל להתגרש מאשר לעבוד על המידות, מאשר לשבור את הכעס והגאווה, מאשר להקשיב לשני ולרצות להיטיב לשני. לכן קל להימשך לשם. יש בזה "יתרונות". ולכן גם אנשים שלא אמורים להתגרש - עושים זאת. זאת עובדה, שלא נראה לי שיש מי שחולק עליה.
אומרים אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ולא סתם.
מכירה הרבה אנשים בגישה הזאת עד שיום אחד מגיע אליהם סיפור עצוב וקרוב שמלמד אותם להפסיק לשפוט, להתחיל לקבל. ועוד הרבה שעדיין בראש הזה.
גירושין הרבה פעמים ניתנים למניעה אבל הסבל שנגרם לזוג שחי ביחד אבל לא באמת יכול לחיות ביחד הוא עצום, גם הילדים לא טוב להם מצב כזה, לא חושבת שזה אידיאלי, רוב הזוגות החרדיים שמתגרשים עוברים נסיון טיפול, התייעצות עם גורמים מוסמכים וההחלטה לא פזיזה, קודמים לה הרבה עבודת המידות ויש גם המון עבודת המידות בחיים אח"כ.
גירושין זה גזירה משמיים, מי אני שישפוט, אני גם לא באמת מחפשת לדעת מי אשם או אם מישהו אשם, ואם אני נפגשת באישה גרושה עם ילדים אני רואה אותה כלביאה, כאחת שיודעת להתמודד עם נסיון לדעתי הקשה ביותר שקיים, לקום לחייך ולגדל ילדים למרות הכל,
למה אני צריכה להיכנס להחלטה שהייתה לה ? למה לשפוט, צריך ללמוד לכבד גם אם השני עשה טעות, קל וחומר שלא יודעים מה בדיוק היה ולא עברנו את ההתמודדות הזאת.