כן. למורים ומחנכים זה לא פשוט.
קשה להכניס את הראש לתוך העניין המורכב הזה...
מי יכול לקחת את הילד? מסיבות וכו'....
זה לא חוסר התייחסות- זה חוסר ברירה.
מכירה סיפור מקרוב
שהאב בא לגן לראות את הילדה
שהאם מנעה ממנו לראות 3 חד'
והוא חשש (ובצדק!)
שהילדה תשכח את אביה....
ועד שבי"ד יכריחו את האם לשלוח את הילדה-
היא כבר לא תכיר אותו ותבכה....
(בת 3)
הוא הגיע לגן עם ממתק,
וביקש מהגננת שתקרא לבת לפתח הגן,
שיוכל לדבר איתה 2 דקות ולתת לה ממתק ונשיקה.
הגננת בתגובה נעלה את דלת הגן
ו--- התקשרה למשטרה להתלונן על חטיפה (!!!)
מה התברר-
זה מה שהאם אמרה לה לעשות אם הגרוש שלה יגיע לגן.
האב המסכן נלקח כאחרון הפושעים
לעיני ביתו, בכח רב, לתוך הניידת
ועבר ייסורי נפש קשים.
מה הגננת חשבה לעצמה??? מי שמה להחליט???
אמנם היא לא יכולה (עפ"י חוק)
לתת לילדה ללכת עם אביה,
אם לא סוכם שהוא אמור לקחתה היום,
אבל לאן הגענו????
נ.ב.
עצוב נורא,
עצוב עוד יותר אתה שראית ושמת לב למה לא ניגשת לגבאי/ את שראית לא ניגשת לבעלך שיאמר לגבאי,
הרי בשביל הבן שלך היתה עושה את זה....,
והגבאי ברגע שהיו מעירים את תשומת לבו היה מטפל בזה.
הוא כותב שראה בסוף הריקודים,
אחרי שהחזירו את ספרי התורה.
זה "לאחר מעשה"....
ובשנה הבאה,
אני בטוחה שהוא ישים עליהם עין מההתחלה.
בתקווה.