איפה ראית שלא?מתי מילת האות צ' שב"צפרדעים היא "שווא נע" ומתי "שווא נח"?
בתחילה חשבתי שכל פעם שהצ' בתחילת מילה היא נעה
אבל ראיתי שלא
איפה ראית שלא?מתי מילת האות צ' שב"צפרדעים היא "שווא נע" ומתי "שווא נח"?
בתחילה חשבתי שכל פעם שהצ' בתחילת מילה היא נעה
אבל ראיתי שלא
אם ה צ' בראש מילה או שהיא דגושה כמו בדוגמא שהבאת היא תהיה נעהפרק ח' פסוק ב'
"ותעל הצפרדע"
ושם אגב יש משהו מוזר האות ד' בכלל לא בשווא כמו בשאר הצפרדעים, אלא בצירי
אני לא בקיא בכללי הניקודומה עם זה?
תמיד היא רפויה חוץ מפעם אחת "ותעל הצפרדע" שזה לשון יחידמתי מילת האות צ' שב"צפרדעים היא "שווא נע" ומתי "שווא נח"?
בתחילה חשבתי שכל פעם שהצ' בתחילת מילה היא נעה
אבל ראיתי שלא
המקור הוא צירה, אבל בגלל שהמילה בלשון רבים זה משתנה לשוא כמו שומר ושומרים וכדו'.ושם אגב יש משהו מוזר האות ד' בכלל לא בשווא כמו בשאר הצפרדעים, אלא בצירי
מה ההסבר לכל זה?
למה זה קשור ללשון יחיד?תמיד היא נחה חוץ מפעם אחת "ותעל הצפרדע" שזה לשון יחיד
@סטודיו לגרפיקהמתי מילת האות צ' שב"צפרדעים היא "שווא נע" ומתי "שווא נח"?
בתחילה חשבתי שכל פעם שהצ' בתחילת מילה היא נעה
אבל ראיתי שלא
וואו@סטודיו לגרפיקה
יש 5 כללים לשוא נע, ואלו הן:
א. שוא בראש מילה.
ב. שני שואים זה אחר זה באמצע מילה- השוא השני נע. - דוגמא: חסְדְך.
ג. שוא הבא אחרי תנועה גדולה הוא נע (תנועה גדולה= קמץ גדול (שבעברית קוראים כמו פתח), צירה, חיריק מלא, חולם, שורוק (לא קובוץ אלא שורוק (ו עם נקודה). - דוגמא: תורתְך, יחידְך.
ד. תחת אות דגושה. - דוגמא: קדְשנו (ה- דל"ת דגושה), שהנְשמה ( ה- נו"ן דגושה).
ה. כשיש שני אותיות הזהות, ובראשונה יש שוא- הרי הוא שוא נע. - דוגמא: הנְני, הלְלו.
[שוא שאחרי ה' הידיעה- מחלוקת האם הוא נע או נח].
(שיטה לזכור הכללים- אותיות ה- א', ב' :
א- אות ראשונה.
ב- שני שואים.
ג- תנועה גדולה.
ד- דגושה.
ה- הדומות.
עי' תורת הקוראאבל ראיתי שלא
@הרשל'ה רב'ה @סטודיו לגרפיקה @חייט@סטודיו לגרפיקה
יש 5 כללים לשוא נע, ואלו הן:
א. שוא בראש מילה.
ב. שני שואים זה אחר זה באמצע מילה- השוא השני נע. - דוגמא: חסְדְך.
ג. שוא הבא אחרי תנועה גדולה הוא נע (תנועה גדולה= קמץ גדול (שבעברית קוראים כמו פתח), צירה, חיריק מלא, חולם, שורוק (לא קובוץ אלא שורוק (ו עם נקודה). - דוגמא: תורתְך, יחידְך.
ד. תחת אות דגושה. - דוגמא: קדְשנו (ה- דל"ת דגושה), שהנְשמה ( ה- נו"ן דגושה).
ה. כשיש שני אותיות הזהות, ובראשונה יש שוא- הרי הוא שוא נע. - דוגמא: הנְני, הלְלו.
[שוא שאחרי ה' הידיעה- מחלוקת האם הוא נע או נח].
שיטה לזכור הכללים- אותיות ה- א', ב' :
א- אות ראשונה.
ב- שני שואים.
ג- תנועה גדולה.
ד- דגושה.
ה- הדומות.
דבר זה שנוי במחלוקת@הרשל'ה רב'ה @סטודיו לגרפיקה @חייט
הוספה חשובה: שורוק בראש מילה (לדוג'- ושני, ולנצח) דינו כקובוץ והשוא הבא אחריו נח! (כיון שאין אפשרות לעשות ניקוד קובוץ ללא אות... ו'מוכרחים' לכתוב אות ו' עם שורוק).
אם כבר מדברים על דקדוק, נאמר פה איזה כלל חזק:יש 5 כללים לשוא נע, ואלו הן:
א. שוא בראש מילה.
ב. שני שואים זה אחר זה באמצע מילה- השוא השני נע. - דוגמא: חסְדְך.
ג. שוא הבא אחרי תנועה גדולה הוא נע (תנועה גדולה= קמץ גדול (שבעברית קוראים כמו פתח), צירה, חיריק מלא, חולם, שורוק (לא קובוץ אלא שורוק (ו עם נקודה). - דוגמא: תורתְך, יחידְך.
ד. תחת אות דגושה. - דוגמא: קדְשנו (ה- דל"ת דגושה), שהנְשמה ( ה- נו"ן דגושה).
ה. כשיש שני אותיות הזהות, ובראשונה יש שוא- הרי הוא שוא נע. - דוגמא: הנְני, הלְלו.
[שוא שאחרי ה' הידיעה- מחלוקת האם הוא נע או נח].
נפלאאם כבר מדברים על דקדוק, נאמר פה איזה כלל חזק:
הנה, יש בלשון הקודש שלש אפשרויות לבטא אות: א. תנועה גדולה, ב. תנועה קטנה, ג. שוא.
ונסביר:
א. תנועה גדולה: תנועה גדולה כוללת בתוכה: קָמץ, צֵירה, חִירק מלא, חוֹלם מלא וחסר ושוּרוק.
ב. תנועה קטנה: תנועה קטנה כוללת בתוכה: פַתח, סֶגול, חירִק חסר, קָמץ קטן (שנשמע כמו חולם) וקֻבוץ.
ג. שוא: שוא כולל בתוכו: שְוא נע, חטף קמץ (אֳניה), חֲטף פתח וחטף סגול (אֱמת).
שוא נח אינו תנועה אלא סתם סימן שאות זאת לא מבוטאת, ולכן בסוף מילה לא מנקדים אותו.
* עוד משהו חשוב, כל מילה מחולקת להברות, אין מילה בלי הברה, למשל המילה "מִילָה" מחולקת לשתי הברות "מִי" ו"לָה".
שתי הברות אלו פתוחות, דהיינו ניתן להמשיכן והן לא תסתיימנה עד שיגמר האוויר בפה, בשונה מהברה סגורה שהיא מסתיימת באות אחרת כמו המילה "גַּם" שהיא מסתיימת, כל אות במילה יש לה איזה קשר לתנועה.
סיומת נוספת להברה סגורה היא הדגש, שדגש מכפיל את האות וכאילו מנקד את האות הראשונה בשוא נח ואת השניה בניקוד הנוכחי, כמו למשל: המילה "אִמָּא" נחשב כאילו כתוב "אִמְ" ו"מָא".
שוא אינו תנועה בפני עצמו אלא תמיד מתחבר לתנועה שאחריו כמו המילה "כְּמוֹ" שהאות כ"ף שמנוקדת בשוא נצמדת להאותיות "מוֹ" שמנוקדות בחולם (תנועה גדולה), אבל שוא נח הוא נצמד להברה הקודמת.
עכשיו הכלל אומר כך:
כל תנועה גדולה לעולם תהיה הברה פתוחה!
כל תנועה קטנה לעולם תהיה הברה סגורה!
שני מבטלים עיקריים לכלל זה:
א. אם ההברה מוטעמת (נפוץ מאוד), כמו המילה "שׁוֹמֵר" שהמ"ם סגורה למרות שהיא בצירה שהוא תנועה גדולה, זאת משום שההברה מוטעמת.
ב. תנועה קטנה לפני אותיות אהו"י, שבעצם התנועה הקטנה היתה צריכה להסתיים עם דגש, אך כיון שאותיות אהו"י לא מקבלות דגש, התנועה הקטנה מוותרת על ההברה הסגורה, ומתנחמת בכך שלפעמים מטעימים אותה יותר (ע"י הוספת מתג), כמו למשל: "נַחֲמוּ".
עכשיו חמשת הכללים לשוא נע:
א. בראש מילה, טוב פשוט, בגלל ששוא נח חייב להיצמד להברה הקודמת וכאן אין כי זה בראש מילה.
ב. שני שואים באמצע מילה, גם פשוט, הראשון הוא נח ונצמד להברה הקודמת, והשני הוא נע ונצמד להברה הבאה, א"א להפוך את הסדר!
ג. אחרי תנועה גדולה, נו זה היסוד, תנועה גדולה תמיד פתוחה ולכן תמיד השוא יהיה נע (אא"כ הוא מוטעם).
ד. אות דגושה, גם מובן, כי הדגש מכפיל את האות והשוא נצמד להברה הבאה, ולא ייתכן שבאותה אות תהיה גם שוא נע וגם שוא נח.
ה. הראשונה מבין הדומות, אם היא היתה נחה הן היו מתחברות ומקבלות דגש.
מקווה שעזרתי ולא סיבכתי...
תודה רבהאם כבר מדברים על דקדוק, נאמר פה איזה כלל חזק:
הנה, יש בלשון הקודש שלש אפשרויות לבטא אות: א. תנועה גדולה, ב. תנועה קטנה, ג. שוא.
ונסביר:
א. תנועה גדולה: תנועה גדולה כוללת בתוכה: קָמץ, צֵירה, חִירק מלא, חוֹלם מלא וחסר ושוּרוק.
ב. תנועה קטנה: תנועה קטנה כוללת בתוכה: פַתח, סֶגול, חירִק חסר, קָמץ קטן (שנשמע כמו חולם) וקֻבוץ.
ג. שוא: שוא כולל בתוכו: שְוא נע, חטף קמץ (אֳניה), חֲטף פתח וחטף סגול (אֱמת).
שוא נח אינו תנועה אלא סתם סימן שאות זאת לא מבוטאת, ולכן בסוף מילה לא מנקדים אותו.
* עוד משהו חשוב, כל מילה מחולקת להברות, אין מילה בלי הברה, למשל המילה "מִילָה" מחולקת לשתי הברות "מִי" ו"לָה".
שתי הברות אלו פתוחות, דהיינו ניתן להמשיכן והן לא תסתיימנה עד שיגמר האוויר בפה, בשונה מהברה סגורה שהיא מסתיימת באות אחרת כמו המילה "גַּם" שהיא מסתיימת, כל אות במילה יש לה איזה קשר לתנועה.
סיומת נוספת להברה סגורה היא הדגש, שדגש מכפיל את האות וכאילו מנקד את האות הראשונה בשוא נח ואת השניה בניקוד הנוכחי, כמו למשל: המילה "אִמָּא" נחשב כאילו כתוב "אִמְ" ו"מָא".
שוא אינו תנועה בפני עצמו אלא תמיד מתחבר לתנועה שאחריו כמו המילה "כְּמוֹ" שהאות כ"ף שמנוקדת בשוא נצמדת להאותיות "מוֹ" שמנוקדות בחולם (תנועה גדולה), אבל שוא נח הוא נצמד להברה הקודמת.
עכשיו הכלל אומר כך:
כל תנועה גדולה לעולם תהיה הברה פתוחה!
כל תנועה קטנה לעולם תהיה הברה סגורה!
שני מבטלים עיקריים לכלל זה:
א. אם ההברה מוטעמת (נפוץ מאוד), כמו המילה "שׁוֹמֵר" שהמ"ם סגורה למרות שהיא בצירה שהוא תנועה גדולה, זאת משום שההברה מוטעמת.
ב. תנועה קטנה לפני אותיות אהו"י, שבעצם התנועה הקטנה היתה צריכה להסתיים עם דגש, אך כיון שאותיות אהו"י לא מקבלות דגש, התנועה הקטנה מוותרת על ההברה הסגורה, ומתנחמת בכך שלפעמים מטעימים אותה יותר (ע"י הוספת מתג), כמו למשל: "נַחֲמוּ".
עכשיו חמשת הכללים לשוא נע:
א. בראש מילה, טוב פשוט, בגלל ששוא נח חייב להיצמד להברה הקודמת וכאן אין כי זה בראש מילה.
ב. שני שואים באמצע מילה, גם פשוט, הראשון הוא נח ונצמד להברה הקודמת, והשני הוא נע ונצמד להברה הבאה, א"א להפוך את הסדר!
ג. אחרי תנועה גדולה, נו זה היסוד, תנועה גדולה תמיד פתוחה ולכן תמיד השוא יהיה נע (אא"כ הוא מוטעם).
ד. אות דגושה, גם מובן, כי הדגש מכפיל את האות והשוא נצמד להברה הבאה, ולא ייתכן שבאותה אות תהיה גם שוא נע וגם שוא נח.
ה. הראשונה מבין הדומות, אם היא היתה נחה הן היו מתחברות ומקבלות דגש.
מקווה שעזרתי ולא סיבכתי...
תודהדבר זה שנוי במחלוקת
אכן זו שיטת הגר"א
עיין במסורת של ה' חשין
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: