דרוש מידע בענין השארת ילדים אצל דודים ודודות ולברוח לחופשה

[איילת מטיילת]

לא משאירה.
לא בגלל האחים והגיסים.
בגלל הילדים שלי המדהימים שאני ורק אני אחראית לטפל להאכיל לרחוץ להניק ולקום אליהם בלילה.
הנופש בשוויץ יחכה עשור או שנים.
ואין באמור לעיל משום חריצת דין על מי שכן משאיר.

 

[ביג דיל]

א. אם האשכול נפתח עקב תסכולו של המארח, שיפשפש מדוע הוא סובל כשמבקשים ממנו לשמור על אחיינים פעם בכמה שנים, ולמה אם זה ככ קשה לא אמר 'לא'. (ואם האימא ילדה? אז זה לא קשה? סיבת האירוח היא זו שמקשה על המארח? חסד אמיתי לא אמור להיות עם חשבונות של: עכשיו מגיע לך שאתחסד איתך ועכשיו לא)
ב. ישנם הורים רבים המנפנפים בצדקותם הרבה, (וקצת נותנים תחושה של קדושים מעונים) בכך שהם נמנעים לצאת לנופש עד שיתרוקן להם הקן. זה שלכם נופש לא בוער או נראה פרט שולי בחיים, לא אומר שכל הזוגות סביב (לא) זקוקים לכך באותה מידה.
ג. 99 אחוזים מההורים לא 'בורחים' לנופש. ועצם יציאתם לחופשה אינו מוריד מאהבתם דאגתם מסירותם ומחשבתם כלפי הילדים. אז--- כל שוחרי שלומם של האחיינים שבטוחים שהם רוצים בטובת הילדים יותר מהוריהם, למקומות בבקשה.
ד. מכירים את הסיפור על אימא שהסתגרה במטבח עם כוס קפה ושוקולד, ואמרה לילדים שהיא מכינה להם אימא? כנ"ל וד"ל.

 

[מירי קוגלמן]

אני גם חושבת שלמשפחה מתאמצים (קצת) יותר!
מארחת בשמחה אחיינים לאמהות יולדות/נופשות ומארחים את הילדים שלי באותה מידה.

תמיד אני חושבת אם היו מבקשים ממני לשמור על ילד (זר!) כי אחד ההורים חולה או כל צרה אחרת שקרתה במשפחתו... ברור שהייתי מתנדבת בשמחה זה הרי חסד לשמה!
ואם אחותי/אחי רוצים לנסוע ולהשאיר ילד זה לא חסד? זה כבר נהיה ניצול?

 

[משה בר]

אם זה הולך הדדי אז מה טוב
אך אם לא אז באמת עצוב...

 

[לרעהו]

בקיצור הדברים ברורים שהכל תלוי בסגנון הילדים, ודרך אגב לדעתי זה חשוב מאוד לצאת לנופש בלי הילדים ולתת להם קצת לצאת מהסינור של אמא, בחיים אח"כ הם צריכים לצאת מהסינר וזה בונה אותם מאוד, כדאי להתחיל מעכשיו לרכך את זה, ולו בשבילם... ושאף אחת לא תחשוב שזה שהיא משאירה אותם קרוב קרוב כל הזמן בלי שום נשימה לבד זה טוב להם, חד משמעית לרוב הילדים זה לא טוב

 

[מרגלית100]

זה שזה לא תמיד קל - נכון!
זה שזה אמור להיות הדדי - גם נכון!
זה שלפעמיםיש מצב שחייבים את זה לבריאות הנפשית וזה חסד אמיתי - גם נכון!

לעומת זאת אני יכולה להבין את פותח/ת האשכול, מכיוון שנתקלתי עם כמה מקרים שבהם:
- לאחד היה חסר חופש בצורה דחופה ביותר - ולא היתה לו האפשרות מבחינה כלכלית, ובאותו זמן האחות/האח/השכנה שיצאה לנפוש לפני חצי שנה או אפילו שנה, רצתה שוב להשאיר את הילדים, זה כואב ומציף את החסר, וממילא, קשה מאוד להחזיק את ילדי הנופשים.
- מקרה נוסף שלצערינו קורה בהרבה מאוד מקרים - יש את האנשים שתמיד יארחו את החברים ובני הדודים בעת הצורך וכשהם רצו לנסוע לחתונה של אחיין לשבוע בחו"ל (פעם ראשונה בחיים בגיל קרוב ל - 40!!!!) לא מצאו היכן להשאיר את הילדים, לכל אחד בדיוק היה סיבה מוצדקת מאוד למה הוא לא יכול באותו שבוע!!
אנו נתקלים הרבה מאוד בחיים באנשים המנצלים לעומת המנוצלים וכשזה מגיע לשלב כזה - זה כואב ומתסיס מאוד!!

 

[m a r g a l i t]

בקיצור הדברים ברורים שהכל תלוי בסגנון הילדים,

הייתי אומרת בסגנון המארחים..

 

[שני זאת אני :)]

ג. 99 אחוזים מההורים לא 'בורחים' לנופש. ועצם יציאתם לחופשה אינו מוריד מאהבתם דאגתם מסירותם ומחשבתם כלפי הילדים. אז--- כל שוחרי שלומם של האחיינים שבטוחים שהם רוצים בטובת הילדים יותר מהוריהם, למקומות בבקשה.

זה אתה יכול להגיד לנו כאנשים בוגרים, ולא להסביר לילד קטן, במיוחד אם הוא רגיש, ושם לב לניואנסים, כמה זה חשוב להורים לצאת, אז שותק את הכאב, הצער, הגעגוע, הפחדים לפעמים, או האחריות הגדולה שלוקח על כתפיו אם השאירו איתו גם אחים קטנים אצל הדודים. וכן, גם אם זה יומיים.
מספיק שבלילה הדודה המדהימה חסרת סבלנות כבר, ואומרת לילד/נער מילה, ואין לו עם מי להכיל את הכאב, כדי להשאיר פצע גדול בלב, שלפעמים מתפתח לכל מיני כיוונים.

 

[cherry c]

בהחלט הגזמת, בימינו זה קל וזמין לטפל בבעיה הזו שנקראת "חוסר יכולת להגיד לא"
מקורה יכול להיות מהרצון לצאת נחמד כלפי כולם, או מהפחד שמא יכעסו עליך, הדחף לרצות, ועוד ועוד. אבל זה מה שבתחום אחריותך ובזה אתה צריך לטפל.

בקשר להדדיות שדובר פה, היא ממש לא נכונה.
החיים זה לא רק תן וקח, בחיים יש גם חסד.
וכל אחד מתחסד במה שהוא יכול, כמובן בהחלט יש את הנצלנים (כלפי חוץ) בכל תחום.
זוג עם 2 ילדים שמשאיר אותם ללילה אצל האחות הגדולה, לא בהכרח יכול/חייב להחזיר לאותה אחות עם 8 ילדיה. וזה לא אומר שבהכרח האחות שמרה בתור בחורה, אולי זה בכלל גיסה, ואולי בזמנו, האחות הבכירה גרה רחוק מאוד מההורים.

אבל הכל נשמר ומדוד למעלה, וה' מחזיר לעושי החסד כגמולם הטוב. בזה ובבא.

 

[cherry c]

זה אתה יכול להגיד לנו כאנשים בוגרים, ולא להסביר לילד קטן, במיוחד אם הוא רגיש, ושם לב לניואנסים, כמה זה חשוב להורים לצאת, אז שותק את הכאב, הצער, הגעגוע, הפחדים לפעמים, או האחריות הגדולה שלוקח על כתפיו אם השאירו איתו גם אחים קטנים אצל הדודים. וכן, גם אם זה יומיים.
מספיק שבלילה הדודה המדהימה חסרת סבלנות כבר, ואומרת לילד/נער מילה, ואין לו עם מי להכיל את הכאב, כדי להשאיר פצע גדול בלב, שלפעמים מתפתח לכל מיני כיוונים.

בואי נדמיין גם איזו מילים שומע הילד מהוריו ביניהם וחלקן מתפרצות עליו, ואיזו אוירה חי הילד שהוריו לחוצים וחנוקים ולא מצליחים להתאוורר בשום אופן, וככה הם סוחבים את החיים..
אם כבר כותבים פה סיפור שלם, תרשי לי לקחת את זה גם למחוזות אחרים.

 

[פשוש]

בנוסף, תציעו כסף למארחים! זה יקהה את הקושי.
תחשבו כמה אתם הייתם רוצים לקבל. הם לא פחות מבייביסיטר..

לדעתי לא כסף. זה קצת מבייש כשמדובר באנשים קרובים,
אבל מתנה גדולה ומפנקת שהם לא מפרגנים לעצמם, תעשה את זה.

 

[אחות]

רוב התגובות בעד וזה יפה מאוד!
גם אנחנו מארחים אחיינים כשההורים יוצאים לנופש או אחרי לידה
וגם ילדנו מתארחים כשאנחנו צריכים והכל הדדי באוירה טובה ויודעים להגיד לא כשאי אפשר אבל מנסים להתגמש
ודאי שלא לשים את כל החד גדיא אצל אותה משפחה אפשר לפצל וזה יותר קל (גדולה עם קטן) זה נותן להם הרגשת ביחד והם עוזרים אחד לשני. אפשר לפצל ימחם כמובן שהכל צריך להיות מתואם מראש! כדי שהילדים ידעו בדיוק מה הולך להיות!
לגבי תשלום אישית חושבת שאין צורך ושה אפילו טעם נפגם
אבל לקנות משו למארחים זה מתבקש גם משהו קטן זה מחמם את הלב.
מכירה מישהי שלא יוצאת כי המחיר להשאיר את הילדים יותר יקר מהיציאה שלה......(לדעתה)
אבא ואמא שלווים יותר חשוב לילדים מאשר.....
שיהיה לכולנו הרבה נחת ובלי נקיפות מצפון. צריך לחשוב עליהם וכמובן שהאחריות שלנו אבל כשהחלטנו לצאת זו ההחלטה הכי טובה כרגע!


רק באמת לשים לב שלא מנצלים או מנוצלים כדי שיהיה טעם טוב.

 

[ELO]

זה אתה יכול להגיד לנו כאנשים בוגרים, ולא להסביר לילד קטן, במיוחד אם הוא רגיש, ושם לב לניואנסים, כמה זה חשוב להורים לצאת, אז שותק את הכאב, הצער, הגעגוע, הפחדים לפעמים, או האחריות הגדולה שלוקח על כתפיו אם השאירו איתו גם אחים קטנים אצל הדודים. וכן, גם אם זה יומיים.
מספיק שבלילה הדודה המדהימה חסרת סבלנות כבר, ואומרת לילד/נער מילה, ואין לו עם מי להכיל את הכאב, כדי להשאיר פצע גדול בלב, שלפעמים מתפתח לכל מיני כיוונים.

אבל את שוכחת משהו חשוב, הזוג הלכו לנופש בשביל מטרה אחת, שיהיה להם כח לטפל בו- בילדון!!!
ואני ממש לא חושבת שבמקום שטוב לילד אם היו קצת חסרי סבלנות אליו זה אמור לפצוע אותו... אפשר לחשוב... למה בבית זה לא קורה???

שלא נדבר על המעלות הרבות של חיזוק הזוגיות... לא יודעת איך אצלכם, אבל אני ממש מרגישה שהתנתקות של נופש לא דומה לשום יציאה. (ואני לא מדברת על חו"ל)
וגם הילדים הם מהמרוויחים הגדולים מחיזוק הזוגיות...

בקיצור, הכל נע סביב הילדים... גם הצורך בנופש, אולי זה ירידה (בחלק מהמקרים ) אבל ממש לצורך עליה!

 

[שמחה לשמח]

מסקנה:כל אחד יפעל לפי מה שמתאים לו ולא ינסה להשפיע את דעתו על אחרים...

 

[חושב מחדש]

לא הצלחתי לקרוא כל כך הרבה דעות,
אבל לפני מספר חודשים היה כאן אשכול ארוךךךךךךךך בענין הזה.

 

[-LIGA]

ולתת להם קצת לצאת מהסינור של אמא,

כמו שנאמר, גם הילדים צריכים חופש מההורים...

 

[יחשבאף]

אני חושבת שיותר נח להשאיר אצל מישהו שיודעים שאם הוא לא יוכל הוא יגיד לאץ
ככה אני מעדיפה ואז אני יודעת שאם אמרו כן זה מכל הלב ולא מאי נעימות להגיד לא

 

[תהילתך]

זאת ממש לא גוזמה אבל לא מהצד הנ"ל
במשך השנים שהו אצלי כמה פעמים ילדים שהוריהם נסעו לחפוש.
הצער, הגעגועים, התלישות של הילדים האלו הם קשיים שיכלו להימנע על ידי ההורים.
כשיש מקרה חרום כמו לידת תינוק חדש או טיסה דחופה אז אלוקים חישב את הצער המוסף, אבל חופשה, נצרכת והכרחית ככל שתהיה, אסור שתבוא על חשבון צער של ילדים.
רק לאחרונה התארח אצלי נער בן 13 למשך שבוע כי הוריו נסעו לנופש באירופה.
בלילה כששמעתי את הבכי הכבוש לתוך הכרית, חשבתי שאילו היו ההורים יודעים שזה המחיר, הם היו מחפשים איורור אחר.

כל מילה!!!
תחכו 15 שנה ותצאו לחופש.....

אנחנו כבר אחרי 14......
מחכים לצאת לחופש שנה הבאה

 

[בוב ספוג]

לא קראתי את התגובות
אבל אני ממש לא בעד...
מה הסיבה שלא נוסעים עם הילדים?
-מאותה סיבה לא משאירים אותם אצל מישהו אחר!

 

[efrat1]

לא משאירה.
לא בגלל האחים והגיסים.
בגלל הילדים שלי המדהימים שאני ורק אני אחראית לטפל להאכיל לרחוץ להניק ולקום אליהם בלילה.
הנופש בשוויץ יחכה עשור או שנים.
ואין באמור לעיל משום חריצת דין על מי שכן משאיר.

מותר לשאול כמה ילדים יש לך? ובני כמה?