תודה, אבל איך כל זה גורם לי לבכות?
אני חושבת שברגע שאדם נזכר בקשיים או ח"ו צרות שיש (ובינינו למי אין... העוה"ז- נווה התלאות)
זה גורם לצער ולבכיה.
לא לבכות ביום ט' באב זה דבר /שלצערנו נהיה לנחלת הכלל. ישנם יחידי סגולה שמצליחים להרגיש את עוצמת הכאב והצער על החורבן ואף לבכות על כך!
אבל כאשר יש לאדם עצמו צרה\קושי\כאב שנוגע
לו אישית אני לא חושבת שזה יהיה כ"כ קשה להוריד דמעות ע"כ.
העובדה הכי פשוטה, תינוק\ילד שחסר\כואב לו משהו הוא בוכה.
אבל אם בכל זאת לא מצליחים זה כבר עניין אחר( לפעמים יש מצבים שהקושי מכניס את האדם לאדישות\ייאוש ואז באמת לא מצליחים לבכות.)
צודקת מאד, ותודה על החיזוק
אבל בגלל שיצא לי, (אמנם פעמים בודדות מאד), לבכות בתפילה או בכל זמן מרומם אחר,
אני יודעת שאין על ההרגשה הנפלאה של תפילה מתוך השתפכות הנפש, ובכי וכו',
ולכן קשה מאד לראות שכולם בוכים, וגם את מאד רוצה, אבל זה פשוט לא קורה.
אם את מתכוונת לבכי מתוך כאב\קושי-
את מזכירה לי תקופה מסויימת קשה מאוד ש
כל תפילה ירדו לי דמעות, (בקלות, בלי שום מאמץ, הייתי צריכה מאמץ כדי לעצור אותן..)
אז נכון, עם דבר אחד אני חייבת להסכים, זו הרגשה בבחינת קרבת אלוקים לי טוב, משהו שא"א לתאר במילים, ועוד יותר מכך, לא הייתי מוותרת על הרגעים האלו בעד הון שבעולם.
ועדיין, אני חושבת שאם יש מישהו שבסה"כ אין לו קשיים\נסיונות\התמודדויות מהותיים בחיים שינצל את הזמן הזה לתפילה מתוך עבדו את ד' בשמחה. לתפילה
מתוך הודיה על כל הטוב.
אני חושבת שזו דרגה אפילו יותר קשה מבכי, להתפלל מתוך שמחה והכרת הטוב עצומה על כל מה שקיבלנו מד'.
ואם התכוונת סתם כך לבכות בתפילה מתוך דבקות, זאת דרגה שאני חושבת שיש רק לבודדים בעלי דרגה רוחנית גבוהה\לכאלה שנחונו במנת רגש גבוהה מאוד.
בכל אופן רגש זה דבר שצריך לעבוד ולפתח אותו.
א"א לחשוב שהנה רק 'נלחץ' על הכפתור והדמעות יבואו...
אני חושבת שמי שבאמת רוצה להתפלל מתוך השתפכות הנפש כמו שכתבת צריכה 'לעשות עבודה' (ואחרי הכול תפילה זו עבודת הלב)
אני מאוד ממליצה הספר שערים בתפילה ונפש שמשון סידור התפילה של הגה"צ רש"ד פינקוס זצוק"ל.