אתגר דו שבועי - גברת בשינוי אדרת

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כן, גם האתגר הזה הושפע מהנושא המדובר ביותר בעולם בכלל, ובפרוג בפרט.
האם יש אפשרות בכלל שלא?
ובכן, אחת מהשלכות נגיף הקורונה הן החתונות שנערכות במתכונת שונה מאד מזו שאליה הורגלנו, וזוהי ההשראה לאתגר הנוכחי:
כתבו על סצנה כלשהי שמתרחשת במסגרת שונה לחלוטין מהמוכר והרגיל, לטוב או למוטב.
וכמובן גם נבין מדוע האירוע מוכרח להתרחש כפי שהוא מתרחש.

בהצלחה ובהנאה

נספח
 

@Simcha

משתמש מקצוען
טבת, תשע"ד

חני, בכורה, בת 6.5, עושה נחת רוח ליוצריה ומהווה דוגמא טובה לשני אחיה.
סמוכה ובטוחה כי בכל עת צרה וצוקה שלושת השותפים נכונים לתמכה.
על אבא החזק אף אחד לא יכול, מרים אותה עד לתקרה משל הייתה מכחול.
אמא, אשת חיל, אף פעם לא ישנה, מתפעלת את הבית, וארוחות טעימות מכינה.
אבא שבשמים, כל יכול, לפניו מודה בכל בוקר ומייחדת את שמו יחד עם המחנכת.
ובמילים פשוטות, ילדה טובה ומחונכת אשר גדלה על מי מנוחות בכבוד ולתפארת במשפחה רגילה, חמה ואוהבת.

שבט, תשע"ד

המורה אביבה מחלקת תעודות, חני נרגשת מקבלת את תעודתה המצוינת, בהכל "טוב מאוד" עם מחמאה מענגת. ואז, המנהלת נכנסת לכיתה בפנים מכורכמות ומבקשת מחני לסור אחריה לחדרה. לבה הולם בפראות, מה לה ולחדר המנהלת, הלא זה עתה קיבלה תעודה מפוארת, ומדוע זה המנהלת נראית כה מפוחדת?

בחדר המנהלת יושבת אשה במכנסיים, מציגה את עצמה כשירן, עובדת סוציאלית, ויחד עם המנהלת הן מזעזעות את עולמה של חני התמימה, אחר הקדמות סחור סחור מגיעות לשורה התחתונה ומודיעות לה כי "אבא שלך האהוב, ישב הבוקר בכולל כהרגלו ולפתע נדם לבו, אמבולנס פינה אותו לבית החולים אך שם נאלצו לקבוע את מותו, אבא נפטר!"

חני לא ירדה לשורשם של דברים, לא השכילה להבין את השלכות הסיפור אך הבינה שקרה דבר עצוב נורא לאבא כל יכול, הבינה שחייה ישתנו לתמיד ומה שהיה לא עוד. פרצה היא בבכי תמרורים וליבה נעצב בעצבון עולמים. המנהלת ושירן, תמכו בה ולחשו מילים טובות על אוזניה אך נפשה הייתה הרחק מחדר המנהלת, לבה יצאה אל הוריה האהובים, מנסה לעכל את משמעות הדברים.

במהלך ההלוויה נצמדה חני אל אמה יחד עם אחיה הזאטוטים, לא מבינה איך אבא נטש אותם דווקא בשעה קשה זו בה הפכו ליתומים. סבא קרע את דש חליפתו וקרא מילים מוזרות ברמקול חורק, מה שגרם לפרצי בכי מטלטלים מפיות הנוכחים. חני רק רצתה לחזור הבייתה ולהמתין לאבא שיחזור ויראה את תעודתה המרשימה.

בבוקר למחרת החלו ימי השבעה העליזים אשר הצליחו להדחיק בחני את טרגדיית חייה. דודים, דודות, חברות ושכנות נכנסו כל היום עם מתנות, כולם ניגשו ישירות אליה ובחיוך וצביטה חיממו את ליבה. והנה תמו ימי הכיף, הבית התרוקן ושקט עז החל לשרור. אמא הייתה עצובה נורא ואבא כמובן לא נמצא.

חני הבינה בחושיה החדים, כי בעת הזו עליה להיות חזקה, לסייע לאמא להתאושש ולבנות שגרה חדשה. שונה ומוזרה. יום שישי בלילה, חני עוזרת לערוך את השולחן, מחכה שאבא יחזור מבית כנסת ויעשה קידוש. אך לא, אמא מכנסת את הילדים מסביב לשולחן, פותחת את הברכון ומגמגמת את מילות הקידוש לראשונה בחייה. חני הבינה, אבא כבר לא יחזור.

אט אט אמא תפסה פיקוד, למדה לעשות את הקידוש. לנזוף כמו אבא בעת הצורך ולנהל את חשבונות הבנק והמסתעף. כל זאת כאשר חני בבגרות ניצבת כעזר לנגדה ומסייעת בגידול האחים הקטנים, בניהול סדרי הבית כתקנם וכשותפת האם לשיחות הקטנות ולמיגור השממה.

אב, תשע"ט

חני מגיעה לגיל מצוות, הבית רוקח הכנות וריגושים, שמלות, איפורים ופטיפורים. אמא שמחה למדי, לוחשת לחני על אוזנה "לאחר שנים ארוכות שבלעדייך היו קשות עד בילתי אפשריות רוצה אני לתת לך מתנה מיוחדת אשר תשמח את ליבך ותישאר עמך לעד, אמרי נא לי מה אוכל להעניק לך?", אמרה לה חני "תקופה ארוכה שאני מסתובבת עם המחשבה בלבי אך לא הרהבתי עוז להביאה לכדי בקשה, אנצל כעת את ההזדמנות ואומרה, רוצה אני שתמצאי לך חתן חדש אשר יעמוד לצידך עד מאה ועשרים ואנו נקבל אותו כאבא אהוב, מגיע לך לשקם את ביתך לאחר שנים ארוכות של נתינה אינסופית וגידול אינטנסיבי לבדך. אנו נותנים לך את אישורנו ובקשתנו לכך ומחכים בציפיה לרגע מיוחל וקדוש זה. אנא אל תתמהמהי יותר." אמא חיבקה את חני בחוזקה ובדמעות אמרה לה כבר שנים שמתהפכת אני עם מחשבות אלו בראשי אך היססתי כל העת מתוך פחד עליכם, איך תקבלו שינוי כזה אחרי כל מה שעברתם, איך תקבלו את החתן שלי לכשאמצא אותו אך כעת לאחר בקשה והסכמה כל כך נלהבת הפגת לי את כל החששות ושוב את מעניקה לי את חיי מחדש".

אדר, תש"ף

חני מאופרת ומרוגשת עד כלות, בכל זאת לא בכל יום זוכה היא לחתן את אמה, מסיימת להלביש במיטב המחלצות את אחיה הגדלים, מושיטה יד לאמא העטויה בשמלת כלה צחורה ולבנה עם זר פרחים מקושט בחיקה ופוסעת עמה לעבר החופה, שם כבר ממתין לו אבא חדש ומרוגש, אדם נפלא ואוהב אשר לבטח ישתלב כיאות במשפחתם המגובשת ויהיה הצלע המשלימה עבור אמם המיוחדת.

מזל טוב.
 
נערך לאחרונה ב:

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
לאחר ישיבה ממושכת בפינת האוכל עם כוס קפה ופתי בר הוחלט על חתונה מצומצמת בה יוזמנו רק אנשים קרובים במיוחד בהתאם להוראות משרד הבריאות.

להלן הרשימה:

גברים:

אבא

סבא שטוקהלץ ישתתף מרחוק, הפיליפיני יפחיד את האורחים.

מוישי

ראובן בבידוד עד אמצע השבע ברכות.

לוי יצחק

יהודה משתעל כבר יומיים.

יששכר קופולוביץ' תקוע בחו"ל.

הראש ישיבה שליט"א

המשב"ק חולה.

כרגע נראה שנצטרך להכניס שכנים זרים אל ביתנו המוזנח.

שיהיו בריאים שם בממשלה למעלה, נראה להם שזה כזה קל להשיג עשרה קרובים?.
 

המלמד מבני ברק

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
נכתב יום אחרי שתלמוד התורה בו אני מלמד נסגר ואבא מאוכזב אמר לי בטלפון "אבל למה הם נלחצים מכמה אלפי מתים? אתה יודע שלפני מאה שנה הייתה השפעת הספרדית ומתו בין 50 ל100 מיליון בני אדם?".
אז זאת תשובתי לאבא, "אם לא ניזהר ונשמור את הכללים, גם כאן חלילה זה יכול בסוף לגרום לאותו הדבר"...

רומא מרץ 1919

פאולה נכנסה הביתה בצעד איטי וקודר, היא שלחה מבט קצר לבעלה פבריציו שישב בכורסא החביבה עליו, מעשן סיגר עבה להנאתו בעודו מעלעל בעיתון.
"מה קורה?" היא שאלה בעוד היא מתיישבת ליד האח הבוער בעליזות, "מה כבר חדש בעיתון?"...
"אח, השפעת הספרדית הארורה הזאת" הוא גנח בעודו יונק מן הסיגר ומפריח טבעות עשן כחלחלות, "רק אתמול נמנו יותר מ20000 מתים רק אצלנו, באיטליה"...
פאולה נאנחה, "שוב הלכת לעבודה ללא מסכה?" היא נזפה בו, "מזלך שיש לנו מרכבה פרטית, ולא, פרנצ'סקו נהג החשמלית לא היה נותן לך לעלות בלעדיה"...
"מזלנו שאנחנו בני המעמד העליון כאן, או אם לקרוא לזה במלים אחרות, אנחנו"... הוא תלה מבטו בתקרה הצבועה יפה, תר אחרי מלה מתאימה אך לא מוצא.
"האם לוליטה הלכה היום לבית הספר הפרטי?" הוא שאל לבסוף כאשר לא מצא נושאים לשיחה עם אשתו.
"כוונתך לומר האם היא נסעה לבית הספר? כן בודאי" היא חייכה.
"חזיז ורעם! לא חששת לשלוח אותה לבית הספר? מי יודע איזה מורה או שמא אחת מן התלמידות חולה כבר בשפעת הספרדית, איזו חוסר אחריות"....
"אבל פבריציו, הנערה חייבת לרכוש השכלה מתאימה לרום מעלתה, הרי לא ייתכן שבתו של אחד מחברי הממשלה תגדל נבערת מדעת ככפרית מגושמת" היא נשמה עמוקות והוסיפה "היא תמשיך לבקר בבית הספר, על דברתי"...
1 באפריל 1919
"היכן הרופא, האם הזמנת אותו כבר?" נזפה פאולה ברוברטו המשרת.
"בודאי הגברת, הנה הוא נכנס" קד המשרת קידה נימוסית ויצא מהחדר.
היא קימטה את מטפחת המשי שלה עד שלא ניכר שרק היום היא כובסה וגוהצה היטב במגהץ הפחמים הכבד על ידי מריה נערת השירות.
המשרתת נופפה מעל פניה האדומות והלוהטות של לוליטה במניפת הבד, היא נסה הצידה מפני הרופא שרכן מעל המיטה ובדק את חומה, הוא התרומם ולחש שתי מלים שהפחידו את הנוכחים בפחד מוות...
"השפעת הספרדית"....
הגברת איבדה את הכרתה מיניה וביה.
5 באפריל
פאולה הביטה בעיתון 'קוריירה דלה סרה' שהונח על שולחנה.
"רשלנות פושעת מהורים שלא הקפידו על חבישת מסכה ושליחת בתם ללימודיה גם בחום גבוה גרמה להשמדת בית ספר שלם ושכונה שלימה"....
היא חשה לא בטוב, היא ניגשה למצילה אך הבית היה ריק ממשרתים שנסו בבהלה אחרי מותו של בעלה מהשפעת הארורה....
בסתר ליבה היא ידעה שהיא הבאה בתור...


בשורות טובות
 

אי פה אי שם

משתמש מקצוען
י' ניסן תש"פ - עשרה ימים לסגר.

הכרוז עובר ברחוב. פעם שניה בשעה האחרונה. רצנו להצטופף שוב בחלונות. הפעם שומעים יותר ברור:
"אזרחי ישראל, הודעה בענין שריפת חמץ צו 6307 לפי הוראת משרד הבטחון, שימו לב, שליח מיוחד מטעם הרבנות הצבאית יעבור בביתכם בעוד שלושה ימים בכדי לאסוף את כל החמץ המיועד לשריפה בצורה מבוקרת, בהוראת הרבנים יש לשתף פעולה ולא לשרוף עצמאית בחצרות ובמרפסות, קנסות ועונשים כבדים למפרי הצו".

י"ג ניסן תש"פ - שלוש עשרה יום לסגר.

מרכז הפיקוד בני ברק. אולמי כתר הרימון. "המפקד". "כן". "יחידה 255 למטה. חזרו ממבצע חמץ, הנה הדו"ח". "אוקיי".

דו"ח מבצע חמץ. צו 6307. בני ברק.

*יציאה ל28,550 דירות (ללא מרתפים עליות גג וחניונים).
*10,430 דירות - נמסרו עשרה שקיקים + חבילה/ות פסטה.
*9,350 דירות - נמסרו עשרה שקיקים (ללא פסטה).
*6,370 דירות - בקשו לקבל את הפסטה (ללא איסוף חוזר).
*2,400 דירות - אין מענה (אזור חזון איש-נחמיה-עזרא).

*לא נלקחו לולבים (יש צורך במעקב על כך).
*החרגה של פתילות (ע"פ הוראת המפקד).

לסיכום - התנהלות מיטבית ושקטה,
מקרים בודדים של עיכובים מחמת
מינוי שליחות/חוסר אמון/בדיקת חמץ מאוחרת

יואב נמש
מג"ד
עמוס המפקד נאנח, "עכשיו צריך עוד לטפל בצו 6306 - מבצע אחמד. הערבי הקונה התאשפז אתמול. שיהיו בריאים עם ישראל, חתיכת סיפור הפסח הזה"...

 
נערך לאחרונה ב:

m.p

משתמש צעיר
תמיד קראו לי "קפיץ"...

האמת – די בצדק...

קשה לי מאד לשבת על מקום אחד.

אני ממש מנסה! מתאמץ, אבל מין חוסר רוגע תוקף אותי אחרי 2 דקות של ישיבה משמימה על אותו מקום.

בכיתה – זה דבר שבשגרה :

יושב בתחילת השיעור דקה, נועץ מבט ברבה

אחרי דקה – מתחיל לרקוד על הכיסא

אחרי 2 דקות מתנדנד

אחרי 3 עומד ויושב עומד ויושב

אחרי 4 – בדרך כלל מתחילות הנזיפות...

הרבה – לא יודע שאני יכול להקשיב תוך כדי תנועה

ויותר מזה – כשאני זז הרבה יותר קל לי להתרכז

אבל את כל זה הרבה לא יודע, מה שהוא כן יודע – זה להעיר, לרשום הערות ביומן או לשלוח החוצה.

אני מקבל את זה באהבה, הרבה באמת לא יכול לנהל שיעור עם 30 תלמידים רוקדים

אבל לי – זה לא ממש עוזר, כי את הריקוד שלי – אני לא יכול להפסיק....

...

אתמול קיבלנו הודעה שאין לימודים בחיידר.

יש איזה נגיף שמסתובב (כנראה גם הוא לא ממש יודע לשבת במקום אחד...)

השיעור מתקים בטלפון, הוא מועבר בשידור חי.

כמובן – שהצטרפתי לשיעור.

אמא חייגה עבורי מהטלפון האלחוטי ונתנה לי אותו כדי להקשיב לשיעור.

בהתחלה – ישבתי על הכיסא והאזנתי

אחרי דקה – רקדתי על הכיסא

אחרי 2 דקות התנדנדתי...

אחרי 3 דקות – עומד ויושב עומד ויושב

אחרי 4 דקות – חיכיתי לנזיפה הראשונה , אבל הנזיפה לא היגיעה...

פתאום קלטתי שהרבה בעצם לא ממש רואה מה אני עושה

אני יכול לרוץ! לקפוץ! לשבת ולקום ולהקשיב!!! בדיוק כמו שאני אוהב יכול ומסוגל!!!

בשיעור הזה – השתתפתי כמו שלא השתתפתי מעודי! עניתי תשובות , שאלתי שאלות עקבתי אחרי כל השיעור.

בסיום השיעור קיבלתי את המחמאה הראשנה בחיי – על השתתפות מעולה והצטיינות!

הייתי מאושר! אני תלמיד מצטיין! מעודי לא ידעתי את זה!

מחכה כבר בקוצר רוח לשיעור הבא...
 

גרשוני

משתמש פעיל
י' בניסן תש"פ, רבע לשבע בבוקר.

שום דבר לא הכין אותה למה שיקרה בשעות הקרובות...

כמו בכל שנה- עמלה אמש עד השעות הקטנות של הלילה להכשיר את המטבח, גבה עודו כואב מן הרכינה הממושכת אל קצות הפנלים שתחת ארונות המטבח, ידיה עודן רועדות מן הקרצוף המאמץ של כל חור וסדק, ושריטות עמוקות מעידות על מגע יומיומי בחומרים שאינן בהכרח מגינים על עור הידיים... הסגר שהוטל כבר ימים ארוכים קודם גרם לה להאיץ את ההכנות ולהקדים את הקניות ע"מ שתוכל כבר מהיום להתמסר לבישולי החג, ורק אליהם.

רק המחשבה על המטבח הנוצץ שממתין לה- הפיחה בה חיות מחודשת והיא התרוממה באחת, נכונה להתחיל יום עמל נוסף של ערב פסח.

שעתיים לאחר מכן כבר בעבעו הסירים, רחשו המחבתות, כששפתיה ממלמלות תפילה ובקשה שרק יגיע הפסח הזה בבריאות איתנה לכל יקיריה ומכריה, שתזכה לשבת עם כל המשפחה סביב שולחן הסדר , שלא יישמע עוד שוד ושבר, ושהמגיפה הארורה הזו תמשיך לסגת, עד שתעלם כליל...

וזה קרה פתאום, כל כך פתאום!

קול רעש חזק נשמע מבחוץ, כמו רעידה הורגשה, כמוה לא חשה מעודה. ניגשה לחלון, שעד עתה רק רחובות שוממים ניבטו ממנו, והנה למולה- רבבות רבבות צועדים, בעקבות מישהו או משהו,

נחילים של אדם צבאו על הרחובות וכולם צועדים מזרחה!

איך הם העזו לצאת? איך הפרו את הוראות הסגר הנוקשות?

עוד לא סיימה לתהות וכבר שומעת את שמה נקרא מן הקומות התחתונות: בואי, צאי כבר,

הוא ה-ג-י-ע! היא ה-ג-י-ע!

מי? מה? איך?

רגליה נשאו אותה במרוצה, נעולה בנעלי הבית, עודה לבושה בסינר העבודה,

היתכן? יכול להיות שזה אמיתי?

כמו ריחפה מעל גבי המדרגות, שועטת כלפי מטה, ויצאה אל הרחוב.

עיניה מצמצו לרגע, כמי שלא התרגלה לאור הגדול שזרח, על היקום כולו,

עוד ועוד אנשים נראו מצטרפים לנהירה הגדולה, מבולבלים,

כך צעדה עם כולם, וקול השופר הלך וחזק, הולך וקרב... חומת ירושלים כבר ניבטה ממרחק, ומעליה- - -

מה קורה פה? הוא יורד באש! בית המקדש השלישי! וברק זהבו בוהק ומקרין לעולם כולו,

היא מתקרבת עוד כדי לשמוע את המלים, המלים הללו , מושא חלום בן אלפי שנים, הנה הוא נשמע מגג בית המקדש:

ענווים, הגיע זמן גאולתכם!!!

והפסח הזה כבר לא ידמה לשום פסח שחווינו אי פעם...



אנא, שיבוא!!!!!
 

miri012

משתמש מקצוען
לא בטוחה שזה בדיוק מתאים להגדרת האתגר, אבל מכאן הגיעה לי ההשראה אז מבחינתי זאת ההתאמה:


שלוש, שתיים, אחת...זהו. האחרון במשרד התקשורת נעל אחריו את הדלת ונסע.

חודש שלם חלף מאז הסתיימה מגפת הקורונה והרחובות עדיין ריקים מאדם. הקושי הראשוני של הישראלים להישאר בבית התחלף די מהר באימוץ הרגלי החיים החדשים. כל החברות במשק עברו למתן שירות דרך האינטרנט. בנקים ושירותי רפואה, בתי ספר, סופרמרקטים ומסעדות. משלוחי ביגוד וצעצועים הועברו על ידי רחפנים, ורק לעתים רחוקות ניתן היה להבחין באופנוען שנשלח, ממוגן כראוי, לביצוע שירות מורכב במיוחד. כשהסתיים הסגר והוכרזה חזרה לשגרה נצפה שוב קושי מסוים. החשש לצאת החוצה לאחר ישיבה ממושכת בבתים היה סביר והגיוני, אך גם הימים הבאים לא הביאו עימם בשורות חדשות. תחנות האוטובוס נותרו ריקות, המדרכות נקיות ללא רבב ורק משב רוח הניע את הנדנדות בגני השעשועים.

מבוכה נרשמה במשרד ראש הממשלה. אך מספר שבועות קודם לכן נאבקו אנשים לצאת מביתם לדקות ספורות, ולפתע נראה שאין להם כל רצון או צורך בכך. אלא שתקציבי האבטלה אוזלים, המלאי במפעלי המזון הולך ומתרוקן, ועוד ועוד מרשמים לנוגדי דיכאון מונפקים בשירות האונליין של קופות החולים. אין ברירה. אנשים צריכים לצאת החוצה, וכמה שיותר מהר, יותר טוב.

למהלך שהתקבל קדמו דיונים ארוכים, וועדות, ישיבות ואפילו בג"ץ. בסופו של דבר נגזרה החלטה כואבת: מורידים את השלטר של קווי האינטרנט. בשלב הראשון דובר על חודש של הפסקה, עם הבטחה להתכנס בהמשך ולדון בתוצאות.

לאט לאט נפתחו דלתות הבתים. מבוגרים וצעירים פסעו בהיסוס על המדרכה, ממצמצים מול השמש, נושמים בזהירות את האוויר. גווים כפופים מישיבה מול המחשב התיישרו, אצבעות מתוחות התרפו. זה היה קשה, זה לקח קצת זמן, אבל בסוף כולם הפנימו. הרחובות שוב התמלאו באנשים, מרכזי קניות התעוררו לחיים, מכוניות זיהמו את האוויר ועטיפות ממתקים התפזרו על הארץ.

רק בפרוג לא קיבלו את רוע הגזירה. היו אמנם כמה צדיקים שניסו להתריע, הסבירו שזה צעד הכרחי כדי להוציא אנשים החוצה, להציל חיים, אבל הרגלים קשה לשנות. עם הורדת השלטר של האינטרנט התארגן מבצע חשאי. בין לילה הוקם ברחובות קריה השוק של פרוג. מאות ניקים מכל העדות, המינים והסוגים הסתובבו בין דוכנים או הקימו בעצמם אחד כזה. כולם ללא יוצא מן הכלל אחזו סל שהיה מלא (לא תמיד מספיק מלא) באגודלים מורמים בסימן 'לייק'. חלקם אספו גם אימוג'ים אחרים.

בין הדוכנים הייתה עמדת מודיעין ודוכני תעסוקה לילדים (אופניים, קורקינטים, כדור וחבלי קפיצה). נפתחו גם דוכן שסיפק רעיונות לחתונות עם מינימום 700 מוזמנים (בחורים שמוכנים לרקוד בהתנדבות), דוכנים שסיפקו כתובות אמיתיות של חנויות, ודוכן שהיה בו מסך ענק שהציג את מספר המחלימים בעולם. בכל פינה נוצרו מעגלים של קבוצות תמיכה (גם לכם צומחות קרניים? פריקת תסכול וקבוצות חיזוק). ב'קורנים מאושר' נמכרו כרזות קרטון זרחניות בכל גודל אפשרי שעליהן כתובים משפטים מצחיקים, ושדרת דוכנים שלמה הוקדשה לנגיף הקורונה המשתולל. היו שם שמונה או עשרה דוכנים, חלקם קיבלו שמות מיוחדים כמו 'הפטפטת' או 'ענייני'.

חוויית השיטוט הרגלית בשוק של פרוג לא הייתה קלה למשתתפים הנאמנים. האפשרות להיות רק במקום אחד בכל רגע נתון הגבילה למדי את חופש התנועה ואת היצירתיות השופעת. אבל יתרון אחד היה ברור לכל, שימוש חוזר בהודעה לא התאפשר בפורמט הזה. פתאום היה שם אוויר, ומרחב, ואור.
 

שוקולד מריר

משתמש פעיל
הילדות ישבו על הכסאות בסדר מופתי,
הן היו נרגשות.
בנות היומולדת ישבו באמצע על כסאות מקושטים, ליבן הומה בהתרגשות.
הן היו לבושות חגיגי, כתר ססגוני על ראשיהם, וסבר פניהם מחויך.
הגננת הדליקה את הטייפ, ואט אט נסחפו הילדות לקול הצלילי המוזיקה.
בנות היומולדת ביצעו בדייקנות מעוררת השתאות את המשימות שהוטלו עליהם,
הן קפצו בינות לחישוקים, נתנו צדקה, סבבו לבדן סביב הכסאות,וקפצו קפיצות מרשימות.
האמהות ישבו בצד והשקיפו בציפיה דרוכה על בנותיהן המאושרות,
חלקן אף מחו דמעה סוררת,
קשה היה להאמין שהנה, עוד שנה חלפה לה במהירות, ובנותין חוגגות חמש שנים תמימות על כדורנו.
מסיבת יום הולדת,כמה נדוש ושגרתי, וטוב שכך.
---

הצלילים שבקעו מהטייפ לא דמו כלל לצלילים שהתנגנו בגן,
לא היו ילדות שישבו בסדר מופתי, ולא היו משימות של יום הולדת לבצע.
ילדי הבנין מלאו את הבית בפטפוטים ובקולות לעיסה רמים,
כלת הארוע היתה חגיגית, עם שמלה פורחת וכתר ססגוני לראשה, סבר פניה היה מחויך, הן לא בכל שנה היא חוגגת מסיבה שכונתית במקום זו של הגן.
בני המשפחה וילדי הבנין הרימו אותה 6 פעמים,
אמא הדליקה את הנר שעל העוגה, וכל המשתתפים ברכו אותה בחום.
והלואי, שעוד נזכה לחגוג ליקירה שלנו את יום הולדתה בפעם הבאה בירושלים, בבית המקדש.
 

רינתיה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
סאונד והפקות אולפן
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
אפילו עץ האזדרכת כבר הכיר אותה והמתין לראותה בכל שבת. אז, בדיקנות שאין כמותה, כמו השעון השויצרי התלוי על קיר מטבחה, היתה יוצאת חנה מביתה, נועלת את הדלת במתינות וצועדת מעדנות במין טיול-של-שבת אל בית הכנסת.

הסידור היה לה ידיד ותיק ונאמן. היה לה לבן תחת בנה שנסע מעבר לים, ותמיד תמיד- היה שם, בשבילה.

מדי שבת, ביושבה במקום השמור לה מאז ומעולם, היתה פותחת אותו ושוקעת בעולם של תפילה, מפליגה עם קולו של החזן למרחקים, ורק בסיום התפילה היתה כמו נעורה מחלום מתוק, סוגרת את סידורה בעדינות ונושקת לו, קמה באנחה ויוצאת מעזרת הנשים הריקה למחצה.

אף אחד לא המתין לה בבית. את סעודותיה- סעדה לבד. למדה את סודה של הבדידות. רק התפילה במניין מדי שבוע- הפיגה אותה, והעניקה לה עוד כוחות לשבוע חדש.



אבל יום אחד- הכל השתנה.

לא שהיא הבינה מה זו קורונה. בנה שהתקשר כדי לדרוש בשלומה דיווח לה בדאגה על הנעשה בעולם, אבל היא- לא הבינה על מה המהומה. "העולם נעצר? אז מה?" שאלה את בנה. "לי- נעצרו החיים כבר מזמן. וכל עוד יש תפילה במניין מדי שבוע- --"

אבל הבן מיהר. הוא אדם חשוב, ועסוק.

אז היא שוב נותרה לבד. רק התפילה בעשרה היתה נחמתה.

עד-

עד שבאותה שבת יצאה שוב לבית הכנסת, כהרגלה. סידורה הספוג בדמעות ביד אחת, והמפתח ביד השניה. והיא צעדה במורד הרחוב, והגיעה עד למפתן—

אבל הדלת!

היא היתה נעולה.

ועליה פתק רופף, כתוב בחיפזון-

"על פי הוראת משרד הבריאות, אין לקיים מניינים."



והיא חזרה הביתה.

ועכשיו היא הבינה, הבינה היטב-

מה זו קורונה.
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יש אפשרות להעלאת חומרים עד היום בחצות ;)
נראה שיקח כמה ימים לשיפוט, אנא היאזרו בסבלנות.
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה שחיכיתם עד עכשיו. בסוף זה הגיע...
המשימה היתה קשה משחשבתי, אבל גם מאתגרת ומעניינת מאד.
נהניתי מכל קטע שהובא כאן, והיה לי מאד קשה לשפוט. יש כאן קטעים מעולים שהתחרו אצלי במקומות צמודים מאד. מקוה שתהנו ותקבלו את התוצאות בהבנה.
nechama ro עדיין לא התפניתי לקרוא, בטוחה שיהיה שווה. תודה שהוספת גם את.

מקום שלישי: @@Simcha
סגנון יפה מאד, תיאורים מעניינים ומקוריים והשורות התחרזות מוסיפות הרבה לכתיבה הזורמת. חוץ מהבקשה של חני שמנוסחת ביתר בגרות, אך אפשר לסלוח על זה בקלות.

מקום שני: @אי פה אי שם
כשעלה הקטע זה היה הזוי, והיום?
קטע מעולה. בסגנון ובמבנה.

מקום ראשון: @miri012
למרות ההסתייגות על ההתאמה לאתגר, מבחינתי זה ענה על הכללים.
קטע מרתק, הזוי לגמרי (לכיון החיובי) וגם אמין...
לא הייתי מתנגדת לרעיון שלך, אבל בכל אופן מקוה שהסיום לקורונה יהיה שונה...

תודה לכם, וגם למשתתפים האחרים:
@שיילה על תיאור נהדר. נשארתי עם קושיא מה היו עושים אם היה מותר 100 אורחים או יותר. ועוד אחד: למה רק האורחים שרצו להזמין אותם והחליטו שלא קיבלו נקודה בסוף המשפט?
@המלמד מבני ברק קטע זורם. למרות שאפשר לנחש מהתחלה לאן הקטע מוביל יש משהו מושך בכתיבה להמשיך עד הסוף. התיאור על החיים באותו זמן נראה אמין מאד.
קצת יתר שימוש ב3 נקודות (כשהנקודות הן בעצם המשך של הציטוט הן צריכות להיות בתוך המרכאות ולא בחוץ).
@m.p יפה ומעניין ומלמד. אפשר קצת לעבוד על הסגנון והפיסוק ואז זה יהיה עוד יותר יפה.
@גרשוני מרגש ונוגע. פשוט מעולה.
@שוקולד מריר תיאור יפה מאד. אכן לא כל מה שהשתנה עקב הקורונה הוא הפסד. ומצטרפת כמובן לשורה האחרונה.
@רינתיה כתיבה שמושכת עד הסוף בנשימה אחת. נוגע ללב. מביא את הצד של האנשים שלפעמים לא זוכרים אותם.

המשך הכנות נעימות לשבת ולחג :)
 

רינתיה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
סאונד והפקות אולפן
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
ברכותיי!!!
ותודה ל@פירי על השיפוט...
 

@Simcha

משתמש מקצוען
מקום ראשון: @miri012
בִּרְכוֹתַי לְ @miri012 עַל הַזְּכִיָּה הַמַּרְשִׁימָה.

עָבְרוּ עֲשָׂרָה יָמִים מֵאָז הַהוֹדָעָה הַמְּרַגֶּשֶׁת, אָמְנָם יָמִים עֲמוּסִים בִּתְקוּפָה מְאַתְגֶּרֶת, אַךְ אוּלַי בְּכָל זֹאת כְּבָר עָלָה בְּיָדֵךְ רַעֲיוֹן לָאֶתְגָּר הַבָּא וְתוּכְלִי לִפְתּוֹחַ אוֹתוֹ כָּאן בַּפוֹרוּם לְטוֹבַת הַכּוֹתְבִים, הַקּוֹרְאִים וּשְׁאָר הַמִּתְבּוֹדְדִים?
 
נערך לאחרונה ב:

אי פה אי שם

משתמש מקצוען
ברכותי ל @miri012 על הזכיה המרשימה.

עברו עשרה ימים מאז ההודעה המרגשת, אמנם ימים עמוסים בתקופה מאתגרת, אך אולי בכל זאת כבר עלה בידך רעיון לאתגר הבא ותוכלי לפתוח אותו כאן בפורום לטובת הכותבים, הקוראים ושאר המתבודדים?
בסופו של דבר נגזרה החלטה כואבת: מורידים את השלטר של קווי האינטרנט. בשלב הראשון דובר על חודש של הפסקה, עם הבטחה להתכנס בהמשך ולדון בתוצאות.
אולי זה מסביר מה קרה..
 

miri012

משתמש מקצוען
המשך הכנות נעימות לשבת ולחג :)

ברכותי ל @miri012 על הזכיה המרשימה.

עברו עשרה ימים מאז ההודעה המרגשת, אמנם ימים עמוסים בתקופה מאתגרת, אך אולי בכל זאת כבר עלה בידך רעיון לאתגר הבא ותוכלי לפתוח אותו כאן בפורום לטובת הכותבים, הקוראים ושאר המתבודדים?


אין לי מושג איך ההודעה חמקה ממני עד כה, למרות שאני מבקרת בפרוג כמעט כל יום....:eek:
אז לפני הכל תודה גדולה ממש! על האתגר, על הפרגונים ועל הזכייה המרגשת מאד!
רק לפני מספר שבועות קיבלתי הרשאת כתיבה בפורום כתיבה, וזה היה הקטע הראשון שהעזתי להעלות.

אנסה לחשוב היום על רעיון לאתגר חדש.

מועדים לשמחה!
 

אי פה אי שם

משתמש מקצוען
מכיוון שעוד לא עלה רעיון במוחי, ומכיוון שאני מבינה את הצורך באתגר חדש בהקדם האפשרי, אשמח להעביר את הזכות לפתיחת אתגר חדש לזוכה הבא אחרי.
@אי פה אי שם תרצו לקחת עליכם את המשימה?
תודה.
מרגיש קצת כמו מ"מ המפכ"ל..
בעז"ה יעלה ויבוא ביום חג המצות הזה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  55  פעמים

לוח מודעות

למעלה