הנושאים החמים
הנושאים החמים
גדי ישראלי
משתמש מקצוען
שלום לכם קוראים יקרים!
החלטתי להניח לפניכם קטע בסגנון קצת שונה ולשמוע את חוות דעתכם עליו. שימו לב! עיקר הביקורת היא על התוכן ולא על עצם הכתיבה.
חברי הפורום הספרותיים יוכלו להביע את דעתם שחור על גבי הודעה. לחברי האתר שאינם בעלי הרשאה, אעלה שלש תגובות שונות ועליכם רק ללייק את התגובה שקלעה לטעמכם. דעתכם חשובה לי.
והרי הקטע לפניכם:
בס"ד
חדר קטן ולבן. שולחן מתכת מוברג לרצפה ושני כסאות פשוטים שמעליהם האירה מנורה תלויה באור חיוור.
"אני מנקה לך את כל התיק, רק ספר לי מה ראית". הוא גחן לפנים מניח את מרפקיו על השולחן והחליפה האפורה והמחוייטת נמתחה על גבו וכתפיו. "זו ההצעה האחרונה שלי!".
האיש ממולו השפיל מבט על חולצת הטריקו הצהובה שלו שסמל תנין כחיקוי ל"לאקוסט" נתפר על הדש ברישול. "הם יגמרו אותי במקום".
מבטו החודר של החוקר ננעץ בעיניו. "שוב פעם הם, דייב? תסביר לי פעם אחת מי זה הם. דבר איתי ואני מכניס אותך לתכנית להגנת עדים".
"הם יחסלו אותי לפניך". ראשו נשאר מורכן. אצבעותיו מוללו את הקרע שבמכנסי הג'ינס הדהויות.
החוקר קם בגרירת כסא קולנית ופסע משם במהירות כשנקישות נעלי העקב שלו מהדהדות אל מחוץ לחדר. הוא פתח את הדלת בתנופה וטרק אותה בחוזקה מאחוריו.
"תעיפו את החלאה הזו בחזרה לרחוב, כאן הוא לא יתן לנו תועלת". הוא המשיך בהליכתו הנמרצת.
גבר צעיר ושחום בחליפה ועניבה תואמת קרא אחריו, "היי ג'רמי, אתה לא מתכוון לוותר לדייב, נכון?"
תגובתו של ג'רמי נצעקה רגע לפני שנעלם בעיקול המסדרון, "אין לנו שום 'קייס' עליו!".
כמה דקות לאחר מכן, ידיו לפתו כוס קרטון מלאה עד גדותיה בקפה שחור ללא סוכר. הוא עמד ליד החלון מביט בריכוז על הרחוב ההומה שבחוץ.
"מה מפחיד את האפס הזה? דייב הוא נער רחוב בלי כללים שאף כנופיה לא הצליחה להכניס אותו אליה. אז מה כבר יכול להשתיק אותו, אה קולינס?"
שוטר קולינס השעין את גבו על המשענת והרים רגליו על השולחן. "יכול להיות שיש פה עסק משותף לכולם והם לוחצים אותו חזק".
"אין סיכוי. אין סיכוי שמשהו בסדר גודל כזה יקרה כאן ואני לא אדע מזה כלום. אלא אם כן...", מבטו קלט את דייב יוצא מהתחנה, מסתכל ימינה ושמאלה ומתקדם באיטיות. "אלא אם כן, נכנס שחקן חדש לזירה. מה אתה אומר?"
שקט.
"קולינס?", ג'רמי הפנה את ראשו לאחור.
השוטר זקף את ראשו בזריזות מצג האייפון שבידו. "סליחה ג'רמי, אני איתך".
"אני רק חושב...", ג'רמי החזיר את מבטו לרחוב. עיניו שוטטו במהירות. דייב נעלם. במדרכה מתחתיו סמוך לפתח התחנה, שני שוטרים עישנו ופטפטו. במרחק קל לידם צעד זקן אוחז כלב חום באמצעות רצועה שחורה. רכבים נסעו בשני הנתיבים. מצדה השני של המדרכה, נער דיבר בפלאפון ונשען על מדחן. אשה מחזיקה בילד קטן עם בלון אדום. זוג צעירים נדחפים בגסות על-ידי מישהו שנעלם בסימטא. המישהו היה בגבו אליו אבל הטריקו הצהוב זיהה אותו.
"---רה איתך, ג'רמי? הכל---"
כוס הקפה הוטחה לכיוון הפח, פגעה בקיר לידו והכתימה את סביבתה בנוזל שחור ונוטף.
"תזמין צוות תיגבור, בנאדם". ג'רמי פרץ החוצה בתנופה. הוא זינק את המדרגות בזוגות ואת החמש האחרונות קפץ בקשת רחבה. ריצתו המטורפת גרמה לחבורת שוטרים להצטודד ולתת לחוקר לעבור ביניהם, כך השוטר השחום ראה אותו מרחוק.
"ג'רמי!!!".
"מרטי! בא אחרי!".
שניהם יצאו מהתחנה בדהירה, חוצים את הרחוב בפראות וגורמים לפרץ צעקות וצפירות. ג'רמי הוביל אל הסימטא. משני צידיהם ניצבו קירות גבוהים בצבע חום עכור עמוס בגרפיטי צבעוני וקודר. הם המשיכו לרוץ ישר כשג'רמי פותח פער במהירות של אצן. ואז הוא נעצר סמוך למדרגות חרום מוכתמות. מרטי הגיע עשר שניות אחריו.
גופתו של דייב הייתה מוטלת על המדרגות בזוית בלתי אפשרית. פניו היו שלוות בניגוד לפיו שהתעקם בחיוך גרוטסקי. דם זירזף מזוויותיו.
"מה לעזאזל...", מרטי השעין את ידיו על ברכיו תוך התנשפות, "איך...".
אגרופיו של ג'רמי התהדקו בקול פקיקה. "תזמין את המז"פ. אני רוצה שיבדקו כל קשקש של הדג המסריח הזה". הוא בעט בפח ברזל ישן שהדהד בתגובה. "עכשו, מרטי!".
החלטתי להניח לפניכם קטע בסגנון קצת שונה ולשמוע את חוות דעתכם עליו. שימו לב! עיקר הביקורת היא על התוכן ולא על עצם הכתיבה.
חברי הפורום הספרותיים יוכלו להביע את דעתם שחור על גבי הודעה. לחברי האתר שאינם בעלי הרשאה, אעלה שלש תגובות שונות ועליכם רק ללייק את התגובה שקלעה לטעמכם. דעתכם חשובה לי.
והרי הקטע לפניכם:
בס"ד
חדר קטן ולבן. שולחן מתכת מוברג לרצפה ושני כסאות פשוטים שמעליהם האירה מנורה תלויה באור חיוור.
"אני מנקה לך את כל התיק, רק ספר לי מה ראית". הוא גחן לפנים מניח את מרפקיו על השולחן והחליפה האפורה והמחוייטת נמתחה על גבו וכתפיו. "זו ההצעה האחרונה שלי!".
האיש ממולו השפיל מבט על חולצת הטריקו הצהובה שלו שסמל תנין כחיקוי ל"לאקוסט" נתפר על הדש ברישול. "הם יגמרו אותי במקום".
מבטו החודר של החוקר ננעץ בעיניו. "שוב פעם הם, דייב? תסביר לי פעם אחת מי זה הם. דבר איתי ואני מכניס אותך לתכנית להגנת עדים".
"הם יחסלו אותי לפניך". ראשו נשאר מורכן. אצבעותיו מוללו את הקרע שבמכנסי הג'ינס הדהויות.
החוקר קם בגרירת כסא קולנית ופסע משם במהירות כשנקישות נעלי העקב שלו מהדהדות אל מחוץ לחדר. הוא פתח את הדלת בתנופה וטרק אותה בחוזקה מאחוריו.
"תעיפו את החלאה הזו בחזרה לרחוב, כאן הוא לא יתן לנו תועלת". הוא המשיך בהליכתו הנמרצת.
גבר צעיר ושחום בחליפה ועניבה תואמת קרא אחריו, "היי ג'רמי, אתה לא מתכוון לוותר לדייב, נכון?"
תגובתו של ג'רמי נצעקה רגע לפני שנעלם בעיקול המסדרון, "אין לנו שום 'קייס' עליו!".
כמה דקות לאחר מכן, ידיו לפתו כוס קרטון מלאה עד גדותיה בקפה שחור ללא סוכר. הוא עמד ליד החלון מביט בריכוז על הרחוב ההומה שבחוץ.
"מה מפחיד את האפס הזה? דייב הוא נער רחוב בלי כללים שאף כנופיה לא הצליחה להכניס אותו אליה. אז מה כבר יכול להשתיק אותו, אה קולינס?"
שוטר קולינס השעין את גבו על המשענת והרים רגליו על השולחן. "יכול להיות שיש פה עסק משותף לכולם והם לוחצים אותו חזק".
"אין סיכוי. אין סיכוי שמשהו בסדר גודל כזה יקרה כאן ואני לא אדע מזה כלום. אלא אם כן...", מבטו קלט את דייב יוצא מהתחנה, מסתכל ימינה ושמאלה ומתקדם באיטיות. "אלא אם כן, נכנס שחקן חדש לזירה. מה אתה אומר?"
שקט.
"קולינס?", ג'רמי הפנה את ראשו לאחור.
השוטר זקף את ראשו בזריזות מצג האייפון שבידו. "סליחה ג'רמי, אני איתך".
"אני רק חושב...", ג'רמי החזיר את מבטו לרחוב. עיניו שוטטו במהירות. דייב נעלם. במדרכה מתחתיו סמוך לפתח התחנה, שני שוטרים עישנו ופטפטו. במרחק קל לידם צעד זקן אוחז כלב חום באמצעות רצועה שחורה. רכבים נסעו בשני הנתיבים. מצדה השני של המדרכה, נער דיבר בפלאפון ונשען על מדחן. אשה מחזיקה בילד קטן עם בלון אדום. זוג צעירים נדחפים בגסות על-ידי מישהו שנעלם בסימטא. המישהו היה בגבו אליו אבל הטריקו הצהוב זיהה אותו.
"---רה איתך, ג'רמי? הכל---"
כוס הקפה הוטחה לכיוון הפח, פגעה בקיר לידו והכתימה את סביבתה בנוזל שחור ונוטף.
"תזמין צוות תיגבור, בנאדם". ג'רמי פרץ החוצה בתנופה. הוא זינק את המדרגות בזוגות ואת החמש האחרונות קפץ בקשת רחבה. ריצתו המטורפת גרמה לחבורת שוטרים להצטודד ולתת לחוקר לעבור ביניהם, כך השוטר השחום ראה אותו מרחוק.
"ג'רמי!!!".
"מרטי! בא אחרי!".
שניהם יצאו מהתחנה בדהירה, חוצים את הרחוב בפראות וגורמים לפרץ צעקות וצפירות. ג'רמי הוביל אל הסימטא. משני צידיהם ניצבו קירות גבוהים בצבע חום עכור עמוס בגרפיטי צבעוני וקודר. הם המשיכו לרוץ ישר כשג'רמי פותח פער במהירות של אצן. ואז הוא נעצר סמוך למדרגות חרום מוכתמות. מרטי הגיע עשר שניות אחריו.
גופתו של דייב הייתה מוטלת על המדרגות בזוית בלתי אפשרית. פניו היו שלוות בניגוד לפיו שהתעקם בחיוך גרוטסקי. דם זירזף מזוויותיו.
"מה לעזאזל...", מרטי השעין את ידיו על ברכיו תוך התנשפות, "איך...".
אגרופיו של ג'רמי התהדקו בקול פקיקה. "תזמין את המז"פ. אני רוצה שיבדקו כל קשקש של הדג המסריח הזה". הוא בעט בפח ברזל ישן שהדהד בתגובה. "עכשו, מרטי!".
