פנאטיות וצמצום לא טובים לשום צד.
יפה ומקסים הרעיון של ביות. נהדר להסביר אותו ולפתוח ראש.
לא פחות חשוב להבין שיש כאלה שלא מתאים להן
וגם לקלוט שיצירת לחץ חברתי על ערכים שלא מתאימים לכולם היא מוטעית, והיא גורמת עוול.
גם אם מה שיוצרים זה לחץ פנימי.
כולנו רוצים להיות טובים, וכאמהות זה אפילו באגו שלנו, להיות אמא טובה.
מאה אחוז לדבר על ביות ולהסביר את המעלות שלו.
הרבה פחות זה ליצור סוג של אווירה.
חוץ מזה, שנשים מאד שונות זו מזו בחוויה הפיזית והנפשית שלהן אחרי לידה. וזה חלק מהענין. יש נשים ששבועיים אחרי לידה הולכות בקושי בבית עם סחרחורת, ויש כאלה שיוצאות אז לקניות כדי להתאוורר.
אישה לא תמיד מודעת לעצמה, ולא תמיד מרגישה נוח עם מה שהיא. וכשיוצרים לחץ על תפקוד גבוה יותר בצורה מסויימת, עושים סוג של עוול.
(בדיוק כמו שלא אחד מסוגל להיות אברך 3 סדרים, או להיות אשת אברך כנ"ל, או ללדת ולגדל משפחה גדולה, ועוד ועוד. הרבה ערכים נכונים לכשלעצמם, הם מפסיקים להיות נכונים כשהופכים אותם לסוג של משהו מחייב ונכון לכולם)
נכון
ועדיין
הפתרון האידיאלי לאלו שלא מסוגלות לביית, בעולם מושלם, היה: לתת להן עזרה ככל האפשר.
ולכן כן יש טעם בעיני להסביר, לא במיסיונריות אלא בעדינות ובטעם, את יתרונות השהיה הצמודה של היולדת עם התינוק.
ככה גם אלו שלא יכולות לביית מלא - יהיו מודעות. ויוכלו לבחור לעשות ביות חלקי / לבקש עזרה ממבקרים כמו שהציעו פה / לנצל כל הזדמנות לשהות עם התינוק כמה שיותר בלי לפגוע בבריאות שלהן.
ואולי כמה סבתות ושויגעריות יקראו, וזה ידרבן אותן לעזור יותר לבת היולדת, כדי שכן תוכל לביית, לפחות חלקית.