ברצוני לשתף אותכם בחוויה לא נעימה שעברתי אתמול, ומקווה שעצם השיתוף יעורר את המודעות לעניין.
השעה הייתה חמש אחר הצהריים, אני יושב לי באוטובוס עירוני, נסיעה די ארוכה ומשעממת לפניי. באחת התחנות המתקדמות עולים שני ילדי חמד שנראה כי נמשו זה עתה מתוך התלמוד תורה, אני מתבונן עליהם ורווה נחת מהפנים הטהורות ומהמצח הגבוה של הגדול מביניהם שוודאי התקמט לא מעט מהיגיעה בלימוד התורה הק' עד עכשיו.
הם מתקדמים לקדמת האוטובוס בבטחה כמעשה שגרה, ותוך שניות ספורות מתמקם כל אחד מהם בנוחות על הקופסאות המוגבהים הנמצאים מאחורי המושב הראשון, כשגבם מופנה לחלון האוטובוס. מה שקורה מספר דקות לאחר מכן מוחה מעל פניי את החיוך וההנאה ואת מקומם תופס דאגה.
מספר עובדים זרים שעלו גם הם על האוטובוס התיישבו ממש במושב הסמוך למקומם של הילדים, כשהם עסוקים כל אחד במכשיר שבידו, עיני הילדים נמשכו אוטומטית כלפי מטה לכיוון המסך המרצד, ללא שימת לב, מצאתי את עצמי מתרומם מעל מושבי ומתקדם לראות למה מרותקים ילדי החמד שזה עתה יצאו כשתלמודם בידם... התוצאה הייתה מ-פ-ח-י-ד-ה....
אינני רוצה לתאר את מה שראיתי שם....
וכל זאת כאשר ההורים מצידם עושים כל מאמץ (כל אחד בדרגתו) לשמור על הבית והילדים מפגעי הטכנולגיה, ולפעמים מוסרים נפשם ומוסיפים סינונים וחומרות למיניהם, ומוותרים על נוחות בעבודה ובבית.
אין לי עצה, אין לי פתרון, יש לי רק כאב, כאב גדול על הילדים הצדיקים והתמימים שמחוסר תשומת לב נכשלים, על ההורים המסורים שלא יודעים למה נחשפו עיני ילדיהם הטהורים, ועל עוד ילדים אחרים שאולי עוברים חוויה דומה מידי פעם כשאף אחד לא שם ליבו על כך.
איני בא ח"ו להוכיח, להעביר ביקורת וכדומה.
כל הורה עושה את המקסימום כדי לחנך ולגדל את צאצאיו לתורה וליר"ש.
אבל כן בא לעורר לשים לב לאלו שיש להם דרך להזהיר ולהסביר לילדים שמאוד ישימו לב באוטובוסים - וגם להורים לבדוק טוב (כמה שאפשר בחלק ההשתדלות) אם "איכא דרכא אחרינא" - באיזה קווים נוסעים ילדיהם, או להצמיד להם חברים שידברו יחד, ליווי, או לחילופין לקחת הסעה מהמוסד. שנדע שעשינו את המיטב בשביל צאצאינו.
בברכה.
השעה הייתה חמש אחר הצהריים, אני יושב לי באוטובוס עירוני, נסיעה די ארוכה ומשעממת לפניי. באחת התחנות המתקדמות עולים שני ילדי חמד שנראה כי נמשו זה עתה מתוך התלמוד תורה, אני מתבונן עליהם ורווה נחת מהפנים הטהורות ומהמצח הגבוה של הגדול מביניהם שוודאי התקמט לא מעט מהיגיעה בלימוד התורה הק' עד עכשיו.
הם מתקדמים לקדמת האוטובוס בבטחה כמעשה שגרה, ותוך שניות ספורות מתמקם כל אחד מהם בנוחות על הקופסאות המוגבהים הנמצאים מאחורי המושב הראשון, כשגבם מופנה לחלון האוטובוס. מה שקורה מספר דקות לאחר מכן מוחה מעל פניי את החיוך וההנאה ואת מקומם תופס דאגה.
מספר עובדים זרים שעלו גם הם על האוטובוס התיישבו ממש במושב הסמוך למקומם של הילדים, כשהם עסוקים כל אחד במכשיר שבידו, עיני הילדים נמשכו אוטומטית כלפי מטה לכיוון המסך המרצד, ללא שימת לב, מצאתי את עצמי מתרומם מעל מושבי ומתקדם לראות למה מרותקים ילדי החמד שזה עתה יצאו כשתלמודם בידם... התוצאה הייתה מ-פ-ח-י-ד-ה....
אינני רוצה לתאר את מה שראיתי שם....
וכל זאת כאשר ההורים מצידם עושים כל מאמץ (כל אחד בדרגתו) לשמור על הבית והילדים מפגעי הטכנולגיה, ולפעמים מוסרים נפשם ומוסיפים סינונים וחומרות למיניהם, ומוותרים על נוחות בעבודה ובבית.
אין לי עצה, אין לי פתרון, יש לי רק כאב, כאב גדול על הילדים הצדיקים והתמימים שמחוסר תשומת לב נכשלים, על ההורים המסורים שלא יודעים למה נחשפו עיני ילדיהם הטהורים, ועל עוד ילדים אחרים שאולי עוברים חוויה דומה מידי פעם כשאף אחד לא שם ליבו על כך.
איני בא ח"ו להוכיח, להעביר ביקורת וכדומה.
כל הורה עושה את המקסימום כדי לחנך ולגדל את צאצאיו לתורה וליר"ש.
אבל כן בא לעורר לשים לב לאלו שיש להם דרך להזהיר ולהסביר לילדים שמאוד ישימו לב באוטובוסים - וגם להורים לבדוק טוב (כמה שאפשר בחלק ההשתדלות) אם "איכא דרכא אחרינא" - באיזה קווים נוסעים ילדיהם, או להצמיד להם חברים שידברו יחד, ליווי, או לחילופין לקחת הסעה מהמוסד. שנדע שעשינו את המיטב בשביל צאצאינו.
בברכה.