כבר היו פה הרבה דיונים בנושא.
אישית אני לגמרי נגד
וזה בלשון עדינה.
בפרט בדור של היום - משמעת וחינוך זה רק אהבה.
ובכלל - משמעת אין לה שום קשר לאלימות , לא פיזית ולא מילולית.
אלימות זה תוצאה של חוסר אונים/חולשה/כעס.
רק לצורך דוגמא , כדי שתבינו את הרעיון של משמעת
הבן שלי היום בכיתה ד' , עד כיתה ג' בתלמוד תורה הקודם היו להם מורות.
היתה לו מורה אלופה אלופה, משמעת אצלה זה משמעת עד הסוף. מכל הבחינות כמובן
המחברות שלו היו מתוקתקות , שיעורי בית מושלמים, מערכת הכל דפק כמו שצריך.
השנה הגיע למלמד שכנראה אין לו שמץ איך להשליט משמעת , (ולא רק מבחינה לימודית...)
המחברות של הבן שלי כמעט ריקות, אין לי כח לכתוב , הוא אומר לי (רק לאחרונה שמתי לב , האמנתי לו שלא כותבים ובמקרה לקחנו מחברת מחבר.)
אמרתי לו שאדבר עם המלמד אמר לי שהמלמד אמר לו שאם הוא לא כותב - הוא לא יוצא להפסקה.
ולבן שלי לא אכפת , הוא נשאר בהפסקה אבל לא כותב.
אז נו , זה משמעת??
אתה יכול לתת "עונש" שהילד ישאר בהפסקה , אבל מהעונש שלך משתמע שבסוף אפשר לא לציית לך, ולכן על הבן שלי זה לא עובד.
אם אתה דורש ובטוח שהילד יעשה כך וכך , והילד רואה שאי אפשר לשחק איתך משחקים בשום אופן , הוא יעשה את מה שאתה מבקש בסוף. בוודאות.
זה תקף לכל דבר!! ומכאן הדרך לחינוך ומשמעת פשוטה מאד. אין כל צורך להגיע להרמת ידיים וממילא זה התשובה לשאלה אם צריך אלימות.
ראיתי משפט חזק בספר של חיים ולדר - מילים שנאמרות מהלב ובנחת נכנסות הרבה יותר מהרבה גערות וצעקות - משהו ברעיון הזה , לא זוכרת ציטוט מדויק.
אגב , ראיתי את זה מהניסיון האישי שלי עד היום,
וקיבלתי חיזוק עד כמה זה נכון בהרצאה שהבאנו לעיר בנושא משמעת וסמכות בקלות מאת הר' משה שטרן , ממליצה מאד.