נושא חשוב. מאוד.'אני יתומה ואבא שלי חי', אמרה לי מישהי (בת להורים גרושים) לפי מה שהבנתי ממנה, לילדים להורים גרושים יש הרבה פחות רגישות מאשר לילדים יתומים...
נושא חשוב. מאוד.'אני יתומה ואבא שלי חי', אמרה לי מישהי (בת להורים גרושים) לפי מה שהבנתי ממנה, לילדים להורים גרושים יש הרבה פחות רגישות מאשר לילדים יתומים...
האמת שחשבתי לעשות אותו סולו. ז"א גוף ראשון מהמבט שלו...אהבתי את שילה שנכנס לתמונה.
נראה לי שיהיה טוב להמשיך אותו כגוף נסתר אבל להפוך אותו לדמות מפתח משפיעה. אני אהבתי אותו.האמת שחשבתי לעשות אותו סולו. ז"א גוף ראשון מהמבט שלו...
עכשיו אני נזכרת שרציתי לשאול כאן מה עדיף. תודה.
מי שיש לו/ה דעה בעניין: האם כדאי לעשות את שילה כגוף ראשון מהמבט שלו או להשאיר כגוף נסתר אשמח שיכתוב כאן...תודה.
האמת שככה בניתי אותו, ניחשת נכון. תודה על ההצעה.אבל להפוך אותו לדמות מפתח משפיעה.
ולצערי גם לא כל - כך מדובר...נושא חשוב. מאוד.
כנראה שלא רק לפי דעתי.נושא כואב ולא מדובר.
האמת שחשבתי לעשות אותו סולו. ז"א גוף ראשון מהמבט שלו...
עכשיו אני נזכרת שרציתי לשאול כאן מה עדיף. תודה.
מי שיש לו/ה דעה בעניין: האם כדאי לעשות את שילה כגוף ראשון מהמבט שלו או להשאיר כגוף נסתר אשמח שיכתוב כאן...תודה.
דווקא ראיתי סיפורים שזה מחולק לשניים.זה שני סיפורים שונים.
תודה רבה. תחילת שבוע הבא בעז"ה.עוקבת מאז שהעלת את הפרק הראשון.
את כותבת מדהים,
תעלי עוד!!!
למה כתבתי אותו? אהממ... כי לא ידעתי אם יהיו תגובות על הסיפור ואם אנשים יתחברו או לא. המשכתי להעלות עוד פרקים כי ביקשו ממני להמשיך, והרגשתי שאני לא מדברת לעצמי. (אגב, לדעתי ככה מרגישים שאין תגובות. הלוו יש מישהו בבית?)התלבטתי האם לעלות את הכתוב תחת הכותרת סיפור בהמשכים, בינתיים משאירה כשיתוף לביקורת מאחר ואני לא יודעת אם אוכל להעלות באופן סדיר.
דווקא ראיתי סיפורים שזה מחולק לשניים.
הדמות הראשית מדברת בגוף ראשון. ויש עוד דמות שכתובה בגוף ראשון. (כתוב למעלה את השם של הדמות המדברת)
לדוגמא:
שילה
כשמיכל התקשרה לומר ---
תודה רבה. תחילת שבוע הבא בעז"ה.
למה? לא תמיד זה יוצר סיפור שונה. קרי - ראיתי סיפורים שבסופו של דבר העלילה מתחברת. ושני המבטים בעצם משלימים זה את זה.זה יצור סיפור שונה לגמרי.
פרק ז'
יום חמישי בצהריים, מתחיל הכי רגוע שיש: אני קוראת ספר, שירי קולעת צמות לליבי, ונתי מתפרש על הרצפה, מרכיב
פאזל בין מאה חלקים.
יש אווירה חורפית בבית, כל אחד נהנה בתוך עולמו הפנימי. אני אוהבת את הרגעים הללו, מרגישה ששוב חזרנו להיות משפחה.
"אני יוצאת לסידורים", אמא מכתיפה תיק. משאירה משימות לשירי, מבקשת מנתי שלא יבלגן את הבית. "תתנהגי יפה, מתוקה", היא מחייכת לליבי.
"מיכל, אני מאמינה שאני אחזור בערך עוד שעתיים, תשגיחי על נוני. היא לא אמורה להתעורר בזמן הקרוב".
"אין בעיה", אני מהנהנת מתוך הספר.
***
חצי שעה אחרי צאתה של אמא מהבית, נשמעות דפיקות עזות מכיוון הדלת. אני טורקת את הספר, המבטים שלי ושל שירי נפגשים. הפנים שלה אפורות, מאמינה שגם שלי.
אמא אמרה שתחזור רק בעוד שעתיים, זו לא היא. נתי מרכיב פאזל, שירי וליבי עומדות מולי. שילה בישיבה.
"מי זה?", אני קופצת מהספה.
שירי משחררת את השיער של ליבי. ילדה קטנה עם שיער חצי אסוף עומדת מאחורי. "מיכלי, אני מפחדת"
אני רצה אל הדלת.
"מי זה?", אני מצמידה עין לעינית.
"אני רוצה את הכסף שלי", שואג האיש מאחורי הדלת.
"איזה כסף?", ליבי מתחבאת מאחורי החצאית שלי.
"הכסף שאבא שלך לקח!! איפה הוא?" אני לא זז מכאן עד שאני מקבל את כל הכסף בחזרה".
שלוש שניות של שקט.
"תפתחו!!", האיש ממשיך לחבוט בדלת.
ליבי צורחת. נתי בוכה. שירי לוקחת את הטלפון: "אני מתקשרת למשטרה".
"את לא מתקשרת לאף אחד", אני חוטפת לה את הטלפון מהיד.
"אבא שלי לא גר כאן יותר", אני צועקת. השפתיים שלי רועדות. "אני מבקשת שתלך".
"אבא שלכם גנב!! שקרן!! אני רוצה את כל הכסף שהוא חייב לי", הקול מאחורי הדלת מתחזק.
"אבא שלי לא גר בבית הזה", קולי בוגד בי, רועד. "בבקשה תלך מכאן!!".
"אני לא אזוז מכאן, עד שאקבל את כל הכסף בחזרה", הדלת רועדת. עוד רגע נעקרת ממקומה.
ליבי רצה, מתחבאת מתחת המיטה.
נתי נכנס לפאניקה, מסתובב במעגלים גדולים.
נוני מתעוררת, הבכי שלה לחוץ.
שירי צועקת עלי: "תזמיני משטרה אם את לא רוצה שכולנו נמות היום!!".
תודה רבה.סיפור יפיפה. נוגע ללב.
בפרק הזה ממש הרגשתי את הלחץ באוויר.
וסתם כי ממש ממש חיפשתי הא/ערה:
המשפט "חצי שעה אחרי צאתה של אמא" -
במשלב קצת יותר גבוה משאר הקטע, שמשתמש בשפה דבורה יותר.
התקלת אותי. בדיוק חשבתי שאולי כדאי לשמור את הסיפור לטיימינג אחר בגלל שיש עומס בסיפורים בהמשכים. (בתקופה האחרונה עלו כאן הרבה...) אבל בעקבות כל התגובות שקיבלתי באשכול של הגרושים באיש את רעהו אני באמת מרגישה קצת לא נעים לא לעלות את הפרק הבא.טובב
אחרי הפרק האחרון אין מצב שאת מפסיקה את הסיפור המדהים הזה
מחכה ממש להמשך (השארת אותנו במתח!)
בעצם המשפט למטה מנוגד לתיאור הכל כך מפורט לעיל.זוג צעיר, מלווים עגלה עם תינוקת קטנה, משוחחים לפנינו. שתי נערות סמינר מצחקקות מאחורינו. בחור במראה
חסידי עוקף אותנו מהצד, צעדיו מהירים.
אני לא רואה אנשים.
תודה רבה.כתיבה קולחת. נהניתי לקרוא.
בפרקים מסויימים (כמו ההצגה שגנבה לאה) עברה בי ממש צמרמורת.
תודה על ההערה. האמת שהכוונה לא הייתה שהיא לא מצליחה לראות פיזית את האנשים אלא בגלל שכל אחד מהם טומן עולם שלם בתוכו, היא לא מצליחה לראות אותם במובן השטחי. אבל בגלל שזה נכתב מיד אחרי התיאור המפורט אולי באמת אערוך את הקטע. תודה.בעצם המשפט למטה מנוגד לתיאור הכל כך מפורט לעיל.
אין צורך להתנצל.אבל באמת בקטנה, הסיפור מעולה.
נשארתי בלי מילים.... זה בועט הקטע הזהבלילה ההוא, שאמא לחשה לי שזה סופי, החבילה מתפרקת. בכיתי המון. ידעתי שנצטרך להתמודד עם מצב כלכלי קשה. ידעתי שאפגוש באנשים שישאבו ממני את הרצון לחיות. ידעתי שהמריבות ביני לבין שירי יחריפו. אף על פי כן קיבלתי את ההחלטה באהבה, לא יכולתי לשאת יותר את השתיקות של אמא.
דבר אחד לא ידעתי: שאמצא את עצמי רדופה, נאבקת על פיסת חיים
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
18.11
י"ז חשוון
וובינר מרתק!
המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג
הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.
הכניסה חופשית!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
19.11
י"ח חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכג
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים: