קטע קצר שהתבקשתי לכתוב על נושא: אש.
אשמח לחוות דעתכם ולהערות. כמובן.
"תיזהר!! אש!!!!"
זה היה המשפט הראשון שעמיאל זכר.
ילד קטן, עוד לא בן שלש. קופסת גפרורים. ואש. יפה, באמת יפה. זוהרת כזאת. מאירה. אז גם הוא ניסה להדליק.
"זה מסוכן!!!!" צועקת לו אמא שלו, מכבה בפו את הגפרור, "יכולת---" היא מעדיפה שלא לסיים את המשפט.
עשרים וחמש שנה אחר כך:
"תיזהר!! אש!!!!"
זה היה המשפט האחרון שעמיאל זכר.
עזה. מלחמה.
ילד קטן, עוד לא בן שלושים. רובה. קליעים. ואש, שנשארה יפה כמו לפני עשרים וחמש שנה.
ואמא שלו לא היתה איתו, כדי להגיד לו שזה מסוכן, בשביל לכבות עבורו את האש. היא נשארה מאחור, והוא יצא לחזית, להגן עליה ועל כל העם שלו יחד איתה.
אש הנקמה לא צריכה חמצן בשביל לבעור. הוא רצה להסיר את הסכנה, את האיום, מעל לעם שלו, הוא לחם על הארץ, על האדמה, על הבית ועל החיים. שנלקחו ממנו לפתע.
האש כבתה, כנראה.
אך אש הנקמה לעולם לא.
רק אחד יכול לנקום את נקמת דם עבדיו השפוך, כמים.
אשמח לחוות דעתכם ולהערות. כמובן.
"תיזהר!! אש!!!!"
זה היה המשפט הראשון שעמיאל זכר.
ילד קטן, עוד לא בן שלש. קופסת גפרורים. ואש. יפה, באמת יפה. זוהרת כזאת. מאירה. אז גם הוא ניסה להדליק.
"זה מסוכן!!!!" צועקת לו אמא שלו, מכבה בפו את הגפרור, "יכולת---" היא מעדיפה שלא לסיים את המשפט.
עשרים וחמש שנה אחר כך:
"תיזהר!! אש!!!!"
זה היה המשפט האחרון שעמיאל זכר.
עזה. מלחמה.
ילד קטן, עוד לא בן שלושים. רובה. קליעים. ואש, שנשארה יפה כמו לפני עשרים וחמש שנה.
ואמא שלו לא היתה איתו, כדי להגיד לו שזה מסוכן, בשביל לכבות עבורו את האש. היא נשארה מאחור, והוא יצא לחזית, להגן עליה ועל כל העם שלו יחד איתה.
אש הנקמה לא צריכה חמצן בשביל לבעור. הוא רצה להסיר את הסכנה, את האיום, מעל לעם שלו, הוא לחם על הארץ, על האדמה, על הבית ועל החיים. שנלקחו ממנו לפתע.
האש כבתה, כנראה.
אך אש הנקמה לעולם לא.
רק אחד יכול לנקום את נקמת דם עבדיו השפוך, כמים.