לפעמים המשימות הכי פשוטות, כאלו שנראות קלות מאוד להשגה, מתבררות כמשימות מאתגרות במיוחד, שלא כל כך לפתור אותם, לדוגמא, לנחות על הירח.
אבל זה לא היה המקרה של ניצן.
לניצן היה יעד שונה. לקנות חלב לקפיטריה, בעבודה.
מתחיל בלקום בבוקר, לגלות לא רק שהשעון הוזז בלילה, אלא שניצן שכח להזיזו. טוב, למעשה הוא צפה את הבעיה כמה חודשים מראש ואפילו הכין פתק תזכורת, אותו הדביק עם דבק סטיק על השעון, אלא שהפתק החליט לאחר תקופת המתנה ארוכה לחפש לעצמו חיים חדשים ועתיד טוב יותר, וניצן נשאר עם שעון מכוון על אותה שעה, שש וחצי בבוקר. בלילה שלפני, הבדיחות הקבועות על 'הזזת השעון', פיזית, נשמעו מכיוונים שונים בבניין, וניצן זכר להזיז את השעה שעה אחורה, רק נתון שולי, ממש מזערי, נשכח ופרח מזיכרונו, והוא לוודא שהשעון מכוון לשש וחצי בבוקר, ולא בערב.
למזלנו, ניצן התברך בחושים חדים, אלא אם כן צריך לחדד אותם, כי גם העיפרון הכי מחודד, יכול להישבר, והוא קם בזריזות מהמיטה, והחל להתארגן בזריזות. כמה דקות לאחר התארגנות חפוזה והמשחק הפופולארי בכל בית בישראל, 'מצא את המפתחות', בו זכה בשבעים נקודות, ושבר את זמן המשחק הממוצע והמומצא (שעתיים), והוא יכל לטוס לבית הכנסת.
לאחר שהספיק לתפוס את המניין השלישי, להגיע ל'תחנון', ולגלות שהבחור הנרגש שתפס לו את המקום התחתן אמש בשעה טובה, כך שניצן יכל לחסוך כמה דקות, הסתיימה לה התפילה לאחר שהוכרח ניצן להשתתף בשיעור קצר שארגן הגבאי לעילוי נשמת אביו, ל"ע. ניצן מיהר לרכבו וחיכה פעמיים עד שהסיסמא הנכונה תוקש, והרכב יוכל לנוע. זה קרה לבסוף. הוא גם קלט שהשעון ברכב לא מכוון, לבסוף.
ולבסוף, הוא עמד מול המשרד, נעל את הרכב והכניס את צרור המפתחות לכיסו, אלא שהצרור רצה דרור, ונפל לתוך החור, שם בין ביוב, חצאי סיגריות, ועטיפות שילדים התעצלו מלזרוק לפח, וניצן הביט עליו כאומר, 'לפחות היית נפרד'.
להביט על הצרור לא היה מועיל, בטח שלא להרגיע את חמת הבוס, שלפת חזק את הכוס, ואמר כמו בלש, "שמע ניצן, אתמול בערב, לפני סיום העבודה, אתה מזגת חלב מן הקנקן, וזה הגיע לי עד כאן, ולכן כעת תיגש אל המכולת ותקנה חלב חדש". ניצן שאל, "האם ההנהלה מאשרת מימון או השתתפות?", וזכה מהבוס למבט של התעלמות.
לאחר התעמלות וכוננות בלרוץ אל המרכול, נשמעה קריאה, "אתה, עצור!", מפי שוטר ובידיו רמקול, "אדון צעיר, בקיצור 'איש', אתה חסמת את הכביש, התקבלו המון תלונות, בבקשה הגש לי כעת רישיונות". ניצן התגונן, "ישנה בעיה, הרכב נעול, אין לי גישה". "אה, אתה מנסה לשבש מהלך של שוטר? על החופש שלך אתה רוצה לוותר?, אל דאגה הרכב פונה, במגרש גרוטאות הוא חונה בפינה, וכעת איש צעיר, כנס אל הניידת, נלך לתחנה ונמלא יחדיו ניירת".
"מה תחנה? אדוני השוטר, אני שומר חוק? בגלל החוק של מרפי, תעשה ממני צחוק?".
השוטר רק השיב, "לשמור על שתיקה, זוהי זכותך, כל מילה נוספת תיזקף לחובתך".
וכך אחרי שעה, ניתוח תאונה, ופקקים בכבישים, פאנצ'ר בגלגל, ומוסכניק מרשים, שהתנדב לעזור, הוא במקרה מהאיזור, רק קאצ' קטן ללובשי המדים התכולים, הוא ביקש תשלום של כמה שטרות כחולים. "היית יכול להתקשר ל'ידידים'...", ניצן סח לפי תומו, "אתה תצטרך ידידים", אמר השוטר, ספק לו ספק לעצמו. והנה סוף סוף, הגיעו השניים לתחנת המשטרה, מחסור בשוטרים הוא גם כן צרה. המתין ניצן בצד, אזיקים על ידיו, אדם שיכור ומסומם, נרדם על רגליו.
לאחר המתנה ארוכה, בה לבסוף השמיע את קולו, והוא זכה להתראות עם השוטר שהתיישב למולו. "יש לך שיחה אחת בלבד, אני ממליץ לעורך דין", אך כשניצן נזכר בבוס, הוא קיבל עליו את גזר הדין.
"עצרה אותי המשטרה, בבקשה תעזור לי להשתחרר, קצת כואב לי הלב, וגם החלב יתעכב".
הבוס אמר, "אוקי, שלום", וניתק, השוטר כבר דמיין לו שיח מרתק.
ורק לפנות ערב, בה ניצן הפסיד כספו לעו"ד מתמחה, שוחרר בערבות, "ותגיד תודה, זה דיל שבו לא כל אחד זוכה", זכה ניצן לשחרר עצמות, ולרוץ למכולת כדי לא להפסיד את עבודתו.
"סגור", אמר השלט, "אבל זה רק תשלום על חלב", זעק ניצן אל קירות ליבו של המוכר, "מצטער", הוא השיב לו, חצי ישן וגם נוחר.
מיואש, חסר תקווה, הוא צעד רגלית אל הדירה, 'אין כמו בבית', הוא ניסה לפצוח בשירה. ורק לבסוף כשעמד מול הדלת, ונזכר במגנט שבדיוק זרק אתמול לזבל, 'פורץ מנעולים, חייגו עכשיו לנייד', הוא הבין שהוא תקוע מחוץ לבית, לבד.
(כל הזכויות שמורות).