בתור קורא:
כשהייתי קטן בחרתי ספרים לפי האורך, מה שיותר ארוך, יותר טוב. היום אני מסתכל בדף הראשון לראות מי הם העורכים הספרותיים והלשוניים וגם מדפדף בו קצת כדי להתרשם מרמת הכתיבה ו"לקלוט את הז'אנר".
בתור כותב:
מעדיף לקרוא את הפרולוג ולהציץ בדף האחרון (למה לא כל האפילוג? כי זה סתם הורס את המתח, אבל בשביל לכתוב ביקורות ספרותיות ופאפאניקים או משהו בסגנון אני קורא גם את האפילוג, לראות את נקודת הסיום וה"פאנץ" שנמצא בו.) עדיין בודק את מספר הדפים, אבל פחות מיחס לזה חשיבות.
בעיקרון זה מזכיר לי במעט את הדיון
הזה, כי אם ההוצאה הראשונה החליטה בזמנו להוציא את הספר, סימן שכנראה הוא עבר את אישורם של הלקטורים הקרחים שלהם, ועוד כפי שידוע לי, פעם התנאים לקבלת ספר היו יותר מחמירים מהיום.
(יכול להיות גם שהספר לא כל כך הצליח בעבר, כי הוא לא התאים לתקופה דאז, אבל היום הוא יצליח יותר.).
עוד עצה טובה: לקרוא את הכתוב על הכריכה האחורית של הספר, זה מסכם פחות או יותר את ז'אנר העלילה ומהלכה.