הנושאים החמים
הנושאים החמים
היום שקיבלתי את האופנולנס היה היום המאושר בחיי. מאז שאני זוכר את עצמי בער בי החיידק של חסד ועזרה לזולת, אבל להציל חיים זה ליגה אחרת לגמרי. כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא!
הדרך לקבלת האופנולנס הייתה ארוכה ומתישה. קודם כל למדתי קורס עזרה ראשונה, אחר-כך התקדמתי לקורס חובשים, ואז הייתי צריך להוציא רישיון נהיגה על אופנוע. אבל הכל היה שווה. אם עד היום הייתי צריך להצטרף לאחד המתנדבים כדי להעניק עזרה ראשונה, היום אני עצמאי וחופשי להתנדב בכל מקום ובכל שעה.
הטקס המרשים עם התמונה המסורתית של שורת האופנולנסים נערכה בשעות הערב, וחזרתי הביתה מאוחר. בבוקר קמתי מוקדם וחיכיתי לרגע המיוחל בו אני שועט על האופנוע שלי כדי להציל חיים. עמדתי במרפסת עם כוס הקפה של הבוקר, צפיתי בחיבה על האופנוע שלי ו... הנה זה בא. "תאונת דרכים ברחוב מילבסקי 42". רחוב מילבסקי הוא מרחק נסיעה של כמה דקות מהבית שלי. הרגע הגדול הגיע!
כיתפתי את התיק ורצתי למטה. התנעתי את האופנולנס במהירות, הפעלתי צ'קלקלה ודהרתי לרחוב מילבסקי. במרחק של כמה מטרים מהתאונה אני מזהה התקהלות. נראה שהמתגודדים מחכים במתח לכוחות ההצלה, זאת אומרת לי... הם מחכים לי! התקרבתי עד מקום התאונה, וכהרגלי תוך כדי נסיעה קפצתי באינסטינקט מהאופנוע. אבל הי, אין נהג מלבדי שיעצור את האופנוע... בשבריר שנייה קלטתי את הסיטואציה וצעקתי בגרון ניחר: תזוזו! תזוזו מהר! כולם כמובן ברחו חוץ מהפצוע ששכב על הכביש. והאופנוע? דהר כמו שהוא יודע ו...
בהתחלה תפקדתי בקור רוח. הרמתי מהר את האופנוע, הוצאתי את הציוד הנדרש וניגשתי לטפל בפצוע. אבל אז הוא אמר לי משפט שגמר אותי: "אם אתה לא יכול להציל, לפחות אל תזיק!" ניסיתי להסביר לו שפעלתי מתוך אינסטינקט של הצלת חיים. אני לא רגיל לנהוג לבד באופנוע ותמיד אני קופץ תוך כדי נסיעה. אבל הוא חזר על המשפט הזה שוב ושוב: "אם אתה לא יכול להציל, לפחות אל תזיק!"
הייתי מבולבל ונסער. הסתובבתי חיוור כמו סיד. איך קרה לי כזה דבר?! איזו חוסר מקצועיות! איזו טיפשות! הזעיקו אותי כדי לטפל בפצוע קל עד בינוני ובמו ידיי פצעתי אותו קשה. למה זה מגיע לו?! תפסתי את הראש וצעקתי בקשר: "פצועיים! פצועיים ברחוב מילבסקי!". 'פצועיים' זה סלנג פנימי שלנו המתנדבים. הוא הֶלחם של המילים פצוע-פעמיים. נראה שזה הצליח להלחיץ אפילו את המוקדן האדיש ששמע כבר את כל סוגי הטרגדיות, ותוך כמה רגעים נשמעו אינספור שאגות אמבולנסים.
מצבו של הפצוע הידרדר והפרמדיקים נאלצו לבצע עליו החייאה. אני הייתי עדיין בסערת רגשות, התכופפתי לפצוע, בכיתי את נשמתי והתחננתי אליו שיסלח לי. אבל הוא כבר נשם את נשימותיו האחרונות.
מאותו יום שקעתי בדיכאון עמוק ולא הצלחתי לסלוח לעצמי. המשפט הזה רדף אותי לכל מקום. "אם אתה לא יכול להציל, לפחות אל תזיק!" החברים הטובים שלי מארגון ההצלה ניסו לעודד אותי. הם הפגישו אותי עם הפסיכיאטר של הארגון שניסה לטפל בי ללא הצלחה.
לאחר תקופה, אחד החברים הטובים שלי הציע לי להצטרף אליו לאחד מגדולי ישראל בתקווה שהוא יצליח לעזור לי להשתקם מכל מה שקרה. הרב קיבל אותי בחום וחביבות, וניכר שהוא התרגש מאוד מהסיפור. הוא ליטף את ידי, עצם את עיניו ואמר בחמימות: "עד עכשיו עסקת במצווה הגדולה של הצלת חיים של אחרים, עכשיו המצווה שלך היא להציל את החיים שלך! אל לך להישבר מטעות חד-פעמית, הסיכון הגדול שיש בעיסוק בהצלת חיים רק מעיד כמה הוא עיסוק חשוב ומיוחד!"
דבריו של הרב נגעו מאוד לליבי והחלטתי לקחת את עצמי בידיים. פניתי למיטב המומחים שסייעו לי לאט-לאט לחזור לחיים, ולאחרונה חזרתי אפילו להתנדב עם האפנולנס שלי. המשפט של אותו פצוע עדיין הולך איתי כל הזמן, אבל עם טוויסט קטן – אם אתה לא יכול להציל, לפחות אל תזיק. לעצמך!
הדרך לקבלת האופנולנס הייתה ארוכה ומתישה. קודם כל למדתי קורס עזרה ראשונה, אחר-כך התקדמתי לקורס חובשים, ואז הייתי צריך להוציא רישיון נהיגה על אופנוע. אבל הכל היה שווה. אם עד היום הייתי צריך להצטרף לאחד המתנדבים כדי להעניק עזרה ראשונה, היום אני עצמאי וחופשי להתנדב בכל מקום ובכל שעה.
הטקס המרשים עם התמונה המסורתית של שורת האופנולנסים נערכה בשעות הערב, וחזרתי הביתה מאוחר. בבוקר קמתי מוקדם וחיכיתי לרגע המיוחל בו אני שועט על האופנוע שלי כדי להציל חיים. עמדתי במרפסת עם כוס הקפה של הבוקר, צפיתי בחיבה על האופנוע שלי ו... הנה זה בא. "תאונת דרכים ברחוב מילבסקי 42". רחוב מילבסקי הוא מרחק נסיעה של כמה דקות מהבית שלי. הרגע הגדול הגיע!
כיתפתי את התיק ורצתי למטה. התנעתי את האופנולנס במהירות, הפעלתי צ'קלקלה ודהרתי לרחוב מילבסקי. במרחק של כמה מטרים מהתאונה אני מזהה התקהלות. נראה שהמתגודדים מחכים במתח לכוחות ההצלה, זאת אומרת לי... הם מחכים לי! התקרבתי עד מקום התאונה, וכהרגלי תוך כדי נסיעה קפצתי באינסטינקט מהאופנוע. אבל הי, אין נהג מלבדי שיעצור את האופנוע... בשבריר שנייה קלטתי את הסיטואציה וצעקתי בגרון ניחר: תזוזו! תזוזו מהר! כולם כמובן ברחו חוץ מהפצוע ששכב על הכביש. והאופנוע? דהר כמו שהוא יודע ו...
בהתחלה תפקדתי בקור רוח. הרמתי מהר את האופנוע, הוצאתי את הציוד הנדרש וניגשתי לטפל בפצוע. אבל אז הוא אמר לי משפט שגמר אותי: "אם אתה לא יכול להציל, לפחות אל תזיק!" ניסיתי להסביר לו שפעלתי מתוך אינסטינקט של הצלת חיים. אני לא רגיל לנהוג לבד באופנוע ותמיד אני קופץ תוך כדי נסיעה. אבל הוא חזר על המשפט הזה שוב ושוב: "אם אתה לא יכול להציל, לפחות אל תזיק!"
הייתי מבולבל ונסער. הסתובבתי חיוור כמו סיד. איך קרה לי כזה דבר?! איזו חוסר מקצועיות! איזו טיפשות! הזעיקו אותי כדי לטפל בפצוע קל עד בינוני ובמו ידיי פצעתי אותו קשה. למה זה מגיע לו?! תפסתי את הראש וצעקתי בקשר: "פצועיים! פצועיים ברחוב מילבסקי!". 'פצועיים' זה סלנג פנימי שלנו המתנדבים. הוא הֶלחם של המילים פצוע-פעמיים. נראה שזה הצליח להלחיץ אפילו את המוקדן האדיש ששמע כבר את כל סוגי הטרגדיות, ותוך כמה רגעים נשמעו אינספור שאגות אמבולנסים.
מצבו של הפצוע הידרדר והפרמדיקים נאלצו לבצע עליו החייאה. אני הייתי עדיין בסערת רגשות, התכופפתי לפצוע, בכיתי את נשמתי והתחננתי אליו שיסלח לי. אבל הוא כבר נשם את נשימותיו האחרונות.
מאותו יום שקעתי בדיכאון עמוק ולא הצלחתי לסלוח לעצמי. המשפט הזה רדף אותי לכל מקום. "אם אתה לא יכול להציל, לפחות אל תזיק!" החברים הטובים שלי מארגון ההצלה ניסו לעודד אותי. הם הפגישו אותי עם הפסיכיאטר של הארגון שניסה לטפל בי ללא הצלחה.
לאחר תקופה, אחד החברים הטובים שלי הציע לי להצטרף אליו לאחד מגדולי ישראל בתקווה שהוא יצליח לעזור לי להשתקם מכל מה שקרה. הרב קיבל אותי בחום וחביבות, וניכר שהוא התרגש מאוד מהסיפור. הוא ליטף את ידי, עצם את עיניו ואמר בחמימות: "עד עכשיו עסקת במצווה הגדולה של הצלת חיים של אחרים, עכשיו המצווה שלך היא להציל את החיים שלך! אל לך להישבר מטעות חד-פעמית, הסיכון הגדול שיש בעיסוק בהצלת חיים רק מעיד כמה הוא עיסוק חשוב ומיוחד!"
דבריו של הרב נגעו מאוד לליבי והחלטתי לקחת את עצמי בידיים. פניתי למיטב המומחים שסייעו לי לאט-לאט לחזור לחיים, ולאחרונה חזרתי אפילו להתנדב עם האפנולנס שלי. המשפט של אותו פצוע עדיין הולך איתי כל הזמן, אבל עם טוויסט קטן – אם אתה לא יכול להציל, לפחות אל תזיק. לעצמך!
, סיננתי ו-לשיפוט ->
