הנושאים החמים
הנושאים החמים
את שונאת את הים.
אבא אומר לך שאת בוגרת נורא אבל את רק בת שש. אמא לוקחת אותך לים בחופש. יש שם מדוזות ואחת מהן מטפסת עלייך. צורב לך העור, את בורחת אל החוף. אמא אחרייך. יותר אני לא אקח אותך. כל הנשים מסביב מסתכלות עליכן. את מתביישת. מראה לאמא את הרגל שלך. היא אדומה. אמא נבהלת, מרימה אותך על הידיים שלה ומטפסת לסוכה של המציל. הוא לא מבין מה הוא אמור לעשות. יש דגל סגול. אין לכן עיניים. אתן עוזבות את החוף. הגלגל שלך נשאר שם.
את שונאת את הים.
אתם יוצאים כל המשפחה לטיול. אבא מדליק שירים ברכב ומתופף על ההגה, את מסתכלת עליו, צוחקת. אבא מסתובב אלייך, יש חיוך מבריק בעיניים הירוקות שלו. הוא קורץ לך ומגביה את הווליום. אמא מבקשת ממנו להנמיך, הטראנסים עושים לה כאבי ראש. אבא מסובב את הכפתור העיניים שלו כבר חצי מחייכות. מוטי מטפס על המושב, מנסה להגיע לחלון שבגג הרכב, אמא מושכת אותו חזק למטה. זה מסוכן. אני רק רוצה לראות אם הגענו כבר לחוף. הוא צורח.
את שונאת את הים.
יש הרבה צדפים בחול. את ואבא רצים לאורך החוף, כל הבנים אחריכם. אבא מרים אותך גבוה וכמעט מעיף באוויר. את שואגת. אמא מבקשת ממנו להפסיק. הילדה עלולה ליפול. את נצמדת לכתפיים שלו, הוא כל כך גבוה. הוא מוריד אותך בעדינות, מכדרר חול ביד הגדולה שלו וקולע אל תוך הים. אתם מתחרים. אבא נותן לך לנצח. אמא קוראת לכולם לאכול. מוטי רץ להביא ספל וכולכם עומדים מול הגלים כדי ליטול ידיים. את מתעקשת למלא את הספל לבד. הים מלוח.
את שונאת את הים.
הספל מלא. את רוכנת כדי ליטול, מוצאת עצמך מוקפת. במים. את פותחת את הפה כדי לקרוא לאבא, הוא מתמלא מים. מלוחים. גם העיניים שורפות, את נאלצת לנעול אותן שניה אחרי שאת רואה את אבא מבחין בך, מבוהל. אין לך איך לבכות, את לא מצליחה לנשום. שתי ידיים גדולות אחוזות בך פתאום. את מזהה ברבע מיצמוץ את השעון של אבא. הוא לא נגד מים. הידיים שלך מגששות ונכרכות לו סביב הצוואר. תחושה לא ברורה עוטפת לך את הגוף. מישהו מושך אתכם לכיוון מסויים. אבא מנסה ללחום. מפחיד.
את שונאת את הים.
הידיים שלך נאחזות במשהו, נתפסות. את מתרוממת רגע ללמעלה. זריקה חדה של אוויר ננעצת לך בפנים. את נושמת. בלופ. עוד פעם הכל מים. מישהו מנסה להיאבק מלמטה, את מטפסת עליו. במים קל להיות גמישים והרגליים שלך מטפסות על הכתפיים של אבא. הוא זז. מתפרע. אולי זה מדוזה שעוקצת אותו מלמטה. אבא. את שואגת כשהראש שלך כבר מול השמש. עכשיו תצא אתה. הוא כבר לא מגיב לך מלמטה. סירה מהירה שטה אלייך. פתאום את אוחזת שהתרחקתם מהחוף. את רואה רק מים. איש אחד גבוה מושך אותך. את על הסירה. אבא במים.
את שונאת את הים.
החוף מהבהב מאמבולנסים. אנשים רצים מולך, מושכים איזה איש מתוך המים. זה בוודאי לא אבא שלך. האבא שאת מכירה חזק יותר מכל האנשים שבעולם. והוא גם תמיד שמח. מישהו מסתיר לך את העיניים ומדליק לך את יצר הסקרנות. את חומקת ממנו ורצה להתקהלות של האנשים קרוב למים. דוממת את עומדת מול הגוף של אבא שלך, מתכווצת עם כל מכה שמנחיתים על החזה שלו. אתם לא רואים שהוא לא מגיב, את שואגת לאיש שמרביץ לו. הוא לא מתייחס. אבא מתיז מים מהפה שלו. הוא בוודאי צוחק איתם, עובד עליהם. גל מרטיב את הנעליים של האנשים.
את שונאת את הים.
הרכב מתקדם לכיוון החוף. דודה בתי רוצה לעשות לנו חוויה מתקנת. את מנענעת בכתף, כואב לך הראש. היא לא מתייחסת. זה חשוב שתיסעי אתנו. את שותקת כל הדרך, הנשימות שלך קצרות. קטנות. בחוף את מתרחקת מהמים. בורחת אל הסלעים הרחוקים. אחד מהם בצבע חום כהה מתיישב תחתייך, הוא דוקר לך. אין בך אוויר. לא רק הים מלוח. את לא יודעת מה לחשוב, רק רוצה את אבא. מרחוק הגלים מתרוממים. תיזהרו. אתם תטבעו בסוף. את רוצה לשמור עליהם אבל לא מצליחה לדבר. המילים דוממות לך מאז שהעיניים שלך צעקו לאבא. שיבוא אלייך. והוא בא. והלך.
את שונאת את הים.
נרד לטייל, הוא שואל אותך, מעביר יד על העניבה המנוקדת שלו. הוא לא מדבר הרבה. כמוך. אולי עדיף שנישאר כאן. בטוח שהוא שומע את הבומים של הלב שלך. הוא מחייך באדיבות ומעז לשאול למה. את מסתכלת חזק אל הים ומשם לשמיים שנפגשים מולך בקו ישר עם המים. הגוף עוקץ לך. הרגליים. כפות הרגליים בהם השקעת את אבא במצולות.
שוב יש מליחות על הפנים שלך. הוא שותק, הלחש בינכם רועש אל מול הקצף והגלים.
אולי יום אחד עוד תשבו על החול המתפורר ואת תספרי לו למה.
למה ,
את שונאת את הים - - -
אבא אומר לך שאת בוגרת נורא אבל את רק בת שש. אמא לוקחת אותך לים בחופש. יש שם מדוזות ואחת מהן מטפסת עלייך. צורב לך העור, את בורחת אל החוף. אמא אחרייך. יותר אני לא אקח אותך. כל הנשים מסביב מסתכלות עליכן. את מתביישת. מראה לאמא את הרגל שלך. היא אדומה. אמא נבהלת, מרימה אותך על הידיים שלה ומטפסת לסוכה של המציל. הוא לא מבין מה הוא אמור לעשות. יש דגל סגול. אין לכן עיניים. אתן עוזבות את החוף. הגלגל שלך נשאר שם.
את שונאת את הים.
אתם יוצאים כל המשפחה לטיול. אבא מדליק שירים ברכב ומתופף על ההגה, את מסתכלת עליו, צוחקת. אבא מסתובב אלייך, יש חיוך מבריק בעיניים הירוקות שלו. הוא קורץ לך ומגביה את הווליום. אמא מבקשת ממנו להנמיך, הטראנסים עושים לה כאבי ראש. אבא מסובב את הכפתור העיניים שלו כבר חצי מחייכות. מוטי מטפס על המושב, מנסה להגיע לחלון שבגג הרכב, אמא מושכת אותו חזק למטה. זה מסוכן. אני רק רוצה לראות אם הגענו כבר לחוף. הוא צורח.
את שונאת את הים.
יש הרבה צדפים בחול. את ואבא רצים לאורך החוף, כל הבנים אחריכם. אבא מרים אותך גבוה וכמעט מעיף באוויר. את שואגת. אמא מבקשת ממנו להפסיק. הילדה עלולה ליפול. את נצמדת לכתפיים שלו, הוא כל כך גבוה. הוא מוריד אותך בעדינות, מכדרר חול ביד הגדולה שלו וקולע אל תוך הים. אתם מתחרים. אבא נותן לך לנצח. אמא קוראת לכולם לאכול. מוטי רץ להביא ספל וכולכם עומדים מול הגלים כדי ליטול ידיים. את מתעקשת למלא את הספל לבד. הים מלוח.
את שונאת את הים.
הספל מלא. את רוכנת כדי ליטול, מוצאת עצמך מוקפת. במים. את פותחת את הפה כדי לקרוא לאבא, הוא מתמלא מים. מלוחים. גם העיניים שורפות, את נאלצת לנעול אותן שניה אחרי שאת רואה את אבא מבחין בך, מבוהל. אין לך איך לבכות, את לא מצליחה לנשום. שתי ידיים גדולות אחוזות בך פתאום. את מזהה ברבע מיצמוץ את השעון של אבא. הוא לא נגד מים. הידיים שלך מגששות ונכרכות לו סביב הצוואר. תחושה לא ברורה עוטפת לך את הגוף. מישהו מושך אתכם לכיוון מסויים. אבא מנסה ללחום. מפחיד.
את שונאת את הים.
הידיים שלך נאחזות במשהו, נתפסות. את מתרוממת רגע ללמעלה. זריקה חדה של אוויר ננעצת לך בפנים. את נושמת. בלופ. עוד פעם הכל מים. מישהו מנסה להיאבק מלמטה, את מטפסת עליו. במים קל להיות גמישים והרגליים שלך מטפסות על הכתפיים של אבא. הוא זז. מתפרע. אולי זה מדוזה שעוקצת אותו מלמטה. אבא. את שואגת כשהראש שלך כבר מול השמש. עכשיו תצא אתה. הוא כבר לא מגיב לך מלמטה. סירה מהירה שטה אלייך. פתאום את אוחזת שהתרחקתם מהחוף. את רואה רק מים. איש אחד גבוה מושך אותך. את על הסירה. אבא במים.
את שונאת את הים.
החוף מהבהב מאמבולנסים. אנשים רצים מולך, מושכים איזה איש מתוך המים. זה בוודאי לא אבא שלך. האבא שאת מכירה חזק יותר מכל האנשים שבעולם. והוא גם תמיד שמח. מישהו מסתיר לך את העיניים ומדליק לך את יצר הסקרנות. את חומקת ממנו ורצה להתקהלות של האנשים קרוב למים. דוממת את עומדת מול הגוף של אבא שלך, מתכווצת עם כל מכה שמנחיתים על החזה שלו. אתם לא רואים שהוא לא מגיב, את שואגת לאיש שמרביץ לו. הוא לא מתייחס. אבא מתיז מים מהפה שלו. הוא בוודאי צוחק איתם, עובד עליהם. גל מרטיב את הנעליים של האנשים.
את שונאת את הים.
הרכב מתקדם לכיוון החוף. דודה בתי רוצה לעשות לנו חוויה מתקנת. את מנענעת בכתף, כואב לך הראש. היא לא מתייחסת. זה חשוב שתיסעי אתנו. את שותקת כל הדרך, הנשימות שלך קצרות. קטנות. בחוף את מתרחקת מהמים. בורחת אל הסלעים הרחוקים. אחד מהם בצבע חום כהה מתיישב תחתייך, הוא דוקר לך. אין בך אוויר. לא רק הים מלוח. את לא יודעת מה לחשוב, רק רוצה את אבא. מרחוק הגלים מתרוממים. תיזהרו. אתם תטבעו בסוף. את רוצה לשמור עליהם אבל לא מצליחה לדבר. המילים דוממות לך מאז שהעיניים שלך צעקו לאבא. שיבוא אלייך. והוא בא. והלך.
את שונאת את הים.
נרד לטייל, הוא שואל אותך, מעביר יד על העניבה המנוקדת שלו. הוא לא מדבר הרבה. כמוך. אולי עדיף שנישאר כאן. בטוח שהוא שומע את הבומים של הלב שלך. הוא מחייך באדיבות ומעז לשאול למה. את מסתכלת חזק אל הים ומשם לשמיים שנפגשים מולך בקו ישר עם המים. הגוף עוקץ לך. הרגליים. כפות הרגליים בהם השקעת את אבא במצולות.
שוב יש מליחות על הפנים שלך. הוא שותק, הלחש בינכם רועש אל מול הקצף והגלים.
אולי יום אחד עוד תשבו על החול המתפורר ואת תספרי לו למה.
למה ,
את שונאת את הים - - -
