דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

[לורנס]

ומה לגבי זה:

כנראה טבע בים, אבל טוב שציטטת...

 

[חסידויסית]

אחד הספרים הממכרים!! (כמו יתר הטובים של רותי קפלר)
מי שקשה לה עם המושגים(?) והפתיחות, שתקרא רק סיפורים שעוברים את הביקורת של עיתונים מסוימים. (גדליה אולי?)
סוף סוף סיפור בגובה העיניים ובמילים ברורות על הנושאים שאנו חיים אותם. ומתמודדים אותם.
וחיה? היא בחורה קלאסית ואולי קצת תמימה, שמשום מה רואה רק את המחירים שנחמי שילמה, ולא מבינה את עומק השבר של החיים ה"נוצצים" .

 

[Ruty Kepler]

אשת אברך, לדעתי, בסבירות גבוהה תקום מהספר לא מחוזקת בעליל. נפשית אני מתכוונת, לא רוחנית.

שאלה חשובה מאוד - את אשת אברך? מפרנסת יחידה, נשואה לאברך שתורתו אומנותו בלבד, ומגדלת לפחות 4-5 ילדים?

 

[חביבונת]

דבר ראשון- אין כמו הספר הזה!!
אף פעם לא נהניתי כ"כ מספר. ועוד ספר כ"כ לא עלילתי... פשוט ליהנות ולזרום עם הדמויות...
מעלה המון המון נקודות למחשבה, והרבה חיוכים...
כל הזמן הקראתי לבעלי פנינים מהספר, עד שהוא נאלץ לקרוא אותו גם... והוא כ"כ נהנה... הספר הראשון שהוא קרא מאז נישואינו...
ספר בגובה העיניים, מדבר על העולם שאנו באמת חיים בו, ועל מה שקורה מסביבנו.

וזה שה'פויזל' חביב ומענין ורב עם גיסיו.
לא יודע.
ס'פאסט נישט'.

ובסוף היה הפרומער נזקק לשירותי הפויזל האינטרנטיים...

מגרד לי.

נשמע שגדליה כתב את זה...

בנוסף, למרות הכמה רגעי אושר של נחמי דמותה מהעבר מצטיירת מסכנה מאד. אשת אברך, לדעתי, בסבירות גבוהה תקום מהספר לא מחוזקת בעליל. נפשית אני מתכוונת, לא רוחנית.

אני כאשת אברך קמתי דווקא מחוזקת לגמרי, עם תזכורת מה זה בעל אברך, וכמה יקר עוד 5 דקות של לימוד תורה.
למרות שאני חושבת שהיא באמת הייתה קיצונית מדי בשביל להתחבר אליה לגמרי, כי בסה"כ גם הסופרת מביאה בסוף שהיה לה בעצם טעות, ואני לא חושבת שיש הרבה נשים שנמצאות במקום כ"כ קיצוני וצריכות ללמוד ממנה איך לא להקצין...
כמו כן - קצת היה מוגזם שבדיוק האישה שבעלה אברך עילוי- דווקא הילדים שלה תמיד בוכים, וחולים, וכל הקשיים בגידול הילדים מתרכזים אליה... ואם תשימו לב תמיד היה לה חורף וגשם ודמעות...

דודי מול אמא שלו – מקווה שבזן הצעירים המתמדרנים עוד יש נפשות הפועלות כך. שהאמא, כבר שנים, לא משלימה ולא מבליגה בכלל, השיחות איתה תמיד קשות ונגמרות בניתוק או בבכי והבן עדיין כל כך רוצה לרצות ורוצה קשר. לצערי, מכירה ושומעת יותר 'או שההורים שלי ישלימו/ישתקו או שפשוט לא נבוא'

בטח שיש, המון!
ילדים בכל מיני רמות פתיחות, שקצת שינו קו מהמשפחה, ועדיין רוצים להישאר מחוברים, ויש כ"כ הרבה חיכוכים...
מאוד מאוד נהניתי מהמסר שחוזר על עצמו שוב ושוב שכל המריבות באות מהצורך הנואש להמשיך להחזיק בקשר, ולדעת שאמא שלו אוהבת אותו...

"סיני" "מסיבה" הולכת ללא ידיעת בעלה, שומע על זה מחבר שלו...

כאן גם אני הרגשתי שזה קצת מוגזם מבחינת מושגים... ומבחינת רב הנסתר על הנגלה...

ואגב, אין על מירי- דמות מתוקה שנונה וחיננית...

 

[ששונית]

אשת אברך, לדעתי, בסבירות גבוהה תקום מהספר לא מחוזקת בעליל. נפשית אני מתכוונת, לא רוחנית.

אשת אברך, מנסיוני, קמתי מן הספר מחוזקת מובנת ומעודדת במיוחד.
נפשית אני מתכוונת וגם רוחנית.
בשעתו כתבתי לרותי באישי תגובה ארוכה כדי להודות לה על התמיכה שהספר נתן לי כאשת אברך שניסתה לתת למען התורה הרבה יותר ממה שהיה לה.

האם יורשה לי לשער שיש סיבה אחרת לקטילה התמוהה של ספר החובה הזה?

 

[חביבונת]

אני דווקא ליטאית...

 

[רחלה 123]

דודי מול אמא שלו – מקווה שבזן הצעירים המתמדרנים עוד יש נפשות הפועלות כך. שהאמא, כבר שנים, לא משלימה ולא מבליגה בכלל, השיחות איתה תמיד קשות ונגמרות בניתוק או בבכי והבן עדיין כל כך רוצה לרצות ורוצה קשר. לצערי, מכירה ושומעת יותר 'או שההורים שלי ישלימו/ישתקו או שפשוט לא נבוא'

פרשנות אישית שלך , ההתמודדות של דודי ואשתו דוקא לא הפתיע אותי, מוכר מאד ...

 

[יוסף עליכם]

האם יורשה לי לשער שיש סיבה אחרת לקטילה התמוהה של ספר החובה הזה?

גם לי הרגיש ככה משום מה...
נראה כביקורת לא אוביקטיבית בעליל...

ולגבי המושגים: מה לעשות שהמושגים האלו נכונים וקורים אצלנו בשכונה, רותי היא לא אחת שבאה לטאטא בעיות מתחת השטיח ולחיות בעולם שכולו טוהר ותמימות, וכן, שומעים את המושגים האלו איפה שרק הולכים זזים וקוראים, אז לכתוב את זה בספר ועוד ממקום של שלילה, למה לא?
ומי שחושבת שבִּיתָה לא מכירה את המושגים האלו כלל, גם לא אמורה לתת לה לקרוא ספר כזה, הספרים מהזן הזה מיועד לאנשים בוגרים מספיק כדי להבין ממי צריך ללמוד וממי צריך ללמוד להיפך...

 

[חסידויסית]

מה שמעניין אותי זה האם שוע משתייך לחסידות מוגדרת או קורא לעצמו כלל חסידי. היה חסר לי קצת התמודדות עם נסיעה לרבי וכד' חוץ מההתמודדות הכתובה בספר, שרלוונטית לא פחות לנשות אברכים חסידיים.
(ת'אמת, קשה להאמין שאברך כל כך שמור ורציני לא נמנה על חצר מסויימת )

 

[Rivki.]

מה שמעניין אותי זה האם שוע משתייך לחסידות מוגדרת או קורא לעצמו כלל חסידי. היה חסר לי קצת התמודדות עם נסיעה לרבי וכד' חוץ מההתמודדות הכתובה בספר, שרלוונטית לא פחות לנשות אברכים חסידיים.
(ת'אמת, קשה להאמין שאברך כל כך שמור ורציני לא נמנה על חצר מסויימת )

דוקא אני אהבתי שהיא לא שייכה אותו לחצר מסוימת

 

[חסידויסית]

לא שיוך ספציפי לחצר כלשהיא, אין בכלל אזכור לעצם חסידיותו.
(או שאני צריכה לקרוא כבר שוב את הספר?)

 

[מריומה~]

תכננתי להעלות ביקורת על הספר מיד לאחר סוכות, ואיכשהו היא נזנחה.
אז הנה היא לפניכם:


אזהרת ספוילרים לספר שנייה לפני האור/ר. קפלר



העלילה

כמו בספריה בקודמים, ואולי אפילו יותר – אין דרמות, אין פסגות אושר או מצולות ייאוש, אין קומדיית טרגדיות. יש הרכב דמויות מגוון, האינטראקציות בין הדמויות מעוררות עניין, והן עוברות תהליך ברמה כזו או אחרת.

יש גם התרחשויות, כן, אירוסין וטיסה, אבל לא זה הקטע. בלעדיהן אי אפשר אבל לא הן יוצרות את הספר או את העניין בו.

בשבילי זה מתכון מושלם. מאסתי מזמן גם במתח וגם במטפלות הרגשיות ודומיהן. יש בספר אנשים מעניינים שחושבים ומדברים דברים מעניינים וברמה אבל לא מדי כבדים? כבר אהבתי.

הדמויות

שוע – בשנות חיי הלא מאד קצרות והמכירות המון אברכים, גם מתמידים מאד, טרם פגשתי או שמעתי על מישהו ברמת התמדה וניתוק מהבית כמוהו. רחפן? סבבה. אין לו פלאפון? סבבה. קבל חינוך מסוים מאד? סבבה. הכול ביחד פלוס אישה כזאת, (יפורט להלן) קצת לא אמין. או הייתי אומרת דמות קצה. לא מישהו שנפגוש כל יום.

נחמי – אשת האיזונים והבלמים. מול עצמה, בזוגיות (היא תקרוס ותחליק), מול ההורים, מול האחים וכמובן מול הילדים. בדומה לשוע היא בעיניי דמות לא מוכרת. שאברכית תנשוך שפה בהשכבה ואמבטיות ולא תזעיק את בעלה זה סטנדרט, ביום ששי זה יפה, באחת בלילה עם חום וכו' נדיר מאד. מבינה שהספר רצה להציף את התמודדותן של נשות אברכים אבל שוע ונחמי הם לא הזוג האברכי הקלאסי.

בנוסף, למרות הכמה רגעי אושר של נחמי דמותה מהעבר מצטיירת מסכנה מאד. אשת אברך, לדעתי, בסבירות גבוהה תקום מהספר לא מחוזקת בעליל. נפשית אני מתכוונת, לא רוחנית.

מירי – אי אפשר לא לאהוב ולהתפעל, אבל היא לא בוגרת מכפי גילה? בהבנתה הדקה את הוריה, את דודי, את עצמה ואת הניואנסים?

חיה – איכשהו נראה לי שבחורה מהמיינסטרים החרדי שלא בטוחה שרוצה בחור לומד אמורה להיות מאופיינת שונה. היא מתוארת כאיכותית ועוד מילים סמינריות טו מאצ' בשביל לרצות בחור עובד. או שאני לא מכירה מספיק את הדור והציבור על גווניו השונים.

ועל שאר הדמויות נדבר תחת הכותרת הבאה.

מה הפריע לי

גדליה מול דודי – האמת, כעסתי פה. דומני שרוב מוחלט של הקוראים חש אהדה לדודי ואת גדליה תפס כבן אדם נאכס, משבית שמחות, כל היום מטיף מוסר לסובבים, מתקטנן מדי פעם ופוחד באופן מטופש שילדיו יראו ממרחק מטר אייפון. למה לעורר הזדהות עם הצד הלא נכון? הרי כולנו מבינים שאת מידת יראת השמים של דודי לא נאחל לשום יהודי טוב, אז למה לגרום לנו לאהוב אותו?

רוצה לתאר את דודי נחמד ועם מידות? הבנתי את זה. אבל ההקצנה הזאת, שדודי מבין את מירי של גדליה יותר ממנו, כמעט דואג לה יותר, למשל, צרמה לי.

(קראתי את תגובת קפלר על הנקודה הזאת בביקורת שעלתה פה ולא השתכנעתי, לכן כתבתי את זה)

דודי מול אמא שלו – מקווה שבזן הצעירים המתמדרנים עוד יש נפשות הפועלות כך. שהאמא, כבר שנים, לא משלימה ולא מבליגה בכלל, השיחות איתה תמיד קשות ונגמרות בניתוק או בבכי והבן עדיין כל כך רוצה לרצות ורוצה קשר. לצערי, מכירה ושומעת יותר 'או שההורים שלי ישלימו/ישתקו או שפשוט לא נבוא'

מושגים

"יש כבר מישהי" בתגובה ל "מי תרצה להתחתן איתך"

"מובילות דעת קהל" "מצטלמות" "מעדכנות" "כתבתי עוד פתיחה ליום מקסים" למה הצטלמת? איפה עדכנת? איפה כתבת?

"סיני" "מסיבה" הולכת ללא ידיעת בעלה, שומע על זה מחבר שלו...

עצוב, בעיניי, שהנ"ל נכתב בספר חרדי. הרבה יותר עצוב מזוגיות/גירושין/מחלות נפש וכל טאבו אחר שהיה או שיש. שכן בשבירת המוסכמות נקל להבין את היתרונות לצד החסרונות, ואילו כאן – הספר היה נשאר מעולה גם בלי הנ"ל ועם תחליפים מעודנים יותר.

עריכה - אם מפריעה ל @אפרסמון2 הפלישה לאשכול אולי מישהו יתנדב להעביר. לא חשבתי על זה קודם.

אהבתי את הביקורת. התחברתי.

 

[רוגעל'ה]

לא שיוך ספציפי לחצר כלשהיא, אין בכלל אזכור לעצם חסידיותו.
(או שאני צריכה לקרוא כבר שוב את הספר?)

גם אני לא זוכרת שהוא היה חסיד...
נראה לי כל אחת לוקחת את הדמויות לכיוון שלה כמובן מאליו...

 

[:)Rachel]

אני שמעתי על המון נשות אברכים שקיבלו חיזוק עצום מהספר הזה
גם נפשי וגם רוחני
זה הציף את ההתמודדות שלהם על השולחן נכון... קצת מוגזם אבל עדיין נותן הערכה לכל מה שהם מקריבות ומוותרות ומתמודדות למען לימוד התורה של הבעל

את הקטע של סוף הספר עם דודי ואשתו לטעמי מעט הוריד מהספר
כל הספר הם רקדו מאד יפה על הגבול הדק.... ובסיום זה מעט סטה לכיוון מסוים וחבל....

חוץ מזה ספר מווושלללם
שאני באמת חושבת שראוי לכל אחת שרוצה בעל אברך לקרוא כמה פעמיים

 

[שרהלוי]

ספר מיוחד! גם בעיני חובת קריאה , ובד בבד חווית קריאה מדהימהההה!
ההקבלה לנושאים בפיזיקה בכל פרק פשוט מדהימה! הזרימה, הענין, הדמויות, הכל!

הספר באמת מיועד ומתאים למבוגרים שיודעים שהעולם מלא בדמויות עגולות ולא בשחור לבן.
דודי למשל הוא אחת הדמויות הכי אוטנטיות באפיון שלו.
על גדליה הספר מדבר ממש בכבוד, אבל גם לצדיקים יש מה ללמוד בחיים ולאן להתפתח. טפשי לחשוב שבכל ספר חרדי הפרומערים צריכים להיות מושלמים.

אם כבר מדיינים על הדמויות, לי לא ברור השינוי העצום שעבר שוע, מרחפן שלא שם לב מה קורה סביבו - לבעל תומך, עוזר בבית בכל שניה שהוא נמצא בו, מבין לעומק את כל התהליכים שאשתו עוברת.
מה שהסברתי לעצמי הוא שהעובדה שתמיד זה מתואר מהזכרונות של נחמי, מעצימים את הרחפנות שהיתה לו, ומטשטשים את הצדדים האחרים שלו...
גם הדמות של נחמי קצת חריגה בנוף, ממה שאני מכירה סביבי, פייטריות כמוה, שלוקחות בצורה כל כך קיצונית את דברי כל המורות שסביבן, בד"כ לא מתאפיינות בכישורים חברתיים ותקשורתיים כאלו.

 

[ווילי וונקה]

בעיני ספר שהוא אומנות, כמה רמות מעל הספרות החרדית הממוצעת
הכתיבה אומנות בפני עצמה, והחוויה של לקרוא אותו היא כמו לשמוע מוזיקה טובה או לצפות בנוף, פשוט להנות מהיופי

 

[(אביגיל)]

לא נכנסת לדיונים, רק מנצלת את הבמה להודות ל @Ruty Kepler על ספר מדהים!
ספר שכולו חווית קריאה מענגת הכוללת בתוכה למידה בלי פוסקת
והנספח שבסוף-בונוס ענק לחובבי האינטליגנציה
תודה!

 

[הודיה בושארי- ציירת]

אני מאד נהנתי מהסיפור, קראתי אותו בהמשכים מילה במילה בעיתון משפחה,
אני עד היום זוכרת שממש דמעתי שאמא של גדליה ודודי גילגלה עוגיות ונשאה תפילה עליהם,
זה צמרר אותי וממש ירדו לי דמעות,
כמעט אין בית שאין בו ילד מתמודד, ואין בית שאמא שם לא נאנחת לתוך הסידור או לתוך הבצק ונושאת תפילה מהלב על ילדיה, וגם על אלה שהולכים בתלם, שיהיה להם טוב, ולסובבים אותם.
אני זוכרת שקראתי תגובה על הסיפור אולי מהסופרת אולי מקוראת, ששוע נולד רחפן, וזה ללא קשר להיותו אברך, גם אם הוא היה הייטקיסט, רואה חשבון, או משלוחן של פיצה.
וזה עשה קצת פרופורציות, לא כל מי שאברך רחפן ושוכח מתנות, ושוכח לחזור הביתה.
וכן, גם בין אחים יש הבדלים ושונות ואפילו זרות, לפעמים בשם התורה הקדושה...
ואני שמחתי שלבסוף הם התקרבו גדליה לדודי וגילו שלכל אחד מתחת למעטפת המרחיקה, יש לב מרגיש, ורצונות טובים, וזזה מאד חיזק אותי, בדור השיפוטיות וההתנשאות...

ואני אשת אברך תודה לה' גם כולל ערב וכמובן כולל יום, ומודה לה', ושמחה בחלקי מאד!
תודה רותי, הסיפור היה יוצא מהכלל!

 

[Without meaning]

(ת'אמת, קשה להאמין שאברך כל כך שמור ורציני לא נמנה על חצר מסויימת )

סוג צבי מאיר זילברברג?


אני שייכת למחנה ה - לא נהנתי מהספר,
לדעתי - המשפטים הרעים היו כפולים בכמות ובאיכות מהמשפטים הטובים, כוונתי -
כל כך הרבה שמענו כמה היה קשה לנחמי במשך השנים
וכל כך קצת טעמנו מהאור שמביאה התורה הביתה..

 

[חיהל'ה1111]

(ת'אמת, קשה להאמין שאברך כל כך שמור ורציני לא נמנה על חצר מסויימת )

רותי אף פעם לא משייכת למקום מסוים, בכל הספרים שלה
ואני חושבת שברובם, אם לא בכולם מדובר במשפחות חסידיות