טבת, תשע"ד
חני, בכורה, בת 6.5, עושה נחת רוח ליוצריה ומהווה דוגמא טובה לשני אחיה.
סמוכה ובטוחה כי בכל עת צרה וצוקה שלושת השותפים נכונים לתמכה.
על אבא החזק אף אחד לא יכול, מרים אותה עד לתקרה משל הייתה מכחול.
אמא, אשת חיל, אף פעם לא ישנה, מתפעלת את הבית, וארוחות טעימות מכינה.
אבא שבשמים, כל יכול, לפניו מודה בכל בוקר ומייחדת את שמו יחד עם המחנכת.
ובמילים פשוטות, ילדה טובה ומחונכת אשר גדלה על מי מנוחות בכבוד ולתפארת במשפחה רגילה, חמה ואוהבת.
שבט, תשע"ד
המורה אביבה מחלקת תעודות, חני נרגשת מקבלת את תעודתה המצוינת, בהכל "טוב מאוד" עם מחמאה מענגת. ואז, המנהלת נכנסת לכיתה בפנים מכורכמות ומבקשת מחני לסור אחריה לחדרה. לבה הולם בפראות, מה לה ולחדר המנהלת, הלא זה עתה קיבלה תעודה מפוארת, ומדוע זה המנהלת נראית כה מפוחדת?
בחדר המנהלת יושבת אשה במכנסיים, מציגה את עצמה כשירן, עובדת סוציאלית, ויחד עם המנהלת הן מזעזעות את עולמה של חני התמימה, אחר הקדמות סחור סחור מגיעות לשורה התחתונה ומודיעות לה כי "אבא שלך האהוב, ישב הבוקר בכולל כהרגלו ולפתע נדם לבו, אמבולנס פינה אותו לבית החולים אך שם נאלצו לקבוע את מותו, אבא נפטר!"
חני לא ירדה לשורשם של דברים, לא השכילה להבין את השלכות הסיפור אך הבינה שקרה דבר עצוב נורא לאבא כל יכול, הבינה שחייה ישתנו לתמיד ומה שהיה לא עוד. פרצה היא בבכי תמרורים וליבה נעצב בעצבון עולמים. המנהלת ושירן, תמכו בה ולחשו מילים טובות על אוזניה אך נפשה הייתה הרחק מחדר המנהלת, לבה יצאה אל הוריה האהובים, מנסה לעכל את משמעות הדברים.
במהלך ההלוויה נצמדה חני אל אמה יחד עם אחיה הזאטוטים, לא מבינה איך אבא נטש אותם דווקא בשעה קשה זו בה הפכו ליתומים. סבא קרע את דש חליפתו וקרא מילים מוזרות ברמקול חורק, מה שגרם לפרצי בכי מטלטלים מפיות הנוכחים. חני רק רצתה לחזור הבייתה ולהמתין לאבא שיחזור ויראה את תעודתה המרשימה.
בבוקר למחרת החלו ימי השבעה העליזים אשר הצליחו להדחיק בחני את טרגדיית חייה. דודים, דודות, חברות ושכנות נכנסו כל היום עם מתנות, כולם ניגשו ישירות אליה ובחיוך וצביטה חיממו את ליבה. והנה תמו ימי הכיף, הבית התרוקן ושקט עז החל לשרור. אמא הייתה עצובה נורא ואבא כמובן לא נמצא.
חני הבינה בחושיה החדים, כי בעת הזו עליה להיות חזקה, לסייע לאמא להתאושש ולבנות שגרה חדשה. שונה ומוזרה. יום שישי בלילה, חני עוזרת לערוך את השולחן, מחכה שאבא יחזור מבית כנסת ויעשה קידוש. אך לא, אמא מכנסת את הילדים מסביב לשולחן, פותחת את הברכון ומגמגמת את מילות הקידוש לראשונה בחייה. חני הבינה, אבא כבר לא יחזור.
אט אט אמא תפסה פיקוד, למדה לעשות את הקידוש. לנזוף כמו אבא בעת הצורך ולנהל את חשבונות הבנק והמסתעף. כל זאת כאשר חני בבגרות ניצבת כעזר לנגדה ומסייעת בגידול האחים הקטנים, בניהול סדרי הבית כתקנם וכשותפת האם לשיחות הקטנות ולמיגור השממה.
אב, תשע"ט
חני מגיעה לגיל מצוות, הבית רוקח הכנות וריגושים, שמלות, איפורים ופטיפורים. אמא שמחה למדי, לוחשת לחני על אוזנה "לאחר שנים ארוכות שבלעדייך היו קשות עד בילתי אפשריות רוצה אני לתת לך מתנה מיוחדת אשר תשמח את ליבך ותישאר עמך לעד, אמרי נא לי מה אוכל להעניק לך?", אמרה לה חני "תקופה ארוכה שאני מסתובבת עם המחשבה בלבי אך לא הרהבתי עוז להביאה לכדי בקשה, אנצל כעת את ההזדמנות ואומרה, רוצה אני שתמצאי לך חתן חדש אשר יעמוד לצידך עד מאה ועשרים ואנו נקבל אותו כאבא אהוב, מגיע לך לשקם את ביתך לאחר שנים ארוכות של נתינה אינסופית וגידול אינטנסיבי לבדך. אנו נותנים לך את אישורנו ובקשתנו לכך ומחכים בציפיה לרגע מיוחל וקדוש זה. אנא אל תתמהמהי יותר." אמא חיבקה את חני בחוזקה ובדמעות אמרה לה כבר שנים שמתהפכת אני עם מחשבות אלו בראשי אך היססתי כל העת מתוך פחד עליכם, איך תקבלו שינוי כזה אחרי כל מה שעברתם, איך תקבלו את החתן שלי לכשאמצא אותו אך כעת לאחר בקשה והסכמה כל כך נלהבת הפגת לי את כל החששות ושוב את מעניקה לי את חיי מחדש".
אדר, תש"ף
חני מאופרת ומרוגשת עד כלות, בכל זאת לא בכל יום זוכה היא לחתן את אמה, מסיימת להלביש במיטב המחלצות את אחיה הגדלים, מושיטה יד לאמא העטויה בשמלת כלה צחורה ולבנה עם זר פרחים מקושט בחיקה ופוסעת עמה לעבר החופה, שם כבר ממתין לו אבא חדש ומרוגש, אדם נפלא ואוהב אשר לבטח ישתלב כיאות במשפחתם המגובשת ויהיה הצלע המשלימה עבור אמם המיוחדת.
מזל טוב.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
