הקמתן של שכונות חרדיות חדשות ביישובים הטרוגניים מסייעת לחיבור שבין האוכלוסיות השונות.
הקמתן של שכונות חרדיות חדשות ביישובים הטרוגניים בישראל.
הניסיון מלמד, כי יישובים ותיקים שבהם מתגוררת אוכלוסייה הטרוגנית, אינם מייצרים חיכוך
מיותר, אחרי שנמצא איזון בין צורכי האוכלוסיות השונות. הקמתן של שכונות אלו, מאפשרת את
המגורים הקהילתיים הנדרשים למשפחה החרדית, תוך שהקהילה איננה מבודדת את עצמה מכלל
חלקי האוכלוסייה.
פתרון זה עשוי להיות הפתרון המיטבי עבור חוסנה של החברה הישראלית.
משיחות שערכנו הן עם נציגי האוכלוסייה החרדית, הן עם נציגי הממשלה, עולה כי זהו הפתרון המיטבי והמומלץ
ביותר עבור האוכלוסייה החרדית, המאפשר שמירה על מגורים קהילתיים מצד אחד,
ואפשרויות
השתלבות בכלכלה ובתעסוקה, מהצד האחר.
שכונות ייעודיות קיימות כבר כיום במספר רב של יישובים, ופרויקטים ייעודיים שונים לאוכלוסייה
החרדית מתוכננים במגוון יישובים כלליים ברחבי הארץ, כדוגמת אופקים, חצור הגלילית, גבעת זאב
וקריית מלאכי. מוצע לפעול לתכנון שכונות חרדיות באזורים שבהם מתקיים תכנון נרחב, ובעיקר
ביישובים הסמוכים לישובים חרדיים. כך לשם הדוגמה, ניתן לקדם תכנון לכינונה של שכונה חרדית
במרחב העירוני החדש בראש העין, הסמוכה לעיר אלעד.
עם זאת, הניסיון מלמד כי הקמת שכונות חרדיות חדשות נתקלת בדרך כלל בהתנגדות של ראשי
הרשויות המקומיות וכן של הציבור בעיר, על רקע החשש משינוי צביון העיר ומהתחרדותה. יישומו
של פתרון זה דורש אפוא עבודה מאומצת מול ראשי הרשויות המקומיות, שיאפשרו את שיווקם של
מתחמים שיאפשרו את כינונה של קהילה חרדית בעיר. יש לפעול להסדר עם ראשי הרשויות שיעקר
את התנגדותם הצפויה לתכנית. זאת הן בדרך של עיגון התכנון הייעודי במסגרת הסכמי הגג הנחתמים
עם ראשי הרשויות תוך העמדת תמריצים רלוונטיים, הן בדרך של תחימת האזורים החרדיים והגדרתם
כרבעים העומדים בפני עצמם.
בשונה מתהליך הזליגה לדירות יד שנייה במרכזי הערים, שמובילים כוחות השוק, הרי שבהקצאת
קרקע ייעודית לבניית שכונה חרדית נדרשת קבלת החלטה לייעוד השכונה לאוכלוסייה החרדית, דבר
שיבוא לידי ביטוי בפרוגרמות התכנוניות, בתמהיל שימושי הקרקע ובהקצאה ותכנון של מוסדות חינוך,
ציבור ותרבות.
מספר יחידות הדיור שניתן לשווק בדרך זו, כמעט ואינו מוגבל. זאת משום שבכל יישוב שבו
משווקת
המדינה קרקע בהיקפים נרחבים, ניתן לתכנן אזור מוגדר עבור האוכלוסייה החרדית. כאמור לעיל, אנו
אף סבורים כי זהו הפתרון הנכון ביותר, שאותו על המדינה לקדם ביתר עוז. עם זאת, מספר יחידות
מסך הפתרונות הדיור שאנו מציעים במסגרת הפתרון הכולל, נע בין 23%
(בתרחיש ב')
ל- 13%
(לתרחיש א')
הכולל18,000 יחידות דיור. מספר זה מבוסס על תכניות שמקדמות הרשויות כיום, להקמת שכונות חרדיות בערים כלליות.
.
(לאחר שכלול מקדם היתכנות)
במסגרת תכניות אלו איתר הצוות
הסיבה לאחוז הנמוך יחסית, מעבר לתכניות שנמצאות כבר בתהליך, נעוצה בהבנה לפיה קיים קושי
גדול בתכנון ובשיווק יחידות דיור ייעודיות, בהיעדר הסכמה מצד ראשי הרשויות. עם זאת, ככל שיימצא
פתרון שיאפשר את הגדלת השיווקים היעודיים בפתרון זה, הרי שניתן יהיה להקטין את חלקם של
הפתרונות האחרים שאנו מציעים, כדוגמת הצורך בעיר חדשה.
כאמור לעיל, שיווק שכונות חרדיות במרחבים הטרוגניים, יתאפשר רק עם קיומו של פתרון משפטי
שיתמוך בכך. המלצת הצוות על פתרון משפטי נזכרה לעיל, ומצורפת בנספח ב' לדוח
מתוך
https://machon.org.il/publication/תוכנית-אסטרטגית-לדיור-לאוכלוסייה-החר/