דעה בעניין המקום של המשפחה בחיים

[מוישה]

התשובה על העיתונות החרדית, טמונה עמוק בשורשי פולין וליטא העשנות.

העיתונים החרדיים שנוסדו שם בלית ברירה, נבנו על הבסיס הידוע של לגזול את החנית מידי המצרי. עולם התורה והישיבות של אז, לא פרח כמו היום. הצעירים נפלו החוצה כמו זבובים. ההשכלה עשתה שמות בעם ישראל. ובאין מסגרות לקבוצת גיל העשר'ה, הם הזינו את שורות הציונות והסוציאליזם.

העיתונות החרדית של אז באה לתת תשובה לכל הנ"ל. האדמורים והרבנים בקשו לתת לעם החרדי אפשרות לקרוא את החדשות בלי להיחשף לטינופת הגויית או לרעל הציוני. גם אז כמו היום, קמו רבים וטובים וזעקו חמס. הכיצד נדמה לגויים ונוציא עיתון לשלומי אמונים?

כשעלו ארצה, העיתונות שנוסדה כאן נתנה את אותם תשובות על אותם השאלות שהיו בליטא ופולין. עם השנים ועם התפתחות הקהל החרדי בארץ ישראל שהלך וגדל, נוצר חסר בכל הקשור לדעות אחרות מחוץ לאלו שניהלו את אגודת ישראל. מעבר לכך, העיתון שהיה שמרני ביותר לא נתן מענה מספק לצרכים של החרדים שבקשו יותר חדשות, יותר מעניין ויותר דעות.

אינני יודע מי ניהל באמת את העיתון המרכזי של אז, ולכן לא יהיה נכון לומר שהעיתון בתקופה ההיא, הגיע לשלב שהוא חטא למטרה שלשמה הוא נוצר.

מאידך. אני גם לא יודע את הגיל של הכותבים הנכבדים שמפארים לנו את הפורום. לכן, לא אדע האם זכור לכם שלפני שלושים וארבעים שנה, נמכרו עיתוני החילונים במרכז בני ברק וירושלים. כן! כך היה המצב. העיתון המרכזי של אז, לא סיפק את תצרוכת החדשות והפנאי לחרדים של אז. לכל אותם אנשים שעבדו קשה לפרנס את ביתם וביקשו בסופי שבוע קצת פנאי ותרבות חרדית.

גם כשנפתח עיתון מתחרה לעיתון המרכזי בגלל התפלגות הזרמים, שניהם ישבו על אותה המשבצת: 'עיתונות מפלגתית'! בדיוק לוואקום הזה נכנסו הירחונים ובהמשך השבועונים.

אני עוצר רגע כדי להסביר את דבריי. כולם כאן מכירים את 'המכלול'? יש מישהו שלא מבין את נחיצותו? הרי מטרתו ברורה: למנוע מהחרדים לדבר ה' להסתובב בויקיפדיה הכללית ולחפש את המידע הנצרך להם.

זה בדיוק היה המקום של הירחונים שנוצרו אז בחלל שנפער. מכל אלו שכתבו כאן נגד העיתונות החרדית או הצביעו על התנשאות וצביעות, בטוחני שאין אפילו אחד! שרוצה להחזיר את הגלגל אחורה, למצב שבו ילדיו נחשפים מידי שבוע לעיתונות חילונית במכולת או בפיצוחייה.

מה לעשות. העיתונות החרדית דאז לא השכילה לראות מה קורה אצל השכנים ולהתאים את החנית שגזלו. רק אחרי שקמו המתחרים השבועונים ורק אחרי שכל המלחמות והחרמות לא הצליחו, פתאום העיתונות המפלגתית הפכה לצבעונית יותר. מעניינת יותר ופתוחה יותר לציבור. וככל שהשבועונים הרימו את רמת ההגשה גם המפלגתיים עשו זאת בעל כורחם. ולמה הם לא עשו זאת קודם כשהעיתונות הכללית כבר הייתה צבעונית, מושכת ומעניינת???

כל הדיבורים האלה, שהעיתונות זה לא מכתב מאליהו ולא ספרי מוסר, נובעים מחוסר הבנה של תפקיד העיתון בציבור החרדי. בואו נכתוב את זה גלויות. העיתונות החרדית החדשה הצילה דורות של חרדים שהיו עלולים ליפול החוצה.

נקודה נוספת וחשובה לא פחות. אין חולק על כך שהמוחות התמעטו בדורות שלנו. זאת הסיבה לפריחה הגדולה שעוברת על פירושי הגמרא הקלילים כמתיבתא ושוטנשטיין. מישהו זוכר כאן את המלחמה שלחמו בשטיינזלץ? הוא פשוט הקדים את זמנו (וגם העלים את מילות הגמרא לגמרי).

זו גם הסיבה שבעיתון חרדי צריך שיהיה גם דברי תורה ולא רק סיפורי חדשות או סיפורי בדים על חלזונות האוקיינוס השקט. ולמה? כי כשיישב חרדי על העיתון שלו בסוף השבוע (בכוונה אני לא כותב בשבת...) ויצקצק בלשונו על דברי פוליטיקה, בדף הבא יכנסו בו קצת דברי תורה. ואחרי שש פרסומות על אופנה הוא יקרא קצת הגות יהודית ועוד ארבעה פרסומים של רכבים הוא יקרא כמה מעשיות על תפילה. זאת מטרתו של עיתון חרדי, לתת פתרון לזמן הפנוי של החרדי שלא מסוגל עכשיו לשבת וללמוד, אלא רוצה - חלילה וחס - להעביר את זמנו.

גם מי שכתב כאן שהפתרון האמיתי והיחידי, הוא חינוך, חינוך וחינוך, כתב מצוין. אך גם הוא צריך להבין ולזכור שזה טוב לתשע מתוך עשר. ומה תעשה עם אותו עשירי שהחינוך לא עבד אצלו? האם היית רוצה לראותו בסופי שבוע מרפרף במעריב או במשפחה??? ומה יעשה הבן ולא יחטא?

גם בנושא דעות הדבר הוא כך. מבלי להיכנס לפרטים... במבט לאחור, המפלגתיים לא נתנו מקום לדעות שונות במגזר החרדי. כל דעה שקצת הייתה שונה מהאליטות, נגזר דינה להיות לשון הרע ורכילות ובוודאי שזה לא כך. ניתן לומר שסתימת הפיות האכזרית משהו של המפלגתיים, הולידה בעל כורחה את פרץ הדעות בשבועונים.

טוב ויפה הדבר שמערכת עיתון חרדי מתהדרת בוועדה רוחנית שמתווה את דרכה. טוב ויפה שמערכת עיתון חרדי יודעת לעצור ולהצביע על ההתקדמות שלהם, על העשייה שלהם. אין הם גורפי ביבין כפי שהגדירו זאת הלוחמים נגד השבועונים, שרק אינטרס צר ואויב הניע אותם.

הציבור החרדי גדל מאוד ויחד עימו גם גדלים השוליים. כי ככל שהדף גדל, השוליים מתגדלים באותו קצב ולעתים אף מהיר יותר. טוב ויפה שגם לשוליים שלנו יש תעסוקה חרדית הולמת ותשובה ניצחת לרחוב החילוני הצבעוני והמעניין. זוהי החנית החדשה מיד המצרי החדש.

אה, ולגבי ביקורת? מצויין. תבואו כל יום. אין שלמות בעולם הזה ותמיד יש מה לתקן ועל מה להעיר. אולם כשאתם באים לעשות זאת, תדעו קודם את מי הם מאירים ואז תדעו על מה אתם מעירים.

ואם הפוסט הזה היה ארוך למישהו או עצבן אותו במיוחד, הוא מוזמן להתחיל לקוראו שוב מההתחלה. סליחה.

סקירה נחמדה על תולדות העיתונות החרדית של י"א גרובייס [+מאמרי תגובה ופאנל].
https://iyun.org.il/article/על-דעת-המקום-ועל-דעת-הקהל-על-התמורות-בא/

 

[רותי רפפורט]

לא קראתי כל מילה, כך שאם לא אדייק או אחזור - התנצלויותיי על כך.
קודם כל, ממקומי כסופרת אני לא חושבת שקיימת האדרה עצמית בין חברותיי הסופרות. לא חושבת שתפקידי לחנך את הדור, ובהחלט חושבת שתפקידי מסתכם בנתינת חומר בילוי כשר וטהור לעם ישראל, תוך כדי כך נכנסות תובנות שהבנתי בחיי, מסרים שמועברים מבלי משים וכל מה שמרכיב את חיי כיהודיה שומרת מצוות. להטיף? לנהל חיים? מה פתאום?!
אבל אם אני שומעת על ילדים שהופכים שמחים בחלקם על משפחתם הברוכה (שמעתי, שמעתי) ואישה שמקבלת החלטה לקחת ילדים לאומנה (אחרי הילדים מקצה המחנה) ברור שזה מרגש ומשמח.
בעניין המגזין ההוא - לא קראתי אבל הבנתי שזה היה סיכום של ערב הוקרה או משהו שהם ערכו לכתביהם?
אז גם מעייני הישועה עשו ערב הוקרה לכל אלו שהתאמצו לגייס כספים. כל ארגון גדול עורך ערבי הוקרה וטפיחה על השכם לעובדיו. כאן זה התפרסם, פשוט כי הם פרסמו את זה בעיתון. אולי לא היו צריכים לפרסם את זה כך? אולי. אבל לא נראה לי ראוי לתלותם על כך.
ובאמת יש להוקיר את הכותבים, כי המשכורות לא משהו, והעמל גדול, וצריך לסנן כל מילה שתהיה כשרה ונקייה ואחרי כל זה למכור לקומץ כי הציבור קטן. מפרגנת להם, מה יש.

 

[אשר שרבר]

לא קראתי כל מילה, כך שאם לא אדייק או אחזור - התנצלויותיי על כך.
קודם כל, ממקומי כסופרת אני לא חושבת שקיימת האדרה עצמית בין חברותיי הסופרות. לא חושבת שתפקידי לחנך את הדור, ובהחלט חושבת שתפקידי מסתכם בנתינת חומר בילוי כשר וטהור לעם ישראל, תוך כדי כך נכנסות תובנות שהבנתי בחיי, מסרים שמועברים מבלי משים וכל מה שמרכיב את חיי כיהודיה שומרת מצוות. להטיף? לנהל חיים? מה פתאום?!
אבל אם אני שומעת על ילדים שהופכים שמחים בחלקם על משפחתם הברוכה (שמעתי, שמעתי) ואישה שמקבלת החלטה לקחת ילדים לאומנה (אחרי הילדים מקצה המחנה) ברור שזה מרגש ומשמח.
בעניין המגזין ההוא - לא קראתי אבל הבנתי שזה היה סיכום של ערב הוקרה או משהו שהם ערכו לכתביהם?
אז גם מעייני הישועה עשו ערב הוקרה לכל אלו שהתאמצו לגייס כספים. כל ארגון גדול עורך ערבי הוקרה וטפיחה על השכם לעובדיו. כאן זה התפרסם, פשוט כי הם פרסמו את זה בעיתון. אולי לא היו צריכים לפרסם את זה כך? אולי. אבל לא נראה לי ראוי לתלותם על כך.
ובאמת יש להוקיר את הכותבים, כי המשכורות לא משהו, והעמל גדול, וצריך לסנן כל מילה שתהיה כשרה ונקייה ואחרי כל זה למכור לקומץ כי הציבור קטן. מפרגנת להם, מה יש.

חייבים להוקיר וחייבים להעריך, צריך רק לשמור לא להעריץ, ולא להפוך לדמויות לחיקוי כללי. לא להפוך לסלב.

 

[רותי רפפורט]

חייבים להוקיר וחייבים להעריך, צריך רק לשמור לא להעריץ, ולא להפוך לדמויות לחיקוי כללי. לא להפוך לסלב.

אני חוששת שהעסקנים והפוליטיקאים צריכים את האזהרה בעניין, לא הסופרים.
תקנו אותי אם אני טועה.

 

[אשר שרבר]

אני חוששת שהעסקנים והפוליטיקאים צריכים את האזהרה בעניין, לא הסופרים.
תקנו אותי אם אני טועה.

לא הסופרים, הכתבים. נוצרה איזו ברנז'ה של 'חשים' מעצמם...
ונכון גם הפוליטקאים והעסקנים, בהחלט.

 

[רותי רפפורט]

לא הסופרים, הכתבים. נוצרה איזו ברנז'ה של 'חשים' מעצמם...
ונכון גם הפוליטקאים והעסקנים, בהחלט.

אני חושבת שהמקור זהה.
אדם שרגיל שתמונותיו יופיעו בציבור, ותגובותיו יצוטטו, ואת מילותיו יקראו אלפי איש, הגיוני שירגיש כך.

 

[אשר שרבר]

אני חושבת שהמקור זהה.
אדם שרגיל שתמונותיו יופיעו בציבור, ותגובותיו יצוטטו, ואת מילותיו יקראו אלפי איש, הגיוני שירגיש כך.

הגיוני שהוא ירגיש כך זה לא סיבה שאנחנו נרגשי כך, בטח לא שנשתף עם זה פעולה, ונתחיל להעריץ כתבים בני 18 שבוחשים בסחל'ה. מציק לי כי זו תופעה שמתפחת.

 

[Ruty Kepler]

1. הועדה הרוחנית עוברת בעין מיקרוסקופית על כל מילה. חד משמעית. כולל בסיפורים. ברור שקורות גם טעויות פה ושם, לפעמים נכנסת גירסה לא נכונה, אבל בכללי - כל מילה נקראת ונבדקת, עד לרזולוציה של מילים בודדות שמוחלפות.

2. ההאדרה בגליון ה-30 הייתה אכן משעשעת. מצד שני, העיתון באמת הזניק את העיתונות והספרות החרדית לרמות אחרות של מקצועיות.

3. העיתונים המפלגתיים שממתגים את עצמם כ'דבר השם' ו'העתקת השמועה', מצחיקים עוד יותר מההאדרה העצמית של 'משפחה'.

 

[יוסף שחק]

לא מפריע לי האדרה עצמית, ולא משעשע אותי אפילו.
עיתון היום זה עסק לכל דבר, תשאלו בעצמכם מראשון העורכים ועד אחרון הכתבים - כולם ללא יוצא מן הכלל עושים עבודת קודש - כדי לפרנס את משפחתם.
גם חנות שעונים ממתגת את עצמה, וגם טכנאי מזגנים מפאר את עצמו, מה הבעיה בזה?
אם זה נשמע עילג, אז רק העילגים יתרשמו מזה, ומה לנו כי נלין

 

[RACHELIZ]

אבל ספציפי בגיליון ההוא זה ציון דרך מֵעֵבר להיותו עסק.. (אל תתפסו אותי על הניקוד, הוא רק בשביל להסביר)

 

[Ushaya]

בעניין המגזין ההוא - לא קראתי אבל הבנתי שזה היה סיכום של ערב הוקרה או משהו שהם ערכו לכתביהם?
אז גם מעייני הישועה עשו ערב הוקרה לכל אלו שהתאמצו לגייס כספים. כל ארגון גדול עורך ערבי הוקרה וטפיחה על השכם לעובדיו. כאן זה התפרסם, פשוט כי הם פרסמו את זה בעיתון. אולי לא היו צריכים לפרסם את זה כך? אולי. אבל לא נראה לי ראוי לתלותם על כך.

לא צריך לתלות. מותר ואולי אפילו ראוי לבקר את הריח שעלה מהמגזין.
"אנחנו פעלנו ש... בזכותנו שמעתם כי... רק כי אנחנו דברנו אז הביאו לגדולי התורה... אנחנו נאמר-אתם תקשיבו, אנחנו נגיד ואתם תענו קדוש- כי יש לנו וועדה" במסה של 130 עמודים פלוס, זה צורם עד להקיא.
בסדר גמור להחדיר גאוות יחידה בכתבים שלכם. מאה אחוז להזכיר להם שהתפקיד שלהם הוא תפקיד ולא ג'וב. שהמילה שלהם משפיעה הלאה. זה משהו אחר לגמרי ללכת לשפוך את כל הפטריוטיות הטהורה לעיתון בשם הקדושה- לעיני הקוראים.
ולציון- עיתון משפחה באמת משתדל להעלות בזהירות נושאים שצריך לטפל בהם. הוא לא רק מורח, ועל כך ייחודו וכל המנויים המרוצים. אבל אנשים פשוט לא אוהבים לשמוע שעושים עליהם מצווה, מחזיקים אותם ילדים שירוצו אחרי כל קרקור שהכתבה תוציא, ועוד הם משלמים על זה.
הגזימו קצת. זה הכל.

 

[shira bira]

ואת המשוואה הזו עמל 'משפחה' לנפץ, לא בטענה שהוא כולו נוטף קדושה ומצוות אלא שהוא לא פחות קדוש מאחרים.

המשוואה היא לא שאף עיתון איננו קדוש?

 

[אורח חיים]

כקורא המודיע שהוקם ע"י ה'בית ישראל' ופוקח על ידו כל ימי חייו, ועד היום הוא בבת עיניהם של כמה מגדולי ישראל, והביקורת על התכנים היא משופרא דשופרא.
אני מוחה על ההשוואה לעיתון שהוקם משיקולים כלכליים, אפילו אם הוא מצא ת"ח שמוכנים לאשר אותו.

 

[y&m]

כקורא המודיע שהוקם ע"י ה'בית ישראל' ופוקח על ידו כל ימי חייו, ועד היום הוא בבת עיניהם של כמה מגדולי ישראל, והביקורת על התכנים היא משופרא דשופרא.
אני מוחה על ההשוואה לעיתון שהוקם משיקולים כלכליים, אפילו אם הוא מצא ת"ח שמוכנים לאשר אותו.

כמי שמכניסה הביתה רק המודיע, צר לי מאד על כך שרוב העיתון ברמה היומית בוודאי מתאים יותר לילד בן 10 מאשר להוריו הבוגרים.

וזה צר לי.

 

[הגשש]

כקורא המודיע שהוקם ע"י ה'בית ישראל' ופוקח על ידו כל ימי חייו, ועד היום הוא בבת עיניהם של כמה מגדולי ישראל, והביקורת על התכנים היא משופרא דשופרא.
אני מוחה על ההשוואה לעיתון שהוקם משיקולים כלכליים, אפילו אם הוא מצא ת"ח שמוכנים לאשר אותו.

מחאתך התקבלה.
אך שים לב עיתון המודיע רחוק מאותם השנים מרחק רב וכיום גם הוא חי רק משיקולים כלכליים. ועיתון משפחה במקורו לא הוקם משיקול כלכלי אלא לתת פיתרון לקוראי מעריב וידיעות שהמודיע -השמרני ובצדק - לא סיפק אותם.
ואגב, הוא לא 'מצא' ת"ח שמוכנים לאשר אותו אלא הביא אותם מלכתחילה שלכתחילה.
ואגב 2, עיתון המודיע העלה את רמתו ואת רמת העניין שלו רק בגלל שנפתחו עיתונים מתחרים. חבל שאת כל השינויים שהוא עבר הוא לא חשב לעשות מעצמו.

 

[אורח חיים]

כמי שמכניסה הביתה רק המודיע, צר לי מאד על כך שרוב העיתון ברמה היומית בוודאי מתאים יותר לילד בן 10 מאשר להוריו הבוגרים.

וזה צר לי.

יכול להיות שנשים צריכות נושאים כמו בריאות ומשפחה. מי שצריך מידע על המצב הפוליטי בארץ ובעולם. מצב הבטחוני, יש סיקור ופרשנות ברמה גבוהה.
לא מצאתי תחליף לא. פאר למשל, בשום עיתון.
ומשה גוטמן\ מורג מעלה נושאים עם תובנות שמכים גלים.
מ. כרמלי בפוליטיקה.
פטנט רשום, מדור שהרבה עיתונים מנסים לחקות.

 

[אורח חיים]

ואגב, הוא לא 'מצא' ת"ח שמוכנים לאשר אותו אלא הביא אותם מלכתחילה שלכתחילה.

הוא הוקם במטרה לתועלת הדור, או שזה צידוק לצורך שלו ?
אני מסכים שיש ציבור שצריכים את זה, גם פעם היה 'יום השישי'.
אבל חשוב להדגיש למי שלא עומד בנסיונות כאלה, ומחפש לכתחילה, שמוסד שגדולי ישראל הקימו וניווטו ועד היום (מידיעה ממקורות אמינים) מכוונים את דרכו. זה משהו אחר לחלוטין.
לדוגמה,
הרב אהרן סורסקי זה נכס שלא יסולא בפז. להנחיל את מורשת היהדות וניחוח יהודי אמיתי בטהרתו, הוא עבר הכוונה תמידין כסדרן ע"י ה'נתיבות שלום'. פעם היה את משה עקיבא דרוק ולפני זה את דוד זריצקי. שעשו שימוש חכמים.
ה'מבקר' של המודיע, שיצר נורמות שהשפיעו על העיתונות החרדית בכלל.

 

[Natan Galant]

ביום חמישי הקודם עברתי ליד הסטנד של העיתונים וכרגיל בחנתי את ההיצע. כמו תמיד 'משפחה' תפס את העין, במיוחד שצורף אליו גליון עב כרס, סטייל מגזיני החג, ללא תוספת תשלום, לרגל חגיגות שלושים שנות פעילות.

רכשתי וכרגיל התענגתי על חלק מהכתבות והובכתי מן החלק האחר, ובאופן כללי התמודדתי בגבורה עם הכובד הבלתי קונבנציונלי עם בונוסי השמאלץ החמים והדביק עד לצרבת.

לפני שאומר את אני מה שאני מבקש לומר, אצהיר בזה את דעתי הבלתי משוחדת (לדעתי), שמשפחה הוא העיתון המושקע והמהוקצע, המוקפד ובעיקר המרתק ביותר מבין קשת העיתונים הרחבה היוצאת לאור במחוזותינו. הצוות הענק שמפיק את הדבר הזה מדי שבוע הוא לטעמי המובחר ביותר, בתחום הגרפי כמו בתחום הכתיבה החדשנית, בתחום העריכה כמו בתחום ההגהה וכן הלאה. בפירוש, מדובר בעיתון שלא מזלזל בקוראיו, ובמוסד שכנראה פיצח את סוד הקסם וגילה את נשק הפלא במלחמה הזו על לב הקורא. והביקוש הגבוה לעיתון הזה מלמד שאינני היחיד שחושב כך.

ועכשיו שזה נאמר, אציין שכשעברתי על המגזין המפלצתי נדחקה בי תחושה עתיקה ולא נוחה, שהלכה והתגברה ככל שהמשכתי להשתכשך בסאונה הפולחן-אישיותית בת 372 העמודים, רצופי ההאדרה העצמית וטפיחות השכם ההדדיות וההגזמות הפרועות בעניין ערכם ופועלם הרוחני.

אין לי הרבה זמן וכח להאריך, אבל מכיוון שהדברים עומדים לי בגרון מזה שבוע, ואני מתקשה לתפקד כך, ומדובר בנושא שללא ספק כאן המקום להעלותו, אנסה לנסח את תחושותיי בעניין, במחילה וסליחה.

ובכן, אני מבין ומקבל שכל מפעל וכל צוות וכל מערכת שעושה משהו – זקוק לאירועי הסיכום וההעצמה. כי התחושה שעושים משהו חשוב, היא הדלק המניע לכל אדם פעיל. אבל במקרה הזה אני סבור שהדבר חרג בהרבה מגבולותיו, ואני שונא את המשפט הבא, אבל זה כבר מגיע לרמות של סכנה רוחנית.

מקריאה של הגליון עולים שני הדגשים שרוב ככל הכותבים הדגישו: א. שמשפחה הוא העיתון המתקדם ופורץ הדרך שמוביל סדר יום ומתקן את החברה בכל דרך, ב. שהוועדה הרוחנית שעוברת על כל פסיק של כל משפט של כל עמוד, ושומרת על קדושת העיתון מכל צל חשש של ספק ספיקא כפול אלף של סירכא - היא העומדת בראש המפעל הנהדר.

התקבלה אצלי התחושה (ולא רק בגליון הספציפי הזה) שמערכת משפחה מייחלת שקוראיו יאמינו לה שדבר לא זז שם מבלי דעת תורה, וכל מי שיקרא את העיתון שלהם בהכרח יהפוך יהודי נעלה ומרומם משהיה לפני כן. תאמינו להם שהם המכתב מאליהו החדשני של דורנו.

ומכיוון שכאמור מדובר במקצוענים משכמם ומעלה, הם גם מאוד מאוד משכנעים.

ובמחילה, אני רוצה לכפור בשני הבהרות המערכת הללו (לפי פרשנותי), באמצעות האקסיומה המקובלת שכל יהודי חרדי קיבל אותה, שעיתון הוא דבר של בדיעבד. הוא חנית שנגזלה מצבא לא לנו, כדי בסך הכל לספק אלטרנטיבה למי שזקוק לה.

לספק אלטרנטיבה, ואלטרנטיבה טובה, היא בוודאי חובה קדושה שאני באופן אישי חב למי שקידם אותה הרבה הכרת הטוב. צריך להשקיע וראוי להקדיש כוחות לתת את הדברים האלו באופן כשר. אבל מכאן ועד להפוך את הבדיעבד הזה לעניין מקודש שכל גדולי הדור מהללים ומבטיחים שמי שרק יציץ לגליונות מובטח לו זרע צדיק וכשר, זו הרחקת לכת בלשון המעטה.

יש שדרן מפורסם וותיק ברדיו החרדי שאני מאוד אוהב אותו. אתם שואלים למה ואני עונה: בגלל שהוא לא מתיימר לעולם להיות איש חשוב ומציל הדור. הוא שדרן שתפקידו לספק בידור וככזה הוא מקבל את גזר דין החברה שלא להחשיב אותו במזרח הגזרה התורנית, וזה מחשבונו הפרטי עם בורא עולם שהוא בחר והשלים עם מעמדו. הוא מצהיר בעצם היותו וקלות דעתו (המעושה לפעמים, ואני חושד שבדיוק לצורך הזה) שהוא לא דמות להביט עליו למעלה, אלא הוא 'חרד"ק' גאה, מחזיק אייפון ומדשדש בביצותיו בלי להתנצל על כך, וילדים יקרים, אל תלמדו ממני.

התכונה הזו כמעט בלתי קיימת אצלנו. להיפך, ישנה תופעה (והיא כלל עולמית) של האדרת התפקיד וה'אני' וכל מיני קישקושים כאלה. כל מי שעוסק במשהו, ויהיה זה התחום הרדוד והמזוהם ביותר עלי אדמות, מוצא היום לנכון להבהיר בכל עת שהוא עוסק בדבר חשוב ונצרך וכי הוא אמן בתחומו. כל מה שפעם היו אנישם עושים בלבוש שחורים מתוך הכרה שהם חוטאים ורדודים, הפך היום לדגל ראוי לנופף בו ואין כאן להאריך.

ההבדל בינינו לבין כל העולם, שלנו יש אמות מידה קבועות ומסורות, מי מוביל ומה חשוב ומה הוא דיעבד, ומי שמחליט על סדרי העדיפויות הללו הם אנשים שחיים ושקועים ונושמים רק את התורה בלבד.

אני בעד עיתון. מאוד בעד. ומתוקף עיסוקי בכתיבה סבורני שאני גם יודע להעריך איכות בתחום הזה. אבל כל זה טוב ויפה ונחמד כשהעיתון מכיר את מקומו, ויודע שהוא יושב על משבצת של בידור המונים, סיפוק גאוות יחידה, סיפוק תאוות הרכילות, שיש לי בכוח (ולא בפועל) לרשום רשימות ארוכות על חשיבותם הרבה של כל אחד מן הדברים הללו. אבל לצייר להמונים שהעיתון הוא עמוד ההשקפה ומקור הטוהר ועצם החינוך ועמוד האש לפני המחנה להאיר וליישר הדורים, זו טעות מסוכנת מדי לטעמי.

העולם יהיה כל כך יפה כשכל אדם יידע את מקומו, ויבין מה בדיוק הוא עושה ולא יתיימר, בשביל דחף רוחני פנימי אמתי ומייסר, להצדיק את מעשיו בצידוקים מאולצים שהוא הרי מוביל ומתקן את החברה ועושה עבודת קודש שכל גדולי עולם מעריצים.

אם היו מתמקדים בתחומים הגשמיים, כמו עישון או דיכאון אחרי לידה, מילא. אלו גם לא מתפקידו של עיתון, אבל אפשר לקבל שהם רוצים להגביר מודעות בנושאים שהם רואים כחשובים. אבל כל מי שקורא את העיתון יודע שזה לא כך, האונס ההשקפתי וכפיית דעת המיינסטרים הוא מעשה קבוע, מבלי להתחשב שזה הרבה מעבר לתפקידם ומקומם בציבור שלנו.

ועניין הוועדה הרוחנית. הדברים רגישים ובכל זאת אומר אותם. אני מאמין שמדובר באנשים תורניים רמי מעלה, מלומדים ותלמידי חכמים עצומים שקוטנם עבה ממותני במידות אינספור. אבל אני הקטן יכול כמעט בכל שבוע למצוא בעיתון, בעיקר בטורים הפוליטיים אבל לא רק, איסורי לשון הרע והונאת דברים והכאת סתר וחילול ה' ועוד רבים או לפחות סרכות כאלו לבלי מיצרים.

אני לא אומר שהועדה הרוחנית מועלת בתפקידה, אינני אלא כתוהה וכמשער שהם עובדים שם על תקן של מזעור נזקים. כמו כל המתראיינים והמכותבים אנשי התורה. אין לי כל ספק שאם יעברו עם פוסק נחשב על כל התוכן בעיתון, הוא ימצא הרבה מאוד דברים שאי אפשר בשום אופן לתת להם הסכמה הלכתית, ופרסומם גובל בלכל הפחות ספקות עמוקים.

הציבור אמנם דורש ובלי ספק צריך זאת. בלעדי העיתון ללא ספק היה המצב גרוע ומסוכן, ועל כן אולי ואפשר שבאופנים כלשהן ובהגבלים האפשריים – הדברים עוברים בדוחק. אבל כמה חשוב לזכור שסוף כל סוף הרי מדובר בדוחק. להפוך את הוועדה הרוחנית לא רק להכשר, אלא למעודדים ולמדרבנים ולמסכימים למעמדו החשוב של העיתון והעיתונאי ברובד הרוחני, זו היפוך היוצרות.

הלוואי שיבואו ימים שכל אחד יידע את מקומו, וכל עיתונאי יבין שהוא רחוק מלהיות מורה דעה ומנחה דרך ומתווה מסילה, ויסתפק בתפקידו החשוב והבלתי מגונה: לספק לנו בידור ופיצוחים של עונג שבת.

מדהים.
כל מילה פנינה. שומר לי העתק בצד של האיגרת.
עלית על איזה 700 נקודות נכונות. יש הבדל עצום בין אדם שאומר: אני רכרוכי, קל דעת, לא איש לחיקוי. ככזה, הוא יכול להיות במינסטרים החרדי, ואיש לא יכריז עליו מלמת חורמה. אבל אם הוא מנסה לכפות את השקפת עולמו.. זה כבר שונה.
ואגב משפחה, הם הלכו בעקבות המודיע, ומכנים את הכתבים שלהם: סופרים.
שיהיה להם לבריאות.

(מצד שני, למרות הגיחוך על האדרה העצמית הפומפוזית וחסרת הבושה שלהם, יש קצת צדק בדברים. הם באמת העיזו ושחטו הרבה פרות קדושות)

 

[Natan Galant]

כתבת מקסים כמו תמיד.

יש נקודה שעדיין לא הוצגה כאן: אתה אמנם לקוח מרוצה אבל 'משפחה' נמצא בתחרות עיקשת וארוכת שנים מול שורה של יומונים ושבועונים. בעבר הוא עמד בעיקר מול השבועונים אבל בשנים האחרונות (אולי זו רוחו של ברייטקוף) השוק נפתח גם לקהל היומוני כשבמקביל היומונים מצידם לוחשים על לב קוראי 'משפחה'. משפחה לא נוצר כדי לספק אלטרנטיבה חרדית לעיתון, הוא קם כדי להרוויח כסף בתוך שוק האלטרנטיבות הללו.

אלא שבתחרות הזו מתהדרים היומונים בעליונות טבעית של קדושה שופרית היסטורית ומסורתית, בעוד משפחה ממותג כילד הרע והרכלן או כמו שהגדרת: חרד"ק עם אייפון.

ואת המשוואה הזו עמל 'משפחה' לנפץ, לא בטענה שהוא כולו נוטף קדושה ומצוות אלא שהוא לא פחות קדוש מאחרים, כי מפלגתיות ופוליטקלי-קורקט לא יהיו המדדים לרמה רוחנית של עיתון.

ועדה רוחנית יש לכולם, זליגות של תכנים לא ראויים יש בכולם, לשון הרע גם כן יש בכולם, רק מה? ליומונים זה מצווה כי זה נגד המפלגה המתחרה? לנו זה מצווה כי זה מחייב את הממסד לענות תשובות על הביקורת ולשפר את הביצועים עבור הציבור.
האם משפחה שומר על כללי תחרות או שבטעות נסחף לייצג את הממסדים המפלגתיים כדי למצב עצמו במקום טוב יותר? מקום לדיון נפרד.

כאן כמובן המשבצת הקבועה להדגיש שאין לי דבר עם העיתון ואני מחבב דווקא את המתחרים שלו (כעת אוחז בגליונות חג סוכות).

היומונים כותבים את הארס שלהם בצורה מאוד מרומזת. (הרב גפני, הרב יעקב ליצמן, ו.. אריה דרעי. זוכר?) מאידך העיתונות המסחרית מנתחת ללא חשש את האישית החרדים, לעיתים תוך כדי לשוה"ר אמיתי.

 

[הגשש]

הוא הוקם במטרה לתועלת הדור, או שזה צידוק לצורך שלו ?
אני מסכים שיש ציבור שצריכים את זה, גם פעם היה 'יום השישי'.
אבל חשוב להדגיש למי שלא עומד בנסיונות כאלה, ומחפש לכתחילה, שמוסד שגדולי ישראל הקימו וניווטו ועד היום (מידיעה ממקורות אמינים) מכוונים את דרכו. זה משהו אחר לחלוטין.
לדוגמה,
הרב אהרן סורסקי זה נכס שלא יסולא בפז. להנחיל את מורשת היהדות וניחוח יהודי אמיתי בטהרתו, הוא עבר הכוונה תמידין כסדרן ע"י ה'נתיבות שלום'. פעם היה את משה עקיבא דרוק ולפני זה את דוד זריצקי. שעשו שימוש חכמים.
ה'מבקר' של המודיע, שיצר נורמות שהשפיעו על העיתונות החרדית בכלל.

יודקה פלאי ז"ל הסתובב בקיוסקים בשכונות החרדיות והתחנן למוכרים להפסיק למכור עיתונים חילונים. כשהבין מדבריהם שאין חלופות נאותות הם נרתם למען המטרה. עיתון משפחה (וכל המתחרים שלו) זה התוצאה של מאמציו.
ברור שמי שמחפש לכתחילה, המודיע מספק לו את התשובה. אין תחליף ל... של המודיע. אבל בינינו, כמה יהודים טובים מנויים על שני העיתונים יחד? ועוד יותר, כמה כאלה שממלאים את עצמם בעיתון משפחה היו עושים זאת עם עיתון חרדי לולא היה אחד כזה.
האמת צריכה להיאמר, העיתונות החרדית של שלל חסרונותיה עדיפה פי אלף על מה שקורה בחוץ. יטפחו לעצמם סופרי וכתבי משפחה על שכמם ועל כרסם וימשיכו לגזול בהצלחה את החנית מידי המצרי.

(מצד שני, למרות הגיחוך על האדרה העצמית הפומפוזית וחסרת הבושה שלהם, יש קצת צדק בדברים. הם באמת העיזו ושחטו הרבה פרות קדושות)

אולי תהפוך את המשפט והוא יהיה שפוי יותר.
יש קצת צדק בהאדרה העצמית הפומפוזית וחסרת הבושה שלהם. הם באמת העיזו ושחטו הרבה פרות קדושות.
ההאדרה העצמית היא אנטיתזה למלחמות החורמה שלחמו בהם ולבוץ שהוטח בפניהם בגלל השחיטה הסיטונאית שלהם.

ושלא תבינו לא נכון. יש לי הרבה ביקורת על עיתון משפחה. הם בהחלט לא טלית שכולה תכלת. מה שהם עושים לדוגמה בנושא האופנה, שוחט כלכלית משפחות רבות.
ביקורת ראויה שתשמע, רק חשוב לדעת את מי ואת מה מבקרים.