דרוש מידע בענין השארת ילדים אצל דודים ודודות ולברוח לחופשה

[מבינה עניין]

נקודה למחשבה:
חברתי גדלה במשפחה שההורים מעולם לא נסעו לבד, והצהירו חגיגית כל פעם שהכיף הכי גדול שלהם זה עם הילדים.
עד שהילדים גדלו וגילו שהם דוקא היו שמחים אם ההורים יסעו איזה שבת אחת והם ישארו לבד בבית... כדי לטעום, להרגיש ילדים גדולים....
לפעמים הנסיעה של ההורים היא איורור גם לילדים..

 

[מרחבית]

אצלו בבית לא הייתה 'הבנה', 'הכלה' 'רגישות' וכל מיני מילים של בית מרקחת.

סליחה על השאלה, ההורים שלו היו 'מוכרחים' לנסוע לנופש זוגי אחת לשנה, כדי לחזק את הזוגיות?
אי אפשר לדבר בשפה הזו לגבי ההורים, ואלו את הילדים 'לחסן ולא לפנק ולא לדבר במילים של בית מרקחת'.

 

[רחשי הלב]

סליחה על השאלה, ההורים שם היו 'מוכרחים' לנסוע לנופש זוגי אחת לשנה, כדי לחזק את הזוגיות? אי אפשר לדבר בשפה הזו לגבי ההורים, ואלו את הילדים 'לחסן ולא לפנק'.

סליחה שאני קצר דעת, למה זה סותר?
ההורים נותנים לילדים 365 יום בשנה. נותנים להם כל מה שהם צריכים בגוף ובנפש, דואגים לכל צורכיהם, ואם מישהו צריך נופש או טיול דואגים לספק לו את זה, הילדים שמחים וטובי לב, וגם ההורים נוסעים לנופש. איפה הסתירה?
הלא זה בדיוק מה שאני טוען! נופש הוא לא על חשבון הילדים! ילדים בריאים נהנים מהנופש של ההורים לא פחות!

 

[מרחבית]

התוצאה של כל חוויה מכל סוג שקורית לילד היא בהתאם לתגובות של ההורים.

מממ... הרשו לי לפקפק. יש עוד גורמים.

 

[רחשי הלב]

מממ... הרשו לי לפקפק. יש עוד גורמים.

וודאי שיש עוד גורמים, אבל לתגובה של ההורים יש השפעה דרמטית.
2 ילדים שהושפלו בחיידר, קיבלו מכה הגונה, סתם כך חיים בצמצום כלכלי, חוו גירושי אח או אחות, אצל כל אחד מהם תהיה תוצאה שונה בהתאם לתגובת ההורים והסביבה הקרובה.
מניסיון.

 

[מרחבית]

סליחה שאני קצר דעת, למה זה סותר?
ההורים נותנים לילדים 365 יום בשנה. נותנים להם כל מה שהם צריכים בגוף ובנפש, דואגים לכל צורכיהם, ואם מישהו צריך נופש או טיול דואגים לספק לו את זה, הילדים שמחים וטובי לב, וגם ההורים נוסעים לנופש. איפה הסתירה?

מדברת על הגישה, לא על הנופש. הורים מדברים בשפת הפסיכולוגיה העכשווית. הם 'מוכרחים' נופש למען הזוגיות ואי אפשר בלי, וחנוקים וקורסים בלי זה.
וכלפי הילדים? - 'מספיק עם הכלה והבנה. תנו להם להתמודד ולהתחסן'.
בעיניי, לפחות, יש סתירה.

אני, אגב, כן בעד להיות מודעים לצרכים ולהרגשות. גם של ההורים, וגם של הילדים.

 

[לרעהו]

מאשכול לאשכול מתחדדת אצלי ההבנה....
רבותי, אנחנו עושים נזק לילדים שלנו!!
אנחנו גורמים להם להיות פגיעים, רגישים, עושים להם נזקים, אבל הפוך ממה שכמה כתבו פה.
מתחילת האשכול לא מצליח להבין למה אצל זוג שאני מכיר, הבעל לא רואה שום בעיה מצד הילדים להשאיר אותם יומיים אצל דודה. אשתו רואה בזה את סוף העולם.
עד שהבנתי -
זה ההבדל בין החינוך שהוא קיבל לזה שהיא קיבלה...
אצלו בבית לא הייתה 'הבנה', 'הכלה' 'רגישות' וכל מיני מילים של בית מרקחת.
ילד נפל קיבל מכה? 'אוי אוי אוי חמודי, בוא אני אתן לך נשיקה, הנה עוד אחת, רוצה גם פלסטר? לך לארון באמבטיה ותשים לך פלסטר'. וזהו. הסתיים העניין.
לא היו דרמות.
אהבו אותם, דאגו להם, הם הרגישו את זה, אבל לא עשו עסק מכלום.
אף אחד מהם לא בכה בלילה הראשון בפנימיה, בתור ילדים בני 8 ומעלה נסעו חופשי לשבתות לדודים בירושלים (זוכרים את האוטובוס של 'מסעי'??), וזה בגלל שגידלו אותם בריאים.
אפילו דברים יותר קשים עברו בצורה הרבה יותר קלה.
ילדיי גדלים אף הם ב"ה בצורה כזו. אפילו ילדה שלפי כל הכללים אמורה להיות רגישה ועדינה מסתדרת ב"ה וגדלה בשמחה ובבריאות.
התוצאה של כל חוויה מכל סוג שקורית לילד היא בהתאם לתגובות של ההורים.

כל מילה פנינה...

 

[רחשי הלב]

מדברת על הגישה, לא על הנופש. הורים מדברים בשפת הפסיכולוגיה העכשווית. הם 'מוכרחים' נופש למען הזוגיות ואי אפשר בלי, וחנוקים בלי זה. וכלפי הילדים? - 'תפסיקו לדבר בשפה הזו של הכלה והבנה לצרכיהם'.
בעיניי, לפחות, יש סתירה.

כשדיברתי על המילים של בית מרקחת הכוונה הייתה שפשוט אהבו, ופשוט נתנו. לא בגלל 'הכלה' ו'הבנה'. פשוט אהבו אותנו. דאגו לנו. וכן, גם קיבלנו מכות, ואמי שאיננה מלאכית גם התפרצה עלינו לפעמים. ולפעמים מאוד.
ולא קרה לנו כלום.
היום היו מתחילים לדבר על נזק בלתי הפיך לנפשו הרכה של הילד....

 

[מרחבית]

כשדיברתי על המילים של בית מרקחת הכוונה הייתה שפשוט אהבו, ופשוט נתנו. לא בגלל 'הכלה' ו'הבנה'. פשוט אהבו אותנו. דאגו לנו. וכן, גם קיבלנו מכות, ואמי שאיננה מלאכית גם התפרצה עלינו לפעמים. ולפעמים מאוד.
ולא קרה לנו כלום.
היום היו מתחילים לדבר על נזק בלתי הפיך לנפשו הרכה של הילד....

במקביל, היא מן הסתם לא הרגישה מוכרחה לצאת לנופש בלי הילדים כדי לחזק את הזוגיות.

 

[רחשי הלב]

במקביל, היא מן הסתם לא הרגישה מוכרחה לצאת לנופש בלי הילדים כדי לחזק את הזוגיות.

לא יודע מה בדיוק הרגישה, אבל יצאה. לא הרבה.

 

[sl הנהלת חשבונות וחשבות שכר]

ברצוני להעלות כאן נושא לדיון
המדובר כאשר זוג רוצה להינפש ולהיחפש אך דא עקא א"א לקחת את כל הילדים כי איזה חופש זה עם הילדים, ובכלל יש להם לימודים וכו',
אז מה עושים?
הנה רעיון מבריק מהמוח הקודח: נעיף אותם לכל הרוחות לדודים ולדודות, לחברים ולחברות, שישתובבו וישתוללו שם, כי מה יותר פשוט למשפחה שגם כך מתמודדים עם החמשה או שישה ויותר או פחות קוצ'קאלאך שלה, שיקבלו תוספת נחמדה של ילדון קטן וצרחן או שניים, שאינו מודע להלך הרוח בבית הזה ומביא איתו את כל שגיונותיו מבית, ומהיום השני ואילך מתחילה הספירה לאחור מתי ההורים שלו כבר חוזרים.
טוב, לא נורא, העיקר שהזוג נופש וחופש לו אי שם בקצה הארץ, ונחמד להם וטוב להם.

כמובן שתמיד ישנם ילדים קלים יותר וקשים יותר לאירוח, אבל האם לא צריכים להפעיל שיקול דעת רחב יותר לפני שעושים זאת?

הגזמתי? אולי.

מה דעתכם?

הגזמת מאוד
לפעמים קשה ולפעמים לא, לחלק כן ולחלק לא
אבל ברור שמי שמחליט שכן הוא בודק שבע פעמים ומברר אלף פעם ומתלבט מיליון פעם ובסוף מחליט שככה ראוי וטוב ונצרך
ובתך שמגיע תודות לכל אלה שעוזרים ומסייעים ובדרך כלל תמיד אנשים מחזירים אח"כ בדרך כזו או אחרת

כך שזה תמיד משתלם

 

[ר גן עדן]

רק לי מעקצץ למקרא המשפטים הללו ודומיהם?
אני שומר על הילדים של אחותי כי אני אמור להרוויח מזה? אני שומר כי מאז שנולדתי ולאורך כל השנים בחיידר ובישיבות דיברו וחינכו אותנו לעשות חסד, וצריך מתי שהוא ליישם את החינוך הזה.

לא אמרתי לא לעשות חסד. אבל אם אפשר להשאיר טעם של עוד אצל המארחים. לעניות דעתי זו חובה.
בתור מארחת אני לא מחכה למתנות. בתור מבקשת כן, אם אפשר להקל ולעשות נעים יותר, ולתת הרגשה של לא מנצלים, לא מבינה איפה הבעיה.

 

[secret]

כשדיברתי על המילים של בית מרקחת הכוונה הייתה שפשוט אהבו, ופשוט נתנו. לא בגלל 'הכלה' ו'הבנה'. פשוט אהבו אותנו. דאגו לנו. וכן, גם קיבלנו מכות, ואמי שאיננה מלאכית גם התפרצה עלינו לפעמים. ולפעמים מאוד.
ולא קרה לנו כלום.
היום היו מתחילים לדבר על נזק בלתי הפיך לנפשו הרכה של הילד....

אני מצדדת בגישה שאתה כותב אבל לא באופן גורף,
בכ"ז יש הבדל בין הילדים של היום לילדים של פעם, ואת זה כולם יודעים.

א"א לגדל היום ילדים כמו שגידלו פעם, כמובן.
צריך למצוא איפשהו את קו האמצע [החמקמק].

 

[תמנונה]

אני כבר אמרתי את זה באשכול ז"ל ואומר את זה שוב-

בדר"כ הילדים לא סובלים כשההורים נוסעים (למעט גיל קטן מאד). אבל אצלי אני בטוחה שאני אסבול אם אסע בלעדיהם. אני קשורה אליהם חזק חזק חזק...

אני דווקא מסתכלת מנקודת מבט של ההורים שרוצים לעזוב את הילדים, לא הילדים המסכנים שנשארים. כי אני שלחתי את הילדה שלי לדודים שלה מחוץ לעיר לחופש לשבוע, והיא אפילו לא רצתה לדבר איתנו בטלפון ולא התגעגעה בכלל. אבל כשהיא חזרה אני בכיתי, כמה בכיתי...
אז עשיתי את זה בשבילה ובשביל ההנאה שלה וויתרתי על עצמי. אבל בשביל הנאה לעצמי אני לא אעשה כזה דבר.
כשבחרתי להביא ילדים לעולם לקחתי בחשבון גם את העדר היציאות לנופשים זוגיים לשנים הבאות, ואני לא מבינה למה לא כל ההורים לקחו את זה בחשבון.

כמובן שיש מקרים מיוחדים ואני לא דנה את הצורך של כל אחד וכו' וכו', לי מפריע יותר הקטע שזה הפך למיינסטרים וסחף חברתי.
מי שבאמת מרגיש שהוא זקוק לנופש זוגי- זה דבר אחד.
אבל כשחברה אומרת לי "כולם נוסעים. אחותי השאירה תינוק בן חצי שנה ונסעה. חובה לנסוע. הילדים ממש לא סובלים. זה מאד עוזר לזוגיות. זה נותן אמא טובה יותר לילדים". את כל זה במשפט אחד- אני מבינה שזו קונספירציה חברתית ותו לא.

ויש ילדים שכן מתגעגעים- אנקדוטה נוספת: קרובת משפחה נסעה לשבוע וחצי לחו"ל והשאירה שני ילדים, גדולים בוגרים ומבינים. היא טענה שהיא מרגישה שיש לה את היכולת הרגשית לפצות אותם שהם לא ירגישו ח"ו קושי רגשי.
הילד שלה אחרי חצי שנה לפחות עדיין הזכיר את הנסיעה באוזניי. אמר לי שזה לא היה כיף כי הוא כל כך התגעגע. הם לא לקחו אותו כי הם לא רצו שהוא יבוא איתם. הוא זכר בדיוק את תאריכי הנסיעה שלהם.
היה קשה לי לשמוע אותו.

ועוד דבר- בענייני תשלום למארחים- אני מבינה את אלה שאומרים שהם עושים את זה כחסד ולא חלילה על מנת לקבל פרס. אבל קחו בחשבון שיש משפחות שאצלם מנות האוכל ספורות! כן, יש כאלו! אנשים כאלה לא חולמים אפילו על נופשים, אבל לארח ילדים ולהאכיל אותם 3 ארוחות ביום הם צריכים מטעמי חסד ומצפון. אז תחשבו גם על הנקודה הזאת.

 

[m a r g a l i t]

מאשכול לאשכול מתחדדת אצלי ההבנה....
רבותי, אנחנו עושים נזק לילדים שלנו!!
אנחנו גורמים להם להיות פגיעים, רגישים, עושים להם נזקים, אבל הפוך ממה שכמה כתבו פה.
מתחילת האשכול לא מצליח להבין למה אצל זוג שאני מכיר, הבעל לא רואה שום בעיה מצד הילדים להשאיר אותם יומיים אצל דודה. אשתו רואה בזה את סוף העולם.
עד שהבנתי -
זה ההבדל בין החינוך שהוא קיבל לזה שהיא קיבלה...
אצלו בבית לא הייתה 'הבנה', 'הכלה' 'רגישות' וכל מיני מילים של בית מרקחת.
ילד נפל קיבל מכה? 'אוי אוי אוי חמודי, בוא אני אתן לך נשיקה, הנה עוד אחת, רוצה גם פלסטר? לך לארון באמבטיה ותשים לך פלסטר'. וזהו. הסתיים העניין.
לא היו דרמות.
אהבו אותם, דאגו להם, הם הרגישו את זה, אבל לא עשו עסק מכלום.
אף אחד מהם לא בכה בלילה הראשון בפנימיה, בתור ילדים בני 8 ומעלה נסעו חופשי לשבתות לדודים בירושלים (זוכרים את האוטובוס של 'מסעי'??), וזה בגלל שגידלו אותם בריאים.
אפילו דברים יותר קשים עברו בצורה הרבה יותר קלה.
ילדיי גדלים אף הם ב"ה בצורה כזו. אפילו ילדה שלפי כל הכללים אמורה להיות רגישה ועדינה מסתדרת ב"ה וגדלה בשמחה ובבריאות.
התוצאה של כל חוויה מכל סוג שקורית לילד היא בהתאם לתגובות של ההורים.

כ"כ נכון!!!!
אבל היום יש תופעה קשה של פינוק יתר שפוגע כ"כ בילדים.
מפנקים אותם כי רוצים את כל הטוב בשבילם אבל לא יודעים שזה לא לטובתם.....

 

[stk]

בלת"ק
בלי להכנס לבעד או נגד
אני בקושי משיגה ביביסיטר ליציאות ספציפיות
איך לכולם כאן יש אופציה כזאת להשאיר ילדים אצל אחרים בזמן החופשות

שבתות איכשהו אנחנו יכולים להשאיר אצל ההורים שלי
מאוד חסרה לי יציאה באמצע שבוע להתאווררות דווקא מהיום יום

 

[איילת מטיילת]

כ"כ נכון!!!!
אבל היום יש תופעה קשה של פינוק יתר שפוגע כ"כ בילדים.
מפנקים אותם כי רוצים את כל הטוב בשבילם אבל לא יודעים שזה לא לטובתם.....

זה ממש נוח לדבר על פינוק יתר של ילדים בלי להזכיר את פינוק היתר של ההורים.
פתאום אי אפשר לקיים זוגיות תקינה בלי שבוע נופש חצי שנתי בחו״ל....

 

[S]

ההורים שלי אירחו המוןןןןןן את הבני דודים וגם אנחנו התארחנו אצלם והיום כנשואה זה זכור לי כחוויות שהייתי רוצה שיהיו לילדים שלי...
ובקשר לפינוקים למארחים- אל תשכחו!!!
זה נותן הרגשה כ"כ טובה, אחד הדודים שנסע לנופש והשאיר את הילדים שלו התקשר לפיצריה סמוכה והזמין פיצות וככה חסך לאמא שלי ארוחת ערב לגדוד והילדים היו בעננים---
אפשר לפנק בשוקולדים, מתנה קטנה- העיקר להביע הערכה

 

[m a r g a l i t]

זה ממש נוח לדבר על פינוק יתר של ילדים בלי להזכיר את פינוק היתר של ההורים.
פתאום אי אפשר לקיים זוגיות תקינה בלי שבוע נופש חצי שנתי בחו״ל....

נכון,אני גם נגד לצאת כל רגע לטיול זוגי, אבל כן צריך את זה מידי פעם (לא הייתי אומרת בחו"ל...)

 

[אילת ח]

אפשר לחשוב שמדובר על נופש כל יומים, פעם בשנה- שנתיים יוצאים לאיזה שלושה- שבוע ימים, הילדים ישרדו ויהנו אצל הדודים, ששם בדר"כ מנסים לפנק אותם בדברים שיוצאים מהשגרה.

פעם היה מאד מקובל שילדים נוסעים לקמפים וכו, איך הפרידו אותם מההורים לאיזה שבועיים??? איך??? ממש פשע, ומחנות קיץ של הבנות, מה עם זה? זה כן בסדר ? הנפש שלנו ושל הילדים צריכה אורור!! וזה הכי בריא להם!

שוב, מאד תלוי איך מבקשים את החסד הזה, צריך גם להתחשב שאם האחות מגמגמת אז פשוט לא מתאים לה
עכשיו וכו.
ולדעת להשאיר טעם של עוד, לא להעמיס יותר מידי אצל משפחה אחת או לא מידי הרבה זמן (פעם אחת שלחתי ילד לחבר 3 ימים, ו3 ימים אח"כ לאחותי) לתת איזה מתנה קטנה , לשים במזוודה של הילדים משהו טוב לילידי האורחים, בקיצור לעשות את זה בצורה נעימה .