גם הגדרה ממש יפה מדוייקת.כמעמד ותיק עם 20+ שנות נסיון, שמכיר היטב שני התוכנות ורוב רובם של הסקריפטים, הייתי מסכם בכללי את הדיון תג-אינדיזיין:
עימוד כולל שני שלבים, 1. עיצוב טקסט (Typesetting), 2. עימוד על הדף (Layout).
בתג יש את הקושי של עיצוב (שתילת קודים, כתיבת סגנונות), ומאידך קל מאוד לעמד לא משנה איזה סוג עימוד. באינדיזיין אפשר לעצב את הטקסטים ולהחל סגנונות בצורה נוחה, אבל העימוד לוקח הרבה יותר זמן מבתג, בין מבחינת יותר התערבות ידנית ובין מבחינת משאבי התוכנה.
הוי אומר על אינדיזיין דרך קצרה וארוכה, ועל תג דרך ארוכה וקצרה.
[בלי להתייחס לפרטים שאין על תג, לדוגמא ניקוד וטעמים בכל פונט, כל סוגי מספור אוטומטי, כותרות אוטומטיים ועוד ועוד].
ואם כבר דנים בסוגיא זו, הייתי רוצה להעלות משהו שצורם לי:
בספרים שעומדו באינדיזיין רואים פעמים צפיפות נוראה בין המילים, כל הטקסט כגוש אחד (יש מלא דוגמאות בפורום), ופשוט קשה להעין להתצמצם ולהתמקד בטקסט. משא"כ בספרים שעימדו בתג יש תמיד יותר רווח ואויר לנשימה, ותענוג ללמוד בהם בעיון.
אני חושב שהסיבה לזה היא כי בברירת מחדל של אינדיזיין מוגדר צפיפות בין המילים (לפי שעיקרו לעימוד ספרי קריאה - Books), והיות שאינדיזיין קל ללימוד עצמי, ישנם מעמדים שמכירים את האינדיזיין ויודעים איך לעמד בו, אבל לא למדו חלק העיצוב, ממילא משאירים את הרווח בברירת מחדל. משא"כ משתמשי תג למדו לכתוב בסגנון כל הגדרה ממש, ולכן משימים לב איך להגדיר טוב רווח בין מילים.
לענ"ד צריך להיות ברור שעימוד הינו 'מקצוע' של הבנה ויכולת לעצב את הטקסט ולסדרם על הדף, כדי שיבטא בצורתו את פנימיותו.
ואגב, זה נעשה באינדיזיין:
טור ושולחן ערוך למסע בני היכלא - סקווירא.pdf
drive.google.com
וגם עבודה מדהימה ונקיה.
אני מניח שבחרת לעשות את זה באינדיזיין מפאת מיעוט העמודים. זה נכון או שאני צודק?