דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

[מירימ]

לאור ההמלצות התישבתי לקרוא את הספר
בעלי, שכבר עלעל בספר בעבר אמר "תכלס, כתוב כאן בספר דברים נכונים"
"מה?"
"שלימוד תורה זה עולם הזה".
ואם זה מה שהוא אמר זה בטוח נכון. ומי שלא הבין זבשו!

אליפות לכתוב את הספר הזה, שכמעט בכל משפט יש תובנה לחיים

הזדהתי , זיהתי ואהבתי את כל הדמויות. מגדליה ועד יפהלה, מוכרות כולם מהחיים. והאמת, זיהתי את עצמי פעם כזאת ופעם כזאת...

ושאלה שהתעוררה לי, בעקבות הסוף שבו גדליה נעזר הרבה בדודי ובמכשיר שלו
האם אנשים כמו דודי מעדיפים שייעזרו בהם או שיש הרגשה ש"אם זה לא כשר אז אל תבקש טובות"??
אשמח לשמוע דעות (בעיקר מכיוון "דודי") כי זו שאלה שאני נתקלת בה לפעמים

 

[חוחית]

שאלה שהתעוררה לי, בעקבות הסוף שבו גדליה נעזר הרבה בדודי ובמכשיר שלו
האם אנשים כמו דודי מעדיפים שייעזרו בהם או שיש הרגשה ש"אם זה לא כשר אז אל תבקש טובות"??
אשמח לשמוע דעות (בעיקר מכיוון "דודי") כי זו שאלה שאני נתקלת בה לפעמים

גם בזה אין כללים.

 

[אם אין אני לי]

2. אמא של דודי. (בסוף מצאתי, קוראים לה לאה. לאה סילבר)

דבר ראשון חייב להדגיש – היא אשה טובה. תאמרו, משנה שאינה צריכה היא. כל הגיבורים בספריה של המחברת, טובים הם (וכפי שניסח פעם @ראש לשועלים בצורה פנומנית). אבל בכל אופן. לפרוטוקול.

ועכשיו רוצה לדבר קצת על היחס שלה לדודי. היחס הזה עוד מקובל היום?

עד לקריאת הספר הייתה לי תחושה שמשהו השתנה.

אחרי ההוראה הנחרצת של מרן הרב אדלשטיין שליט"א, אחרי ההסברים החוזרים ונשנים של הרב אורי זוהר זצ"ל, אחרי המלחמה התודעתית שמנהלים אנשים כמו ר' דן טיומקין, ר' יחיאל פליסקין, ועוד -

הורים עוד ממשיכים להאבק עם בניהם מאבקים חסרי תוחלת?

אני לא מדבר על החצי שנה - שנה הראשונה. אני מדבר אחרי שהבן כבר גיבש דרך בחיים, ועוד התחתן.
להמשיך לנדנד לבן נשוי - ולכלה?!?! - על סגנון חיים, צורת לבוש וכד', נראה לי כבר לא כ"כ מקובל היום...

והיא הרי אמא טובה, בסך הכל. אז נראה לי שזה יותר ההורים של המאה העשרים, לא העשרים ואחת. בטח לא העשור השלישי שבו.

אבל אולי אני זה שטועה, ואני חי את הרצוי ולא את המצוי? בהחלט יש מצב. רק מציב את התהיה הזו.

א. לייק , לייק ,לייק - על כל הקטע
ב. לגבי הקטע המצוטט מעלה
לא חושבת שההתנהגות של לאה סילבר היא תוצאה של הגיון או בחירה מכוונת של דרך התמודדות מול הבן שהשתמש בכוח הבחירה שלו לכיוון שונה (ויש שיגידו כיוון שגוי)
לדעתי , כל ציטוטי השיחות והויכוחים האינסופיים בינהם , הם מילה אחת ,
כאב ....
אולי גם אכזבה, אבל בעיקר כאב,
לדעתי,
גם אחרי
ההוראה הנחרצת של מרן הרב אדלשטיין שליט"א, אחרי ההסברים החוזרים ונשנים של הרב אורי זוהר זצ"ל, אחרי המלחמה התודעתית שמנהלים אנשים כמו ר' דן טיומקין, ר' יחיאל פליסקין, ועוד -

בשביל להמשיך ולשמור על אהבה וקרבה וחום מול ילד שנותן הרגשה של "בגידה"/"בעיטה בערכים" וכדו'
צריך המון כוחות נפש, המון...

ולא לכולם/ תמיד יש את הכוחות ...
שלא נתנסה

 

[חגלה]

סיכוי שתקראו פעם ספר קריאה טוב מאת @אפרסמון2 -

פרענומעראנטן , בבקשה...

הוא פחת מאוד בעקבות הספר הזה.

לאאאא...

 

[אפרסמון2]

א. לייק , לייק ,לייק - על כל הקטע

שלא נתנסה

תודה!

בשביל להמשיך ולשמור על אהבה וקרבה וחום מול ילד שנותן הרגשה של "בגידה"/"בעיטה בערכים" וכדו'
צריך המון כוחות נפש, המון...

ולא לכולם/ תמיד יש את הכוחות ...
שלא נתנסה

"לשמור על אהבה וקרבה וחום", וגם לומר תמיד את הדברים הנכונים שיצאו מהמוח ולא מהבטן - זה באמת מורכב, עבודת חיים שלמה.

אבל דיברתי לפחות על לשתוק. להבליג. או לפחות לנסות לשתוק ברוב הזמן, להוציא התפרצויות בלתי נשלטות.
כמו שפעם היו מלמדים את השוויגעריות, והיום מלמדים את ההורים...

 

[(חיה)]

למה? אני בהחלט זוכרת את עצמי גם בגילאים יותר קטנים, עם מחשבות עמוקות והבנה רגשית לא פחות מהיום.
רגש זה דבר שנולדים איתו.

בעצם אני מתקנת
רגש זה בכלל לא דבר שנולדים איתו
אבל יש ילדים עמקני ויש ילדים שטחיים
קצת כמו שיש מבוגרים עמקנים ומבוגרים - אולי לא שטחיים (שלא ייעלבו) - אבל שלא נוטים למחשבות עמוקות...
כל אחד משהו אחר
ובמיוחד שמירי היא ילדה עם שוני מהסביבה, שבהחלט יכול לפתח בה יותר עומק

 

[גילי שוהם]

תודה!

"לשמור על אהבה וקרבה וחום", וגם לומר תמיד את הדברים הנכונים שיצאו מהמוח ולא מהבטן - זה באמת מורכב, עבודת חיים שלמה.

אבל דיברתי לפחות על לשתוק. להבליג. או לפחות לנסות לשתוק ברוב הזמן, להוציא התפרצויות בלתי נשלטות.
כמו שפעם היו מלמדים את השוויגעריות, והיום מלמדים את ההורים...

זה נפוץ מאוד, אנשים נופלים בזה שוב ושוב, ולא מצליחים להרפות גם כשלילד יש כבר ילדים משלו.

זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה מבחוץ, ורק מי שחווה מבין לאלו כוחות נפש צריך רק בשביל לשתוק.

לשמור על אהבה קרבה וחום, זה כבר דרגה של מלאכים.

 

[אפרסמון2]

זה נפוץ מאוד, אנשים נופלים בזה שוב ושוב, ולא מצליחים להרפות גם כשלילד יש כבר ילדים משלו.

זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה מבחוץ, ורק מי שחווה מבין לאלו כוחות נפש צריך רק בשביל לשתוק.

לשמור על אהבה קרבה וחום, זה כבר דרגה של מלאכים.

אבוי לי אם יצאתי שיפוטי. בטח ביחס לאנשים שעומדים בניסיונות, ועוד אילו ניסיונות.

התכוונתי בסך הכול, שמשהו ביחס של לאה לדודי היה נראה לי לא מעובד גם "בתיאוריה". לא רק "במעשי", אם אני מובן.

 

[מרחבית]

בשביל להמשיך ולשמור על אהבה וקרבה וחום מול ילד שנותן הרגשה של "בגידה"/"בעיטה בערכים" וכדו'

זו נקודה חשובה מאוד. התחושה של הורים שהילד בגד או בעט, מקשה ביותר על היחס הקרוב.
אפשר להבין את הרגשתם הקשה מאוד, ואפשר במקביל לנסות לתת לזה מסגור קצת אחר - אולי נכון יותר:
לפעמים ילד מחפש משהו אחר, כי לא התאים לו, לא היה לו טוב, התפתה, חשב אחרת, לא משנה מה. זה לא מכוון נגד ההורים! לא זה הפוקוס שלו בדרך כלל.
אם יבינו וירגישו את זה, שילד עובר מה שעובר, צודק או לא, טוב או רע, אבל מבחינתו זה בעד עצמו, ולא נגדם! - הם כבר יהיו במקום אחר. הכאב הגדול יהיה שם, כי זה כואב. אך הכעס הגדול, המאבקים, האשמה - יופחתו.
התמרדות נגד ההורים - כאשר זה הדבר העיקרי - יכולה להיות כשהיו מאבקי כוח רציניים, כפיה וכעס רב, וזה בדיוק מה שכדאי להימנע עד כמה שזה אפשרי.

 

[מרחבית]

התכוונתי בסך הכול, שמשהו ביחס של לאה לדודי היה נראה לי לא מעובד גם "בתיאוריה". לא רק "במעשי", אם אני מובן.

זו אכן ההרגשה. ובפרט שזה גם מול אשתו של דודי. ובפרט שהיא עומדת על הדברים עד הסוף - ילדה בת שנתיים וחצי שילבישו אותה באורך הרצוי לה.
התחושה שלה, שהיא חייבת לעמוד על המשמר ולהתנגד - זה תפקידה. לא להראות שמץ של כאילו הסכמה למשהו מכל הדברים הללו.

 

[chani miller]

כמו שפעם היו מלמדים את השוויגעריות, והיום מלמדים את ההורים...

זה.

 

[אפרסמון2]

אשמח לקבל את המקור של הוורט הנפלא והיסודי של הרב'ה מפשיסחא.

עברתי בין לינקים והגעתי לפה. מקווה שזה באמת מה שכתוב שם... אבל זה בשם הרבי מרופשיץ. יש גם מקורות בשם הרבי מפשיסחא, אבל נראה לי שלא קריטי כעת הבירור המדוייק...

 

[מעצב פנימיות]

אשכול מעניין מאד! תודה לכולם ובפרט ל @אפרסמון2 .
כאחד שמקורות השראה של אנשים מהווים תחום התעניינות רציני שלו,
אשמח לתשובה מ @Ruty Kepler האם הספר 'הטבלה המחזורית' של פרימו לוי היווה מקור שכזה?
ושוב תודה על הספר המרתק.

 

[Ruty Kepler]

אשכול מעניין מאד! תודה לכולם ובפרט ל @אפרסמון2 .
כאחד שמקורות השראה של אנשים מהווים תחום התעניינות רציני שלו,
אשמח לתשובה מ @Ruty Kepler האם הספר 'הטבלה המחזורית' של פרימו לוי היווה מקור שכזה?
ושוב תודה על הספר המרתק.

לא.
נעזרתי הרבה בספר E=mc² של דיוויד בודאניס.
וגם בחומרים של מכון דייוידסון (שלוחת מכון וייצמן) ובספרים נוספים. וכמובן ויקיפדיה, שלא יכולה להוות מקור בלעדי אבל כן עוזרת הרבה מאוד בהפניות, מקורות ורקע.

 

[חוחית]

זה נפוץ מאוד, אנשים נופלים בזה שוב ושוב, ולא מצליחים להרפות גם כשלילד יש כבר ילדים משלו.

זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה מבחוץ, ורק מי שחווה מבין לאלו כוחות נפש צריך רק בשביל לשתוק.

לשמור על אהבה קרבה וחום, זה כבר דרגה של מלאכים.

צריך הרבה כוחות נפש.
ושלא נתנסה.
אבל אני מניחה פה את דעתי האישית, מקווה שבעדינות:
צריך גם להביט מכיוון חיובי.
הוא שומר שבת? כשרות? וכן הלאה?
את/ה יכול/ה לרקוד.
אה, יש לך תלונות על הפאה שלה? אז זה אומר שהיא מכסה את הראש!
יש לך תלונות על האורך של החצאית? ב"ה, היא עם חצאית ולא עם מכנסיים.
במקום לראות מה הוא לא, לראות מה הוא כן.
ויותר מהכל, לזכור ולדעת שיש לכל אחד בחירה, חופשית.

ואולי, בחינוך עצמו, צריך להדגיש את הבחירה עוד קודם ולתת לילד לפתח רצונות רוחניים משלו.
הוא צריך לרצות ללמוד / להתפלל וכד'. לא אמא, לא אבא.
אבא ואמא יכולים לשמוח, להתפעל-כמה חשוב להתפעל, (אגב, תמיד מדהימים אותי ההורים שמעירים לילדים על מצוות שהם עושים "למה אתה מברך כ"כ מהר?" במקום להריע"ואוו, מוישי אתה מברך בקול, בזכותך עניתי עכשיו אמן!") להתרגש, לעשות מרוחניות כיף ענק: שולחן שבת, ידע הלכתי, הכל-הכל אפשר לעשות באווירה שמחה ומשמחת.
אף אחד לא נהיה אוהב מצוות אם החוויה שלו מקיומן היא שלילית.
חשוב לתת לכל ילד כמה שיותר חויות חיוביות.

 

[גילי שוהם]

צריך הרבה כוחות נפש.
אבל אני חושבת שצריך גם להביט מכיוון חיובי.
הוא שומר שבת? כשרות? וכן הלאה?
את/ה יכול/ה לרקוד.
אה, יש לך תלונות על הפאה שלה? אז זה אומר שהיא מכסה את הראש!
יש לך תלונות על האורך של החצאית? ב"ה, היא עם חצאית ולא עם מכנסיים.
במקום לראות מה הוא לא, לראות מה הוא כן.
ויותר מהכל, לזכור ולדעת שיש לכל אחד בחירה, חופשית.

ואולי, בחינוך עצמו, צריך להדגיש את הבחירה עוד קודם ולתת לילד לפתח רצונות רוחניים משלו.
הוא צריך לרצות ללמוד / להתפלל וכד'. לא אמא, לא אבא.
אבא ואמא יכולים לשמוח, להתפעל-כמה חשוב להתפעל, (אגב, תמיד מדהימים אותי ההורים שמעירים לילדים על מצוות שהם עושים "למה אתה מברך כ"כ מהר?" במקום להריע"ואוו, מוישי אתה מברך בקול, בזכותך עניתי עכשיו אמן!") להתרגש, לעשות מרוחניות כיף ענק: שולחן שבת, ידע הלכתי, הכל-הכל אפשר לעשות באווירה שמחה ומשמחת.
אף אחד לא נהיה אוהב מצוות אם החוויה שלו מקיומן היא שלילית.
חשוב לתת לכל ילד כמה שיותר חויות חיוביות.

את מדברת מניסיון בתור אמא?

 

[shira bira]

לשמור על אהבה קרבה וחום, זה כבר דרגה של מלאכים.

לא.
זו עבודה ויש אנשים שעשו אותה. קברו את הכאב והמתחים והחליטו להסתכל על מה שיש.
והקשר עם ילדיהם החילונים (לא מודרנים כמו דודי) הוא חם וקרוב ואפילו צפוף.
מהיכרות אישית.

 

[אסתי3311]

ואולי, בחינוך עצמו, צריך להדגיש את הבחירה עוד קודם ולתת לילד לפתח רצונות רוחניים משלו.

כנ"ל לגבי הבעל.
לחנך לבית של תורה זה לא לחנך שהבעל ישב וילמד.
כי אז האישה מתחילה לעבוד על המידות של בעלה במקום על המידות שלה.

 

[חוחית]

את מדברת מניסיון בתור אמא?

ערכתי את ההודעה עכשיו וכתבתי ושלא נתנסה.
אבל ראיתי בחיי משפחות שהתמודדו עם הסיטואציה הזאת, זו מסקנה אישית שלי.

 

[גילי שוהם]

לא.
זו עבודה ויש אנשים שעשו אותה.
והקשר עם ילדיהם החילונים (לא מודרנים כמו דודי) הוא חם וקרוב ואפילו צפוף.
מהיכרות אישית.

שוב, מנסיון בתור אמא?

הכירות אישית לא שווה כלום, רק אומר דבר כזה.

אחרי הרבה עבודה, ומודעות, ומידות טובות אפשרי בהחלט לשמור על קשר חם ואוהב.

ואם את מכירה משהו כזה, אז תבקשי ממנו ברכות על בסיס קבוע, כי אלה אנשים מורמים מעם.