קריצה בט"ז אדר
פורים עבר, מוקפים גם פרזות,
שככו הדי פיצוצים, תחפושות ארוזות.
בקבוק ניצב ריקן, אזל השֵׁכָר,
משירת 'קֵלִי-לָמָה' הגרון כבר ניחר.
הולך אדם ברחובה של עיר,
מולו עובר עוד אדם צעיר.
ופניו מוּכָּרות לו, בהחלט מוכרות,
הן בשכרותם שוחחו שיחות נפש חודרות.
הם משתדלים לא להביט זה לזה בעיניים,
כאילו לא התרועעו לפני יומיים.
נחפזים בדרכם ומסמיקים קלות,
"זה לא קשור אלי, הייתי שיכור כלוט".
שוב אדם ברחובה של עיר,
גם מולו עובר אדם צעיר.
ופניו מוכרות לו, לא מן הסתם,
הן שוחחו הם שיחות-נפש בשכרותם.
האחד מסמיק קמעא, את שתיקתו לא שובר,
להמשיך בדרכו בחופזה הוא סובר.
אך השני, על פניו בת שחוק שובבית,
הוא קורץ קריצה רבת-משמעות, לבבית.
קריצה זו היא אקט משמעותי,
היא תהפוך את הקשר לאמיץ ואמיתי.
בפורים חשים רבים קרבת-אלוקים,
לבוראם מה-מאד מתקרבים, משתוקקים.
כביום-כיפורים מתפללים בדבקות,
ומקבלים על עצמם קבלות להתחזקות.
משנכנס יין יוצא הסוד - ממילָא,
והנפש את סוד כיסופיה מגלה.
פורים עובר והאדם את בוראו פוגש,
הוא יכול להיחפז לדרכו מבלי להתרגש,
"הייתי שיכור, לא הייתי אני",
אך דרגה נעלה היא לנהוג כמו השני.
'לקרוץ' כאומר "אני עדיין זוכר,
זה הייתי אני, אני ולא אחר,
זוכר שדיברנו אי-שם בפינה?
בא נהיה חברים כל השנה"...
~~~
ומובטח לפושט ידו לשמר את הקשר,
כי משמיים נותנים לו יד, לבנות את הגשר.
פורים עבר, מוקפים גם פרזות,
שככו הדי פיצוצים, תחפושות ארוזות.
בקבוק ניצב ריקן, אזל השֵׁכָר,
משירת 'קֵלִי-לָמָה' הגרון כבר ניחר.
הולך אדם ברחובה של עיר,
מולו עובר עוד אדם צעיר.
ופניו מוּכָּרות לו, בהחלט מוכרות,
הן בשכרותם שוחחו שיחות נפש חודרות.
הם משתדלים לא להביט זה לזה בעיניים,
כאילו לא התרועעו לפני יומיים.
נחפזים בדרכם ומסמיקים קלות,
"זה לא קשור אלי, הייתי שיכור כלוט".
שוב אדם ברחובה של עיר,
גם מולו עובר אדם צעיר.
ופניו מוכרות לו, לא מן הסתם,
הן שוחחו הם שיחות-נפש בשכרותם.
האחד מסמיק קמעא, את שתיקתו לא שובר,
להמשיך בדרכו בחופזה הוא סובר.
אך השני, על פניו בת שחוק שובבית,
הוא קורץ קריצה רבת-משמעות, לבבית.
קריצה זו היא אקט משמעותי,
היא תהפוך את הקשר לאמיץ ואמיתי.
בפורים חשים רבים קרבת-אלוקים,
לבוראם מה-מאד מתקרבים, משתוקקים.
כביום-כיפורים מתפללים בדבקות,
ומקבלים על עצמם קבלות להתחזקות.
משנכנס יין יוצא הסוד - ממילָא,
והנפש את סוד כיסופיה מגלה.
פורים עובר והאדם את בוראו פוגש,
הוא יכול להיחפז לדרכו מבלי להתרגש,
"הייתי שיכור, לא הייתי אני",
אך דרגה נעלה היא לנהוג כמו השני.
'לקרוץ' כאומר "אני עדיין זוכר,
זה הייתי אני, אני ולא אחר,
זוכר שדיברנו אי-שם בפינה?
בא נהיה חברים כל השנה"...
~~~
ומובטח לפושט ידו לשמר את הקשר,
כי משמיים נותנים לו יד, לבנות את הגשר.