שיתוף - לביקורת גלגל הצבעים

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
ב"ה.

הסוכה ריקה, כל כך ריקה. הסוכה שלנו, זו שתמיד צפופה, מלאה באורחים, כעת ריקה. אנחנו קצת נהנים מהעובדה שלא צריך לחשוב פעמיים לפני שקמים, שהכיסא יכול להימשך אחורה בלי להיתקע בכיסא אחר, בדופן הסוכה או במישהו שהחליט לקום גם הוא באותו רגע. אך עדיין, משהו חסר. אנחנו מקפידים על ונשמרתם ולהבדיל על החוק, אבל עם כל השמחה של מצוה, יש קצת עצב.

מילות הקידוש מהדהדות בסוכה הפתאום גדולה כל כך, ומתוך השקט שאחרי הברכה, אנחנו שומעים קול רם מהסוכה של השכנים. קול מוכר מאוד. והוא לא שייך למתגוררים בבית השכנים המדוברים. הייתכן?

האסימון נופל ברגע. הם מארחים. יש להם אורחים. אורחים הגיעו אליהם. אותם שכנים שחושבים שהחובה לחבוש מסיכה חלה על כל העולם חוץ מהם, ברור שהם גם יעברו על החוק שאוסר לארח ולהתארח. כמה צפוי, כמה מרתיח.

אנחנו עם המשפחה הגרעינית, למרות שאנחנו לא מאושרים מזה, כי זה מה שצריך לעשות. ולהם יש אורחים.

אם הייתי גיבורת ספר, ידיי היו רועדות והייתי מאדימה ומחווירה חליפות. אבל היות ואני לא, אני שותקת.


***
 
נערך לאחרונה ב:

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
נִדַבק או לא נִדַבק? מתי? אולי עדיף לגמור עם זה ודי? צריך לחטא את המוצרים מהסופר, או שאולי עדיף לשמור את הכוחות להתמודדות עם הנגיף, אם הוא יבוא לבקר? האם ההשתדלות שלנו מוגזמת, או שהיא רק נראית ככה על רקע הזלזול של רוב הציבור?

החוסר ודאות הזו, צבעתי אותה בצבע כתום-חום מכוער ומבחיל. ממלא כל פינה במוח ולא מותיר מקום לשום מחשבה מנחמת ומרגיעה.

היא נשפכת לכל חור, מטנפת כל מחשבה חיובית. כל תשובה שנראית ברורה ונהירה, מתכסה פתאום בנוזל עכור של שאלות ותהיות בלתי נסבלות. דיייייי!!!


***

ויום אחד, נשבר לי. כמה אפשר לשרוד במצב הזה? כמה?

העתיד נראה שחור משחור. מאות אלפי חולים. כמעט אלפיים נפטרים. אלפיים. אין מילים שיוכלו להביע את הזעזוע, את הכאב. אי אפשר להמשיך ככה.

ואין אור בקצה המנהרה. יפתחו את הסגר, לא יפתחו. אם יפתחו, סגר שלישי הוא בלתי נמנע. ואיך יוכלו לאכוף סגר שלישי? לא יוכלו, אין סיכוי.

שמונה חודשים. פסח, ל"ג בעומר, שבועות. תשעה באב. ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה. חתונות קורונה, לימודים מרחוק. אלף מטר, 500 מטר, 100 מטר, שני מטר.

עד מתי???

***
 
נערך לאחרונה ב:

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
שמחת בית השואבה בבית. איזה דיכאון. בלי מוסיקה שקורעת את עור התוף, בלי לצפות בריקודים שמרנינים את הלב, בלי כל התפאורה מסביב. איך אפשר?

אי אפשר אותו דבר, כי בכל זאת, אנחנו במגיפה. יש פחד, יש דאגה, ויש צער. אבל אנחנו ממשיכים. דוחפים הלאה גם בלי כוחות, מדליקים מוסיקה מקפיצה, רוקדים ביחד, ומגלים בהפתעה שהשמחה אפילו יותר גדולה מבכל שנה.

שרים בגרונות ניחרים בלי שום חשבון, הרי אין לנו צופים. רוקדים עד שהנשימה מתקצרת ועד בכלל. מרגישים הודיה עצומה על מה שיש, שוכחים לכמה רגעים את מה שאין. ופשוט שמחים.


***

האופק רחוק, אבל הוא שם. כחול בוהק של ים, ונקודה קטנה, פצפונת, רחוקה. עיניים בורקות בציפייה, האם זה הוא? ואם הוא יאכזב, מי ירפא את התקווה? הריאות בוערות בנשימה עצורה. בוערות מהאולי, והיכול להיות, והלא בטוח.

ומה תעזור התקווה, אם המציאות תנפץ אותה לאלפי רסיסים.

אבל היא מתקרבת, הנקודה הקטנה, וגדלה. גדלה וגדלה, עד שאפשר לאשר מעבר לכל ספק. זה הוא, בוודאות. רגליים קטנטנות רצות בעיוורון חושים, מחליקות בחול הרך. ממשיכות. כי הוא שם, והוא מחכה לו.

ידיים חזקות מרימות אותו, מגביהות אותו עד שהוא כמעט נוגע בשמיים התכולים. והוא כל כך קרוב, וכל כך אוהב. והוא פה.


***
 

+shira

משתמש סופר מקצוען
רעיון מדהים!!
אהבתי מאוד מאוד.
המלצה שלי - להעלות טיפין טיפין, כלצבע בשפפורת נפרדת...
ואתגר למתקדמים - לכתוב בצבע, בלי לצבוע את האותיות. שנרגיש לבד מה ירוק ומה שחור.
 

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
אהבתי מאד את ההברקה היצירתית.
העברת את התחושות בצורה נוגעת מאד, מחברת מאד.
והצבע הוסיף גוון משמעותי תרתי משמע...
מתלבטת איך זה יצא בגופן אחיד...
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
רעיון מדהים!!
אהבתי מאוד מאוד.
תודה!
כל צבע בשפפורת נפרדת...
כלומר?
ואתגר למתקדמים - לכתוב בצבע, בלי לצבוע את האותיות. שנרגיש לבד מה ירוק ומה שחור.
רעיון!
אהבתי מאד את ההברקה היצירתית.
העברת את התחושות בצורה נוגעת מאד, מחברת מאד.
תודה, אני שמחה לשמוע!
מתלבטת איך זה יצא בגופן אחיד...
מה ההבדל בין זה לבין סיפור אחר?
 

עטרה ד

משתמש מקצוען
וואו אלופה אחת!
אהבתי את הרעיון ואיך שלקחת כל צבע יפה למקום שלו. ואיך הדרגת אותם ככה לאט לאט.
(אוף, כתום הוא כן צבע יפה... ;) )
אפשר דירוג של הצבעים?
אז הכי התחברתי לכחול. הוא קנה אותי. (ולא, בלי שום קשר לזה שאני אוהבת כחול. מפטיחה לך)
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
וואו אלופה אחת!
אהבתי את הרעיון ואיך שלקחת כל צבע יפה למקום שלו. ואיך הדרגת אותם ככה לאט לאט.
:eek: ממש תודה!
אפשר דירוג של הצבעים?
אז הכי התחברתי לכחול. הוא קנה אותי. (ולא, בלי שום קשר לזה שאני אוהבת כחול. מפטיחה לך)
גם אני... :)
כלומר להעלות כל קטע בנפרד.
חשבתי על זה, אבל חששתי שזה ילאה את הקוראים במקרה הטוב, או יגרום להם לא לקרוא בכלל במקרה הפחות טוב...
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
הצבעוניות במלל. היא מיוחדת גם ללא צבע הגופן.
אולי מקסימום עוד טיפה הדגשה...
אויש, קראתי את זה יָצָא ולא יֵצֵא, סליחה. את צודקת, וגם @+shira העירה על כך, שאולי היה עדיף להשאיר את זה בצבע שחור. אני אישית אוהבת את הצבעים השונים, ובכל מקרה אני כבר לא יכולה לערוך. אבל יש לי עוד שני קטעים שמתגבשים לי עכשיו בראש, ואולי אעלה אותם בלי צבע. יכול להיות שבסוף אתחבר לזה יותר... :)
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
ואתגר למתקדמים - לכתוב בצבע, בלי לצבוע את האותיות. שנרגיש לבד מה ירוק ומה שחור.
מתלבטת איך זה יצא בגופן אחיד...
@+shira ו @shevi123 - כתבתי קטע נוסף כפי המלצתכן, מעניין אם תוכלו לזהות על איזה צבע הוא נכתב... (אם לא, זו בעיה בכתיבה שלי, לא בכן, אז הכל בסדר.:))

***

נושמת עמוק, מרגישה את האוויר הקריר על פניי. השמש מסנוורת אותי, אבל אני כל כך מאושרת לפגוש אותה שאני כמעט ולא חשה בעיניי הממצמצות בבהלה, לא מורגלות לאור החזק שלה. אנחנו מתקדמים בפסיעות נינוחות, נהנים מהמרחב, מהנוף שעוד רגע נִהיֶה חלק ממנו.

הדרך העירונית מתחלפת תוך שניות ספורות בשביל עפר כבוש, טביעות נעליים מקשטות אותו, מעידות על אלו שצעדו כאן לפנינו. משני צידינו העצים הירוקים מושיטים את זרועותיהם, מתנופפים במשב הרוח הקליל.

אנחנו ממשיכים בשביל, צועדים בכיוון הקולות השקטים של זרימת המים. הנחל עוד מוסתר על ידי השיחים הרבים שצומחים בשולי הדרך, אך עוד הליכה קצרה, ואנחנו חוזים בנחל ברוב הדרו.

מימיו מתנגשים באבנים הקטנות ושבים לזרימתם. מדלגים מכוח הזרם מעל האבנים הגדולות, מתיזים את עצמם על העלים הבודדים, הירוקים, שנראים כנכנעים למשקל המים וטובעים בחציים בנחל הזורם. אנחנו עוצרים רגע מההליכה, מטפסים על האבנים שמהוות לנו תצפית מושלמת.

אפילו הזבובים הקטנים שמתעופפים סביבינו משתלבים בקסמו של הרגע, לא מפריעים לעיניים שלא שבעות מתמונת הטבע שאנחנו נמצאים בה. עלה קטן נח על ידי ואני מפנה את מבטי אליו כשהוא ממשיך ומתעופף לעבר הנחל, נוחת עליו ברכות.

השמש מתחילה לשקוע, משליכה קרניים ארוכות על המים, צובעת את השמיים בגוונים של פרידה. אנחנו יורדים מהאבנים הגדולות, מתחילים להתרחק. העפר מקשט את נעלינו, מבקש להשאיר עליהן מזכרת מהחוויה שמהרה תשכח במרוצת החיים.
 

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
@+shira ו @shevi123 - כתבתי קטע נוסף כפי המלצתכן, מעניין אם תוכלו לזהות על איזה צבע הוא נכתב... (אם לא, זו בעיה בכתיבה שלי, לא בכן, אז הכל בסדר.:))

***

נושמת עמוק, מרגישה את האוויר הקריר על פניי. השמש מסנוורת אותי, אבל אני כל כך מאושרת לפגוש אותה שאני כמעט ולא חשה בעיניי הממצמצות בבהלה, לא מורגלות לאור החזק שלה. אנחנו מתקדמים בפסיעות נינוחות, נהנים מהמרחב, מהנוף שעוד רגע נִהיֶה חלק ממנו.

הדרך העירונית מתחלפת תוך שניות ספורות בשביל עפר כבוש, טביעות נעליים מקשטות אותו, מעידות על אלו שצעדו כאן לפנינו. משני צידינו העצים הירוקים מושיטים את זרועותיהם, מתנופפים במשב הרוח הקליל.

אנחנו ממשיכים בשביל, צועדים בכיוון הקולות השקטים של זרימת המים. הנחל עוד מוסתר על ידי השיחים הרבים שצומחים בשולי הדרך, אך עוד הליכה קצרה, ואנחנו חוזים בנחל ברוב הדרו.

מימיו מתנגשים באבנים הקטנות ושבים לזרימתם. מדלגים מכוח הזרם מעל האבנים הגדולות, מתיזים את עצמם על העלים הבודדים, הירוקים, שנראים כנכנעים למשקל המים וטובעים בחציים בנחל הזורם. אנחנו עוצרים רגע מההליכה, מטפסים על האבנים שמהוות לנו תצפית מושלמת.

אפילו הזבובים הקטנים שמתעופפים סביבינו משתלבים בקסמו של הרגע, לא מפריעים לעיניים שלא שבעות מתמונת הטבע שאנחנו נמצאים בה. עלה קטן נח על ידי ואני מפנה את מבטי אליו כשהוא ממשיך ומתעופף לעבר הנחל, נוחת עליו ברכות.

השמש מתחילה לשקוע, משליכה קרניים ארוכות על המים, צובעת את השמיים בגוונים של פרידה. אנחנו יורדים מהאבנים הגדולות, מתחילים להתרחק. העפר מקשט את נעלינו, מבקש להשאיר עליהן מזכרת מהחוויה שמהרה תשכח במרוצת החיים.
איזו אלופה ומשקיענית!
הרגשתי ירוק לגמרי.
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
למרות שמי יכול להתווכח עם תחושות חזקות? :p
צודקת... אז אחותי חשבה שזה צהוב או כחול. :)
את אלופה אמתית שהצלחת להעביר את זה ככה
ותמשיכי :)
תודה על הפרגון!
מרתק אותי הז'אנר היחודי הזנ
מוזמנת לנסות גם!
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קמו

א הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה:ב אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:ג אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה:ד תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו:ה אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהָיו:ו עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם:ז עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים:ח יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים:ט יְהוָה שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת:י יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ:
נקרא  18  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה