הנושאים החמים
הנושאים החמים
דניאל גופזר
משתמש סופר מקצוען
הדעות בצמרת המשטרה היו חלוקות איך הכל התחיל -
האם הם אלו שהציעו את הפתרון, או שדורון עצמו הגה אותו.
מה שהיה ברור לכולם, שאת היום ההוא ואת רגעי המתח, הם לא ישכחו גם בעוד שנים.
הוא דהר, כולם היו בשקט, גם נועה הקטנה לא בכתה,
אגלי זיעה בצבצו לו על המצח, הידיים שלו לפתו את ההגה בחוזקה עד שכאבו לו השרירים בזרועות.
הכבישים ריקים יחסית בשעה הזו, אבל זה לא נראה שהשליטה על מערכות הרכב הולכות לחזור לידיים שלו.
הבלמים - אינם. בלם החירום - לא עובד. תיבת ההילוכים גם כן נעולה, ומד המהירות מורה על שמונים קמ"ש, אמצע ירושלים. הרחובות הומים.
סיגל! תחייגי אחד אפס אפס עכשיו! סיגל! הוא התחנן לאשתו שקפאה במושב על ידו, הפלאפון בתיק שלך, אסור לי לעזוב את ההגה.
- משטרה שלום מדברת דלית במה אוכל לעזור?..
- אנחנו ברכב.. ואי אפשר לעצור... וזה מסוכן.. לנו ויש גם אנשים ברחוב.. מהר נוסע אי אפשר להתנגש בקיר.. אסור..
- גברת. לאט לאט, אני לא מבינה.. איך קוראים לך? קחי נשימה ותנסי להסביר לי בדיוק איפה אתם.
תגידי לה שיעצרו את כל תנועת הרכבת הקלה. אני עולה על הפסים. זו הברירה האחרונה שלנו...
רכב עלה על הפסים! עידו פרץ בסערה ללשכת המפקד. שתים עשרה זוגות עיניים ננעצו בו, רכב עלה על הפסים בכיכר ספרא, הוא דוהר במהירות לכיוון מרכז העיר, לפי הדיווחים נראה שיש אתו בני ערובה, הנהג – גבר צעיר ולידו יושבת אישה מפוחדת, מאחורה שלושה ילדים שנראה כי חטפו אותם, מהר! אין לנו זמן.
צמרת המשטרה של מחוז ירושלים שעטה לחדר הפיקוד. שם למול מסכים רחבים הם הבינו את עומק התסבוכת.
יודעים מיהו? מה הפרופיל שלו? תיקים קודמים? מהם הדרישות שלו?
לא המפקד. עכשיו החוקרים מפענחים את התמונות הראשונות שנקלטו במצלמות.
המפקד! הוא יצר קשר. אני מעבירה אותו אליכם, אליך.
- אדוני! אני מתחנן! תורה לשוטרים שלך שלא יירו בנו, אין לי שום כוונות זדון, נתקעו לי כל המערכות ברכב, אין לי שליטה עליו, אני לא יכול לעצור או אפילו להאט, רק ההגה עדיין נשמע לי. תעצרו את תנועת הרכבות ותדאגו שאזרחים לא יחצו את הפסים, תעצרו את העיר או שיהיה כאן אסון!
אין לו מבטא, לחש אלון מפקד היס"מ. הוא נשמע אמיתי.
על המסך משמאל הופיעו הפרטים של דורון, סיגל, ושלושת ילדיהם. דורון בר. 36. רעננה. הייטקיסט בוגר יחידות קרביות. איש משפחה. עברו נקי.
הוא נוסע ברכב לא זול.. יהיה קשה מאוד לעצור אותו, העיר אחד השוטרים, אבל אנחנו מוכרחים לעזור לו, חייבים לעצור את העיר.
אתה שומע אותי דורון? כאן ניצב יואב עמית מפקד מחוז ירושלים.
תחזיק חזק, תתרכז רק בנסיעה עכשיו, ותהיה איתי, תקשיב למה שאני אומר לך, מעכשיו אתה בידיים שלי. אנחנו נפנה לך את פסי הרכבת, האופנועים שלי נפרסו בכל הצמתים המרכזיים, אנחנו בקשר רציף עם מרכז השליטה של הרכבת, הרכבות עצרו כל אחת במקומה, ומערכות הכריזה בכל התחנות מזהירות את העוברים ושבים להתרחק מהמסילות.
- אני דוהר לכיוון גשר המיתרים, בנתיב הימני, אם יש רכבת על הגשר שתיסע במהירות לכיוון קריית משה! זה יהיה ממש מסוכן אין אפשרות לעבור נתיב על הגשר.
זה בסדר, יש רכבת רק על הנתיב השמאלי, תחזיק חזק בהגה כי העיקול חד מידי למהירות שאתה נוסע, אני מקווה שלא יתהפך שם, לחש המפקד לעומדים סביבו. כשאתה יורד מהגשר תעבור מיד לנתיב השמאלי, קרוב לתחנת קריית משה יש רכבת מימין.
ניידות הרחיקו סקרנים שהתגודדו לאורך ציר הרכבת. המוני אנשים התקרבו לצפות ברכב של דורון דוהר, נטול מעצורים, כמעט חסר שליטה. הוא תמרן בין הרכבות, שלאט לאט החלו לחזור למסוף שלהן ולפנות את הפסים שיהיו רק שלו, רכבי משטרה דלקו בעקבותיו, עם רכבי הצלה וכיבוי, מוכנים לכל תרחיש.
חמש שעות מורטות עצבים חלפו, הדלק ברכב תם, הוא נעצר לאט לאט, טנדרים של המשטרה נעמדו לפניו ולאחריו לוודא שהרכב לא יזוז, ופרמדיקים הכניסו את המשפחה המעולפת והחרידה לאמבולנסים, ששעטו אל בית החולים.
אחרי כמה שעות, מלבד סקרנים אחרונים שנותרו ללהג במקום, לא נותר זכר למה שהתחולל שם.
וירושלים, העיר שראתה כבר הכל, הלכה לנום אחרי עוד יום ששקע לו. אדישה.
•••
הסיפור הזה נכתב במקור לאתגר המעולה הזה, אבל רק התחלתי אותו, לא הספקתי לסיים, רק היום ישבתי להקליד ולסיים אותו (כזה אני, עוד רגע 2021 ואני כותב בדף ועט) אתם יודעים, סגר וזה...
ובכן, סיפורי מתח הם לא כל כך התחום שלי.. למי שמכיר... ניסיתי לאתגר את עצמי בכתיבת אחד כזה, כמה הצלחתי? תגידו אתם. @סיפור8 מוזמנת לתת לי ניקוד מאוחר...
האם הם אלו שהציעו את הפתרון, או שדורון עצמו הגה אותו.
מה שהיה ברור לכולם, שאת היום ההוא ואת רגעי המתח, הם לא ישכחו גם בעוד שנים.
הוא דהר, כולם היו בשקט, גם נועה הקטנה לא בכתה,
אגלי זיעה בצבצו לו על המצח, הידיים שלו לפתו את ההגה בחוזקה עד שכאבו לו השרירים בזרועות.
הכבישים ריקים יחסית בשעה הזו, אבל זה לא נראה שהשליטה על מערכות הרכב הולכות לחזור לידיים שלו.
הבלמים - אינם. בלם החירום - לא עובד. תיבת ההילוכים גם כן נעולה, ומד המהירות מורה על שמונים קמ"ש, אמצע ירושלים. הרחובות הומים.
סיגל! תחייגי אחד אפס אפס עכשיו! סיגל! הוא התחנן לאשתו שקפאה במושב על ידו, הפלאפון בתיק שלך, אסור לי לעזוב את ההגה.
- משטרה שלום מדברת דלית במה אוכל לעזור?..
- אנחנו ברכב.. ואי אפשר לעצור... וזה מסוכן.. לנו ויש גם אנשים ברחוב.. מהר נוסע אי אפשר להתנגש בקיר.. אסור..
- גברת. לאט לאט, אני לא מבינה.. איך קוראים לך? קחי נשימה ותנסי להסביר לי בדיוק איפה אתם.
תגידי לה שיעצרו את כל תנועת הרכבת הקלה. אני עולה על הפסים. זו הברירה האחרונה שלנו...
רכב עלה על הפסים! עידו פרץ בסערה ללשכת המפקד. שתים עשרה זוגות עיניים ננעצו בו, רכב עלה על הפסים בכיכר ספרא, הוא דוהר במהירות לכיוון מרכז העיר, לפי הדיווחים נראה שיש אתו בני ערובה, הנהג – גבר צעיר ולידו יושבת אישה מפוחדת, מאחורה שלושה ילדים שנראה כי חטפו אותם, מהר! אין לנו זמן.
צמרת המשטרה של מחוז ירושלים שעטה לחדר הפיקוד. שם למול מסכים רחבים הם הבינו את עומק התסבוכת.
יודעים מיהו? מה הפרופיל שלו? תיקים קודמים? מהם הדרישות שלו?
לא המפקד. עכשיו החוקרים מפענחים את התמונות הראשונות שנקלטו במצלמות.
המפקד! הוא יצר קשר. אני מעבירה אותו אליכם, אליך.
- אדוני! אני מתחנן! תורה לשוטרים שלך שלא יירו בנו, אין לי שום כוונות זדון, נתקעו לי כל המערכות ברכב, אין לי שליטה עליו, אני לא יכול לעצור או אפילו להאט, רק ההגה עדיין נשמע לי. תעצרו את תנועת הרכבות ותדאגו שאזרחים לא יחצו את הפסים, תעצרו את העיר או שיהיה כאן אסון!
אין לו מבטא, לחש אלון מפקד היס"מ. הוא נשמע אמיתי.
על המסך משמאל הופיעו הפרטים של דורון, סיגל, ושלושת ילדיהם. דורון בר. 36. רעננה. הייטקיסט בוגר יחידות קרביות. איש משפחה. עברו נקי.
הוא נוסע ברכב לא זול.. יהיה קשה מאוד לעצור אותו, העיר אחד השוטרים, אבל אנחנו מוכרחים לעזור לו, חייבים לעצור את העיר.
אתה שומע אותי דורון? כאן ניצב יואב עמית מפקד מחוז ירושלים.
תחזיק חזק, תתרכז רק בנסיעה עכשיו, ותהיה איתי, תקשיב למה שאני אומר לך, מעכשיו אתה בידיים שלי. אנחנו נפנה לך את פסי הרכבת, האופנועים שלי נפרסו בכל הצמתים המרכזיים, אנחנו בקשר רציף עם מרכז השליטה של הרכבת, הרכבות עצרו כל אחת במקומה, ומערכות הכריזה בכל התחנות מזהירות את העוברים ושבים להתרחק מהמסילות.
- אני דוהר לכיוון גשר המיתרים, בנתיב הימני, אם יש רכבת על הגשר שתיסע במהירות לכיוון קריית משה! זה יהיה ממש מסוכן אין אפשרות לעבור נתיב על הגשר.
זה בסדר, יש רכבת רק על הנתיב השמאלי, תחזיק חזק בהגה כי העיקול חד מידי למהירות שאתה נוסע, אני מקווה שלא יתהפך שם, לחש המפקד לעומדים סביבו. כשאתה יורד מהגשר תעבור מיד לנתיב השמאלי, קרוב לתחנת קריית משה יש רכבת מימין.
ניידות הרחיקו סקרנים שהתגודדו לאורך ציר הרכבת. המוני אנשים התקרבו לצפות ברכב של דורון דוהר, נטול מעצורים, כמעט חסר שליטה. הוא תמרן בין הרכבות, שלאט לאט החלו לחזור למסוף שלהן ולפנות את הפסים שיהיו רק שלו, רכבי משטרה דלקו בעקבותיו, עם רכבי הצלה וכיבוי, מוכנים לכל תרחיש.
חמש שעות מורטות עצבים חלפו, הדלק ברכב תם, הוא נעצר לאט לאט, טנדרים של המשטרה נעמדו לפניו ולאחריו לוודא שהרכב לא יזוז, ופרמדיקים הכניסו את המשפחה המעולפת והחרידה לאמבולנסים, ששעטו אל בית החולים.
אחרי כמה שעות, מלבד סקרנים אחרונים שנותרו ללהג במקום, לא נותר זכר למה שהתחולל שם.
וירושלים, העיר שראתה כבר הכל, הלכה לנום אחרי עוד יום ששקע לו. אדישה.
•••
הסיפור הזה נכתב במקור לאתגר המעולה הזה, אבל רק התחלתי אותו, לא הספקתי לסיים, רק היום ישבתי להקליד ולסיים אותו (כזה אני, עוד רגע 2021 ואני כותב בדף ועט) אתם יודעים, סגר וזה...
ובכן, סיפורי מתח הם לא כל כך התחום שלי.. למי שמכיר... ניסיתי לאתגר את עצמי בכתיבת אחד כזה, כמה הצלחתי? תגידו אתם. @סיפור8 מוזמנת לתת לי ניקוד מאוחר...
נערך לאחרונה ב:
.
