גם זה, למשל, יכל להיחסך... ):
טרגדיה מזעזעת: הדסה שפירא ע"ה נפטרה בגיל 35 והשאירה 9 יתומים
יעד הקרן
500,000 ₪
תרום עכשיו
אמא, איפה את? חיכינו שתחזרי מהטיפולים בחו"ל, התגעגענו כל כך, הבטחנו לחיים שעוד מעט תתני לו חיבוק.
למה הלכת מהר כל כך? אמא, תחזרי אלינו אפילו רק לרגע, נראה אותך עוד פעם אחת, נגיד לך שלום.
קוראים לי אסתי ואני בת 16.5, עד לפני שנה היינו משפחה מאושרת, אבא אמא ותשעה אחים ואחיות. היה לנו גן ילדים בבית ואמא השקיעה בו את הנשמה. אבא למד ימים שלמים בכולל ונבחן על כל הש"ס.
לפני שנה החיים שלנו הפכו לגיהינום של ייסורים ופחד, אמא חלתה והתחילה לקבל טיפולים בארץ. ראינו אותה הולכת ודועכת במהירות מפחידה, ידענו שחייבים לעשות משהו ואז אבא קרא לנו וסיפר שהיא עומדת לטוס לטיפול מתאים יותר בחו"ל.
פחדנו להישאר לבד אבל אמא חבקה אותנו ואמרה: "עד החגים אני אחזור אליכם בריאה ושלמה!"
הטיפול בחו"ל לא הצליח, ידענו שאמא חוזרת חולה מאוד, חיכינו לה כל כך והכנו עם הקטנים שלט 'ברוכים הבאים' לדלת. אבל אמא לא הספיקה.
מהמטוס היא עברה ישר לבית החולים, שם הרדימו אותה לזמן קצר והיא נפטרה בערב סוכות. ההלוויה היתה כמה שעות לפני הדלקת נרות ואפילו לא יכולנו לשבת שבעה.
הילדים הקטנים נצמדים אלי בפחד, חלק שותקים, חלק שואלים שאלות קשות ואני מצטרפת בבכי:
אמא, איפה את? חיכינו שתחזרי מהטיפולים בחו"ל, התגעגענו כל כך, הבטחנו לחיים הקטן שעוד מעט תתני לו חיבוק. למה הלכת מהר כל כך? תחזרי אלינו אפילו רק לרגע, נראה אותך עוד פעם אחת, נגיד לך שלום.
אני רק בת 16.5
מבוגרת מספיק בשביל להבין את עומק הכאב, הבדידות והיתמות שלנו.
צעירה מידי בשביל לקחת אחריות כלכלית, רגשית ופיזית על כל המשפחה.
אני מתחננת אליכם ,בבקשה תעזרו לי לאסוף את השברים ולהציל את המשפחה!
טרגדיה מזעזעת: הדסה שפירא ע"ה נפטרה בגיל 35 והשאירה 9 יתומים
מספר קרן: 6392
יעד הקרן
500,000 ₪
- 2,485 ₪גויסו
- 30ימים נותרו
- 28Donors
תרום עכשיו
אמא, איפה את? חיכינו שתחזרי מהטיפולים בחו"ל, התגעגענו כל כך, הבטחנו לחיים שעוד מעט תתני לו חיבוק.
למה הלכת מהר כל כך? אמא, תחזרי אלינו אפילו רק לרגע, נראה אותך עוד פעם אחת, נגיד לך שלום.
קוראים לי אסתי ואני בת 16.5, עד לפני שנה היינו משפחה מאושרת, אבא אמא ותשעה אחים ואחיות. היה לנו גן ילדים בבית ואמא השקיעה בו את הנשמה. אבא למד ימים שלמים בכולל ונבחן על כל הש"ס.
לפני שנה החיים שלנו הפכו לגיהינום של ייסורים ופחד, אמא חלתה והתחילה לקבל טיפולים בארץ. ראינו אותה הולכת ודועכת במהירות מפחידה, ידענו שחייבים לעשות משהו ואז אבא קרא לנו וסיפר שהיא עומדת לטוס לטיפול מתאים יותר בחו"ל.
פחדנו להישאר לבד אבל אמא חבקה אותנו ואמרה: "עד החגים אני אחזור אליכם בריאה ושלמה!"
הטיפול בחו"ל לא הצליח, ידענו שאמא חוזרת חולה מאוד, חיכינו לה כל כך והכנו עם הקטנים שלט 'ברוכים הבאים' לדלת. אבל אמא לא הספיקה.
מהמטוס היא עברה ישר לבית החולים, שם הרדימו אותה לזמן קצר והיא נפטרה בערב סוכות. ההלוויה היתה כמה שעות לפני הדלקת נרות ואפילו לא יכולנו לשבת שבעה.
הילדים הקטנים נצמדים אלי בפחד, חלק שותקים, חלק שואלים שאלות קשות ואני מצטרפת בבכי:
אמא, איפה את? חיכינו שתחזרי מהטיפולים בחו"ל, התגעגענו כל כך, הבטחנו לחיים הקטן שעוד מעט תתני לו חיבוק. למה הלכת מהר כל כך? תחזרי אלינו אפילו רק לרגע, נראה אותך עוד פעם אחת, נגיד לך שלום.
אני רק בת 16.5
מבוגרת מספיק בשביל להבין את עומק הכאב, הבדידות והיתמות שלנו.
צעירה מידי בשביל לקחת אחריות כלכלית, רגשית ופיזית על כל המשפחה.
אני מתחננת אליכם ,בבקשה תעזרו לי לאסוף את השברים ולהציל את המשפחה!