הביאו כאן כמה וכמה טענות היסטוריות, שמאחר שאינני היסטוריון, אין לי כיצד להתמודד איתן, מלבד להסתכל בויקיפדיה - ובתור מסונן - במכלול. בהודעה זו אביא את הקטעים הרלוונטיים.
מציאות הוכיחה שהם, יימח שמם, עיכבו את המשלוחים בהמתנה לקבלת הכסף.
תוכיח רכבת קסטנר, ששולמה מכספם של יהודים חרדים בשוויץ והיתה אמורה להיות חלק ממערך נרחב של הצלת יהודים מגיא הצלמוות. (רק שהיה מי שבחר לחבל בנתיב ההצלה רגע אחרי שהוא נמלט בו)
משלוחי מזון שנשלחו לגטו ורשא ונעצרו בידי יהודי היודנראט, היה או לא?
מלאי של תרופות ששלח לגטו לודז' והושמדו בידי סטפן וויז, זאת הזיה אישית שלי?
מויקיפדיה:
לאחר כישלון שליחותו של ברנד, המשיכו אנשי ועד ההצלה לעמוד בקשר עם אייכמן ואנשיו, כשהנושא ונותן העיקרי מביניהם הוא קסטנר. קסטנר הצליח לשכנע את הנאצים ש-600 הסרטיפיקטים (אישורים בריטיים לעלייה לארץ ישראל) שהיו בידי הוועדה מיועדים למעשה למשפחות ולא ליחידים. למשפחות צורפו גם
יתומים ובודדים. בסופו של דבר היו ברכבת 1,684 נפשות. אוטו קומוי הטיל על נציגי הזרמים השונים ביהדות הונגריה (
אורתודוקסים,
ניאולוגים, ציונים, תנועות הנוער) לארגן את רשימות היוצאים, כולל פליטים מפולין וסלובקיה, כך שהקבוצה זכתה לכינוי "תיבת נוח"
. בין היוצאים היו מעשירי הקהילה בבודפשט, שמימנו בכספם את מסעה של הקבוצה כולה, עלות שהגיעה לסך של 1,000 דולר לנפש. לצדם היו נציגים מכל הזרמים והסיעות של יהודי הונגריה, בהם ה
רבי מסאטמאר, הרב
יואל טייטלבוים ואשתו הרבנית
אלטא פייגא, קבוצה של יתומים מ
פולין וקבוצה מ
קלוז' שכללה גם קרובי משפחה וחברים של קסטנר. המשלוח נודע כ"רכבת קסטנר". קסטנר סבר שהדבר יהיה תקדים שיפסיק את תוכנית ההשמדה, ולאחריו תצאנה רכבות נוספות
[12]; תקווה זו לא התגשמה.
לגבי משלוחי המזון שנעצרו על ידי היודנראט - לא שמעתי. כנ"ל לגבי משלוח התרופות לגטו לודז'.
מליון יהודים ניתן היה להציל תמורת חופן דולרים ועוד כמה משאיות וטרקטורים! הנאצים הוכיחו את עצמם כשעצרו למשך חודשים את המשלוחים לאושוויץ ושחררו לדרכה את רכבת קסטנר כהוכחה על רצינותם.
יש על זה ערך מאד ארוך 'סחורה תמורת דם'. אצטט כמה קטעים נבחרים, אם כי תמיד יוכלו לטעון שהעליתי את הקטעים באופן סלקטיבי, ושכמובן הם מוטים ומגמתיים.
סחורה תמורת דם הייתה עסקה להצלת
יהדות הונגריה במהלך
השואה, שנרקמה בין
יואל ברנד ו
ישראל קסטנר, נציגיה של
ועדת העזרה וההצלה בבודפשט, ובין
אדולף אייכמן ו
קורט בכר, נציגי ה
אס אס. העסקה כללה את ההצעה להעברת יהודי הונגריה אל מחוץ לשטח הכיבוש הגרמני תמורת עשרת אלפים
משאיות וסחורות. העסקה ברובה לא יצאה אל הפועל. פחות מ-2,000 מיהודי הונגריה ניצלו במסגרתה, ו-434,351 מיהודי הונגריה נשלחו אל מותם ב
אושוויץ.
על פי העדות, אמר אייכמן לברנד: "אתה יודע מי אני?", והמשיך:
"אני ביצעתי את הפעולה ב
רייך, ב
פולין, ב
צ'כוסלובקיה. עכשיו זה תורה של הונגריה. נתתי לך לבוא לפה בשביל לדבר איתך עסקים. לפני שאני חוקר אותך, ואת האנשים שלך, אלה מה
ג'וינט ואלה מ
הסוכנות, אני הגעתי למסקנה שעדיין יש לכם משאבים. אז אני מוכן למכור לך - מיליון יהודים. לא את כולם אני אמכור לך. זה המון כסף שאין לך. אבל מיליון - הולך. סחורה תמורת דם - דם תמורת סחורה. אתה יכול לאסוף את המיליון ממדינות שעדיין יש בהם יהודים. אתה יכול לקחת אותם מהונגריה, מפולין, מאוסטריה, מטרזינשטט, מאושוויץ, מהיכן שאתה רוצה. מה אתה רוצה להציל? גברים חזקים? נשים בוגרות? מבוגרים? ילדים? שב ודבר"
ברנד אמר לאייכמן שהוא אינו מוסמך לקבל החלטה זו, ושאל היכן ישיג לו תמורה, כשכל רכוש היהודים הוחרם על ידי הגרמנים. אייכמן הציע לנסוע לחו"ל
ולדון ישירות מול בעלות הברית, והוסיף שהגרמנים צריכים בעיקר משאיות,
"10,000 משאיות שווים למיליון יהודים בשבילי", ברנד הוסיף בעדותו כי אייכמן דרש גם אלף טון של קפה, תה וסבון.
הרמן קרומיי, עוזרו של אייכמן, הציע להכניס לעסקה גם כלים מכניים,
עורות וסחורות נוספות, אך העסקה נסגרה על 10,000 משאיות ומצרכים בסיסיים. קסטנר סיפר בעדות מאוחרת יותר שהמצרכים הבסיסיים היו 200 טון תה, 200 טון קפה, 2 מיליון אריזות סבון,
10,000 משאיות לשימוש הואפן אס אס ו
טונגסטן.
אייכמן הציע לברנד כמקדמה לשחרר 1,000 יהודים. הוא אמר לברנד: "תיקח אותם מהיכן שאתה רוצה, הונגריה, אושוויץ, סלובקיה - מהיכן שאתה רוצה ואיזה שאתה רוצה". ברנד נשאל איפה הוא מעוניין לבצע את ההסכם והוא בחר ב
איסטנבול. ברנד שאל מי נותן לו ביטחונות שהיהודים באמת ישוחררו. אייכמן ענה:
"אתה חושב שכולנו נוכלים, עכשיו אני אוכיח לך שאני סומך עליך יותר משאתה סומך עלי, כשתחזור מאיסטנבול ותגיד לי שהגעת להסכמה, אני אפרק את אושוויץ ואשחרר עוד 10 אחוזים מהעסקה. אתה תקבל 100,000 יהודים אחרי שיגיעו אלף משאיות ולאחר מכן העסקה תצא צעד צעד, על כל 100 אלף יהודים, אלף משאיות".
ברנד אמר בעדותו:
"כשעזבתי את המבנה, הרגשתי כמו משוגע, מה אנחנו נעשה עם ההצעה המפלצתית הזאת? ...
אני הבנתי שהגרמנים והשקרים האכזריים שלהם הצליחו מאוד, אבל המחשבה על 100 אלף יהודים משוחררים עינתה את מוחי, לא הייתה לי שום זכות לחשוב על שום דבר מעבר לזה". ברנד האמין שאם רק יחזור עם הסכמה מאיסטנבול הוא יצליח להציל 100 אלף יהודים.
קורט בכר, קולונל אס אס בהונגריה, אמר כי ההצעה הגיעה ישירות מהימלר:
"אז הלכתי למפגש עם יואל ברנד ... משאיות היו הבעיה הגדולה, ולכן דנו על משאיות, 10,000 במספר. היו הרבה דיונים, הימלר אמר לי: '
תיקח מה שאתה יכול מהיהודים. תבטיח להם מה שאתה רוצה, מה נקיים זה כבר עניין אחר'".
משוער כי הימלר, יוזם העסקה המקורי, ניסה להשיג בעסקה זו מספר יעדים:
- מסירה של רכש צבאי מהבריטים לגרמנים, תגרום לפילוג וקרע בין בעלות הברית
- אם בריטניה תסרב לעסקה, הגרמנים יוצגו כמחפשים אחר פשרה ומנסים להציל את היהודים ואת בעלות הברית לתוקפניים חסרי רחמים ואשמים במות מיליון יהודים.
- הצלת מיליון היהודים תקנה לגרמנים זכות וכתב סנגוריה לאחר המלחמה.
יש הטוענים כי עסקה זו הייתה מלכתחילה ניסיון תעתוע של הנאצים, כדי להשקיט את הנהגת היהודים וכדי להוביל את השמדת יהודי הונגריה בשקט יחסי.
מידע מהעסקה הנרקמת בין ברנד לאייכמן דלף ללונדון ולוושינגטון.
הקבינט לענייני פליטים בלונדון, שכלל את האחראי לקהילה הזרה מטעם הממשלה, אנתוני אידן, ואת אוליבר סטנלי, מזכיר המדינה, דן בהסכם "סחורה תמורת דם" והחליט להתנגד לו. אם ההצעה הייתה מגיעה ישירות מהאס אס זאת הייתה סחטנות, ואף אחד לא היה שוקל לתת ציוד לחיזוק האויב, אך כיוון שהיה פה ניסיון להציל יהודים, הוחלט לדון על כך כדי לא לקבל ביקורת פנימית בבריטניה.
הסכם חבל הסודטים עם צ'מברליין נערך מול היטלר. והיטלר לא היה אדם שפוי לסמוך עליו. ריבנטרופ מולוטוב במחילה החזיק מעמד ארבע (!) שנים. רק כשהגרמנים החלו לטעום תבוסות במערב עם פלישת בנות הברית לנורמנדי הם פתחו במבצע ברברוסה- הפרה של ריבנטרופ מולוטוב- וכל זה על מנת לסיים את חיסול היהודים במזרח.
מתוך הערך 'מבצע ברברוסה':
התוכנית למתקפת פתע צבאית של גרמניה הנאצית על ברית המועצות נשמרה בסוד.
תכנון המבצע החל כבר ביולי 1940, לאחר השלמת כיבוש
צרפת ו
ארצות השפלה על ידי ה
וורמאכט, וקיבל תאוצה בדצמבר, לאחר שהוראה מספר 21 של
היטלר קבעה כי הכוחות המזוינים הגרמניים צריכים להיות מוכנים לכיבוש ברית המועצות ולהכרעת הצבא האדום במבצע צבאי מהיר. בתוכנית נקבע כי יש להשלים את המבצע תוך 17 שבועות בלבד, לא רק כדי להקדים את תחילת "החורף הרוסי", ולהימנע מהצורך לנהל מערכה צבאית בתנאי אקלים קשים, אלא גם בגלל מגבלות המשאבים, שעמדו לרשות הצבא הגרמני.
ומגוחך בכלל להתייחס לטענה ש'מבצע ברברוסה' [22 ביוני 1941] התחיל לאחר הפלישה לנורמנדי [6 ביוני 1944]