אתה מאד מאד צודק.
אבל,
גם לאחר שנגדיר היטב את התשובה לשאלה "מה המטרה בלהתחתן?", נצטרך גם להתייחס להיבטים צדדיים יותר כגון:
מי המשפחה של הכלה?, מי הייחוס?, כמה כסף הזוג מקבל מהצדדים?, איזה עיתון יש להם בבית? וכו' וכו'. שגם עליהם יקום ויפול שידוך.
ומכיון שכך, יווצרו 2 דברים שיקשו על הכיוון אליו אתה חותר:
1. כל אחד וראשו, מחשבותיו ורגשותיו, יתן משקל אחר לכל דבר, ולכן גם אם הבחור יהיה לו ברור למה הוא הולך להתחתן, אבל להעדיף לגור במקום חרדי זה משהו מאד עקרוני שהוא מוריד על זה, ואצל הבחורה היידישקייט יהיה לא לקרוא את עיתון "כל העולם כולו"
זה משהו מאד עקרוני אצלה שהיא מורידה על זה.
2. בקנית חליפה, אתה יודע מה אתה רוצה: אורך מתאים, גזרה מעוצבת, צבע מסוים ואופנתי, מחיר הגון. בשל כך אתה יכול להחליט לסגור על משהו, לפעמים גם להתפשר על רצון אחר בהבנה מה הרווח מצד שני.
בשידוכים אתה רוצה "הכל", גם אשה טובה (מה צריך באמת לחיי היומיום?), גם חכמה, חריצות, יידישקייט, נעימות, כסף, מראה חיצוני, כבוד, ייחוס, עבודה מכניסה ועוד.. ועוד... (במיוחד על מידות שכשמם כן הם, נמצאים במידה אצל כל אדם)
לדברים הללו אין כללים מוגדרים. (משכורת של 7 אל"ש זה הרבה או מעט?), ובשל כך גם כאשר אני יסכם לעצמי כי המדוברת היא בעלת 7 מעלות מתוך 10 , אולי כדאי לי לחכות ולבדוק עוד משהו? אולי יש מישהי יותר טובה?.
לטעמי, נושא השידוכים סובל מאותה תסמונת בה סובל כל העולם שלנו, מרדידות המחשבה והשטחיות ואהבת הנאות העולם הזה. זה מגיע גם לבחירת ישיבות לבחורים, בחירת סמינרים, וכל דבר שאדם חושב מה יהיה לי כיף וטוב ונעים ולא מה המטרה ברצינות.
לא באתי כאן כדי לערער על בחורי ישראל ובנות ישראל, ברובם הגדול הולכים לפגישות ומתחתנים בהצלחה.
אבל לא נראה לי שהפיתרון יהיה בחינוך דווקא של נושא השידוכים, אלא בהרמת המבט הכללי לכיוון רציני יותר.