רק מעירה שמבחינה הלכתית יש הבדל בין אדם שבונה לצרכיו הפרטיים לבין אדם שבונה על מנת להשכיר/למכור.
כפי שידוע לי ההבדל הוא רק במי שמרחיב את הדירה, ואז רוצה לחלקה.
אבל את הדירה המקורית לפי הרמ"א מותר לחלק לכמה יח"ד שרוצים.
אלא אם סוכם אחרת בין הדיירים (בקנין).
ולעצם הדיון:
הציבור החרדי בחר
דה פאקטו בנוחות הפרט על פני נוחות הכלל.
הכנסו לכל השכונות החרדיות, ותראו איך התושבים משחיתים את היופי של השכונות החדשות כדי לחסוך כמה אלפי שקלים בודדים בהתקנת מזגנים בעורף וכדו'.
תפקיד העירייה הוא לאכוף את חובת הפרט כדי להרוויח את טובת הכלל.
אבל לצערי נבחרי הציבור החרדים לא פועלים בנידון,
ואדרבה - התפתחה תרבות שמי שלא מפרגן לשכן לבנות הוא הרשע. ולא היא.
ישנן ערים רבות בארץ שיש שם חלוקה ברורה:
בניינים ישנים - אפשר לחלק לכמה יח"ד שרוצים. (סוג של שיקום שכונות)
בניינים חדשים - אסור. וצריך לשמור על קו בנין נקי ואחיד.
צריך לזכור שתשתיות של שכונה מתוכננות לפי מספר הדירות שמוקמות בה, וכשמוסיפים הרבה יח"ד התשתיות לא עומדות בעומס.
חבל שעיריית בני ברק לא אוכפת בכלל.
חבל שצריך ללכת בקיץ ברחוב רבי עקיבא עם מטריה כדי לא להירטב מטפטופי המזגנים.
חבל שאנשים לא משקיעים קצת מחשבה בבין אדם לחבירו ומושכים את הצינור של המזגן עוד קצת למטה. גם ככה זה מכוער לפחות שלא יציק.
לו הייתי ראש העירייה, במקום להתעלם מעניין יח"ד, הייתי מוציא סוג של תקן אחיד לכל "עבירות הבניה" למיניהן, כדי לעשות סדר בג'ונגל.