אולי הם באמת רעביםומה שהכי שובר זה ההיגיינה שלהם, יותר נכון החוסר היגיינה שלהם. וכמובן הטאקט!
'יש לכם איגלואים? אפשר?'
'אני רעב, מה יש לכם לאכול?'
חמוד, הבית שלך מטר ליד, לך תאכל שם.
אולי הם באמת רעביםומה שהכי שובר זה ההיגיינה שלהם, יותר נכון החוסר היגיינה שלהם. וכמובן הטאקט!
'יש לכם איגלואים? אפשר?'
'אני רעב, מה יש לכם לאכול?'
חמוד, הבית שלך מטר ליד, לך תאכל שם.
זה מעיד כבר על משהו מעבר שמצריך טיפולאז מתי שאתם יכולים תדפקו אצלנו- טוב
ומה שהכי שובר זה ההיגיינה שלהם, יותר נכון החוסר היגיינה שלהם. וכמובן הטאקט!
'יש לכם איגלואים? אפשר?'
'אני רעב, מה יש לכם לאכול?'
חמוד, הבית שלך מטר ליד, לך תאכל שם.
כבר קרה כמה פעמים שאיך שהם נכנסו אלינו, ישר הלכו לשרותים.
הלווו הרגע היית בבית שלך! ואז כמובן זה מצריך חיטוי...
אז במקרים כאלו אני עושה על רמקול כדי שלא יקרבו לפה, גמני מרחמת על ילדים ומעולם לא סרבתי לרמקול, רק לא לקרב לפה.מגעיל אותי ואני בכל זאת נותנת כשאני יכולה.
מדמיינת את הילדים שלי תקועים ומתחננים ונקרע לי הלב....
אני נותנת כמו שהייתי רוצה שיתנו לילדים שלי.
אבל מבינה אותך מאוד מאוד....
יש היום בלוטוסהפלאפונים של היום לא מתקרב כל כך לפה
פעם בטלפונים הגדולים הצמידו לפה יותר
לרווחה-ויפה שעה אחת קודםאם כבר בשכנים עסקנן
לנו יש שכנים בקומה, נחמדים ממש.
הבעיה היא ש-
כל יום, כל יום הם דופקים בדפיקות שלא מביישות את המשטרה (נס שהפעמון שלנו חצי שבור) ועד שלא פותחים להם הם לא מפסיקים.
פעם אחת עשינו ניסוי, ומתי שהם דפקו כולנו היינו בשקט כאילו אנחנו לא בבית, הם דפקו רבע שעה! עד שקלטו שאם לא פותחים אז כנראה לא נמצאים.
ומה כ"כ דחוף שצריך לדפוק כזה חזק? הבקשה היא "אפשר לבוא אליכם?"
אין לי בעיה שזה פעם, פעמיים בשבוע.
אבל כל יום? וזה לא ילד אחד, זה הולך שם במבצעים, אחד והשני והשלישי (ולפעמים גם הרביעי) חינם.
יש לנו רק ילד אחד שחופף להם בגיל
אבל זה לא מונע מהם לבוא מגיל 12 ועד ילדה בת 3 לשחק עם ילד בן 9
ונראה לכם שלא אמרנו שאי אפשר? אמרנו!
ואז מתחילות החקירות
למה אי אפשר? -ככה
מתי יהיה אפשר? -לא יודעים
עוד 10 דקות? -לא
רבע שעה? - גם לא
אז מתי שאתם יכולים תדפקו אצלנו- טוב
ומה שהכי שובר זה ההיגיינה שלהם, יותר נכון החוסר היגיינה שלהם. וכמובן הטאקט!
'יש לכם איגלואים? אפשר?'
'אני רעב, מה יש לכם לאכול?'
חמוד, הבית שלך מטר ליד, לך תאכל שם.
כבר קרה כמה פעמים שאיך שהם נכנסו אלינו, ישר הלכו לשרותים.
הלווו הרגע היית בבית שלך! ואז כמובן זה מצריך חיטוי...
לרווחה אין מספיק כח אדם בשביל מה שהיא באמת צריכה לטפל, לא נראה לי שמישהו שם יתייחס בכלל לדיווח על שכנים לא מחונכים...לרווחה-ויפה שעה אחת קודם
את ממש לא אמורה להרגיש רעבאמת שמחה לעזור!
וכן לפעמים מרגישה רע, אבל כרגע זה מה שעושה...
מה עם מטפלת? לא היית רוצה שהיא תיתן נשיקה לילד שלך?בשביל זה יש מגבונים
כשהם תינוקות זה הכי תופס אותי
איך כולם מרגישים חופשי להדביק את הפה שלהם לבייבי שלי? לא מבינה את זה.. (ואיך אתכם זה לא מגעיל?)
מי בדיוק מתיז רוק על פלאפון? מי שמתיז רוק יכול לעשות את זה עליך בעצמך,רק אני נגעלת לתת את הטלפון שלי שצמוד לפה למישהוא אחר שיתיז לי רוק עליו?
איכססס.
נשמע משהו קצת הזוי הקטע של החיידקים, -כמובן טרום עידן הקורונה.....[שאסרו לנשק אפי' ס"ת....]אני מעולם לא נתתי את הטלפון שלי, אם מישהוא מבקש אז אני עושה על רמקול ומחזיקה לו ואם יש צורך אני מסבירה שאני לא מעבירה בגלל חיידקים.
פשוט מאוד תגידי להם בצורה יפה שאת לא יכולה בכל פעם לתת להם שיחות, אלא רק במקרים חשובים מאוד, ותדברי עם האמא שם בצורה יפה ותסבירי לה את העניין,יש לנו שכנים מקסימים בקומה, באמת משפחה טובה ונעימה רק שיש משהו שממש מציק...
להורים עצמם יש פלאפון ואין עוד טלפון או פלאפון נוסף בבית.
ההורים לפי מה שאני רואה נעדרים הרבה מהבית והילדים באים אוטומטית לבקש טלפון.
כאילו זה מובן מאליו שאנחנו אמורים לספק להם את השירות הזה בכל עת ובכל שעה.
דופקים באחת בצהריים, אחה״צ ובערב ובעצם בכל שעה שהם לבד וההורים לא בבית.
זה כבר הפך למטרד יומיומי ובמיוחד שהם באים בכזה ביטחון כאילו אני אמורה לתת להם את הטלפון שלי או של בעלי ותמיד תמיד אני אמורה לפתוח את הדלת!
אחד הילדים דפק אחה״צ 3 פעמים ברצף ואולי גם 4...
הההרגשה היא כאילו יש טלפון שלהם אצלינו והם באים לבקש אותו לפי הצורך.
מדובר כמו שאמרתי על שכנים מקסימים ונעימים, איך אני עושה לזה סוף בצורה נעימה?
היה לי פעם מטרד דומה של שכנים שקבוע נפל להם משחקים חשובים לחצר שלנו וגם לשכנים אחרים ואני הייתי צריכה לצאת ולאתר להם את החפץ האבוד... יום אחד אמרתי להם שיכנסו לחצר מבחוץ ויקחו את החפצים שלהם.
כאן אני לא מוצאת פיתרון כי אני רוצה להישאר שכנה נחמדה רק לא יודעת איך להפסיק את זה.
אשמח לעצה טובה ומועילה!
תודה רבה!!!
בררר לא נעים, אותי יותר מגעיל הקטע שמצמידים את הפלאפון לאוזן (ולפנים).אני מרגישה מטומטמת אבל אולי אנחנו מדברים על מוצר אחר.
אני מדברת על טלפון שמדברים איתו מהפה, ואז אתה מלווה למישהוא אחר ו...בעעעעעעע
זה כמו לבקש ממישהו את האוזניות שלו...בררר לא נעים, אותי יותר מגעיל הקטע שמצמידים את הפלאפון לאוזן (ולפנים).
והוא נהיה חם כזה אחרי זה . איכסהה.
פעם הלוויתי לאישה ברחוב פלאפון וקיבלתי את המסך שלו (מסך קטנציק של פלאפון כשר שלא תחשבו אחרת ) עם כתמים של המייקאפ שלה
אני שקורה לי פעם ואני נתקעת בלי פלאפון (נגמר לי הסוללה או שסתם הקליטה בו השתגעה.)
אז רק אם אני חייבת דחוף אני מבקשת, וגם אז משתדלת לשים את הפלאפון רחוק מהאוזן שלי.
אל תגזימוזה כמו לבקש ממישהו את האוזניות שלו...
גם שמדברים אם אנשים סתם בלי פלאפוןרק אני נגעלת לתת את הטלפון שלי שצמוד לפה למישהוא אחר שיתיז לי רוק עליו?
איכססס.
אני מעולם לא נתתי את הטלפון שלי, אם מישהוא מבקש אז אני עושה על רמקול ומחזיקה לו ואם יש צורך אני מסבירה שאני לא מעבירה בגלל חיידקים.
נכון מאוד.גם שמדברים אם אנשים סתם בלי פלאפון
רסיסי הרוק שלהם עף למרחקים ופוגע בפנים של מי שמדברים איתו ......
[זה הסיבה שבקראונה שמרו 2 מטר ומסכות ]
ושהדודה מבקשת את הלחי לתת נשיקהנכון מאוד.
אז קל וחומר שלא אביא משהו שקרוב ממש ממש לפה.
אבל עזבו מי שלא נגעל- כיף לו ושימשיך כך.
"זר לא יבין זאת"
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: