דעה בעניין המקום של המשפחה בחיים

[אשר שרבר]

הרב אהרן סורסקי זה נכס שלא יסולא בפז.

נראה לך שהוא מעניין בחור בן 15?

גם פעם היה 'יום השישי'

פעם יום השישי הצליח בקושי להחזיק את עצמו. למה היום הם מצליחים?

ה'מבקר' של המודיע, שיצר נורמות שהשפיעו על העיתונות החרדית בכלל.

גם הוא הצליח ליצור נורמות לא עכשווית וממילא הם ממאיסות עצמן על הציבור.

אני ליטאי ומנוי על המודיע, כן.
הבנות שלי משתעממות, גם הבנים. גם אני.
לא כל כך אוהב עיתונים אחרים שנהיו קצת צהובים, (יתד למרות שהוא ראוי מבחינתי, אני לא אוהב, אני מעדיך לא להבין שכשיכתבו על באבוב 45 יתכוונו לעקוץ את 48 שזה פוליטיקה שלא מעניינת אותי ואת ילדי מאשר שיקראו על ראש ישיבה פלוני ויתכוונו לעקוץ אחר..). אבל זה לא תופס.

 

[אורח חיים]

אני ליטאי ומנוי על המודיע, כן.
הבנות שלי משתעממות, גם הבנים. גם אני.

בעיתון לנשים המודיע כבר התעדכן. אולי יבוא זמנם גם של הילדים והגברים.

 

[אורח חיים]

יודקה פלאי ז"ל הסתובב בקיוסקים בשכונות החרדיות והתחנן למוכרים להפסיק למכור עיתונים חילונים.

פרט זה מעניין אותי, לא שמעתי עליו אולי תספר עוד קצת עליו.
בגוגל מצאתי שהיה המו"ל הראשון של משפחה.
סיקור על עיתון משפחה ב'המכלול' https://www.hamichlol.org.il/משפחה_(שבועון)

 

[מכונתכתיבה]

סיקור מרתק.
נקודה אחת שלא הסכמתי-
למילה הכתובה יש יכולת להשפיע
ולכן צריך להזהר בה, להבין את כוחה.
קחו כדוגמא את הסופר מאיר להמן
שספריו השפיעו רבות בזמן ההשכלה.
אם סופר מבין את העוצמה שיש לו בידיים
הוא יכול להשפיע על אנשים לטובה
לעיתים מסר שנאמר ע"י רבנים וכדו'
לא נכנס חזק לציבור, אך אם יכתבו על זה עם דוגמאות
וכדו' זה יכנס לאנשים הרבה יותר חזק.

לא מסכימה עם זה שזה נטו בידור.
אף אחד לא צריך להיות 'סלב' בזכות כשרונותיו
זה תרבות המערב שנכנסה בקטע ממש גועלי לציבור שלנו.
אני חושבת כמו מרחבית שכל אדם במקומו הוא
צריך לחשוב איך להאדיר את שם ה' בעולם
בצורה הטובה ביותר.
ולא משנה אם הוא עיתונאי, נהג אוטובוס או פקיד בנק
לכל אחד דרכו שלו לעשות זאת.
ולעיתונאי יש את המילה הכתובה.

 

[y&m]

יכול להיות שנשים צריכות נושאים כמו בריאות ומשפחה. מי שצריך מידע על המצב הפוליטי בארץ ובעולם. מצב הבטחוני, יש סיקור ופרשנות ברמה גבוהה.
לא מצאתי תחליף לא. פאר למשל, בשום עיתון.
ומשה גוטמן\ מורג מעלה נושאים עם תובנות שמכים גלים.
מ. כרמלי בפוליטיקה.
פטנט רשום, מדור שהרבה עיתונים מנסים לחקות.

אני רוצה ברמה היומיומית,
לא רק פעם בשבוע.

וברמה היומיומית אין מה לקרוא.

גם ברמה השבועית הכל סינטטי וממוחזר. בלי לגעת בדברים האמיתיים.
ואם כל הרבה מצטטים שם את 'מידה' לא עדיף לגשת ישר למקור? רק מהם למדתי כמה שאתר ההוא מוצלח.

לא אומר שאין כותבים מוצלחים או מדורים בכלל. יש.
אבל הוא נסוג כ"כ אחורנית.
קוראת מה נכתב פעם בתוספת הספרותית, ובפיליטונים, ובכלל.
ורואה שההקצנה הלא כ"כ חכמה של המבקר שהתעלה על קודמיו גרמה לנתק לא הגיוני בין החומר הכתוב לחיים. המדור היחיד שעוד הגיוני הוא פטנט רשום.

העיתון הפך להיות חד מגדרי, אין אפילו אמהות, אחיות ובנות בסיפורים ובכתבות.
שלא כמו בעבר.

גם מגזין הנשים מתאמץ לא להתאים לנשים על כל המשתמע, כפי שהעורכת עצמה התגאתה בדבר העורכת על כך שהמגזין מתאים גם לילד בן 10.
וחומר שקבוע מתאים לבן 10 לא יכול לספק את הצורך של אמו לאורך זמן.

מצידי שיהיה נשי אמיתי בשרינק שחור, אבל דעתי הרי לא מעניינת משהו שם. ולכן גם יש להם אומץ לדחוף לי עלון פרסומי בלי להתבייש ולחשוב שהם מועלים בתפקידם.

 

[אשר שרבר]

בעיתון לנשים המודיע כבר התעדכן. אולי יבוא זמנם גם של הילדים והגברים.

האמת שמאוד מאוד התאכזבנו מהעדכון
קראתי ת'קראט...
אהבנו את השם בנינו על השינוי והתאכזבנו.
מסרים ישירים, ממוחזרים קראו לזה כאן סינטטים, כן. חבל.

 

[כנפיים]

עולם התורה והישיבות של אז, לא פרח כמו היום. הצעירים נפלו החוצה כמו זבובים. ההשכלה עשתה שמות בעם ישראל.

מעניין אם רק לי יש הרגשה בזמן הקריאה של זה, שההיסטוריה חוזרת.
וכמו מה הם נופלים היום????
ועוד יותר מעניין לדעת כמה זמן לקח בשנים ההם לאנשים להבין שקורה משהו בציבור.
מסתבר שהרבה פחות מהזמן שייקח לנו לקלוט.
אולי בגלל שהמשכילים אז לא היססו להשליך עם היהדות גם את החיצוניות המסמלת אותה??
סליחה אם זה מדי גולש מהנושא, אבל בעיניי הכל אותו ספור. אם זה חרדי כי זה עם כיפה (או ועדת רבנים)
וזה יהודי כי זה בלי תמונות תועבה, (ואולי גם בלי ציורים של בנות)
אז זה באמת מציל את הדור.
וכיוון שהדור צריך קצת יותר מזה בשביל להישאר מחובר וקשור באמת, ויהודי, אז אפשר להמשיך לחכות להצלה האמיתית. והפתרון כמו שאמרו למעלה-חינוך חינוך חינוך.
במהות, בפנימיות, בתוכן.

 

[מרחבית]

מסתכלת סביבי ורואה כל-כך הרבה אנשים מחוברים, שואפים, יהודים ויהודיות מלאי תורה ומצוות וחן וחסד. כל אחד לפי דרגתו ותכונותיו...
הכל טוב? - לא. תמיד צריך להתחזק בחינוך אמיתי ופנימי, ויש מה לתקן בזה ויש מה לשפר. ויש גם כושלים ונופלים, ד' ירחם.
להשוות לתקופת ה'השכלה'? - לגמרי לא דומה.
היתה מציאות אחרת לגמרי. שואה רוחנית בסדר גודל איום ונורא. סחף המוני של צעירים שבעטו בכל בצורה נוראה, ועד היום אנחנו סובלים מזה. (החילוניים בארץ רובם צאצאים של אלה).
ודאי זרקו אז את החיצוניות יחד עם זריקה של כל התורה כולה, ד' ירחם.
יש היום מישהו שהשליך את היהדות, השליך את כל התורה והמצוות - ונשאר בחיצוניות חרדית??

 

[הגשש]

מעניין אם רק לי יש הרגשה בזמן הקריאה של זה, שההיסטוריה חוזרת.
וכמו מה הם נופלים היום????
ועוד יותר מעניין לדעת כמה זמן לקח בשנים ההם לאנשים להבין שקורה משהו בציבור.
מסתבר שהרבה פחות מהזמן שייקח לנו לקלוט.
אולי בגלל שהמשכילים אז לא היססו להשליך עם היהדות גם את החיצוניות המסמלת אותה??
סליחה אם זה מדי גולש מהנושא, אבל בעיניי הכל אותו ספור. אם זה חרדי כי זה עם כיפה (או ועדת רבנים)
וזה יהודי כי זה בלי תמונות תועבה, (ואולי גם בלי ציורים של בנות)
אז זה באמת מציל את הדור.
וכיוון שהדור צריך קצת יותר מזה בשביל להישאר מחובר וקשור באמת, ויהודי, אז אפשר להמשיך לחכות להצלה האמיתית. והפתרון כמו שאמרו למעלה-חינוך חינוך חינוך.
במהות, בפנימיות, בתוכן.

ברור שהיצר הרע מתחפש בכל דור למשהו אחר, אבל אין להשוות כלל בין התקופות. אז ידעו שההשכלה מעבירה על הדת, לא היה צריך פרק זמן בכדי להבין זאת. הם חיללו שבת מאוד מהר והיו סיפורים נוספים על ההתדרדרות הרוחנית. זה ממש כמו הרפורמים והקונסרבטיבים. הבעיה הייתה שלא היו כלים כיצד למשוך את הנוער חזרה, לא היו תחליפים כמעט.
היום יש תחליפים לכל דבר ואפשר לנסות לשמור את הנוער המועד לנשירה בתוך המסגרות.
היצר הרע היום התחפש לאייפון קטן ומזיק שיושב בכיס ומדרדר פנימית את האדם.

להשוות בין ההשכלה ו'משפחה' זה לא עוול אלא חוסר הבנה משווע.

יש היום מישהו שהשליך את היהדות, זרק את כל התורה והמצוות - ונשאר בחיצוניות חרדית??

לצערנו יש. בעיקר בקהילות סגורות כמו חסידויות, שיש בהם מסגרות מאוד מחייבות וכל סטייה חיצונית מערערת את המפה החברתית.
במקרים כאלה ההתדרדרות היא פנימית ואח"כ אנחנו מקבלים אנשים חלו"דים. חרדים לא דתיים ה' ישמור.

 

[כנפיים]

להשוות בין ההשכלה ו'משפחה' זה לא עוול אלא חוסר הבנה משווע.

לא היה.

מעניין אם רק לי יש הרגשה בזמן הקריאה של זה, שההיסטוריה חוזרת.

של זה- כלומר של המשפט המצוטט:
עולם התורה והישיבות של אז, לא פרח כמו היום. הצעירים נפלו החוצה כמו זבובים. ההשכלה עשתה שמות בעם ישראל.

סליחה אם זה מדי גולש מהנושא, אבל בעיניי הכל אותו ספור. אם זה חרדי כי זה עם כיפה (או ועדת רבנים)
וזה יהודי כי זה בלי תמונות תועבה, (ואולי גם בלי ציורים של בנות)
אז זה באמת מציל את הדור.

אולי לא הבהרתי את כוונתי כמו שצריך. התכוונתי לכל החומר המוגש לציבור החרדי, וממש לא רק למשפחה!
כמו שכתבתי גלשתי מהנושא-לנושא כאוב במיוחד, ואחר. אולי זו היתה טעות, אבל אם כבר...אסיים לכתוב בתקווה שכוונתי תובן:

הם חיללו שבת מאוד מהר והיו סיפורים נוספים על ההתדרדרות הרוחנית.

גם המעשים החיצוניים של שמירת שבת, ואפילו שמירת כל המצוות כולן קלה כחמורה, עלולים להיות מסגרת חיצונית בלבד, והאדם המקיים אותן עלול להיות מ-נ-ו-ת-ק לחלוטין מבורא עולם ומעבודתו. לזאת היתה כוונתי בדבר הצעירים הנופלים כמו זבובים. נופלים מהחיבור, מהקשר, מהעבודה, מהפנימיות-היהודיים.

היצר הרע היום התחפש לאייפון קטן ומזיק שיושב בכיס ומדרדר פנימית את האדם.

נכון- בכל דור היה יצר הרע, אבל נדמה שעד לדורנו היה ברור לכולם שהיצר הוא יצר, ואנחנו זה אנחנו, ועלינו לעמוד מולו ולטכס עצה, מלחמה וכו', כי היהודי שלי, הפנימי- יכול יוכל לו- אם יתעקש! ואילו היום- מדברים עליו כמו על מחלה חשוכת מרפא, כמו על משהו ש-בינינו, אין לנו באמת יכולת להתמודד מולו.. האייפון לא מדרדר את הפנימיות של האדם, הוא כלי העלול לגרום לאדם להיכנע לייצרו. השאלה היא מה עובייה של אותה פנימיות מדוברת, ומהי איכות רקמתה. ואין צורך להיבהל. לא היתה בדברים אלו כוונה לומר שכדאי ראוי נכון או מותר להחזיק אייפון חלילה. לא. רק לומר,ובאמת בחריגה גסה מנושא האשכול, שליהדות יש תשובה גם לכזה נסיון.

וכיוון שהדור צריך קצת יותר מזה בשביל להישאר מחובר וקשור באמת, ויהודי, אז אפשר להמשיך לחכות להצלה האמיתית. והפתרון כמו שאמרו למעלה-חינוך חינוך חינוך.

אם רוצים לעבות ולחזק את הפנימיות, להעמיד אותה בסיס איתן מול כל נסיון-זה הפתרון היחיד, שיוכל להפסיק את המוות הרוחני הפוקד רבים כלכך בציבור.
ואם הנושא באמת מעניין מי מכם-פאנלים ושיחות של הרב אליהו מאיר פיבלזון שליט"א באתרים: "מענה" "קול הלשון" "פתחי עולם" וגם סתם בגוגל "הרב אליהו מאיר פייבלזון" ולהיכנס לשיחות וכו'. הרבה מהוידאו שם פתוח כבר בנטפרי אחרי ש"שלחתי לבדיקה"

 

[מרחבית]

גם המעשים החיצוניים של שמירת שבת, ואפילו שמירת כל המצוות כולן קלה כחמורה, עלולים להיות מסגרת חיצונית בלבד, והאדם המקיים אותן עלול להיות מ-נ-ו-ת-ק לחלוטין מבורא עולם ומעבודתו. לזאת היתה כוונתי בדבר הצעירים הנופלים כמו זבובים. נופלים מהחיבור, מהקשר, מהעבודה, מהפנימיות-היהודיים.

להשוות מישהו ששומר את כל המצוות קלה כבחמורה, גם אם אין פנימיותו מפותחת - למשכילים שפרקו כל עול ועברו על כל התורה כולה - זו טעות עצומה. מקווה שלא לזה התכוונת!
מי שרוצה להבין מה זה מצווה שד' ציווה, מה זה העולמות הרוחניים שכל מצווה בונה בעצם עשייתה וקיומה כהלכה - אפילו בלי פנימיות מפותחת - שיעיין היטב בספר 'נפש החיים'. שם גם אפשר לראות מה זה חטא - עולמות שלמים שנהרסים מעצם מעשה העבירה.

אדם ששומר את כל התורה כולה, לעולם הוא לא במצב של מנותק לחלוטין מבורא עולם ומעבודתו. כי המצוות הן הן עבודתו. והעבירות הן הן שבונות מחיצות בינינו לבין בורא עולם.
אין ספק שצריך לפתח פנימיות. זו לא שאלה בכלל. אין ספק שהיא נותנת בסיס איתן.
מכאן ועד להתייחס לקיום מצוות ולהימנעות מעבירות כאילו אין בקיומן כלום כל עוד אין פנימיות מפותחת, וכאילו אם אין פנימיות מפותחת - אין יהדות...
שוב, מקווה שלא לזה התכוונת!

 

[אבימי]

רק רוצה להשחיל משפט-
גאה בקהילה הנעימה והנדירה שלנו, שדיונים כאלה יכולים לשגשג בה.
זהו, תמשיכו.

 

[כנפיים]

רק רוצה להשחיל משפט-
גאה בקהילה הנעימה והנדירה שלנו, שדיונים כאלה יכולים לשגשג בה.
זהו, תמשיכו.

תודה. בדיוק עמדתי להתייאש מלהסביר כוונתי. אז הנה נסיון אחרון (בלי הבטחות לעולמים...)

להשוות מישהו ששומר את כל המצוות קלה כבחמורה, גם אם אין פנימיותו מפותחת - למשכילים שפרקו כל עול ועברו על כל התורה כולה - זו טעות עצומה. מקווה שלא לזה התכוונת!
מי שרוצה להבין מה זה מצווה שד' ציווה, מה זה העולמות הרוחניים שכל מצווה בונה בעצם עשייתה וקיומה כהלכה - אפילו בלי פנימיות מפותחת - שיעיין היטב בספר 'נפש החיים'. שם גם אפשר לראות מה זה חטא - עולמות שלמים שנהרסים מעצם מעשה העבירה.

אדם ששומר את כל התורה כולה, לעולם הוא לא במצב של מנותק לחלוטין מבורא עולם ומעבודתו. כי המצוות הן הן עבודתו. והעבירות הן הן שבונות מחיצות בינינו לבין בורא עולם.
אין ספק שצריך לפתח פנימיות. זו לא שאלה בכלל. אין ספק שהיא נותנת בסיס איתן.
מכאן ועד להתייחס לקיום מצוות ולהימנעות מעבירות כאילו אין בקיומן כלום כל עוד אין פנימיות מפותחת, וכאילו אם אין פנימיות מפותחת - אין יהדות...
שוב, מקווה שלא לזה התכוונת!

לא נעים לי לנפץ תקוות..אכן לזה התכוונתי. וזה לא סותר מילה מכל ציטוטי נפש החיים ועוד רבים ממקורותנו., רגע, עוד לא להרוג. אם קוראים "פנימיות מפותחת"-לשלב הבסיסי שאמור יהודי לעבור עם התבגרותו- והוא- בחירה אישית שלו בחיי תורה ומצוות, רצון לעבוד את השם ולעשות רצונו, אז כן. בלי זה אין יהדות. ולא אני המצאתי. ואם את זה יש- אז כל הכשלונות שיבואו אחר כך, והם יבואו, בוודאות, כי אנחנו בני אדם, הם חלק מהעסק, ולא יוציאו את הבנאדם מהסיפור היהודי. אבל אם אנשים לא בחרו בזה מעולם, אלא כך גדלו, כך חונכו, כך עושים כולם...לא אשפוט אותם, וודאי מלמעלה מחשבים גם את אומללות מצבם, אבל לא לזה יהדות ייקרא. מעשה המצווה עצמו- כל כוחו נובע ממהותו. ולשם דוגמא (ואנא תזכרו שזו רק דוגמא) נניח שיש חילוני היכנשהו, שלא שמע מעולם על אלוקים, ולא על מצוותיו, והוא ראה פעם סרט שבו הראו מהלך שלם של שבת שלימה אצל יהודי ירא שמים; ההכנות הקדחתניות, הצעקות של הרגע האחרון, הקידוש,, עונג שבת, מה עושים, מה לא עושים, שלושת הסעודות, הבדלה. רק מה? הפס קול של הסרט אבד. החילוני הלאיודעכלום הזה, רואה הכל, ולא מבין כלום. אבל זה בפירוש מוצא חן בעיניו. יום שלם, שקט בבית, בלי אור חזק, רק נרות יפים, בלי טלויזיה, בלי טלפונים, בלי עבודה, ועוד האשה תגיש מעדנים לשולחן! וואלה יופי! שבת אחר כך-זה מה שהוא עושה. יש לזה משמעות???? אותה משמעות שתהיה לזה שהוא נעל ב"פוקס" את נעל ימין לפני שמאל, ולזה שהיום היה מונח איזה כלי על הכיור, והוא שטף ת'ידיים בבוקר בצורה מעניינת, ימין שמאל ימין שמאל, ולזה שהוא פוחד מהמשטרה ולא גונב, ולזה שהוא אדם שמאד אוהב כל מה שיש לו בחיים ולא חומד שום דבר ו...בקיצור..נראה לי שהדגמתי. "מצוות צריכות כוונה " זהו מאמר מפתח. כי בלי זה, במה אתה יהודי? ואין לי כוונה לומר שבאמת אין שום משמעות בכלל ליהדותך ולמעשיך, כי אפילו מצד "מגלגלין זכות ע"י זכאי" יש כאן משהו. אבל רציתי מאד להעלות את הנושא הכאוב של חרדים שלא מדעת. בעיניי הוא אסון שלא רחוק מההשכלה. ודאי לא מרחק רב.

אדם ששומר את כל התורה כולה, לעולם הוא לא במצב של מנותק לחלוטין מבורא עולם ומעבודתו. כי המצוות הן הן עבודתו. והעבירות הן הן שבונות מחיצות בינינו לבין בורא עולם.
אין ספק שצריך לפתח פנימיות. זו לא שאלה בכלל. אין ספק שהיא נותנת בסיס איתן.
מכאן ועד להתייחס לקיום מצוות ולהימנעות מעבירות כאילו אין בקיומן כלום כל עוד אין פנימיות מפותחת, וכאילו אם אין פנימיות מפותחת - אין יהדות...

צר לי. יש לי היכרות עם הרבה מדי אנשים ששומרים את כל התורה כולה, וחלקם גם עוסקים בה יומם וליל, ואין בינם לבין בורא עולם דבר. הם מעולם לא בחרו בזה, לא הבינו ת'עניין, והם לא עושים מה שהם עושים כי הוא ציווה, אלא כי כך מקובל, כך גדלו, ובמילה אחת במקרים רבים ועצובים-ככה. אם קיום המצוות והימנעות מעברות המדוברים בהודעה, נובעים מהכרה ברצון השם ונסיון לעובדו, לא על זה דיברתי.
לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. הלוואי שהובנתי.

 

[מרחבית]

---

 

[מרחבית]

1. עירבבת כאן שני נושאים שונים. נושא אחד - כוונה במצוות. נושא שני - בחירה.
כנגד הדוגמאות שהבאת - אביא דוגמא אחרת: אדם שנולד עם עומק רגשי ונטייה לרוחניות, בעל רגשות עדינים, עם תבונה ופקחות, אהבה טבעית ללימוד ומעשיות בריאה. הוא גם גדל בבית שחנכו אותו עם הרבה אהבה ודוגמא אישית טובה וכן הלאה.
את מתבוננת בו כמבוגר, ורואה בן אדם מחובר, עושה מצוות בכוונה, ברגש וברצון. ואת אומרת: הוא בחר! בכל לבו ורצונו!
בטוח? מישהו יודע כמה מזה זו באמת בחירה שלו? וכמה מזה הוא קיבל במתנה? יש מישהו שיכול לדעת את זה חוץ מהקב''ה בכבודו ובעצמו? ושלא תביני לא נכון, אני מעריכה אנשים כאלה מאוד מאוד! מעצם הדרגה שהם נמצאים בה. ואני לא מתיימרת להיכנס לאחוזי הבחירה שלהם. אבל גם לא לאחוזים של אנשים אחרים!

יש אדם שנולד ו/או גדל עם רגשות הרבה פחות עדינים, אין לו הרבה עומק רגשי או איטלקטואלי. הוריו היו מחוספסים וקשה לו להתעמק בלימוד והוא לא מרגיש התעלות או שמחה במצוות. והוא בכל זאת עושה אותם, די באדישות, אבל עושה! קל להגיד: זה משהו חברתי ותו לא. האם מישהו, חוץ מהקב''ה, יכול להעריך כמה בחירה יש כאן או אין כאן? כמה ערך יש לזה? מה הוא יכל בקלות לבחור במקום זה?

אז בואי נעזוב את עניין הבחירה. זה נושא אחר. כל אחד התחיל מנקודת בחירה אחרת לגמרי, ולכל אחד יש את הניסיונות שלו והתפקיד שלו בעולם. וגם חיבור וכוונה ורצון הם לא הוכחה לבחירה, כי ייתכן שבן אדם קיבל אותם במתנה.
(ואנחנו, אגב, לא גדלנו גרים, שצריכים בגיל בר/בת מצווה להחליט ולבחור אם רוצים להיות יהודי או לא. ואפילו במקרה כזה - אם הנער/נערה הגרים ממשיכים בקיום מצוות - זה אומר [עד כמה שזכור לי] שהם קבלו על עצמם את היהדות, וזה מספיק).

2. אצל אנשים שמקיימים מצוות גם אם כמצוות אנשים מלומדה, גם אם ממורא מבשר ודם, גם אם מהרגל - עדיין למצווה עצמה יש ערך עצום. למצוות ד' יש ערך בפני עצמן. אלו מצוות אלוקיות, עם כוחות אדירים, והעולם נברא לפיהן. הלוואי היינו מרגישים מהי כוחה של מצווה!
אין כל השוואה בין פורק עול לשומר מצוות, גם אם יש לו הרבה מה לתקן בפנים.
ויש גם עניין של מתוך שלא לשמה בא לשמה.

3. מאותה נקודה שתיארת, של עשיית מצווה לגמרי במקרה, בלי לדעת בכלל שזו מצווה - ועד לנקודה של כוונה והכרה עמוקה וחיבור מכל הלב - ישנו רצף ארוך ארוך, כמעט אינסופי. ומן הסתם אין שני יהודים שעומדים ברגע נתון על אותה נקודה על הרצף הזה. היצגת מצב של שחור/לבן. בחיים, אנשים הם לא או כאן או כאן. החיבור וכוונת הלב של כל אחד בכל זמן נתון - הם על הרצף הזה באיזשהו מקום, שעם כל הכבוד - אין לי ולך כל אפשרות למדוד את זה.

אין מצב כזה כמו שתיארת: 'אנשים ששומרים את כל התורה כולה, וחלקם גם עוסקים בה יומם וליל, ואין בינם לבין בורא עולם דבר'. אין מצב כזה.
אנשים מציירים לעצמם לפעמים צורה מאוד מסוימת של קשר עם ד' - שדווקא הצורה הזו נראית להם עבודת ד', והשאר לא. אז הטעות שלהם היא בהגדרה של מהי עבודת ד'.
(בשם 'עבודת ד'' מסוימת, ביטל מישהו שבא מרחוק וכבר נותן שיעורים לאחרים - את כל עולם הישיבות במאתיים השנים האחרונות, כולל כל הת''ח והגדולים של עולם זה. כי הם לא עובדים את ד' בצורה שהוא למד שצריך. לא בטוחה, אגב, שהוא ראה פעם ישיבה מהסוג הזה מבפנים. אולי גם לא מבחוץ).

4. בואי נדבר ונתמקד בנושא שעליו רצית לעורר: שיהיה חיבור פנימי וכוונה במצוות בעבודת ד'.
אני לגמרי איתך בזה. חושבת שצריך לעשות כל מאמץ בחינוך עצמנו ובחינוך ילדינו ותלמידינו - להפנים בצורה טובה אמיתית ועמוקה את היהדות. לחבר את הרצון הפנימי למצוות שאנחנו עושים. לפתח את הרצון הזה, את ההכרה, את האהבה והיראה.
שקיום התורה, קיום רצונו של השם ית' יתפסו אותנו עמוק מאוד, יתפסו חלק עיקרי בנפשנו, שיהיו בתוכינו ולא לצדינו. שיהיו התכלית של החיים שלנו, הרצון שעולה על כל הרצונות האחרים.
מסכימה שחינוך חיצוני בלבד, שכולל אך ורק גבולות - שהם חשובים מאוד כשלעצמם - הוא בעייתי ולגמרי לא מספיק.
יש הרבה מה לשפר בעניין. בואי נתמקד בשיפור. נשמח לשמוע ממך איך אפשר לעשות את זה. על מה כדאי לשים לב בחינוך. מה לעשות כדי שהדברים יופנמו, יעוררו את הרצון הפנימי באמת. אדרבא, נשמח לקרוא.

 

[מ"ם]

רק רוצה להשחיל משפט-
גאה בקהילה הנעימה והנדירה שלנו, שדיונים כאלה יכולים לשגשג בה.
זהו, תמשיכו.

אדרבה, יהיה נחמד אם תשחיל יותר ממשפט.
אתה יודע, מתוך שלושה מנהלים נשארת רק אתה מרחף בחלל,
ואנו נותרנו כצאן ללא רועה.

בלילות חסרי ירח אנו יושבים על שפת הנחל, מתעטפים באדרת הצינה ומנסים להתעמק במילים הספורות; בניצוצות החסד; במילה או שתיים של הנושאים המיוחדים שנבחרו לשירשורים; ואפילו בשעות בהן הועלה והורד האתגר הדו-שבועי לנעץ.

 

[אבימי]

אדרבה, יהיה נחמד אם תשחיל יותר ממשפט.
אתה יודע, מתוך שלושה מנהלים נשארת רק אתה מרחף בחלל,
ואנו נותרנו כצאן ללא רועה.

בלילות חסרי ירח אנו יושבים על שפת הנחל, מתעטפים באדרת הצינה ומנסים להתעמק במילים הספורות; בניצוצות החסד; במילה או שתיים של הנושאים המיוחדים שנבחרו לשירשורים; ואפילו בשעות בהן הועלה והורד האתגר הדו-שבועי לנעץ.

תודה, רב-מג של מילים.
ואתה צודק.

 

[Natan Galant]

אדרבה, יהיה נחמד אם תשחיל יותר ממשפט.
אתה יודע, מתוך שלושה מנהלים נשארת רק אתה מרחף בחלל,
ואנו נותרנו כצאן ללא רועה.

בלילות חסרי ירח אנו יושבים על שפת הנחל, מתעטפים באדרת הצינה ומנסים להתעמק במילים הספורות; בניצוצות החסד; במילה או שתיים של הנושאים המיוחדים שנבחרו לשירשורים; ואפילו בשעות בהן הועלה והורד האתגר הדו-שבועי לנעץ.

תגיד, ממק'ה: יוצא לך לקרוא המודיע & יתד נאמן?

 

[אשר שרבר]

ואתה צודק.

תדע לך רב'ה
תדע לך שאתה צודק זו התשובה הגרועה ביותר שיכול אדם להנפיק מעצמו.

תדע לך שאחד הדברים הראשונים שאני מלמד את מי שאני יכול זה להגיד אתה צודק, אבל אחרי שהוא לומד את הפטנט, זו התשובה הגורועה בותר.
היא נוטלת את האחריות כביכול. ומותירה את המצב, כי מה נבוא בטענות הרי מודה ירוחם.
זהו שלא.
מודה ועוזב.
או במקרה שלך מודה ושב, מודה ומתחזק. כפרה.

ואם תמשיך יש לי ווארט מפעם על מודה במקצת, תודה רבה ומודים אנחנו לך הודאה והודיה. אבל זה סתם בונוס, שלא בטוח שמגיע לך.

 

[מ"ם]

תגיד, ממק'ה: יוצא לך לקרוא המודיע & יתד נאמן?

לא, למה?