דרוש מידע "די כבר, כמה אפשר לסדר?"

[בואו נעצב את זה ביחד]

אני גדלתי במקום שהמוטיב היה - אם לא תעשה - אף אחד לא יעשה במקומך.
ארון בגדים, כביסות, סידור חדר החלפת מצעים וכו'.

מגיל 11 ומעלה - הילד אחראי על כל הדברים הפרטיים שלו
בהתחלה כמובן זה היה נורא קשה, הארון בגדים היה מבולגן מלא זמן,
ועד שלא באתי בעצמי לסדר אותו זה לא קרה
וכנל כביסה, כל אחד מקפל ומגהץ לעצמו (זה יותר מגיל תיכון ומעלה, לא כולל את הגברים בישיבות)

יכולה להגיד שזה היה קשוח ביותר אבל לדעתי זה מאוד נכון.
אני זוכרת שהייתי מסתכלת בהלם על החברות שלי שתארו איך אמא שלהם סידרה להם את המיטה
או גיהצה להם את החולצה.

יש הרבה חכמה שילד אחראי על הדברים שלו.

 

[רוגעל'ה]

להפוך את הלימון ללימונדה
לשאול את הילדים האם הם רוצים להתגייס לצבא?
ואז הם יגידו כן!

ואז נגיד להם OK אני המפקד שלכם
יוני למטבח
יוסי לסלון
רותי לחדר

תוך רבע שעה הכל מוכן!!

לדבר כמו הרס"ר בוויז

ולמי שזה לא הסגנון שלו
אז בטון רך ונעים כחמאה
לבקש מהילד ולהסביר לו על חשיבות השבת
חשיבות הבית הנקי וכו

אז אצלינו עושים את זה כמו בית מלון.
יש את הסדרנית שמסדרת את החדר
יש את ההוא שעובד בחדר אוכל ועורך את השולחן
יש את הסו שף במטבח.
וכו'

 

[MRF]

אז אני יכולה לומר שהיינו צריכים לעזור ונוצר מין לחץ כזה בצהריים שצריך לנקות ואי אפשר סתם לשבת אם הבית לא נקי. ושזה גרם לכך ששמחנו כשאמא שלי יצאה כך שהצהריים רגועים בלי שחייבים לעזור. לא נראה לי שהיו צעקות אבל אומרים שוב ושוב עד שחייבים לנקות,
כן, יש לי ראקציה לגרום לילדים לעבוד ולא להשאיר להם בקושי זמן פנוי לעצמם

אצלי בבית כנראה בהשפעת העבר אם אני רואה ילד עושה פרצוף אני אומרת לו שאני לא רוצה שינקה. ביום יום אני נותנת להם להנות מהחיים- חברות ש.ב כל אחד מנקה במשך 15 דקות או 30 דברים בערב ושאר הצהריים [כמה כבר נשאר?] שלהם, יהיה להם מספיק זמן בחיים שלהם שיצטרכו לעבוד קשה, הם עובדים קשה בבית ספר ש.ב בנים חוזרים בשעות מאוחרות מהשעתיים המסקנות שנשאר להם טיפה לנוח, תעבידו אותם? כמובן שכל אחד חייב לנקות אחריו ואני אומרת להם שזה לא בית מלון כאן וכל אחד משתתף בתחזוקת הבית אני מבקשת מהם עזרה של כמה דקות רק שלא יצאו פרזיטים, בחופשות אפשר יותר כדי שילמדו איך להיות בעלים טובים [בעלי עוזר היום אבל כשהתחתנו היה הילד שלא יודע לעשות כלוםםםם ולא חשב בכלל לעשות כי לא בקשו ממנו אף פעם כדי שילמד, אז אני אומרת לבנים שלי שאני עושה להם קורס ספונג'ה שטיפת כילים וכו' בעז"ה ישבו וילמדו אבל ידעו לעזור כשיצטרכו...]

הבית יותר מפוזר גם מכביסה נקיה שצריכה קיפול וחפצים שהקטנים זרקו ולא הספקתי לסדר או להזכיר להם לסדר אבל אני עם הילדים ברוגע והילדים נהנים מהצהריים ובערב מנקה כמה שיכולה כי אמא רגועה זה אמא שיושבת קצת על הספה והולכת לישון בשעה נורמלית ולא מנקה עד אמצע הלילה [היו ימים שסידרתי בצהריים וזה בטוח ע"ח הילדים]
מה שיצא זה שכשאני מבקשת משהו הם מיד עוזרים כי אני לא עושה את זה רק כשאני באמת צריכה, יום שישי שלא כזכרונות ילדותי, לחץ חייבים לנקות, להספיק ומי שלא, עומדים עליו עד שיעזור ושונאים את היום הזה, אצלינו הוא ממש מהנה מדליקים מוזיקה ונהנים לראות איך הבית מקבל צורה, ואני לא צועקת על הילדים, ביום שישי מי שלא מנקה מפסיד... רק ברוגע כל ילד מקבל שטח שעליו הוא אחראי שיהיה נקי
יש משתמטים ואני מעלימה עין, רק דואגת בסופי שכל אחד יגיע לשבת אם משהו שניקה כי השבת היא של כולנו וכולנו חייבים בכבודה

כתבתי ככ הרבה, טוב, כנראה זה באמת עשה לי משהו, סליחה, העיקר למצוא את הדרך לעשות את זה ולתת להם זמן חופשי לעצמם [היום רוב הילדים חוזרים ב4:30 והולכים לישון ב8:00 הילד נמצא 3:30 שעות עד לזמן שינה, תסדרו לעצמכם כמה זמן של נקיון מתוך הזמן שהוא בבית] ולנסות לגרום לילד לרצות מעצמו ואם הילד ברח לחדר לקרוא עוד פרק ביום שישי אפשר לתת לו לגמור את הפרק לקחת את הספר ולתת לו שוב אחרי שניקה משהו

מה שמעניין הוא שדיברתי עם אחותי והיא בכלל לא זוכרת את זה כדבר רע, היום היא חולת נקיון וזה בראש סדר העדיפות שלה [לא שאצלי מלוכלך אבל קצת יותר משוחרר], אז שימו לב, לא כל ילד אותו הדבר, יכול להיות שביקשו ממני דברים וסחבתי את זה כי לא היה לי כח, חשק ולכן זה נמרח יום שלם במקום לגמור וזהו, יכול להיות שלקחתי ללב יותר את הלחץ של כל הזמן לסדר ולנקות וזה עשה לי משהו [כן אני רגישה יותר ממנה], אז אם הילד שלכם מורח את התפקיד שלו, אל תשבו לו על הוריד, תנסו לחשוב על פתרון אחר. ולנסות לתחום את זה לזמן, תפקיד כדי שלא ירגישו את זה כל היום

 

[אם הבנים שמחה!]

לפי דעתי, מי שהתרגל לסדר, גם אם הכריחו אותו, קשה לו בלי סדר.
שכנה שלי חולת סדר ונקיון והילדים שלה מאוד עוזרים בבית.
כשהיא היתה מאושפזת לארבעה חודשים ברצף, הבית התנהל כרגיל.
הילדים פשוט היו רגילים למצב מסוים והמשיכו אותו גם כשהאמא לא היתה.
אני גדלתי בבית מבולגן וכמעט ולא עזרנו, והיום גם לי וגם לרוב האחיות שלי מאוד קשה להתמודד עם מטלות הבית.
אני כן משתדלת להרגיל את הילדים שלי לעזור בבית כדי שלהם יהיה יותר קל כשהם יגדלו.

 

[KAV]

לאה ישראלי מנהלת בית ספר לסדר וארגון מעבירה כעת סידרה חינמית ומרתקת
ב- קו הכנס
023135040
התחיל אתמול נמצא בשלוחה 2 ואז 1
שווה

 

[כוכב103]

אני חושבת שלגייס ילדים ממקום של קשה לי תעזרו לי זה לא נכון ולא יעיל. הם לא עבדים שלנו.
אבל ממקום של קחו חלק בבית, זה בית שלכם, אתם חשובים בבית ויש לכם תפקידים.
או ממקום של - ככה קונים כלים לחיים וכו' זה המקום הנכון והיעיל לרתום אותם.
אמא מבשלת מכבסת וכו', ולכל אחד יש תפקידים משלו.
אני משתדלת לצ'פר את מי שעוזר במשהו קטן וסמלי ולא על בסיס קבוע אלא מזדמן
שיעריכו שקיבלו משהו.
או שאני בקניות ויש ילד מסויים שעזר בתקופה האחרונה יותר, אני מביאה לו משהו מיוחד רק לו.
ואני אומרת לו- אתה יודע למה קניתי רק לך, עם קריצה...
וכולם מבינים..

 

[ג'יחניק]

לא קראתי הכל
ברור שחשוב שהילדים יעזרו, אפשר לעשות תורנויות וכאלו
אבל לא לשכח שהאחריות שהבית יהיה מסודר וקניות ולהוציא לגנים ומהגנים וכו' היא שלנו ההורים
ולא בשום פנים של הילדים לא משנה באיזה גיל הם
(לא קשור ללקיחת אחריות, אפשר להגיד לילד היום אתה אחראי להוציא את האח מהגן)
אבל בכללי שפתאום יום שישי צהריים ואף אחד לא הלך לקניות והכל סגור האשמים הם ההורים ולא הילדים
מקוה שהובנתי

 

[החכמה צודקת]

לא קראתי הכל
ברור שחשוב שהילדים יעזרו, אפשר לעשות תורנויות וכאלו
אבל לא לשכח שהאחריות שהבית יהיה מסודר וקניות ולהוציא לגנים ומהגנים וכו' היא שלנו ההורים
ולא בשום פנים של הילדים לא משנה באיזה גיל הם
(לא קשור ללקיחת אחריות, אפשר להגיד לילד היום אתה אחראי להוציא את האח מהגן)
אבל בכללי שפתאום יום שישי צהריים ואף אחד לא הלך לקניות והכל סגור האשמים הם ההורים ולא הילדים
מקוה שהובנתי

בגדול נכון, מצד שני צריך ללמד אותם לקיחת אחריות בשביל החיים שלהם!

שמעתי מהרב פנחס ברייער שאבא אחד סיפר לו כי הוא רצה להתחיל
לחנך את הילדים שדברים לא נעשים לבד והם גם צריכים לקחת חלק
בעזרה בבית,
אז אותו אבא נתן לבן אחד תפקיד של קנית חלות לשבת
הבן שלא האמין לרצינות כוונותיו של האבא לא טרח
לקנות אותן
ובאותה שבת הם אכלו פיתות מהמקפיא.
מיותר לציין שאחרי זה כבר לא התפספס שבוע.......
והילדים הבינו שבשביל שיהיה נעים בבית צריך גם לעזור.
כמובן שזה לא מתאים לכל אבא וזה צריך
לבוא ממקום מאוד ברור ולא מאשים
אלא במטרה נטו ללמד.

 

[אלפי תודות]

בגדול נכון, מצד שני צריך ללמד אותם לקיחת אחריות בשביל החיים שלהם!

שמעתי מהרב פנחס ברייער שאבא אחד סיפר לו כי הוא רצה להתחיל
לחנך את הילדים שדברים לא נעשים לבד והם גם צריכים לקחת חלק
בעזרה בבית,
אז אותו אבא נתן לבן אחד תפקיד של קנית חלות לשבת
הבן שלא האמין לרצינות כוונותיו של האבא לא טרח
לקנות אותן
ובאותה שבת הם אכלו פיתות מהמקפיא.
מיותר לציין שאחרי זה כבר לא התפספס שבוע.......
והילדים הבינו שבשביל שיהיה נעים בבית צריך גם לעזור.
כמובן שזה לא מתאים לכל אבא וזה צריך
לבוא ממקום מאוד ברור ולא מאשים
אלא במטרה נטו ללמד.

חייבת לציין שלא על כולם זה עובד,
ולכן אני לא ממש אוהבת את הסיפורים של
"בגלל ששכחו / איחרו וכו' פעם אחת, וקרה כך וכך -
מאז ולנצח נצחים למדו לקח".

מכירה מספיק ילדים שיגידו: אהה, הפיתות מהמקפיא לא היו כאלו גרועות,
מצויין, בואו נאמץ את השיטה

 

[דיני]

מכירה מספיק ילדים שיגידו: אהה, הפיתות מהמקפיא לא היו כאלו גרועות,

סירייסלי, מכירה ילדים שזרמו טוב עם העובדה שהמשפחה אכלה פיתות מהמקפיא במקום חלות ריחניות ולא הרגישו מזה שום חוסר נעימות?!

 

[החכמה צודקת]

חייבת לציין שלא על כולם זה עובד,
ולכן אני לא ממש אוהבת את הסיפורים של
"בגלל ששכחו / איחרו וכו' פעם אחת, וקרה כך וכך -
מאז ולנצח נצחים למדו לקח".

מכירה מספיק ילדים שיגידו: אהה, הפיתות מהמקפיא לא היו כאלו גרועות,
מצויין, בואו נאמץ את השיטה

נכון
אבל הרבה ילדים זה ירתיע
יותר בגלל האי נעימות
מאשר האוכל עצמו.

 

[אלפי תודות]

סירייסלי, מכירה ילדים שזרמו טוב עם העובדה שהמשפחה אכלה פיתות מהמקפיא במקום חלות ריחניות ולא הרגישו מזה שום חוסר נעימות?!

זה בהחלט גורם אי נעימות גדולה לילד, וזה תלוי גם בגיל הילד,
ו-כן, מכירה כמה כאלו, מלאי ביטחון עצמי שיגידו: מפריע לכם? בעיה שלכם!
וימשיכו לאכול בנחת את הפיתות האומללות.
אבל ברור שבתוך הלב פנימה הם יחושו אי נעימות.

הגבתי כך לא על הסיפור הזה ספציפית,
אלא באופן כללי על סוג הסיפורים האלו, שפעם אחת קרה משהו ומאז למדו לקח לתמיד,
כי זה פשוט לא. לא נכון לגבי כולם.
ולכן אי אפשר להכליל ולצפות מילד שקרה לו מקרה שממנו הוא אמור ללמוד לקח -
שאכן ילמד את הלקח הזה - רק לקוות.

טוב, סתם נגררתי,
לא זה נושא האשכול

 

[דיני]

זה בהחלט גורם אי נעימות גדולה לילד, וזה תלוי גם בגיל הילד,
ו-כן, מכירה כמה כאלו, מלאי ביטחון עצמי שיגידו: מפריע לכם? בעיה שלכם!
וימשיכו לאכול בנחת את הפיתות האומללות.
אבל ברור שבתוך הלב פנימה הם יחושו אי נעימות.

הגבתי כך לא על הסיפור הזה ספציפית,
אלא באופן כללי על סוג הסיפורים האלו, שפעם אחת קרה משהו ומאז למדו לקח לתמיד,
כי זה פשוט לא. לא נכון לגבי כולם.
ולכן אי אפשר להכליל ולצפות מילד שקרה לו מקרה שממנו הוא אמור ללמוד לקח -
שאכן ילמד את הלקח הזה - רק לקוות.

טוב, סתם נגררתי,
לא זה נושא האשכול

חנוך לנער על פי דרכו..

 

[ג'יחניק]

חנוך לנער על פי דרכו..

השאלה פה האם זה דיון על חינוך, או על הורדת עול מההורים(בעצם חוסר חינוך של ההורים עצמם)