דרוש מידע ביות מלא בהדסה עין כרם - מחלקה ג', סקירה והמלצות

[cm1]

זה התנאים:
1. הנקה בלעדית
2. אמא מפוכחת
3.מיטה פנויה מכריות וכו'
4.משקל תקין של האמא
וואו, אני זוכרת רק 4 נראה לי יש 6/7

5. תינוק לא מכוסה
6. קיר צמוד (או מחסום אחר)

 

[ה. בקר]

בסוואהילית, כך שמעתי, יש מילה שמשמעותה היא 'אם ויילוד'.
במילה אחת.
מתוך הבנה בסיסית שאמא ורך נולד הם יחידה אחת, בלתי נפרדת.

בלידה האחרונה הגעתי להדסה עין כרם. ומצאתי, סוף סוף, בית חולים בו מדברים את הסוואהילית שלי!

לתועלת המתעניינות, העליתי על הכתב את ההתרשמות ממדיניות אפס הפרדה, ומחלקת ביות מלא (יולדות ג') בהדסה עין כרם. הפרטים מעודכנים לחודש אדר תשפ"ב.


קבלה: ציון 10. מיילדות אלופות וסבלניות. יחס מופתי. צוות רגיש ומתחשב, סבלני ורגוע. מקשיבים למה שהיולדת אומרת. מכבדים החלטות שלה ושל בן הזוג. יותר מזה - נותנים להם זמן לאותן החלטות, בלי הרגשה של 'נו תחליטו כבר אנחנו עמוסים'.
גם אם היה עומס, לא הרגשנו אותו. והגענו פעמיים.
מינוס: יש רק רופא אחד לשחרורים, והזמינות שלו לא משהו. מדובר על אלו שבאו למיון יולדות רק לביקורת, או באו להיבדק ואמורים לחזור הביתה כי עדיין לא התקבלו ללידה. אם הרופא הוזעק לחדר ניתוח - יכול להצטבר תור של 5 זוגות שמחכים במשך שעות ארוכות לשחרור. גם לחתום על סירוב טיפול ולברוח אי אפשר, כל עוד הרופא לא נמצא.

חדרי לידה: ציון 10. מיילדות וצוות כנ"ל. (אלופות, סבלניות, רגישות ומתחשבות. הרבה הקשבה וכבוד).
פרטיות מוחלטת. בחדר יש פינה בשביל בן הזוג, סביבה אפשר לסגור וילון, ואליה יש כניסה אחורית ממסדרון ייעודי כך שבן הזוג יכול לצאת להתפלל מנחה/לקנות קפה ולחזור ישר לחדר.
זמינות גבוהה של הרדמה. מרדים מקצוען. (כמו במקומות אחרים, כדי שהמרדים יבוא בזמן, כדאי להזמין אותו ברגע הראשון ולא להתמהמה).

אפס הפרדה: ציון 10
סוף סוף הגענו לרגע הזה שבשבילו נסענו ברכבת הקלה ובקו 27 עד עין כרם (ירד גשם, לא היו מוניות...):
א פ ס ה פ ר ד ה.
וזה אומר שהתינוקת נשארת צמודה לאמא ו/או לאבא מרגע הלידה, ועד בכלל.
ההפרדה היחידה, וגם זה ברשותנו המלאה - הייתה כדי לשקול אותה ואח"כ כדי להלביש אותה. ומיד - בחזרה לשני השותפים.
אחרי שעתיים של התאוששות, התינוקת נלקחת בידיים של אבא שלה למחלקה ג', לחדר הטיפולים שמהווה גם חדר קבלה. אמא מגיעה ביחד איתם.

בחדר הטיפולים עוברים יחד עם ההורים על רשימת ה'חיול'- הפעולות שעומדים לבצע לתינוקת. כאן, כמו גם במהלך האשפוז כולו, הצוות לא יעשה לתינוקת שום דבר שההורים לא יודעים עליו או לא מסכימים איתו. ברשימה יש למשל, הזרקת ויטמין K, מריחת משחת עיניים, ועוד ועוד. כל שורה בנפרד מוסברת להורים, ומבוצעת רק בהתאם להסכמתם.
הכל פועל לפי הרעיון הפשוט וההגיוני: תינוק שייך לאבא ולאמא שלו. בורא עולם נתן להם את התינוק, ולא לרופאים/אחיות/תינוקיה. כמו שאף אחד לא יחלום לחטוף ממני את בני בן הארבע ולהזריק לו משהו, כך אף אחד לא אמור לחטוף ממני את בתי בת הארבע שעות, ולדקור אותה ללא ידיעתי, הסכמתי ונוכחותי.
אחרי החיול מקבלים פנקס חיסונים, שובר לחניה, שובר לבית החלמה, ודפי הסברים על כל מיני דברים ששכחתי עכשיו. ועוברים, אמא ותינוקת, לחדר.

מחלקת יולדות ג'
ביות מלא - 10
חדרים - היה יכול להיות 10, אבל אין לי מספיק נקודות להוריד על כך ששמו איתי יולדת עם בן זוגה לשבת שלמה בחדר למרות בקשותי להמנע מכך. (יעויין גם סעיף 'שבת' וסעיף 'ליברליות') תוצאה סופית: אין ציון.
צוות זמין וקשוב - 9 (הציון ירד רק בגלל אחיות פחות נחמדות במשמרת אחת)
מקצועיות - 10
שבת - 7 מינוס
כבוד לאמא ולתינוק - 10 פלוס ציון לשבח!!!
ליברליות של בית החולים - 10. לטוב ולרע.


ביות מלא
בעין כרם לא רק 'מסכימים' או 'מאפשרים' ביות מלא. במחלקה ג', בה הייתי, הכל מותאם מלכתחילה למצב הרצוי, בו נמצאים תינוק ואמא ביחד. הכל בנוי סביב העקרון הזה, ורוח המפקד היא - לעודד כמה שיותר את השהות המשותפת, ואת הכבוד לדיאדה - היחידה האחת של אמא ותינוק.
(כמה מילים על ביות מלא, למי שעוד לא שמעה עליו: כאשר האמא והתינוק נמצאים יחד לאורך האשפוז, אפשר להיענות לצרכי התינוק הרבה לפני שהוא בוכה. האמא והתינוק יכולים ללמוד להכיר זה את זו מקרוב, להתרגל לחיים החדשים ביחד ולהתאושש מהר יותר פיזית ונפשית).
כל הטיפול הרפואי בתינוק נעשה צמוד לאמא, ברשותה בהסכמתה ובזמן בו נוח לה. בדיקות מכאיבות יתוזמנו לשעת ההנקה, כך אפשר לנחם את התינוק מיד.
אם התינוק ישן, אפשר לבקש לדחות את הבדיקה/הטיפול. ובקיצור: האמא והתינוק קובעים את ההתנהלות וסדר היום.
אין רמקולים מעצבנים בחדרים ('יולדות יקרות 5 בבוקר נא לקום')

חדר
החדר מצוייד בכל מה שצריך כדי לטפל בתינוק - חיתולים, טיטולים, מגבונים, כיור גדול לרחצה, בגדים, מגבות.
המיטה חשמלית ומתכווננת, בחלון יש נוף להרי ירושלים, והחדר נקי ומתוחזק.
בשונה ממחלקה ד' בשערי צדק, כאן אין חדר שירות רחב עם מקום לעריסה. ההנחיה היא לבקש עזרה מהאחיות, שישמרו על התינוקת לכמה דקות כאשר האמא רוצה לקחת אוכל/להכנס לשירותים/להתקלח. בדקתי אותן, הן באמת נענו בחביבות, אם כי - לא להרבה זמן...

מינוס: בעלה של שכנתך לחדר עלול לישון מעבר לוילון הדקיק, ולשהות שם 24 שעות ביממה. רשמית יש אפשרות לבקש להמנע מכך, אבל ברמה המעשית אף אחד לא מתחייב להיענות לבקשה. הרחבה בסעיף 'ליברליות'.

צוות זמין וקשוב
רוב מוחלט של האחיות היו נהדרות. וזו לגמרי רוח המפקד. יש הרגשה שהן רוצות לעזור, רוצות לתמוך, רוצות לאפשר חווית ביות מלא הכי טובה שיש.
משמרת אחת הייתה קצת 'מינוסית'. אבל כנראה שכאלה יש בכל מקום. וחוץ מזה, יולדות צריכות סיבה אחת לבכות, אז ככה תהיה לכן סיבה טובה.

מקצועיות
כשאתה מקצועי, אתה שומר על הכללים. כשאתה מקצוען-על, כמו עין כרם, אתה יכול גם להתגמש במקרה הצורך, תוך שמירה על זהירות ובטיחות.
דוגמה: תינוקת שבלעה מים בלידה, ומדי פעם אחר כך מנסה לפלוט אותם ומשתנקת. ההוראה הרפואית במקרה כזה היא לבצע סקשן - שאיבת קיבה, עם זונדה.
בבית חולים אחר בו הייתי עם תינוקת אחרת, לפני עידן הביות, פשוט לקחו את הילדה ועשו לה סקשן בלי לשאול ובלי לעדכן. אח"כ ראיתי ברשומות הרפואיות את הכיתוב. בשעת מעשה אף אחד לא חשב שזה עניינה של האמא, או שהיא אמורה לדעת מכך.
אבל בעין כרם, האחיות לא מיהרו לבצע את הסקשן. הן הסבירו שהוא פעולה פולשנית, ועדיף להמנע ממנה. הן נתנו אפשרות בחירה, והדריכו באיזה אופן אפשר לחכות קצת עם השאיבה, ובינתיים לתת לתינוקת להיפטר מעודפי המים בעצמה, תוך השגחה אמהית רצופה עליה (וכך אכן היה).

שבת
מדובר על בית חולים חילוני.
ולכן, למרות מאמציו הכנים של רב בית החולים לספק את כל צרכי הדת, כמו למשל שקיות מסודרות עם בקבוקי מיץ ענבים ולחמניות ארוזות, עדיין היה חסר. בר מים קרים לשבת, למשל, אין במחלקה. המתקן שמול עמדת האחיות הוא ללא התקן שבת. המתקן בחדר האוכל היה מנותק מחשמל.
סעודות שבת אפשר להשיג אם הולכים למקום שבו מחלקים אותן, אי שם במרחבי בית החולים. אבל אנחנו בביות מלא, מה שאומר - אמא צמודה לבייבי. בייבי לא יכולה לצאת מהמחלקה. אמא נשארת במחלקה ומארגנת לעצמה חלקי סעודות ממה שיש. אם בשבת רגילה יש המקילים לאכול טשולנט פרווה, הרי שבשבת כזו אפשר להידרדר עד לטשולנט חלבי - כוס חלב חם (שגם הוא הושג בקושי בשוק השחור, עיין סעיף 'אוכל').
גם לגבי הדלקת נרות, ההנחיה לא הייתה ברורה. 'תדליקי בקומה 0', אמרו לי. 'אי אפשר להדליק פה בקומה'. ואיך אגיע לקומה 0, הרי התינוקת צמודה אלי? בסוף התברר שכן מדליקים במחלקה, בחדר אוכל. אז למה לא יכלו להגיד את זה מראש? לא ברור. ואם חלמתי על שבת של שקט ומנוחה (אין אפשרות למבקרים להגיע, מהלך שלוש שעות מהעיר), החלומות התבדו, עיינו בסעיף 'ליברליות' ותגלו למה.

הבדלה נערכת במחלקה, ליד עמדת האחיות.

כבוד לאמא ולתינוק
מדהים. מדהים. מדהים. פעם ראשונה שנתקלתי בכזה כבוד לאדם המאושפז, גם אם הוא תינוקת בת יום וחצי.
דוגמה אחת קטנה - התינוקת עברה את בדיקת הדם מהעקב ברוגע ובשלווה, כששתי אחיות כורעות ברך על הרצפה, בתנוחה הכי נוחה לה תוך כדי האכלה, בזמן שמתאים לה ולי. הן שאלו מראש אם אסכים שמתלמדת תבצע את הבדיקה. סירבתי, והסירוב התקבל במלוא ההבנה. (כדי לתרום בכל זאת ללימודי הסיעוד בישראל, הסכמתי שהמתלמדת תבצע דברים אחרים, שלא כרוכים בכאב לתינוקת...).

ליברליות
אאוץ'.
לגמרי אאוץ'.
הצד הטוב של הליברליות היה בגמישות של הצוות, ובכך שהעלימו עין לפעמים מהכללים היבשים, בכפוף לשמירה על בטיחות וזהירות, כמו דוגמת הסקשן לעיל וכמו עוד דברים שלא כאן המקום לפרטם.
הצד הפחות נחמד היה, למשל, גברים במחלקה. גברים בכל פינה. ברמת אי נעימות של ממש. כיוון שהפורום פה פתוח, נדלג על תיאורים מפורטים. רק נבהיר שאם יולדת מרגישה צורך נפשי עז שיהיו איתה לאורך השבת האמא, הבעל, הבן דוד, השוויגער והדולה - בעין כרם יאפשרו לה את כל החמולה, והכל בכיף ובטוב לבב, כולל שיחות פלאפון, הכנת קפה (ועל כך בסעיף החלב שיבוא בהמשך), יאללה בלגן.

גם אם את אמורה להיות לבד כל השבת, עלולים לשים אותך בחדר עם יולדת שבעלה נמצא איתה. חגיגה משפחתית זה נפלא, ותא משפחתי יהודי הוא קדוש - אבל, אהמ, לא איתי בחדר, במרחק וילון דקיק שמוסט כל הזמן בטעות, במצב רגיש ותוך טיפול בתינוקת. האחיות התעלמו באופן מוחלט מבקשותיי להיות בחדר שבו לא ישהה בן זוג. (יצויין שבני הזוג השכנים היו עדינים מאוד והשתדלו מאוד להתחשב, ואין לי שום טענות אליהם. הטענה היא רק כלפי מנהלי המחלקה, שמאפשרים מצב כזה.)

אוכל
האוכל היה בסדר גמור. סביר ברמה סבירה. וממילא לא באנו לבית חולים כדי לאכול, באנו לעשות ביות מלא.
אין ישיבה בחדר האוכל - כל אחת ממלאת לה מגש, ולוקחת אותו לחדר.
לגבי שתיה: בעקרון אמורה להיות פינת קפה מול האחיות, בפועל - כמעט אף פעם לא היה שם חלב (ואיך יהיה, כשכל יולדת נמצאת עם כך וכך מלווים, וכולם מכינים לעצמם שתיה חמה חופשי).
בארוחת בוקר יש חלב במידה ובמשורה, והוא נלקח מחדר האוכל מיד אחר כך. נאלצתי לנהוג בהתאם ולפתוח שוק שחור, כלומר - להחביא קצת חלב מארוחת הבוקר בתוך שקית אטומה במקרר.
אבל חוץ מזה היה ממש בסדר. והאחראיות נחמדות מאוד.


המלצות ומסקנות:

אם אתן יולדות במוצש עד רביעי - נהדר, לכו על הדסה עין כרם מחלקה ג', ותהנו.
יולדות בחמישי-שבת? קחו בחשבון התארגנות לשבת בבית חולים שאינו דתי. כולל הכנת מים לשתיה (וחלב!!!), סעודות שבת או מישהו שיביא לכן אותן ממקום החלוקה אל החדר, מגבונים מתאימים או פתרון אחר להחלפת טיטולים בשבת, והתעקשות על שהות בחדר ללא מלווים, אם אתן בלי מלווה. (אולי תצליחו יותר ממני...)

המון המון מזל טוב!

וואו
סקירה אלופה


ואוף לגבי השוהים בחדר עם היולדות.
האמת- שלאחותי קרה אתו דבר בשע"צ בשבוע שעבר. חשבתי שבבית חולים "דתי" כמו שע"צ זה לא יקרה. אבל קרה.
וחבל באמת שזה קורה.
גם בעין כרם. למרות ששם כמו בבית חולים "חילוני" זה משום מה יותר "הגיוני" מאשר בשע"צ.

 

[צרצרית]

בסוואהילית, כך שמעתי, יש מילה שמשמעותה היא 'אם ויילוד'.
במילה אחת.
מתוך הבנה בסיסית שאמא ורך נולד הם יחידה אחת, בלתי נפרדת.

בלידה האחרונה הגעתי להדסה עין כרם. ומצאתי, סוף סוף, בית חולים בו מדברים את הסוואהילית שלי!

לתועלת המתעניינות, העליתי על הכתב את ההתרשמות ממדיניות אפס הפרדה, ומחלקת ביות מלא (יולדות ג') בהדסה עין כרם. הפרטים מעודכנים לחודש אדר תשפ"ב.

קבלה: ציון 10​

. מיילדות אלופות וסבלניות. יחס מופתי. צוות רגיש ומתחשב, סבלני ורגוע. מקשיבים למה שהיולדת אומרת. מכבדים החלטות שלה ושל בן הזוג. יותר מזה - נותנים להם זמן לאותן החלטות, בלי הרגשה של 'נו תחליטו כבר אנחנו עמוסים'.
גם אם היה עומס, לא הרגשנו אותו. והגענו פעמיים.
מינוס

:​

יש רק רופא אחד לשחרורים, והזמינות שלו לא משהו. מדובר על אלו שבאו למיון יולדות רק לביקורת, או באו להיבדק ואמורים לחזור הביתה כי עדיין לא התקבלו ללידה. אם הרופא הוזעק לחדר ניתוח - יכול להצטבר תור של 5 זוגות שמחכים במשך שעות ארוכות לשחרור. גם לחתום על סירוב טיפול ולברוח אי אפשר, כל עוד הרופא לא נמצא.

חדרי לידה: ציון 10​

. מיילדות וצוות כנ"ל. (אלופות, סבלניות, רגישות ומתחשבות. הרבה הקשבה וכבוד).
פרטיות מוחלטת. בחדר יש פינה בשביל בן הזוג, סביבה אפשר לסגור וילון, ואליה יש כניסה אחורית ממסדרון ייעודי כך שבן הזוג יכול לצאת להתפלל מנחה/לקנות קפה ולחזור ישר לחדר.
זמינות גבוהה של הרדמה. מרדים מקצוען. (כמו במקומות אחרים, כדי שהמרדים יבוא בזמן, כדאי להזמין אותו ברגע הראשון ולא להתמהמה).

אפס הפרדה: ציון 10​

סוף סוף הגענו לרגע הזה שבשבילו נסענו ברכבת הקלה ובקו 27 עד עין כרם (ירד גשם, לא היו מוניות...):
א פ ס ה פ ר ד ה.
וזה אומר שהתינוקת נשארת צמודה לאמא ו/או לאבא מרגע הלידה, ועד בכלל.
ההפרדה היחידה, וגם זה ברשותנו המלאה - הייתה כדי לשקול אותה ואח"כ כדי להלביש אותה. ומיד - בחזרה לשני השותפים.
אחרי שעתיים של התאוששות, התינוקת נלקחת בידיים של אבא שלה למחלקה ג', לחדר הטיפולים שמהווה גם חדר קבלה. אמא מגיעה ביחד איתם.

בחדר הטיפולים עוברים יחד עם ההורים על רשימת ה'חיול'- הפעולות שעומדים לבצע לתינוקת. כאן, כמו גם במהלך האשפוז כולו, הצוות לא יעשה לתינוקת שום דבר שההורים לא יודעים עליו או לא מסכימים איתו. ברשימה יש למשל, הזרקת ויטמין K, מריחת משחת עיניים, ועוד ועוד. כל שורה בנפרד מוסברת להורים, ומבוצעת רק בהתאם להסכמתם.

הכל פועל לפי הרעיון הפשוט וההגיוני: תינוק שייך לאבא ולאמא שלו. בורא עולם נתן להם את התינוק, ולא לרופאים/אחיות/תינוקיה. כמו שאף אחד לא יחלום לחטוף ממני את בני בן הארבע ולהזריק לו משהו, כך אף אחד לא אמור לחטוף ממני את בתי בת הארבע שעות, ולדקור אותה ללא ידיעתי, הסכמתי ונוכחותי.​

אחרי החיול מקבלים פנקס חיסונים, שובר לחניה, שובר לבית החלמה, ודפי הסברים על כל מיני דברים ששכחתי עכשיו. ועוברים, אמא ותינוקת, לחדר.

מחלקת יולדות ג'
ביות מלא​

- 10

חדרים​

- היה יכול להיות 10, אבל אין לי מספיק נקודות להוריד על כך ששמו איתי יולדת עם בן זוגה לשבת שלמה בחדר למרות בקשותי להמנע מכך. (יעויין גם סעיף 'שבת' וסעיף 'ליברליות') תוצאה סופית: אין ציון.

צוות זמין וקשוב​

- 9 (הציון ירד רק בגלל אחיות פחות נחמדות במשמרת אחת)

מקצועיות​

- 10

שבת​

- 7 מינוס

כבוד לאמא ולתינוק​

- 10 פלוס ציון לשבח!!!

ליברליות של בית החולים​

- 10. לטוב ולרע.

ביות מלא​

בעין כרם לא רק 'מסכימים' או 'מאפשרים' ביות מלא. במחלקה ג', בה הייתי, הכל מותאם מלכתחילה למצב הרצוי, בו נמצאים תינוק ואמא ביחד. הכל בנוי סביב העקרון הזה, ורוח המפקד היא - לעודד כמה שיותר את השהות המשותפת, ואת הכבוד לדיאדה - היחידה האחת של אמא ותינוק.
(כמה מילים על ביות מלא, למי שעוד לא שמעה עליו: כאשר האמא והתינוק נמצאים יחד לאורך האשפוז, אפשר להיענות לצרכי התינוק הרבה לפני שהוא בוכה. האמא והתינוק יכולים ללמוד להכיר זה את זו מקרוב, להתרגל לחיים החדשים ביחד ולהתאושש מהר יותר פיזית ונפשית).
כל הטיפול הרפואי בתינוק נעשה צמוד לאמא, ברשותה בהסכמתה ובזמן בו נוח לה. בדיקות מכאיבות יתוזמנו לשעת ההנקה, כך אפשר לנחם את התינוק מיד.
אם התינוק ישן, אפשר לבקש לדחות את הבדיקה/הטיפול. ובקיצור: האמא והתינוק קובעים את ההתנהלות וסדר היום.
אין רמקולים מעצבנים בחדרים ('יולדות יקרות 5 בבוקר נא לקום')

חדר​

החדר מצוייד בכל מה שצריך כדי לטפל בתינוק - חיתולים, טיטולים, מגבונים, כיור גדול לרחצה, בגדים, מגבות.
המיטה חשמלית ומתכווננת, בחלון יש נוף להרי ירושלים, והחדר נקי ומתוחזק.
בשונה ממחלקה ד' בשערי צדק, כאן אין חדר שירות רחב עם מקום לעריסה. ההנחיה היא לבקש עזרה מהאחיות, שישמרו על התינוקת לכמה דקות כאשר האמא רוצה לקחת אוכל/להכנס לשירותים/להתקלח. בדקתי אותן, הן באמת נענו בחביבות, אם כי - לא להרבה זמן...

מינוס: בעלה של שכנתך לחדר עלול לישון מעבר לוילון הדקיק, ולשהות שם 24 שעות ביממה. רשמית יש אפשרות לבקש להמנע מכך, אבל ברמה המעשית אף אחד לא מתחייב להיענות לבקשה. הרחבה בסעיף 'ליברליות'.

צוות זמין וקשוב​

רוב מוחלט של האחיות היו נהדרות. וזו לגמרי רוח המפקד. יש הרגשה שהן רוצות לעזור, רוצות לתמוך, רוצות לאפשר חווית ביות מלא הכי טובה שיש.
משמרת אחת הייתה קצת 'מינוסית'. אבל כנראה שכאלה יש בכל מקום. וחוץ מזה, יולדות צריכות סיבה אחת לבכות, אז ככה תהיה לכן סיבה טובה.

מקצועיות​

כשאתה מקצועי, אתה שומר על הכללים. כשאתה מקצוען-על, כמו עין כרם, אתה יכול גם להתגמש במקרה הצורך, תוך שמירה על זהירות ובטיחות.
דוגמה: תינוקת שבלעה מים בלידה, ומדי פעם אחר כך מנסה לפלוט אותם ומשתנקת. ההוראה הרפואית במקרה כזה היא לבצע סקשן - שאיבת קיבה, עם זונדה.
בבית חולים אחר בו הייתי עם תינוקת אחרת, לפני עידן הביות, פשוט לקחו את הילדה ועשו לה סקשן בלי לשאול ובלי לעדכן. אח"כ ראיתי ברשומות הרפואיות את הכיתוב. בשעת מעשה אף אחד לא חשב שזה עניינה של האמא, או שהיא אמורה לדעת מכך.
אבל בעין כרם, האחיות לא מיהרו לבצע את הסקשן. הן הסבירו שהוא פעולה פולשנית, ועדיף להמנע ממנה. הן נתנו אפשרות בחירה, והדריכו באיזה אופן אפשר לחכות קצת עם השאיבה, ובינתיים לתת לתינוקת להיפטר מעודפי המים בעצמה, תוך השגחה אמהית רצופה עליה (וכך אכן היה).

שבת​

מדובר על בית חולים חילוני.
ולכן, למרות מאמציו הכנים של רב בית החולים לספק את כל צרכי הדת, כמו למשל שקיות מסודרות עם בקבוקי מיץ ענבים ולחמניות ארוזות, עדיין היה חסר. בר מים קרים לשבת, למשל, אין במחלקה. המתקן שמול עמדת האחיות הוא ללא התקן שבת. המתקן בחדר האוכל היה מנותק מחשמל.
סעודות שבת אפשר להשיג אם הולכים למקום שבו מחלקים אותן, אי שם במרחבי בית החולים. אבל אנחנו בביות מלא, מה שאומר - אמא צמודה לבייבי. בייבי לא יכולה לצאת מהמחלקה. אמא נשארת במחלקה ומארגנת לעצמה חלקי סעודות ממה שיש. אם בשבת רגילה יש המקילים לאכול טשולנט פרווה, הרי שבשבת כזו אפשר להידרדר עד לטשולנט חלבי - כוס חלב חם (שגם הוא הושג בקושי בשוק השחור, עיין סעיף 'אוכל').
גם לגבי הדלקת נרות, ההנחיה לא הייתה ברורה. 'תדליקי בקומה 0', אמרו לי. 'אי אפשר להדליק פה בקומה'. ואיך אגיע לקומה 0, הרי התינוקת צמודה אלי? בסוף התברר שכן מדליקים במחלקה, בחדר אוכל. אז למה לא יכלו להגיד את זה מראש? לא ברור. ואם חלמתי על שבת של שקט ומנוחה (אין אפשרות למבקרים להגיע, מהלך שלוש שעות מהעיר), החלומות התבדו, עיינו בסעיף 'ליברליות' ותגלו למה.

הבדלה נערכת במחלקה, ליד עמדת האחיות.

כבוד לאמא ולתינוק​

מדהים. מדהים. מדהים.

פעם ראשונה שנתקלתי בכזה כבוד לאדם המאושפז, גם אם הוא תינוקת בת יום וחצי.​

דוגמה אחת קטנה - התינוקת עברה את בדיקת הדם מהעקב ברוגע ובשלווה, כששתי אחיות כורעות ברך על הרצפה, בתנוחה הכי נוחה לה תוך כדי האכלה, בזמן שמתאים לה ולי. הן שאלו מראש אם אסכים שמתלמדת תבצע את הבדיקה. סירבתי, והסירוב התקבל במלוא ההבנה. (כדי לתרום בכל זאת ללימודי הסיעוד בישראל, הסכמתי שהמתלמדת תבצע דברים אחרים, שלא כרוכים בכאב לתינוקת...).

ליברליות​

אאוץ'.
לגמרי אאוץ'.
הצד הטוב של הליברליות היה בגמישות של הצוות, ובכך שהעלימו עין לפעמים מהכללים היבשים, בכפוף לשמירה על בטיחות וזהירות, כמו דוגמת הסקשן לעיל וכמו עוד דברים שלא כאן המקום לפרטם.
הצד הפחות נחמד היה, למשל, גברים במחלקה. גברים בכל פינה. ברמת אי נעימות של ממש. כיוון שהפורום פה פתוח, נדלג על תיאורים מפורטים. רק נבהיר שאם יולדת מרגישה צורך נפשי עז שיהיו איתה לאורך השבת האמא, הבעל, הבן דוד, השוויגער והדולה - בעין כרם יאפשרו לה את כל החמולה, והכל בכיף ובטוב לבב, כולל שיחות פלאפון, הכנת קפה (ועל כך בסעיף החלב שיבוא בהמשך), יאללה בלגן.

גם אם את אמורה להיות לבד כל השבת, עלולים לשים אותך בחדר עם יולדת שבעלה נמצא איתה. חגיגה משפחתית זה נפלא, ותא משפחתי יהודי הוא קדוש - אבל, אהמ, לא איתי בחדר, במרחק וילון דקיק שמוסט כל הזמן בטעות, במצב רגיש ותוך טיפול בתינוקת. האחיות התעלמו באופן מוחלט מבקשותיי להיות בחדר שבו לא ישהה בן זוג. (יצויין שבני הזוג השכנים היו עדינים מאוד והשתדלו מאוד להתחשב, ואין לי שום טענות אליהם. הטענה היא רק כלפי מנהלי המחלקה, שמאפשרים מצב כזה.)

אוכל​

האוכל היה בסדר גמור. סביר ברמה סבירה. וממילא לא באנו לבית חולים כדי לאכול, באנו לעשות ביות מלא.
אין ישיבה בחדר האוכל - כל אחת ממלאת לה מגש, ולוקחת אותו לחדר.
לגבי שתיה: בעקרון אמורה להיות פינת קפה מול האחיות, בפועל - כמעט אף פעם לא היה שם חלב (ואיך יהיה, כשכל יולדת נמצאת עם כך וכך מלווים, וכולם מכינים לעצמם שתיה חמה חופשי).
בארוחת בוקר יש חלב במידה ובמשורה, והוא נלקח מחדר האוכל מיד אחר כך. נאלצתי לנהוג בהתאם ולפתוח שוק שחור, כלומר - להחביא קצת חלב מארוחת הבוקר בתוך שקית אטומה במקרר.
אבל חוץ מזה היה ממש בסדר. והאחראיות נחמדות מאוד.

המלצות ומסקנות:​

אם אתן יולדות במוצש עד רביעי - נהדר, לכו על הדסה עין כרם מחלקה ג', ותהנו.
יולדות בחמישי-שבת? קחו בחשבון התארגנות לשבת בבית חולים שאינו דתי. כולל הכנת מים לשתיה (וחלב!!!), סעודות שבת או מישהו שיביא לכן אותן ממקום החלוקה אל החדר, מגבונים מתאימים או פתרון אחר להחלפת טיטולים בשבת, והתעקשות על שהות בחדר ללא מלווים, אם אתן בלי מלווה. (אולי תצליחו יותר ממני...)

המון המון מזל טוב!​

תודה על ההמלצה
1. נשים רבות ב'חכמת נשים' מתלוננות על חוסר זמינות אפידורל בע"כ. מה יוצא דופן? הס"ד שהיתה לך או הם?
2. תאורטית - אישה שנשארת ללא מלווה בלילה, והיא עייפה מאד וחייבת לישון. יש פתרון לתינוק במחלקה זו?

 

[ה. בקר]

כזה פוסט מושקע מפי יולדת, שאפו!!

סתם מעניין, איך מבחינת האוכלוסיה היו איתך בנות דודות?
איך האווירה?

אמנם לא רותי
אבל את כל הלידות שלי ילדתי בעין כרם
מיעוט ממש של "בנות דודות"
הרבה חילוניות
רוב הבנות דודות הולכות להר הצופים שנמצא בקרבת אזור המגורים שלהן.

 

[אפרסמון2]

יש לציין שמעבר להפרדת הקיר גם הוילון בצד השלישי בנוי משני מקטעים וסגור ממש הרמטי.

או בקיצור, מחלקת יולדות מושקעת היא מחלקת יולדות מושקעת. ואם היא מושקעת, יהנו ממנה בין עם ביות ובין בלי ביות.

 

[צרצרית]

@Ruty Kepler
שאלה נוספת: שמעתי מכמה על עומס גדול בקבלה ובמחלקות בתקופה האחרונה
לא ראית עומס כזה?

 

[y&m]

או בקיצור, מחלקת יולדות מושקעת היא מחלקת יולדות מושקעת. ואם היא מושקעת, יהנו ממנה בין עם ביות ובין בלי ביות.

נראה לי שיש כאן אי הבנה, אני מדברת על מחלקת ביות ואפס הפרדה באסף הרופא.

 

[טילון]

אין ישיבה בחדר האוכל - כל אחת ממלאת לה מגש, ולוקחת אותו לחדר.

כשאני הייתי היה אפשר לבחור בין ישיבה בחדר האוכל לבין לקחת מגש לחדר.
אני מניחה שזה קשור בעיקר למצב הקורונה באותו זמן. כשאני ילדתי בדיוק הייתה הרגיעה של אחרי החגים, ולפני האומיקרון. אם אני זוכרת נכון, באדר הייתה עלייה בנדבקים.

 

[פירוש]

יש מצב להתחרט? ז"א ניסיתי וקשה לי, אפשר לחזור למחלקה הרגילה או שזה לא אפשרי?

 

[אפרסמון2]

נראה לי שיש כאן אי הבנה, אני מדברת על מחלקת ביות ואפס הפרדה באסף הרופא.

שור.
אבל התכוונתי שאם הבית חולים השקיע במחלקה, והוא בונה קירות חוצצים, אז במחלקה רגילה יהנו סתם מהפרטיות שזה מעניק, ובמחלקת ביות מלא זה יאפשר ליולדת פרטיות מבעלים של יולדות אחרות.

התכוונתי לכך שבשורה התחתונה, גם לאפס הפרדה, גם לביות חלקי, וגם לאי ביות - נזדקק בסופו של דבר לאותם הפונקציות : שירותיות, אדיבות, השקעה, כח אדם מורחב, וכו'.

 

[קלילית]

גם אני עשיתי ביות באסףס הרופא. אמנם לא אפס הפרדה כי אמרו לי ששם יש פחות חרדיות, וגם שהתינוק בכל מקרה היה צריך השגחה בתינוקיה בכמה שעות הראשונות. ודווקא מאד נהניתי מהמחלקה של הביות מלא, הייתה שם גמישות מצד הצוות, מה שאפשר לי בלי שום בעיה להביא אותו לתינוקיה בכל זמן שהיה צריך. (מקלחת, ללוות את המבקרים) והיה לו מקום שמור בתינוקיה עם השם שלו, וצוות מדהים וסבלני. (לא ניצלתי אותם הרבה אבל לזמנים שכן צריך זה עושה הרגשה טובה. החדר של הביות היה מהמם ונוח. הייתי בשבת אבל הייתה איתי עוד אישה חרדית בחדר, כך שזה באמת היה מולשם, בלי אורחים לא רצויים ובלי צרימה של חילולי שבת. היה כל מה שצריך לשבת. מה שכן, בהחלט הייתה אווירה חילונית במחלקה. זה לא בית חולים חרדי...

 

[BIZZARC- עשירה]

יש מצב להתחרט? ז"א ניסיתי וקשה לי, אפשר לחזור למחלקה הרגילה או שזה לא אפשרי?

לא יודעת מה המדיניות היום, אבל כשהייתי שם אמרו לי שמלכתחילה לא, אם רואים צורך גדול אז מעבירים.

(אגב, גם המחלקה הרגילה שלהם מאוד נוחה לטיפול בילד, אפשר לרחוץ אותו בחדר, יש כיור רחב ויש את הציוד, והשחרור אפשר לעשות בחדר עם האמא.)

 

[אפרסמון2]

אגב חדרים ווילון דקיק:
במחלקות החדשות במעייני, השתדרגו כבר להפרדה קִירָתִית (ל' קיר) בין היולדות.
ועל כגון דא אמרו, איך לא חשבו על זה עד היום. ועוד אמרו, בשביל מה יש גבס אם לא בשביל זה. והוסיפו ואמרו, בשביל מה מקבל בית החולים 15,345 ש"ח לראש, אם לא עבור זה.

(מובן שזה רק משני צדדים, והצד השלישי מכוסה בוילון בלבד. אבל עדיין זה משמעותיי מאוד, כי הצד השלישי הוא רק מסדרון שעוברים בו, אין בו נוכחות קבועה).

(אגב, לאלו שילכו ללדת במעייני הישועה בגלל הפוסט שלי שמבטיח הפרדה מבנית ולא וילונית, אל תהיו בטוחים. כלומר, אל תבנו על זה.
כי במעייני זה הולך בשיטה בני ברקית מקסימה:
בחציה השמאלי של מחלקת יולדות (5, כזכור לי), כל החדרים חדשים ונוצצים, קירות בין מיטה למיטה, מיניבר חם - קר (שבת! של חב' "נועם") בכל חדר, וכו'.
חציה הימני של אותה הקומה ישן יותר (אם כי לא עתיק ממש), הפרדה בווילונות בלבד, אין מיניבר, וכו'.

באיזה חצי יתקעו אתכם - זה ממש גורל עיוור (או שיש גם פרוטקציות, לכו תדעו). ואלו המנוסים - כבר ברגע שאומרים להם את מספר החדר שישכנו אותם, הם יודעים באיזה גורל הם נפלו הפעם, ולהחמיץ או להאיר את פניהם - לפי איך שהאיר להם המזל את פניו באותה הלידה.

ובמשך שלושת הימים, בכל פעם שמוכי הגורל נסחבים בשביל כוס מים קרים עד החדר אוכל, או סתם בכל פעם שהם עוברים ליד החצי המאושר, הם משתדלים שלא לקנא, ולא לדחוף אף, ולהזכר שבסך הכל יש להם תינוק בריא ולמה להסתכל על חצי הכוס הריקה וכו'.

ולאידך, ברי המזל מסתובבים כטווסים מנופחים, ממש כמו.. אם נמצא משל מתאים... כמו... אולי כמו הורים מאושרים אחרי הלידה.

אמנם, בשביל לגרום אושר רגעי גם למוכי הגורל - החליטו שהפקידה שחותמת על הטפסים של הביטוח הלאומי, יושבת בקומה 3, כל שבאופן חד פעמי הם יצטרכו לבקר בקומה 3.

מה זה קומה 3, אתם (לא) שואלים?

בקומה 3 נמצאת מחלקת יולדות ייעודית לכל ה"בעיות" סוו קולד. לידות בהתערבות ניתוחית כלשהי, פגים, וכל הזקוקים להשגחה רפואית מיוחדת - נגזר גורלם להשלח לארץ הגזירה שבקומה 3.
ושם - זה אופרה אחרת לגמרי. שם זה כבר ממש מחלקה עתיקה משנות התרפפ"ו.
ולשם שולחים את הזקוקות להשגחה מיוחדת. וכפי שנאמר: בתר עניא - אזלא עניותא.

וכל ^^^ הוא חוויה בני ברקית נפלאה ובראשיתית. הייתי אומר - חוויה בני ברקית ראשונית המוענקת לכל זוג שבחר ללדת את ילדיו בבני ברק.

אה. חבל שסקקובסקי עוד לא הוציא על זה משהו.

וסליחה גדולה שסטיתי מהנושא ומהאשכול העוסק בביות בירושלים, ובבקשה לחתום כאן סופית את הדיון על קירות בבני ברק והמסתעף).

 

[טילון]

שאלה נוספת: שמעתי מכמה על עומס גדול בקבלה ובמחלקות בתקופה האחרונה
לא ראית עומס כזה?

זאת עוד נקודה לזכות עין כרם. באחת הלידות שלי היה עומס מטורף במחלקה (הרגילה. זה היה לפני שגיליתי את נפלאות הביות. והעומס בתינוקיה היה הגורם העיקרי לכך שבלידה שאח"כ החלטתי לנסות ביות מלא), ובכל זאת העומס לא הורגש בכלל בחדר הלידה. הרגשתי שמתייחסים אלי כאילו אני יולדת יחידה, למרות שזה ממש לא היה המצב.

מה שכן- שמעתי שאם יש עומס, ברמה שצריך לאשפז יולדות במסדרון, אי אפשר לעבור את זה במחלקה ג, אלא רק במחלקות הרגילות, וצריך לחכות לשחרורים כדי לעבור לביות המלא.

 

[Ruty Kepler]

תודה על ההמלצה
1. נשים רבות ב'חכמת נשים' מתלוננות על חוסר זמינות אפידורל בע"כ. מה יוצא דופן? הס"ד שהיתה לך או הם?
2. תאורטית - אישה שנשארת ללא מלווה בלילה, והיא עייפה מאד וחייבת לישון. יש פתרון לתינוק במחלקה זו?

1. לכאורה צריך לבקש להזמין מרדים מיד ברגע שמתקבלים.
להתחרט, או להשהות את העניין, אפשר גם אח"כ.
מה שקורה זה שיש נשים שחושבות, מחכות, מתלבטות, לא יודעות אם ירצו - ואז ברגע האמת המרדים הוזעק לניתוח והן לא מספיקות.
2. לפרקי זמן קצרים, אפשר להשאיר אצל האחיות. מעבר לזה, מי שיודעת שהתינוקות שלה צרחנים והיא חייבת לנוח ולא יכולה לטפל ביילוד, כדאי באמת שתדאג לפתרונות אחרים.

@Ruty Kepler
שאלה נוספת: שמעתי מכמה על עומס גדול בקבלה ובמחלקות בתקופה האחרונה
לא ראית עומס כזה?

גם אם היה עומס, לא הרגשנו אותו.
בניגוד לבתי חולים אחרים, הטיפול בקבלה היה מהיר וענייני.

יש מצב להתחרט? ז"א ניסיתי וקשה לי, אפשר לחזור למחלקה הרגילה או שזה לא אפשרי?

לא יצא לי לבדוק.

 

[Ruty Kepler]

בכל פעם שמוכי הגורל נסחבים בשביל כוס מים קרים עד החדר אוכל,

שיחשבו על המאושפזות בעין כרם בשבת, שאפילו את זה אין להן, והן נאלצות לשתות מי ברז ירושלמיים בטעם סלעים.

וחוץ מזה, טוב ללכת אחרי לידה. מונע קרישי דם.

 

[כתב עט]

1. לכאורה צריך לבקש להזמין מרדים מיד ברגע שמתקבלים.
להתחרט, או להשהות את העניין, אפשר גם אח"כ.
מה שקורה זה שיש נשים שחושבות, מחכות, מתלבטות, לא יודעות אם ירצו - ואז ברגע האמת המרדים הוזעק לניתוח והן לא מספיקות.

נכון.
אבל לצערי, לי מניסיון זה לא עזר...
הגעתי למסקנה שהקב"ה מנהל כל לידה בדרך שלו... ואם הוא רוצה שלא יהיה מרדים- אז פשוט הוא לא יהיה.

 

[תפוח אדמה]

איזה תיאור ססגוני, מועיל ומדוייק.

אני בלידה האחרונה רציתי ללדת בהדסה עי"כ
ומה שמנע ממני זה... מצחיק מאוד, או עצוב מאוד, איך שתקראו לזה, אבל למי שזה מפריע, שתיקח את זה גם בחשבון.

זה... הדיכאון הסביבתי.
זה לא בית חולים של יולדות,
זה בקומה אחת עם מחלקת ילדים פסיכיאטריה,
קומה מתחת או מעל, אונקולוגית ילדים.

באתי לבקר שם קרובת משפחה, וישבנו בחוץ, וזה עשה לי דכאון נוראי.
אני באה ללדת רוצה רק לראות שמחה ואושר, יש לי אפס יכולת לראות את הצד העצוב של החיים.

זו הסיבה שבפעם השלישית בחרתי בביקור חולים, שהוא סביבה נטולת חולים ומחלות, הכל מלא אושר.
ו...כן, נלחמתי שם על ביות מלא, אבל בשלושת הלידה אפשרו לי.
באחת מהן אפילו קיבלתי חדר פרטי בגלל זה.

האמת שזה גם נפל תמיד עם שבת, אז לא ראיתי אופציה אחרת.
ובביקור חולים כל בית החולים מותאם לשבת, כולל מקלחת בשבת! וזה כייף גדול.

 

[שריתיש]

לחודש אדר תשפ"ב.

שבת

ליברליות
אאוץ'.
לגמרי אאוץ'.

דבר ראשון , מזל טוב, שפע נחת וגידול קל!

דבר שני: תעשי לכולנו טובה, תשלחי את הפוסט הזה למחלקת מועדון יולדות, הן מאד קשובות, וחשוב שיקבלו משוב לאחר הלידה. במיוחד שהשקעת.
נראה לי כדאי לבקש שיעשו הפרדה במחלקה בין אילו שרוצות בעל לבין אילו שרוצות לבד... ככה יהיה נוח יותר לכולם!
(מנסיון, הבעל של חברת החדר, היה מציק ברמות על, למרות שהיה חרדי, והתלחששו כל היום וכל הלילה וכל השבת)

אולי במקום 'חזקות', עדיף להגיד - 'כאלו שמסוגלות לזה'.
ולהרבה נשים דווקא השהות בצמידות לתינוק, עוזרת מאוד להתאוששות פיזית ונפשית. (מבחינת ההורמונים, ההנקה, וההיכרות עם התינוק וההיענות לו).

כדאי לזכור, שגם לרוץ לתינוקיה X פעמים ביום/שעה זה מעייף ומעיק וקשה (אבל בריא!)
וכן, אפילו דווקא אחרי קיסרי, יותר נח לי שהביבי איתי במרחק חיבוק ולא במרחק 5-10 דקות הליכה (קיסרית...)

 

[כובע הנזיר]

ביות מלא אומר שאי אפשר לשמרטף את הילוד לעשרים דקות בשביל שאמא שלו תוכל להביא אוכל ולחזור?

אפשר ובכיף

וואו, סיכום שהוא ממתק.

תודה @Ruty Kepler

רק לגבי המשפט שצוטט - עזר מציון דואגים להביא ערכות שבת עד החדר ליולדות שנמצאות לבד. שווה בירור למי שרלוונטי. ויש גם את חזר מזוזה המפורסם במקרה שהחלב נגמר. (כאן תצטרכו פתרון בייביסיטינג מהאחיות, או פתרון שינוע אחר)

חדר מזוזה רחוק מדי להליכה בשביל יולדת טרייה. אפילו ביום חול.

בשערי צדק המחלקה הייתה נעולה הרמטי. בעין כרם - לא זכור לי שראיתי ערביות בביות המלא.
וחוץ מזה, אני מתעוררת מכל הסטת וילון בערך.
וחוץ מזה 2, סוד שאסור לגלות (קשור להגמשת הכללים שדיברתי עליה. משהו שפה בארץ עדיין נחשב לאסור, אך ארגון הבריאות העולמי מתיר בתנאים מסויימים)

נתנו לך לישון עם הבייבי??

הבעלים החרדים, מן הסתם, השאירו בבית עדר שזקוק לרועה...

גם הדתיים.

תודה על ההמלצה
1. נשים רבות ב'חכמת נשים' מתלוננות על חוסר זמינות אפידורל בע"כ. מה יוצא דופן? הס"ד שהיתה לך או הם?
2. תאורטית - אישה שנשארת ללא מלווה בלילה, והיא עייפה מאד וחייבת לישון. יש פתרון לתינוק במחלקה זו?

המידע שלי נכון ללפני חצי שנה.
וההשוואה הכי רלוונטית היא לשעצ.
הזמינות לאפידורל אצלי היתה גבוהה, כולל הסתבכות וזמינות של מרדים בכיר.
בהשוואה בין שניהם, אז בגדול-בשע"צ התנאים במחלקה יותר טובים ובעי"כ החדרי לידה מנצחים.
הייתי מראשונות המבייתות בשע"צ ואילולי חדרי הלידה הייתי נשארת שם. המחלקה שם הרבה הרבה יותר מפנקת, יותר מותאמת לביות ויותר מותאמת לחרדים. זה כמובן אם את במחלקה החדשה(ד?). בגלל הדרישה הגוברת לביות כבר כמה שנים שיש שם עוד מחלקה(ג?) לביות ושם התנאים הרבה פחות טובים.
המינוס המרכזי ואולי היחיד במחלקת ביות בשעצ הוא אפס ההיענות לשמור על תינוק אפילו לדקה.
בחדרי לידה בעי"כ הקשב לרצון היולדת הוא מעל הכל ואצלי היו לכך השלכות רפואיות(לטובה, כמובן).
המחלקה מיושנת וצפופה, היחס הרבה פחות מפנק, האוכל היה מעולה בשבילי וגם אצלי שיכנו באמצע הלילה יולדת עם בעלה. למרות ההוראה על הדלת הוא השתמש בשירותים ובמקלחת של החדר. השארתי שם דברים אישיים כך שהרגשתי מאוד לא בנח. חוץ מזה הם היו שקטים בדרכם... ניסו מאוד מאוד להתחשב אבל כזוג אחרי לידה ראשונה שהסתבכה לחירום(ואל תשאלו איך אני יודעת...) נגיד שהם היו מאוד נרגשים.

בסה"כ בלי להסס אני חוזרת לעי"כ.