ביקורת ספרות ביקורת סופרים - תש"פ

anotherית

משתמש סופר מקצוען
מצוין. ועכשיו נדון מהי ספרות חרדית? ומהו חרדי בכלל?
אי פעם היה על זה אשכול ארוך-ארוך.
אז תחילה גם את מודה שתתכן בהחלט ספרות משובחת בלי מסר. אלא שלדעתך ספרות חרדית חייבת להיות עם מסר. יש כאלו שיחלקו עליך, ולטעמם ספרות חרדית היא ספרות שחרדים יכולים לקרוא, שאינה מדברת על דברים שהצנעה יפה להם ולא נהוג אצלנו לדבר עליהם. מכאן ואילך - מי שירצה לקרוא ספרי מוסר, שיהיה לו בהצלחה, וזכותם לקרוא ספרות שאינה מעבירה מסר בהכרח, בתור אוורור ובילוי לשעת הפנאי.
לגמרי.
 

עיתונאית

משתמש סופר מקצוען
לברך קודם נשמע לי הגזמה כלשהי, בכל אופן לא לברך זה איסור גמור
ולקרוא ספר חסר תועלת זה לא.
לא, לא הבנת אותי. לא מדברת על אסור ומותר.
מדברת על כך שאדם זוכר מה האמצעי שלו ומה המטרה.
לכן לא אהבתי את דוגמת השוקולד ובוודאי שלא בהקשר לסיום.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
לא, לא הבנת אותי. לא מדברת על אסור ומותר.
מדברת על כך שאדם זוכר מה האמצעי שלו ומה המטרה.
לכן לא אהבתי את דוגמת השוקולד ובוודאי שלא בהקשר לסיום.
ללונה פארק, לא תלכי לעולם?
בגדים? קניונים? ים? נופש?
הכל הכל זה למען המטרה?
אשרייך.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
ולא בזלזול.
כבנאדם שמעוניין לעשות תמיד את הטוב והישר, זה נכון שהכל למען מטרה אחת.
אבל מבחינתי ספר טוב יכול להיות במקום לונה פארק, לא במקום שעה של שמירת הלשון.

כיהודיה דתית, שאוהבת את הדת, ואוהבת את אלוקים, כמובן שאני אהנה מספר שיביא אותי קרוב יותר לדבר שאני אוהבת.
אבל האם אני אהנה רק מספר כזה?
לא. בהחלט לא.
 

עיתונאית

משתמש סופר מקצוען
אז תחילה גם את מודה שתתכן בהחלט ספרות משובחת בלי מסר.
ההיפך. טענתי לאורך הדרך שלכל סופר יש אמירה.
מכאן ואילך - מי שירצה לקרוא ספרי מוסר, שיהיה לו בהצלחה, וזכותם לקרוא ספרות שאינה מעבירה מסר בהכרח, בתור אוורור ובילוי לשעת הפנאי.
כמו שלא כתבתי על ספרי מוסר. כנראה שלא באמת הבנת את דעתי.
אנחו חיים בעולם וכל אחד מתאים את עצמו אליו, כל אחד ודרכו, אבל עדיין, לא להיסחף, להשאיר את הראש ישר ולחשוב כמה שיותר גבוה.
 

עיתונאית

משתמש סופר מקצוען
ולא בזלזול.
כבנאדם שמעוניין לעשות תמיד את הטוב והישר, זה נכון שהכל למען מטרה אחת.
אבל מבחינתי ספר טוב יכול להיות במקום לונה פארק, לא במקום שעה של שמירת הלשון.

כיהודיה דתית, שאוהבת את הדת, ואוהבת את אלוקים, כמובן שאני אהנה מספר שיביא אותי קרוב יותר לדבר שאני אוהבת.
אבל האם אני אהנה רק מספר כזה?
לא. בהחלט לא.


איך הבנת את זה מדברי?
 

עיתונאית

משתמש סופר מקצוען
אסכם את דברי:
כל אומן מביא אמירה, בנושא זה דיברתי על ספרות חרדית.
אני טוענת שספר טוב צריך להביא פשר ומשמעות.
כאן טענתי שמשמעות מבחינתי היא האם זה הוביל אותי למקום טוב יותר.
מבחינתי, האנך שלי הוא השקפה\ דעת תורה.
כל עוד וההנאה שלי הינה תואמת לאנך שלי - כך אמשיך.
כנ"ל לגבי המטרה והאמצעי.
אני טוענת שאנחנו בתור שומרי תורה ומצוות יש לנו מטרה בעולם, אם ספר שכעת הוא אמצעי למטרה פוגע במטרה - הפסדנו במערכה.

ואני לא מדברת על ספרי מוסר ולא לשבת בבית ולהגיד תהילים, זה נחמד להקצין, אבל במטותא, תגלו יסודיות וראש גדול יותר, מכל דברי לא נשמע כדבר הזה.
 
נערך לאחרונה ב:

anotherית

משתמש סופר מקצוען
אסכם את דברי:
כל אומן מביא אמירה, בנושא זה דיברתי על ספרות חרדית.
אני טוענת שספר טוב צריך להביא פשר ומשמעות.
כאן טענתי שמשמעות מבחינתי היא האם זה הוביל אותי למקום טוב יותר.

נו? ואיך זה קשור לים ובריכה ולונה פארק ולשון הרע?
כי אמרתי, שמבחינת רבים אחרים, משמעות יכולה להיות גם הנאה צרופה של לונה פארק,
ולא בהכרח אם זה יוביל למקום טוב יותר, בשביל יש שעה של לימוד הילכות לשון הרע.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
אבל חברה.
יש למישהו משהו לומר או להוסיף בקשר לביקורת עצמה?
לא לדרך אגב שלה?

אפרופו אגב ואפרופו אמירה,
אגב, עברתי פה על כלל חשוב מאוד בכתיבה או בדיבור, שהוא,
להיזהר שלא להסיט את הקהל מהאמירה שאותה אתה רוצה להעביר,
או על ידי מה שנאמר כבדרך אגב, או על ידי הגזמות יתר. ויש עוד כל מיני דרכים גאוניות לעשות זאת :rolleyes:
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
המגזימים בע"מ
אלו שמדגישים ומקצינים אלמנט חשוב בסיפור באמצעות תיאורים מוגזמים ומופרזים, בדרך כלל כדי להעצים את הרגש כלפי המתרחש לדמויות או כדי להעצים את המסר שמובא בסיפור.
(ולדר, מלך ההקצנות. וכמה שמוזר להזכיר את השניים באותו המשפט, אבל גם דבורי רנד משתמשת בטכניקה הזו בשומרת השערים)
הייתי מוסיף גם את מוישה גוטמן.
הנוסטלגיה והעתיד
אלה המתמקדות בפעם המושלם, או בעתיד המדומיין.
סיפורי נובהרדוק, ארץ ישראל, אצ"ל, לח"י וקנטוניסטים. רובוטים ומחשבות שולטות.
בטח, כמה קל להתמודד עם בעיות העבר, לפנטז את בעיות העתיד ולשכוח מבעיות ההווה. והציבור אוהב נוסטלגיות, ופנטזיות. אז בואו ננצל.
(קינן, אורית הראל, טננולד, פ. שטרן)
שכחת להוסיף - לגבי אורית הראל - את סיפורי השואה, ובדגש על אלו שמתרחשים בצרפת.
ועם כל דור כותבות, מאכיל את דור הכותבות הבא, אז אין תקוה.
ואם
איה זריצקי של הדור שלנו.
משום מה, אני לא ממש מרגיש צורך בזריצקי של הדור שלנו.
אם יש למישהי יש משהו להוסיף, על השווקים שלה, המקלדת בידכן, והרשות נתונה :)
אוסיף את שלי [וסליחה על הבוטות]:
הבלתי הגיוניים:
אלו שמבחינתם הסיפור צריך להיות כמה שיותר הזוי, מדומיין ורחוק מהמציאות, מומלץ גם עם קפיצות גדולות, העיקר שהמסר יופנם.
(משה גוטמן)
המותחים והמרפים:
אלו שלקחו את ז'אנר סיפורי המתח כפשוטו, כשהפיתולים הטוויסטים וה'מתיחות' לא משרתים את העלילה הסופית, אלא את הצורך של הסופר להוציא ספר עב כרס. פתאום הגיבור מגלה שעוקבים אחריו בסמטה חשוכה, ובלוליינות מדהימה הוא מצליח להתחמק, כמובן עד הסמטה הבאה...
(שמואל ארגמן)
הפלפלנים:
אלו שניתן למצוא בספריהם קושיות ותירוצים תלמודיים. סוכן השב"כ נכנס חרש לחדרם של המחבלים, וריסס אותם בחומר מרדים. איי, למה הוא בעצמו לא נרדם? אה, שכחתי לומר לכם שקודם לכן הוא לקח כמובן טבליה מיוחדת שהחומר לא ישפיע עליו! כמו כן יש את אלו שהעמודים האחרונים בספריהם מוקדשים לפלפולים נרחבים שעשויים לקשור את כל הקצוות הנפתלים שבעלילה, לא תמיד בהצלחה יתירה.
מצוי בסופרים הגברים, וכמובן ש. ארגמן וא. אונגר.

כמו כן יש את חוה רוזנברג שבכל ספר שלה צריך להיות אזכור של דמויות בספרים אחרים שלה, ואת ליבי קליין שכל ספר חדש שלה בנוי על הדמויות מהספרים הקודמים, ואם פספסת אחד - אתה מתקשה לקרוא את הבאים בתור. ולאחרונה גיליתי את סיפורה החדש של דבורי רנד ב'בתוך המשפחה' - שמבוסס על דמויות מהספרים הקודמים.
 
נערך לאחרונה ב:

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
ואני לא מדברת על ספרי מוסר ולא לשבת בבית ולהגיד תהילים, זה נחמד להקצין, אבל במטותא, תגלו יסודיות וראש גדול יותר, מכל דברי לא נשמע כדבר הזה.
אני אגיש לך מה כן נשמע מדברייך:
שאת שוללת הנאה מסיפור כהנאה טהורה נטו. כמו הנאה משוקולד, מלונה פארק או מכל דבר אחר.
את חושבת שלסיפור אמורה להיות אמירה, מסר, אפיק רוחני להתקדמות.

כתבת ככה:
ספר - זה משהו שמחבר את כל החושים יחד. ואני לא חושבת שזה קשה להבנה, אולי קשה להפנמה.

"וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ".

תחשבי על זה.
אגיד לך את האמת,
אני לא חושבת שספר מרכז את כל החושים יותר ממוזיקה או פעילות גופנית,
אבל גם אם כן,
מי אמר שמשהו שמרכז את כל החושים צריך להביא מסר?
(הציטוט מאגרת הרמבן הוא לגבי ספר לימוד...)

זו מוסכמה חזקה במגזרינו,
אני יודעת.
אבל אני לא רואה בזה הרבה מעבר למוסכמה.

רק שאני מרגישה שהדיון הזה לא ממש מתקדם,
ונראה לי אפשר להסכים על חוסר הסכמה.
מוסכם עלי:)
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
לדעתי המתווכחים צריכים קודם כל להגדיר מהו מסר בעיניהם.
כי גם בעולם הכללי, אם אין "אמירה" מסוימת לספר, אין לו משמעות.
אמירה יכולה להיות גם שלילית, ושם יש גם מסרים שליליים של אלימות ורוע.
אבל אמירה תהיה. תמיד.
גם מרק טווין (אותו ציטטתי מהאקלברי פין) העביר אמירה בספר. דרך העיניים של האקלברי הוא צייר את העבדות, ונתן לצופים להבין את הפרשנות לבד.
איזה מסר אפשר למצוא בספרות פוסטמודרנית?
אם אמירה של "אין משמעות למשמעות או לחוסר משמעות" עדיין נחשבת אמירה בעלת משמעות....
אז אוקי:)
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
זו מוסכמה חזקה במגזרינו,
אני יודעת.
אבל אני לא רואה בזה הרבה מעבר למוסכמה.
דעתי היא שכיון שאין כזה דבר ספר בלי שום מסר/אמירה/איך שתרצו לקרוא למה שעובר בין השורות - צריך לשים לב שזה יהיה חיובי.
אבל אין שום בעיה בספר שמספק שחרור והנאה בלבד.
(יש הרבה ספרי בדיחות, גם חרדיים)
 

עיתונאית

משתמש סופר מקצוען
אני אגיש לך מה כן נשמע מדברייך:
שאת שוללת הנאה מסיפור כהנאה טהורה נטו. כמו הנאה משוקולד, מלונה פארק או מכל דבר אחר.
את חושבת שלסיפור אמורה להיות אמירה, מסר, אפיק רוחני להתקדמות.
איפה מצאת את זה?
אגיד לך את האמת,
אני לא חושבת שספר מרכז את כל החושים יותר ממוזיקה או פעילות גופנית,
סיכמנו שסיפור זו אמנות לכל דבר. ולא יותר מכל אמנות אחרת.

מי אמר שמשהו שמרכז את כל החושים צריך להביא מסר?
(הציטוט מאגרת הרמבן הוא לגבי ספר לימוד...)

זו מוסכמה חזקה במגזרינו,
אני יודעת.
אבל אני לא רואה בזה הרבה מעבר למוסכמה.

רק שאני מרגישה שהדיון הזה לא ממש מתקדם,
ונראה לי אפשר להסכים על חוסר הסכמה.
מוסכם עלי:)

ולסיום אביא את דבריה של @רותי רפפורט
לדעתי המתווכחים צריכים קודם כל להגדיר מהו מסר בעיניהם.
כי גם בעולם הכללי, אם אין "אמירה" מסוימת לספר, אין לו משמעות.
אמירה יכולה להיות גם שלילית, ושם יש גם מסרים שליליים של אלימות ורוע.
אבל אמירה תהיה. תמיד.
גם מרק טווין (אותו ציטטתי מהאקלברי פין) העביר אמירה בספר. דרך העיניים של האקלברי הוא צייר את העבדות, ונתן לצופים להבין את הפרשנות לבד.

ההגדרה הכי נכונה שהיתה בדיון.
סיכום הכי נכון ומדויק.
 

מרים קרייטמן

משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
דעתי היא שכיון שאין כזה דבר ספר בלי שום מסר/אמירה/איך שתרצו לקרוא למה שעובר בין השורות - צריך לשים לב שזה יהיה חיובי.
ספר עוסק בדמויות, בדעות שלהן, באמירות ובהתרחשויות שקורות להן ומסביבן.
בלתי אפשרי להביא את אלו בלי לבטא אמירה ומשמעות כלשהי.
לא יתכן.
לכן חובה לבדוק איזה מטען הספר כן נושא עימו.
קריאה בספר היא לא כמו ביקור בלונה פארק ריק. היא כמו ביקור בלונה פארק עמוס אנשים, לונה פארק מוזר שמחייב את הבאים בשעריו לשוחח שיחות עם כל העומדים סביבך.
אם כך - לא תבדקו מי מגיע איתכם לפארק?!
לא חייבים לקרוא למטען הזה "מסר" אם המילה הזו גורמת לאלרגיה. אבל הוא תמיד קיים. הגיבורים חושבים/ רוצים/ מתנהגים/ ומגיבים בסגנון מסוים שנבחר בכוונה תחילה על ידי הסופר - וכל אלו מהווים מטען בפני עצמו.
כל ספר מביא עמו משמעות כלשהי. ואם המשמעות היחידה שהגיבורים מביאים היא רצונם בהנאה צרופה או לחילופין - התאמת צבע הבגדים לעונה - זו אמירה מהדהדת מאד.
ספר שנכתב עם אג'נדה להיכתב ללא מסר - נושא בתוכו מסר עצום.
השאלה היא איזה מסר.
 

אי פה אי שם

משתמש מקצוען
אוסיף את שלי [וסליחה על הבוטות]:
הבלתי הגיוניים:
אלו שמבחינתם הסיפור צריך להיות כמה שיותר הזוי, מדומיין ורחוק מהמציאות, מומלץ גם עם קפיצות גדולות, העיקר שהמסר יופנם.
(משה גוטמן)
המותחים והמרפים:
אלו שלקחו את ז'אנר סיפורי המתח כפשוטו, כשהפיתולים הטוויסטים וה'מתיחות' לא משרתים את העלילה הסופית, אלא את הצורך של הסופר להוציא ספר עב כרס. פתאום הגיבור מגלה שעוקבים אחריו בסמטה חשוכה, ובלוליינות מדהימה הוא מצליח להתחמק, כמובן עד הסמטה הבאה...
(שמואל ארגמן)
הפלפלנים:
אלו שניתן למצוא בספריהם קושיות ותירוצים תלמודיים. סוכן השב"כ נכנס חרש לחדרם של המחבלים, וריסס אותם בחומר מרדים. איי, למה הוא בעצמו לא נרדם? אה, שכחתי לומר לכם שקודם לכן הוא לקח כמובן טבליה מיוחדת שהחומר לא ישפיע עליו! כמו כן יש את אלו שהעמודים האחרונים בספריהם מוקדשים לפלפולים נרחבים שעשויים לקשור את כל הקצוות הנפתלים שבעלילה, לא תמיד בהצלחה יתירה.
מצוי בסופרים הגברים, וכמובן ש. ארגמן וא. אונגר.

כמו כן יש את חוה רוזנברג שבכל ספר שלה צריך להיות אזכור של דמויות בספרים אחרים שלה, ואת הסופרות החדשות ליבי קליין ודבורי רנד, שכל סיפור חדש שלהן בנוי על הדמויות מהספרים הקודמים, ואם פספסת אחד - אתה מתקשה לקרוא את הבאים בתור.
ועם כזו ביקורת מי צריך מילים טובות..

אוסיף גם את שלי:
המנפצים:
אלו שבאו מתחילת הספר ועד הרבה לאחר סיומו, במטרה אחת ויחידה - לערער ולרסק כל מוסכמות שאי פעם הייתה לכם, להבטיח שתעמדו איתנים למול כל התנהגות מוטעית שהתגבשה בקרבכם מן הקהילה והחברה.
(גילוי נאות - אני מאוד אוהב את הספרים שלהם, פחות את הגישה.)
 

עיתונאית

משתמש סופר מקצוען
דעתי היא שכיון שאין כזה דבר ספר בלי שום מסר/אמירה/איך שתרצו לקרוא למה שעובר בין השורות - צריך לשים לב שזה יהיה חיובי.
אבל אין שום בעיה בספר שמספק שחרור והנאה בלבד.
(יש הרבה ספרי בדיחות, גם חרדיים)

משהו מהעבר דגדג לי, איזה סיפור בהמשכים עמוק ומלא משמעויות ופשר. חייבת לשתף.
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  60  פעמים

לוח מודעות

למעלה