דָּרַךְ גִּידּוּלוֹ |סיפור לסוכות

[פסיק]

אשר כותבת submitted a new Article:

דָּרַךְ גִּידּוּלוֹ

הם ישבו בחדר הרבנים אמנם אחד אל אחד, אך כולם ידעו שלא זה כי הוא זה. הרב קלפשטיין שישב בימין - היה איש רחב ממדים ובעל צורה נאה, זקנו מסודר בקפידה ופניו משדרות רשמיות וסמכות כאחד.

מימינו מתנשאת ערימה של ספרים פתוחים זה על אף זה, גדולים וקטנים, עבי כרס ושאינם, מכל השנים והמהדורות, מגמרא מסכת סוכה בלויית הכריכה, ועד לספר החדש שהופיע זה עתה ומקיף את הלכות ד' המינים על כל מרבדיהן וסוגיותיהן. פעמים היה אשר גובהה של הערימה אף הסתירה חלק מפניו ורק שני עיניו הנוקבות בצבצו מלמעלה – עטורות...

Read more about this article here...

 

[yonatanr]

הסיפור כתוב בצורה יפה ומקצועית, ובהחלט נוגע ללב.

דָּרַךְ גִּידּוּלוֹ

מה פשר הניקוד הזה?
באופן כללי בהחלט מומלץ לרב קלפשטיין ללמוד את 'שער הגאוה' בסדר מוסר, אבל אם מישהו חושב שה'ביכורי יעקב' הזה הוא זה שהולך להוריד לו את האף - הוא טועה מרות.
תחילה, משום שאין ספק שהרב קלפשטיין הכיר את הביכורי יעקב, וידע שלמסקנה גם הוא מודה שלוקחים את האתרוג כשהעוקץ למטה, ודבריו היו לפלפולא בעלמא.
ושנית - וזה העיקר - שיש חילוק גדול בין ה-180 מעלות בקווי אורך שמפרידות בין אירופה לאוסטרליה, לבין ה-42 מעלות שיש בין ארץ ישראל למרוקו. לא היה צד לחשוב שמחזיקים את האתרוג עקום, השאלה היא רק אם העוקץ למטה או למעלה, וכיון שההבדל בין שתי הארצות הוא סך הכל שתי שעות, גם אם הביכורי יעקב היה פוסק שיש לילך אחר מקום גדילת האתרוג, היה מודה לגבי אתרוג מרוקאי שיש לברך עליו באופן של העוקץ למטה.

באופן כללי הרגשות בסיפור סוערים מדי ['דמעות רותחות' וכדומה] בשביל שאלה לא יוצלחית במיוחד.

 

[פסיק]

תודה על הפידבק

מה פשר הניקוד הזה?

ישנם כמה פירושים.
הא' על שם יהירותו ו'גדלותו' של 'הרב' שנדכאה ונדרכה.
הב' - והוא בדרך צחות - ע"ש 'גידולו' הזך והתמים של הבחור הצרפתי שנדרך על ידי הרב המתגאה.

משום שאין ספק שהרב קלפשטיין הכיר את הביכורי יעקב, וידע שלמסקנה גם הוא מודה שלוקחים את האתרוג כשהעוקץ למטה, ודבריו היו לפלפולא בעלמא

וזה שאמר "ואין אף אחד מכותבי הספרים האלה שהיה מוכן לשרוף את זמנו לשאלות פשוטות ממין אלה". - היה מחמת שרצה להסתיר את עובדת היותו מכיר את ה'ביכורי יעקב' עקב ענוותנותו כי גדולה היא?

לא היה צד לחשוב שמחזיקים את האתרוג עקום, השאלה היא רק אם העוקץ למטה או למעלה, וכיון שההבדל בין שתי הארצות הוא סך הכל שתי שעות, גם אם הביכורי יעקב היה פוסק שיש לילך אחר מקום גדילת האתרוג, היה מודה לגבי אתרוג מרוקאי שיש לברך עליו באופן של העוקץ למטה.

אכן, אפשר לפרש את דבריו כפלפולא. ברם מלשונו של החיים וברכה שכתב 'שנסתפק' אפשר לפרש שאכן ספק היה ונפשט.
ועיי"ש שמלשונו משמע שבה"א ס"ל שצריך לאחוז את האתרוג כגידולו ממש ואם כן גם במרוקו וארץ ישראל - חרף המעלות המועטות המפרידות ביניהן - יצטרכו לשנות את צורת האחיזה.

באופן כללי הרגשות בסיפור סוערים מדי ['דמעות רותחות' וכדומה] בשביל שאלה לא יוצלחית במיוחד.

במקור מסתיים הסיפור בלשונו של ה'חיים וברכה' ובמערכת (של פרוג) הוסיפו את שני הקטעים האחרונים.
אני, שלא פתחתי בכבוד אכסניה, לא רציתי למחוק ולסיים שלא בכבודה.