זה הטור שיצא בסוף. אודה לתגובות ותודה לכל מי שהאיר כאן את העיניים (מצטער שכתבתי שהתייעתי עם עשרות אברכים ולא כתבתי ששאלתי בפרוג [ובעוד מקומות למען ההגינות]....)
אתמול היה כנס גבאים גדול באווניו (אני גם גבאי של כמה בתיכנס ככה מהצד כבר עשרים ומשהו שנים) וניגש אליי אברך אומר לי השם שלי בפרוג זה כך וכך, כל הכבוד על הצפת העניין של התעסוקה, אתה פשוט מציל אותנו. כיף לשמוע.
תעסוקה בהתיישבות החרדית
לפני שבועיים כתבתי כאן על התחבורה הציבורית הבעייתית בערי השדה של ההתיישבות החרדית (פריפריה בלע"ז), כמות התגובות שקבלתי על טור זה היה מעל ומעבר לעשרות שאנו רגילים אליהן מידי שבוע (וסליחה אם לא כולם זכו למענה), כנראה שנגענו באחת הנקודות הכואבות של מצוקת הדיור החרדית, עיקרי הדברים הועברו ויועברו לידי סגן שרת התחבורה הרב מקלב, בתקווה כי אכן נראה רכבות ואוטובוסים ולא הסברים ותירוצים.
אלא שבחלק גדול מהתגובות שולבה גם בעיית התעסוקה, והובעה בקשה להעלות גם עניין זה שמטריד מאוד את מנוחתם של המתיישבים והוריהם, אמנם מדור זה, עם כל ההשפעה הגדולה שיש לו (ויש, ידוע לי ממקבלי החלטות שהם קוראים אותו) איננו המקום לפתח ולפתור את בעיות התעסוקה של הציבור החרדי, תפקידנו רק להאיר זרקור על הבעיות ועל פתרונות אפשריים, ואת זה אנו עושים.
קודם כל צריך לבדוק האם זה נכון שישנה אבטלה בהתיישבות החרדית? והתשובה, למרות התלונות הרבות, היא שככל הנראה אין, כלומר יש אבל לא יותר מאשר בכלל הציבור החרדי, אין כמעט הבדל בין קשיי הפרנסה של אברך מבית שמש לעומת מקבילו בעפולה, מלבד הפער בתשלומי המשכנתא, זה משלם משכנתא של אלפיים וזה של שבעת אלפים (ההשוואה כמובן בין שני אנשים דומים עם דירה דומה של שלושה חדרים והון עצמי דומה של חצי מיליון ₪), כך שאם יש הבדל הוא לטובת המתיישבים.
בנוסף לכך, בחלק גדול מה"יידישע פרנסות" אין כל נפקא מינה כמעט איפה אתה גר, סופרי סת"ם, מגיהים, עורכי ספרים, ואפילו מקצועות חול: גרפיקה והנהלת חשבונות, עיצובים שונים ועוד שלל מקצועות שכמעט אינם תלויים במקום מגורים כלשהו וכל מקום שהולך פרנסתו עמו, כך גם בעלי מקצועות חופשיים שאין כמעט הבדל היכן מתגורר בעליו, בכל מקום צריכים את עבודתו, זה כבר "מכסה" כעשרים אחוז מהציבור.
גם האחוז הגדול של "כלי קודש" בציבור שלנו, לא רק שאיננו מושפע ממקום המגורים, אלא אדרבה בהתיישבות יש ביקוש גבוה הרבה יותר יחסית אליהם עקב נידרותם היחסי, כך למשל אברך כולל בירוחם יש לו מבחר של כוללים, ואם הוא מוכן לנסוע לדימונה הסמוכה הוא יהיה הרבה יותר מבוקש (וגם יתוגמל יותר) מאשר אברך בעיר הכוללים מודיעין עילית שיצטרך להפעיל "זכות אבות" בשביל להתקבל בכולל שכבר שכחו בו מתי שילמו לאחרונה, כך גם לגבי מלמדים ואנשי חינוך, מורות וגננות, שרק מבוקשים יותר ככל שמתרחקים מהמרכז שבו כולם לומדים ועובדים אותו דבר.
יתירה מזו: המדינה מעניקה אין סוף הטבות והקלות למפעלים בערי השדה, מענקים הלוואות וכל טוב מורעף על כל מי שמוכן לפתוח מפעל כלשהו במקומות אלו, כך שבעיקרון לא אמורה להיות כל בעיית תעסוקה באזורים המבוקשים, ואפילו כניסה מהירה לאתרים של ביקושי עבודה מלמדת כי דרושים עובדים רבים לתעשייה זו.
אז אם כל כך טוב מדוע התחושה שממש חסרה עבודה בהתיישבות החרדית? משיחה והתכתבות עם עשרות אנשים נוגעים בתחום, הבנתי שכמה תשובות בדבר:
ראשית, אין מספיק מקומות שמתאימים לציבור שלנו, שיש לו דרישות מיוחדות ולא כל עבודה מתאימה לו, גם מבחינת הרקע הקודם אבל בעיקר מבחינה רוחנית, אם במרכז יש מספיק נשים חרדיות על מנת להקים מקום עבודה שמתאים להן, בערי השדה זה מאוד חסר, בפרט לאור ההתרבות המהירה ב"ה.
בעניין זה נעשה הרבה אבל זה עדיין לא נוגע במה שאפשר לעשות, קחו למשל את המפעל הענק של ידיד נפשי עסקן הדור רבי אליעזר יוטקובסקי, האיש שיזם ראשון את חריש ועפולה, אחיסמך ונוף הגליל, דאג לא רק לדירות, אלא גם ליזמים שיקימו במקומות שונים מרכזי תקשוב שבהן עובדות מאות (!) נשים חרדיות, בלי לזוז כמלוא נימה מאורחות החיים שלמדו בסימנרים השונים והקדושים, בטבריה לבדה עובדות כמאה ועשרים נשים, וכך גם במקומות נוספים, כל זה מלבד מה ששכנע את האחים רייך הצדיקים מצאנז להקים את מרכזי אימג' סטור למי שמכיר, ישלם השם פועלו, אך אין הקומץ משביע את הארי שהולך וגדל, ויש צורך בעוד כמה הרב יוטקובסקאים.
הבעייה השנייה היא התגמול שמקבלים, כלומר גם מי שמוצא עבודה בערי השדה מקבל שכר שהוא נמוך משמעותית ממה שמקבל מקבילו במרכז. למה ? ככה! כי אם המעסיקים יכולים לקבל את אותה עבודה בשכר מינימום אין שום סיבה מבחינתם שיביאו מינימום וחצי.
העניין השלישי זה תרבות המותרות, שקיימת בעיקר במרכז ומצומצמת מאוד בערי השדה, הזכרנו קודם את האברך מבית שמש שמשלם שבעת אלפים שח לחודש משכנתא (ריבונו של עולם איזה חיים זה) מצד שני גם רמת החיים שונה והוא יכול להרוויח יותר, ניקח למשל מקצוע כמו צילומי ילדים, זה משהו שנותן לך אלפי ₪ על יום עבודה אחד, ויש ברוך הרבה כאלו בירושלים וביתר, אך תמצאו לי בבקשה חנות כזו בקהילה החרדית של אופקים או נתיבות, זה נדיר מאוד אם בכלל, למה? כי באופקים עובדים בשביל לפרנס משפחה וזהו, אין מותרות ואין צורך במותרות, עובדים מה שצריך ומרוויחים מה שצריכים, כי אין מי שישלם על מותרות, כך שכל המעגל הכלכלי שונה לחלוטין.
ההיבט הרביעי הוא המעטפת שצריכה כל עובדת שרוצה לצאת לעבודה, לדוגמא: בטבריה אין בכלל מושג של משפחתונים, למה? כי אין ראש עיר (כידוע בעיר שולטת וועדה קרואה מאז שהצלחנו להיפטר ברון מקובי) ואין מי שידאג לכך, גם המעונות שיש הם מעטים ולא מתאימים לכמות שהולכת וגדלה מיום ליום, כך אפשר לעבור מעיר לעיר ולראות איך כמעט אין את המעטפת הפשוטה שקיימת בכל עיר חרדית, מעטפת שגם בעצמה מפרנסת אחוז לא מבוטל מהציבור שלנו.
יש גם עניין חמישי שדיברנו עליו בשבוע שעבר, וזה הניכור הטבעי (ברוך השם) שחשים החילונים כלפי החרדים, בפרט באזורים שעד גל ההתיישבות החרדית לא הכירו כמעט אף אדם חרדי מקרוב, אך זה הוא בשוליים ממש, היות שאחרי שמעסיקים עובד חרדי אחד, תמיד מבקשים "עוד ועוד מאותו דבר".
והמונע השישי והחשוב מכל הוא בעיית התחבורה הציבורית שדיברנו עליה, זה מאוד לא נעים לפספס אירוסין של אח כי אין אוטובוס מטבריה לאשדוד (רק דוגמה אחת מעשרות רבות שקיבלנו – למרות חתימה של מאות משפחות חרדיות שהוריהם גרים מהכי להתם) אך אם אי אפשר להגיע לעבודה בבוקר בצורה סבירה ונוחה זה כבר לא בגדר של לא נעים אלא נושא אקוטי שחייבים נבחרי הציבור לטפל בו, רק תזכורת לחברי המועצה די בכל אתר ואתר: השנה היא שנת בחירות, הציבור שלכם לא ירצה ל ש מ ו ע ממכם כי הוספתם קווים ואוטובוסים, הם ירצו ל ר א ו ת אותם.
לסיום חייבים לחזור ולהדגיש, כי המציאות היא שהאבטלה בערי השדה היא לא יותר מאשר במרכז, בעוד איכות החיים היא שווה עשרות מונים יותר כאשר צריכים לשלם פחות מידי חודש, מי שלא ראה את האושר על פניהם של אברכי ההתיישבות החרדית "העניים" לא ראה עושר מימיו.
בתאריך יום א׳, 12 בפבר׳ 2023 ב-16:27 מאת עורך דין נתן רוזנבלט <<
לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>>:
בקשה לסיעור מוחות בעניין חשוב מאוד
