הנושאים החמים
הנושאים החמים
1. וכה פתחנו את תשפ"ב, עם ניו-בורן כחול ומשובב נפש
זוכרים אולי, את תשפ"ב, תשפ"ב שלנו, עוד כשהייתה קטנה?
כשתשפ"ב הייתה תינוקת-ניו-בורן משובבת במיוחד. שכל כולה פרצוף של – העתיד המבטיח עוד לפני.
לפני שהתכערה בהמון דברים, דברים שכבר שכחנו, דברים שאנחנו מעדיפים שלא לשכוח – וכאלו שאנחנו לא מצליחים. ולפני שסתם, המון ימים של סתם ושממון חרצו חריצים יבשים בפניה.
בימים האלו, של בין יום הכיפורים לסוכות, היה כמובן את סבב הקניות הקבוע.
אבל בשונה מתמיד, סבב הקניות של טרום סוכות לא היה בהכרח צבוע ירוק, כלומר אתרוגים וסככים, כי היה בו גם מרכיב כחול. כחול עז, יש לומר.
כי אני, גם אני כמו עוד הרבה, צעדנו יפה נופה, ופתחנו חגיגית את שנת הספרות תשפ"ב ב"שניה לפני האור, מאת רותי קפלר".
והוא היה מבטיח כמו הניובורנית הזו. או בעצם, לפי הגוון של הבגדים – המו הניו בורן הזה. כחול וקטן ומבטיח. אז מה, נכון שהדפים הצבועים כחול לכלכו קצת את הידים – אבל גם תינוק מתוק כזה, מלכלך אותנו מידי פעם...
אבל כך או כך, הספר היה מבטיח וחגיגי ויפה.
וזהו. שמרנו אותו עד החג, כלומר חוץ משלושה ארבעה פרקים שחטפנו בין פטיש לסדינים. ובחול המועד, על תה היביסקוס ורולדת שוקולד נפלאה, התפנקנו עליו.
והוא היה, בלי ספק, התגשמות של כל התקוות. רענן ועמוק ומצחיק ונועז ומגוון. כחול דומה לים, וים לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד.
לרגל שבוע או חודש הספר, הזדמנות נאותה לשתף כאן כמה הרהורים על, מתחת, ובעקבות הספר הזה. בעזרת השם ובישועתו, בכמה קטעים שיעלו באשכול זה.
(קרדיט תמונה: אתר ההוצאה)
זוכרים אולי, את תשפ"ב, תשפ"ב שלנו, עוד כשהייתה קטנה?
כשתשפ"ב הייתה תינוקת-ניו-בורן משובבת במיוחד. שכל כולה פרצוף של – העתיד המבטיח עוד לפני.
לפני שהתכערה בהמון דברים, דברים שכבר שכחנו, דברים שאנחנו מעדיפים שלא לשכוח – וכאלו שאנחנו לא מצליחים. ולפני שסתם, המון ימים של סתם ושממון חרצו חריצים יבשים בפניה.
בימים האלו, של בין יום הכיפורים לסוכות, היה כמובן את סבב הקניות הקבוע.
אבל בשונה מתמיד, סבב הקניות של טרום סוכות לא היה בהכרח צבוע ירוק, כלומר אתרוגים וסככים, כי היה בו גם מרכיב כחול. כחול עז, יש לומר.
כי אני, גם אני כמו עוד הרבה, צעדנו יפה נופה, ופתחנו חגיגית את שנת הספרות תשפ"ב ב"שניה לפני האור, מאת רותי קפלר".
והוא היה מבטיח כמו הניובורנית הזו. או בעצם, לפי הגוון של הבגדים – המו הניו בורן הזה. כחול וקטן ומבטיח. אז מה, נכון שהדפים הצבועים כחול לכלכו קצת את הידים – אבל גם תינוק מתוק כזה, מלכלך אותנו מידי פעם...
אבל כך או כך, הספר היה מבטיח וחגיגי ויפה.
וזהו. שמרנו אותו עד החג, כלומר חוץ משלושה ארבעה פרקים שחטפנו בין פטיש לסדינים. ובחול המועד, על תה היביסקוס ורולדת שוקולד נפלאה, התפנקנו עליו.
והוא היה, בלי ספק, התגשמות של כל התקוות. רענן ועמוק ומצחיק ונועז ומגוון. כחול דומה לים, וים לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד.
לרגל שבוע או חודש הספר, הזדמנות נאותה לשתף כאן כמה הרהורים על, מתחת, ובעקבות הספר הזה. בעזרת השם ובישועתו, בכמה קטעים שיעלו באשכול זה.
(קרדיט תמונה: אתר ההוצאה)
