עזרה אנא שימו לב, חשש לחילול ד'!!!

[שרה.ב]

אלא אם יחטפו לו את הסמארטפון...
כמו שהבן שלי בן 3 עשה..

ואתה לא תכעס אם מישהו יקח לך מהיד פריט יקר?

 

[חכמיהרזים]

אשכול הזוי
מעורר תהיה על הגיל הממוצע של חכמי חלם הכותבים כאן
לדעתי הוא 11.5
ההצדקה של כל התנהגות בלתי ראויה בכל מיני שטויות שאין המקלדת סובלתן
הדיון שנימוסים הם דבר שלילי ועוד שטויות

 

[בחיפוש]

מעורר תהיה על הגיל הממוצע של חכמי חלם הכותבים כאן
לדעתי הוא 11.5

כמובן שלא צריך להיות פיזית בגיל הזה מספיק להשאר עם חוסר הבגרות המחשבתית של הגיל הזה..
אה שכחתי.. רק הגויים הרעים הבהמות והצייויניים שהקימו את המדינה (שאנחנו כ"כ סובלים בה ובכלל לא רוצים אותה ובכללל היינו מעדיפים לגור תחת שלטון הרש"פ ולכן אנחנו מלכלכים את הפארקים ) המציאו את המושג בגרות מחשבתית..

 

[ליטאי פשוט]

ואתה לא תכעס אם מישהו יקח לך מהיד פריט יקר?

התכוונתי ששום דבר לא "הזיז" לו (כולל זחילה מתחת לכסא שלו וכולל זריקת כדור מעל לראשו וכו')
עד שניתקו אותו מה"אינפוזיה" ואז הצעקות עלו עד לב השמים...
אגב, תגובה דומה נראתה שבמהלך המשך הנסיעה לא הייתה קליטה וה"אינפוזיה" התנתקה, ואז נרגעתי שהבנתי שזה לא קשור אלי

 

[המלמד מבני ברק]

ככל שעדיין האשכול הזה לא נחסם, אני רוצה להספיק לכתוב משהו...
אני, שגדלתי כילד חרדי בעיר חילונית, תמיד הורגלתי והתרגלתי לא ללכלך וכדו', אבל אני חושב שהבעייתיות של הנושא הזה הוא לא רק בילדים (כבר כתבו את זה לפני) אלא גם המבוגרים.
פיתחנו סוג של גישה 'אני מקיים רק את שתי הדיברות, אנוכי ולא יהיה לך', לכן אנחנו משאירים שאריות, לא מקפידים על הלכלוך, דוחפים אנשים ונשים בכניסה לאוטובוס וכדו' ואפילו מעמיסים אוכל על המגש בחדר האוכל במלון, אפילו שחצי נזרק.
אגב מלונות, אני אחד שבדרך קבע לא נוסע למלון, במלון אחד כן הייתי וגם זה בעל כורחי, במלונית קורונה, ומה שהיה שם זה היה פשוט בלתי נסבל ואני לא מדבר על הלכלוך, שאריות טיטולים בכל פינה בלובי, אלא על ההתנפלות על האוכל.
אצלנו זאת הייתה מלונית עם עובדים, הם הוציאו מגשים ומיד נכנסו למטבח שאליו לא יכולנו להיכנס, איזו התנפלות, אנשים העמיסו על הצלחות ואחר כך לא נשארו שניצלים ואחד העובדים במטבח יצא ואמר לנו 'אחרי הארוחת צהרים יצאתי לחדר האוכל וראיתי צלחות מלאות בשניצלים' איזו בושה... או כשסוף סוף הביאו שוקו חם לארוחת בוקר עמדה גברת אחת, ורק בגלל שאני לא רוצה להרגיז את חברי החשובים לא אגיד מאיזה מגזר היא השתייכה ומילאה למשפחתה (הלא כ"כ גדולה) שני בקבוקים מלאים שוקו.
זה מרתיח!!
זאת ההתנהגות שלנו, לצערי. ואני מקווה שהדיונים כאן ישפיעו משהו עלינו שנחנך את ילדינו לדרך טובה יותר.
ולא דיברתי מילה על הרעש של הילדים כי זה מאוד הגיוני.

 

[המלמד מבני ברק]

צר לי שלא קראתי הכל.
לי כאבא לעשרה יש המון מחשבות על הנושא.

@בדוח מילים כדורבנות!!
ואני מתכוון על כל הקטע, לא רציתי להעלות אותו כדי לא לגמור את העמוד...

 

[בדוח]

ילדים שמפריעים זו בעיה גדולה להביא אותם לביה"כ. מופיע כמה פעמים במשנ"ב.

מה זה קהילה מכילה? באיזו זכות אפשר להרוס תפילה של אנשים? זה גזל שאין שום דרך להשיבו!
צריך לדעת טוב אם זה רצון הבורא שיביאו אותם.
ואם זה ילדים מאתגרים צריך לחכות לגיל מאד גדול [מנסיון!] כדי להביא אותם. ולעשות את כל המאמצים שאפשר בכדי שלא יפריעו למהלך התפילה ולכוונה בשמו"ע.
אין שום היתר להפריע לאנשים להתפלל, ועוד ע"י ילדים שאינם מחוייבים בתפילה במנין.

חיכיתי לתגובה מהסוג שלך. אתה הוא זה שבגללו ניסיתי עם ילדי הראשונים לאלץ אותם כמעט בכח לשבת יפה ובשקט. נס שהם לא יצאו לי חילונים.
ידידי, אני לא מביא את ילדי בגיל 5. אין להם עדיין שייכות לבית כנסת.
תתפלא, אני מדבר על ילדים בגיל 10, שלא מצליחים להתאפק מ'ללחוש' לחברים או לאחים אחרי שגמרו שמונה עשרה (במהירות הבזק...השמונה עשרה ארוך להם מידי...) שלא יושבים על המקום יותר מכמה דקות בלי שמצאו איזה סיבה לקום או להזיז את הסטנדר מכאן לשם וכד'.
מאחורי ישב איזה 'יקה' (אולי אתה) והיה מתעצבן לי הפסקה על החינוך הגרוע שלי, ועוד כהנה וכהנה, שהוסיפו לילדי המון המון ביטחון וחשק וחיבור לתפילה..., עליו דיברתי, ותדע שכיום זה פשוט לא אכפת לי. אני עונה במקומם ומעמיד את הגוער במקומו.
אדגיש. אני מדבר הרבה עם ילדי על המחוייבות לכבוד בית כנסת. על מורא מקדש. על זהירות מהפרעה לאחרים העומדים לפני מלך. זה נושא מאוד מדובר.
אבל כשזה לא עוזר, אני מסמן עם היד בעדינות שרק אני והם נשים לב, וכשזה לא עוזר- אני אומר להם שהם יכולים לצאת (לא חייבים. לא צריכים. יכולים), וזהו.
אני כל חיי עובד עם נוער שוליים. רובם המוחלט קשב וריכוז היפראקטיבים. לא זה הוציא אותם מהיכלי התורה. אלא התגובות לאתגרים בפניהם הם עומדים. במילים יותר בוטות- אתה זה שמרחיק אותם! בין כהורה ובין כמי שיושב לידם ולא מסוגל להבין איך השכן ההוא לא מתבייש, איך החינוך הגרוע שלו, למה הוא לא מבין שאין להם מקום בבית כנסת למה הם לא נשארים בבית תמיד...שילכו למסגד אולי...
ואין לי אפילו גרם של חשש אולי אני טועה. התייעצתי על כל פרט בגידול ילדי ועבודתי עם הנוער ברבותי המובהקים.
כדאי ללמוד ולהבין, לא מה שאתה מכיר מילדיך, זה מה שיש אצל השכנים כולם. יש סוג ילדים אחר. הם זקוקים לגיבוי וחינוך. לא ל'חינוך' של גערות, כי זה לא יעזור ורק מרסק. רחמנות.
לי, כבן למשפחה שכולם קשב וריכוז, יש כמה אחים חילונים שאבי הקריב על מזבח הצורך לעמוד בדרישות הציבור. למדנו משהו על בשרינו. חבל שתהיה חלק מכך. תשאל את הרב שלך ותנסה להגדיל ראש. ללמוד על מה שאתה לא מכיר.
תזכה לחיי עולם הבא, אם תזכה להאיר פנים לילד שקצת השתולל. תעיר לו עם חיוך גדול ותאמר לו שלא מתאים לו. בחיוך גדול תאמר לו שזה מפריע לך ובטח הם לא שמו לב... בצורה כזו תשפיע טוב, אפילו שבדרך כלל זה לא יעזור, כי זה פשוט בורח להם. הם כל כך רוצים בעצמם להיות 'בסדר', אבל זה בורח להם. אבל זה מצטבר בהרגשה טובה וידידותית שהם יכולים ואוהבים אותם בבית הכנסת.

סליחה ששפכתי הכל עליך, בטח לא התכוונת.

 

[כתר מלוכה]

חיכיתי לתגובה מהסוג שלך. אתה הוא זה שבגללו ניסיתי עם ילדי הראשונים לאלץ אותם כמעט בכח לשבת יפה ובשקט. נס שהם לא יצאו לי חילונים.
ידידי, אני לא מביא את ילדי בגיל 5. אין להם עדיין שייכות לבית כנסת.
תתפלא, אני מדבר על ילדים בגיל 10, שלא מצליחים להתאפק מ'ללחוש' לחברים או לאחים אחרי שגמרו שמונה עשרה (במהירות הבזק...השמונה עשרה ארוך להם מידי...) שלא יושבים על המקום יותר מכמה דקות בלי שמצאו איזה סיבה לקום או להזיז את הסטנדר מכאן לשם וכד'.
מאחורי ישב איזה 'יקה' (אולי אתה) והיה מתעצבן לי הפסקה על החינוך הגרוע שלי, ועוד כהנה וכהנה, שהוסיפו לילדי המון המון ביטחון וחשק וחיבור לתפילה..., עליו דיברתי, ותדע שכיום זה פשוט לא אכפת לי. אני עונה במקומם ומעמיד את הגוער במקומו.
אדגיש. אני מדבר הרבה עם ילדי על המחוייבות לכבוד בית כנסת. על מורא מקדש. על זהירות מהפרעה לאחרים העומדים לפני מלך. זה נושא מאוד מדובר.
אבל כשזה לא עוזר, אני מסמן עם היד בעדינות שרק אני והם נשים לב, וכשזה לא עוזר- אני אומר להם שהם יכולים לצאת (לא חייבים. לא צריכים. יכולים), וזהו.
אני כל חיי עובד עם נוער שוליים. רובם המוחלט קשב וריכוז היפראקטיבים. לא זה הוציא אותם מהיכלי התורה. אלא התגובות לאתגרים בפניהם הם עומדים. במילים יותר בוטות- אתה זה שמרחיק אותם! בין כהורה ובין כמי שיושב לידם ולא מסוגל להבין איך השכן ההוא לא מתבייש, איך החינוך הגרוע שלו, למה הוא לא מבין שאין להם מקום בבית כנסת למה הם לא נשארים בבית תמיד...שילכו למסגד אולי...
ואין לי אפילו גרם של חשש אולי אני טועה. התייעצתי על כל פרט בגידול ילדי ועבודתי עם הנוער ברבותי המובהקים.
כדאי ללמוד ולהבין, לא מה שאתה מכיר מילדיך, זה מה שיש אצל השכנים כולם. יש סוג ילדים אחר. הם זקוקים לגיבוי וחינוך. לא ל'חינוך' של גערות, כי זה לא יעזור ורק מרסק. רחמנות.
לי, כבן למשפחה שכולם קשב וריכוז, יש כמה אחים חילונים שאבי הקריב על מזבח הצורך לעמוד בדרישות הציבור. למדנו משהו על בשרינו. חבל שתהיה חלק מכך. תשאל את הרב שלך ותנסה להגדיל ראש. ללמוד על מה שאתה לא מכיר.
תזכה לחיי עולם הבא, אם תזכה להאיר פנים לילד שקצת השתולל. תעיר לו עם חיוך גדול ותאמר לו שלא מתאים לו. בחיוך גדול תאמר לו שזה מפריע לך ובטח הם לא שמו לב... בצורה כזו תשפיע טוב, אפילו שבדרך כלל זה לא יעזור, כי זה פשוט בורח להם. הם כל כך רוצים בעצמם להיות 'בסדר', אבל זה בורח להם. אבל זה מצטבר בהרגשה טובה וידידותית שהם יכולים ואוהבים אותם בבית הכנסת.

סליחה ששפכתי הכל עליך, בטח לא התכוונת.

נפלת על האדם ההכי לא נכון.

נתחיל עם זה שיש לי ילד מאתגר כבן 10.
בהוראת יותר מרב אחד איני מביא אותו לתפילה רגילה בבית הכנסת.
אלא או בעזרת נשים, או מקום שאינו מפריע כגון קבלת שבת. שטיבלאך מסויימים שאין חשש שמפריע למישהו, וכדו'.
בעז"ה שיהיה קרוב לבר מצוה נביא אותו יותר עם הסתגלות לאט לאט, מבצעים רציניים וכו'.

איני צועק על הילד שלי.
אבל אני דואג בכל כוחי שלא יפריע לאחרים.

אין לי שום בעיה עם חינוך של ילדים adhd או asd עובר את זה בעצמי. הבעיה שלי שמביאים אותם בגיל שהם עוד לא חייבים ומפריעים לכולם. זה ממש נוגד את ההלכה. וביררתי את זה בשביל עצמי.

כמובן הרבה יותר גרוע זה הילדים ה"רגילים שמביאים אותם בגיל 3 עם הפעקלה. ומתחילים לצרוח בשמו"ע.

אין שום היתר להרוס תפילה של אנשים לצורך חינוך הילד.
וזה לא משנה אם אתה עובד עם נוער נושר אבא שלך או סבא שלך.
עם כל הכאב וההזדהות.

 

[מוסיף והולך]

אתה משווה בין כלבים לילדים???
ה' ירחם עלינו ועל אחינו הטועים!

לא. אני רק תוהה על אלה שרק ילדי החמד שלנו מפריעים להם, אבל כלב מלכלך לא.
רק צעקות של שובבי החיידר גורמים להם חלחלה, אבל לא רעשי אחינו "הנאורים".
סוג של הלקאה עצמית המוכרת בכל דור - בצורה אחרת.
אני לא מדבר על מקרי קיצון בהם גם הילדים שלי גורמים לי כאב ראש מזעזע ואודם בלחיים....

 

[מוסיף והולך]

ההצדקה של כל התנהגות בלתי ראויה בכל מיני שטויות שאין המקלדת סובלתן
הדיון שנימוסים הם דבר שלילי ועוד שטויות

מסכים לחלוטין.
אבל כועס על הנסיון להפוך את חוסר הנימוס לבעיה חרדית, או למצער בעיה פרומערית (מלשון "פרומער") - כאומר כמה דתי ככה בלאגן.
זה לא נכון.
אני שכן של ממ"ד, המצב שם נוראי, הכל כולל הכל, מלכלוך ורעש עד מכות רצח. דבר שבשום חיידר גם הכי פרום - לא יקרה בשום חלום.
ידידי - אנחנו לא מושלמים. ואולי לא מלמדים ילידם לשים יד על הפה כשמפהקים, אבל באופן כללי עולים בהרבה על אחינו הטועים, בדרך ארץ ובכל מידה נכונה!!!

 

[איש האשכולות]

ככל שעדיין האשכול הזה לא נחסם, אני רוצה להספיק לכתוב משהו...

גם אני אתפוס משהו:

לסיכום הענין יש כאן בלבול גדול בסוגיא של חילול ה'. לא כל דבר "לא מתורבת" הופך להיות חילול ה'!!!!!!!

קחו את 2 המשפטים לתשו"ל:

"אנחנו לא מתרובתים". נקודה.

"אנחנו מקדשים שם שמים במעשינו ובהתנהגתנו".

הילכו שניהם יחדיו? כן. בהחלט!

אנחנו ננסה לשפר את עצמינו לצעוד בדרך הנכונה כי נצטוונו מפי האדון ה'. ולא כי החילוני השפל יצקצק בלשונו!!!

איננו מעוניינים להיראות טוב בעיני אלו שנטשו את המסורת ונהנים להם מכל מעדני עוה"ז, ומה שנשאר להם זה "התרבות" הקדושה.

 

[הלמדן]

הנושא כ"כ כואב לי, ממש כואב, מרתיח, מקומם, מעורר הרבה סימני שאלה, אבל אני לא מסוגל שלא לכתוב. אשתדל בקצרה. מדם לבי. מי שיראה את דברי כגוזמא מוזמן להשיב. באובייקטיביות. לא בגלל שאתם מרגישים שהביקורת מכוונת אליכם ומיד קמים להגן על עצמכם.
על מה אבדה הארץ?
"דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו....שאין מברכין בתורה תחלה..." (נדרים פ"א)
מי שמעיין שם ימצא שרוב המפרשים כיוונו לדבר אחד. שבאותו הדור למדו תורה כמו שצריך וקיימו את המצוות כמ"ש שם הר"ן בפירוש, אולם כבוד התורה לא היה קיים. חיסרון בכבוד התורה זה דבר שיכול להתבטאות בהרבה אופנים, אז בואו תראו דברים שכתובים רק בש"ס. ושוב, אפשר להביא כאן עולם ומלואו, אבל אני מקצר.
גמ' שבת קי"ד
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק...
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו - חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו) כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי".
ופירש רש"י שם:
"חייב מיתה - שצריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו.
משניאי - שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים: אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה".
וכן כתב בבית הבחירה למאירי שם:
"תלמיד חכם כשם שהוא מופלג משאר העם בחכמתו ודיעותיו כך צריך שיהדר עצמו בסלסול ובהעדר כל פחיתות ממנו אסור לו לצאת במנעלים המטולאים... וכן צריך שלא יהא נמצא בו שום דבר מגונה הן במלבושיו הן במדותיו וכל שנמצא בו שום דבר מגונה הרי הוא גורם לתורה שתתחלל ותתמעט ערכה בעיני בני אדם".
לכל אדם אינטלגנט ועם הגיון בריא (וטיפה יראת שמים) זה אמור להספיק. ההלכות כאן לא נאמרו דווקא לת"ח בסדר גודל של ר' חיים וכו'. כל אחד צריך לנהוג לפי הרמה שלו, אבל זה מה שמצופה מכל אחד שלומד תורה. זה מה שהתורה דורשת ממי שמגדיר את עצמו כחי על פיה. זהו הרעיון. כשאדם שמגדיר את עצמו כשומר תורה ומתנהג בצורה לא מקובלת, ומקובלות לא נקבעת לפי איך שהחילונים מצפים, אלא לפי המופיע במקורותינו, וברמב"ם, ואיך שהתנהגו ר' חיים, והר' עובדיה, והגרי"ש, והאדמ"ורים, וכדו', ואיך מתנהגים בני משפחותיהם ההולכים בדרכם כשהם יוצאים לכינה ציבורית, ואיך שמתנהג השכן שלך הצדיק באמת, העדין, והירא שמים.
כשאדם לא מקפיד על הדברים הללו והדומה להם, לא אכפת לו מכבוד התורה. לא אכפת לו שהאלה שלא זכו, יראו שהתורה לא מגדלת את האדם כנדרש. ולא ביחס אליהם. הם יותר גרועים בסה"כ. אלא ביחס למה שמצופה ממך כפי שכתוב בספרים ובראשם בנפש החיים איך התורה אמורה לגדל את הבן אדם ולרומם אותו. כל חוסר דרך ארץ בד"כ זה 'בין אדם לחברו'.
אני רוצה לומר משהו, דברים מאוד דקים, שאצל חלקם הם נכונים ואצל חלקם לא, וקודם כל אלמד זכות על אותם אנשים, שיש דברים שבאים כתוצאה מחוסר מחשבה, ולא מחוסר יראת שמים. כמובן שמי שירא שמים לגמרי לא חסר לו שום התבוננות בקים המצוות, אבל אחרי הכל אנחנו בני אדם, ומאותה סיבה שאתה נכשל על בסיס קבוע בדבר הזה והזה, ואתה לא מגדיר את עצמך כממש חסר יראת שמים, יש אנשים שלא מתבוננים ונכשלים יותר. יש יראת שמים בכוח ויש בפועל. ובל נשכח שלהרבה ואולי רוב החילונים גם יש יראת שמים בכוח וזה הסיבה שהם צמים ביו"כ וכדו'.
קשה לומראת זה, ומסתבר שזה משתנה ומוגבל בין אדם לאדם, אבל זה מראה שקיום התורה אצל כאלו אנשים לא נובע באמת מיראת שמים צרופה, כי אם אתה מעריך ומכבד את התורה. אתה תדאג שהיא לא תזולזל בעיני אחרים. שוב, בדברים בסיסיים ונדרשים מכל בן אנוש, כאמור לעיל. ואם אתה לא כך, זה מראה שקיום ולימוד התורה שלך לא נובע מתוך בחירה, אל כי כך נולדת ושאפת למוצלחות, וזה מה שיצא. כך בהנהגה נדרשת שאין שום מיתוסים ומקובלות חברתית וכו' לא אכפת לך. את הגנרטור אתה שם כי אתה רוצה להרגיש בנוח אל מול החברים בכולל. על האתרוג אתה מוציא מאות שקלים, כי כולם רואים. לא צריך שממש יראו, אלא לזה הרגלת את עצמך, לשמור ת"ומ אל מול הסביבה בכוח או בפועל ואתה אפי' לא מודע לעצמך. ישנם כאלו שברמה מסוימת אפי' הרגש שהם מרגישים כלפי השם נגוע בהסתכלות חיצונית.זה הסיבה שגם הרבה נכשלים בלשון הרע וכו'.
וזה ההסבר גם לכבוד הת"ח שהושפל בימינו עד עפר. עוד סימן למשיח, כמובא בסוף מסכת סוטה.
אסיים בסיפור קצר, שפעם בישיבה התווכחתי עם חבר ממש טוב עד היום. בני ברקי אמיתי (גם אני בני ברקי). על העניין הנ"ל. זה התחיל בטיול שהוא השליך אשפה באמצע מסלול, ואני התרעמתי עליו למול טענותיו שאנחנו לא צריכים לדאוג לחילונים, ומי שמשקיע בחינוך על הדברים הללו זה על חשבון החינוך לתורה וכו'. אני לא רוצה לחזור על עוד טענות שטותיות שאמר. מאז זה הפך לנושא ויכוח נפוץ בינינו בכל היתקלות כזאת. ומדובר היה בבחור טוב ונחשב, מדקדק הלכה ושקדן.
יום אחד לאחר שהוא הגדיש את הסאה בשטויות שאמר כלפי האנשים 'ששמים את הנקיון והסדר בראש מעייניהם' (עפ"ל. שטות גמורה. אנשים הנורמלים עושים את זה באופן טבעי כמו שהם ממצמצים בעיניים), ועוד הוסיף וסיפר על אחד מגדולי אירופה שענה למשכילים אודות פשר החוסר דרך ארץ של החרדים, כי בשעת קבלת התורה, כשעם ישראל ישנו והתחילו קולות וברקים, הדוסים מיד קמו והעירו בכוח את הילדים, רצו ודחפו, וכך קיבלו את התורה. לעומת זאת היפי נפש שהעירו בנחת את הילדים, ולא נדחפו בתור, להם לא נשאר תורה לקבל, והם קיבלו רק את מסכת דרך ארץ. אוילות לשמה.
באותו ערב נתקלתי 'במקרה' בספר זכרון על ת"ח בני ברקי גדול מתלמידי החזו"א. כשפתחתי את הספר גיליתי שזה סבא של החבר הנ"ל. דפדפתי עוד קצת, ואז אני קורא סיפור מדהים על ההנהגה שלו. שאף בימיו האחרונים כשבקושי הלך להתפלל בגבעת הישיבה (פוניבז'), ונעזר ע"י אחרים, בכל פעם שראה לכלוך על רצפת הרחוב (!) שעובר בגבעה, (זהו כביש סלול ששם נוסעים הרכבים), התכופף במאמץ גדול להרימו, או שביקש מהמלווה שלו לעשות כן. לשאלת הסובבים מדוע ראה על כך השיב שאין זה כבוד התורה שכך יראה הרח' שעובר בגבעת הישיבה. קבלו את המושגים. מיד למחורת סיפרתי לאותו חבר את הסיפור הנ"ל בלי לומר לו על מי מדובר, ולאחר שהשיב שזה קיצוניות שרק תלמידי החזו"א עושים (...) וכו' אמרתי לו במי מדובר. פניו חפו. פשוט משימים.
מקווה שיהיה לתועלת.

 

[מרחבית]

חיכיתי לתגובה מהסוג שלך. אתה הוא זה שבגללו ניסיתי עם ילדי הראשונים לאלץ אותם כמעט בכח לשבת יפה ובשקט. נס שהם לא יצאו לי חילונים.
ידידי, אני לא מביא את ילדי בגיל 5. אין להם עדיין שייכות לבית כנסת.

רוב הדברים שכתבת כל-כך נכונים. ומאוד צריך להיזהר לא לדרוש מילדים דברים שאינם יכולים לעמוד בהם, וגם בדרך כלל לא לעשות בכוח, ולהשתדל להאהיב את המצוות ולא חלילה להפך!
ובכל זאת, יש צדדים נוספים...
לא כל הילדים שמביאים לבית הכנסת הם ילדים גדולים, ולא כולם היפראקטיביים.
אתה מדבר על מקרה מיוחד - שנכון שהוא רווח ולא נדיר, אך עדיין זה לא הכלל.

ואין רק שני צדדים: או להתייחס בסלחנות להפרעה בתפילה, או לאלץ ילדים לשבת בשקט.
השיקול העיקרי הוא הצד השלישי: מתי להתחיל להביא ילד לבית הכנסת ולכמה זמן.

יש כאלה שכן מביאים ילדים ממש קטנים לבית הכנסת. ואם הם מפריעים ומשתוללים, זה בפירוש רע להם ורע למניין, ואין לכך הצדקה! (גם אם האמא צריכה בצדק מנוחה, צריך למצוא לזה פיתרון אחר!)
בנוסף, לא כל ילד שמפריע בבית הכנסת הוא ילד היפראקטיבי.
ילד בריא נוטה להשתולל גם בלי היפראקטיביות, ובית הכנסת ודאי איננו המקום, לא מצד הציבור, לא מצד קדושת בית הכנסת, לא מצד החינוך של הילד.
האם בגלל זה צריך להכריח אותו לשבת זמן ממושך בשקט? - ממש לא. רק להביא אותו כשהוא כבר כן מסוגל, ובתחילה לזמן קצר יותר - הכל כפי יכולתו, תוך שבחים על איך התנהג יפה בזמן (הקצר או הארוך) שהיה, תוך הדגשה כמה תפילתו גדולה וחשובה, וכמה השמירה שלו על כבוד בית הכנסת וקדושתו - גדולים וחשובים.

מה עושים עם אותם ילדים יקרים שהם כן היפראקטיביים והם כבר גדולים, מתקרבים לבר -מצווה? - ודאי צריך לשקול היטב מה לעשות ולמצוא לזה עצות - כל מקרה לגופו. לקחת בחשבון את טובת הילד ואת טובת הציבור, ולא כאן המקום לדון בנושא חשוב זה.
הפיתרון איננו להפוך את הנורמה בבית הכנסת לנורמה שהפרעות של ילדים בבית הכנסת - זה בסדר. כי בבסיס זה דבר מאוד לא ראוי ולא תקין. רק צריך למצוא עצות לאלה שקשה להם במיוחד, ובודאי גם לדון אותם לכף זכות.

 

[שרה.ב]

הנושא כ"כ כואב לי, ממש כואב, מרתיח, מקומם, מעורר הרבה סימני שאלה, אבל אני לא מסוגל שלא לכתוב. אשתדל בקצרה. מדם לבי. מי שיראה את דברי כגוזמא מוזמן להשיב. באובייקטיביות. לא בגלל שאתם מרגישים שהביקורת מכוונת אליכם ומיד קמים להגן על עצמכם.
על מה אבדה הארץ?
"דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו....שאין מברכין בתורה תחלה..." (נדרים פ"א)
מי שמעיין שם ימצא שרוב המפרשים כיוונו לדבר אחד. שבאותו הדור למדו תורה כמו שצריך וקיימו את המצוות כמ"ש שם הר"ן בפירוש, אולם כבוד התורה לא היה קיים. חיסרון בכבוד התורה זה דבר שיכול להתבטאות בהרבה אופנים, אז בואו תראו דברים שכתובים רק בש"ס. ושוב, אפשר להביא כאן עולם ומלואו, אבל אני מקצר.
גמ' שבת קי"ד
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק...
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו - חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו) כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי".
ופירש רש"י שם:
"חייב מיתה - שצריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו.
משניאי - שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים: אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה".
וכן כתב בבית הבחירה למאירי שם:
"תלמיד חכם כשם שהוא מופלג משאר העם בחכמתו ודיעותיו כך צריך שיהדר עצמו בסלסול ובהעדר כל פחיתות ממנו אסור לו לצאת במנעלים המטולאים... וכן צריך שלא יהא נמצא בו שום דבר מגונה הן במלבושיו הן במדותיו וכל שנמצא בו שום דבר מגונה הרי הוא גורם לתורה שתתחלל ותתמעט ערכה בעיני בני אדם".
לכל אדם אינטלגנט ועם הגיון בריא (וטיפה יראת שמים) זה אמור להספיק. ההלכות כאן לא נאמרו דווקא לת"ח בסדר גודל של ר' חיים וכו'. כל אחד צריך לנהוג לפי הרמה שלו, אבל זה מה שמצופה מכל אחד שלומד תורה. זה מה שהתורה דורשת ממי שמגדיר את עצמו כחי על פיה. זהו הרעיון. כשאדם שמגדיר את עצמו כשומר תורה ומתנהג בצורה לא מקובלת, ומקובלות לא נקבעת לפי איך שהחילונים מצפים, אלא לפי המופיע במקורותינו, וברמב"ם, ואיך שהתנהגו ר' חיים, והר' עובדיה, והגרי"ש, והאדמ"ורים, וכדו', ואיך מתנהגים בני משפחותיהם ההולכים בדרכם כשהם יוצאים לכינה ציבורית, ואיך שמתנהג השכן שלך הצדיק באמת, העדין, והירא שמים.
כשאדם לא מקפיד על הדברים הללו והדומה להם, לא אכפת לו מכבוד התורה. לא אכפת לו שהאלה שלא זכו, יראו שהתורה לא מגדלת את האדם כנדרש. ולא ביחס אליהם. הם יותר גרועים בסה"כ. אלא ביחס למה שמצופה ממך כפי שכתוב בספרים ובראשם בנפש החיים איך התורה אמורה לגדל את הבן אדם ולרומם אותו. כל חוסר דרך ארץ בד"כ זה 'בין אדם לחברו'.
אני רוצה לומר משהו, דברים מאוד דקים, שאצל חלקם הם נכונים ואצל חלקם לא, וקודם כל אלמד זכות על אותם אנשים, שיש דברים שבאים כתוצאה מחוסר מחשבה, ולא מחוסר יראת שמים. כמובן שמי שירא שמים לגמרי לא חסר לו שום התבוננות בקים המצוות, אבל אחרי הכל אנחנו בני אדם, ומאותה סיבה שאתה נכשל על בסיס קבוע בדבר הזה והזה, ואתה לא מגדיר את עצמך כממש חסר יראת שמים, יש אנשים שלא מתבוננים ונכשלים יותר. יש יראת שמים בכוח ויש בפועל. ובל נשכח שלהרבה ואולי רוב החילונים גם יש יראת שמים בכוח וזה הסיבה שהם צמים ביו"כ וכדו'.
קשה לומר זה, ומסתבר שזה משתנה ומוגבל בין אדם לאדם, אבל זה מראה שקיום התורה אצל כאלו אנשים לא נובע באמת מיראת שמים צרופה, כי אם אתה מעריך ומכבד את התורה. אתה תדאג שהיא לא תזולזל בעיני אחרים. שוב, בדברים בסיסיים ונדרשים מכל בן אנוש, כאמור לעיל. ואם אתה לא כך, זה מראה שקיום ולימוד התורה שלך לא נובע מתוך בחירה, אל כי כך נולדת ושאפת למוצלחות, וזה מה שיצא. כך בהנהגה נדרשת שאין שום מיתוסים ומקובלות חברתית וכו' לא אכפת לך. את הגנרטור אתה שם כי אתה רוצה להרגיש בנוח אל מול החברים בכולל. על האתרוג אתה מוציא מאות שקלים, כי כולם רואים. לא צריך שממש יראו, אלא לזה הרגלת את עצמך, לשמור ת"ומ אל מול הסביבה בכוח או בפועל ואתה אפי' לא מודע לעצמך. ישנם כאלו שברמה מסוימת אפי' הרגש שהם מרגישים כלפי השם נגוע בהסתכלות חיצונית.זה הסיבה שגם הרבה נכשלים בלשון הרע וכו'.
וזה ההסבר גם לכבוד הת"ח שהושפל בימינו עד עפר. עוד סימן למשיח, כמובא בסוף מסכת סוטה.
אסיים בסיפור קצר, שפעם בישיבה התווכחתי עם חבר ממש טוב עד היום. בני ברקי אמיתי (גם אני בני ברקי). על העניין הנ"ל. זה התחיל בטיול שהוא השליך אשפה באמצע מסלול, ואני התרעמתי עליו למול טענותיו שאנחנו לא צריכים לדאוג לחילונים, ומי שמשקיע בחינוך על הדברים הללו זה על חשבון החינוך לתורה וכו'. אני לא רוצה לחזור על עוד טענות שטותיות שאמר. מאז זה הפך לנושא ויכוח נפוץ בינינו בכל היתקלות כזאת. ומדובר היה בבחור טוב ונחשב, מדקדק הלכה ושקדן.
יום אחד לאחר שהוא הגדיש את הסאה בשטויות שאמר כלפי האנשים 'ששמים את הנקיון והסדר בראש מעייניהם' (עפ"ל. שטות גמורה. אנשים הנורמלים עושים את זה באופן טבעי כמו שהם ממצמצים בעיניים), ועוד הוסיף וסיפר על אחד מגדולי אירופה שענה למשכילים אודות פשר החוסר דרך ארץ של החרדים, כי בשעת קבלת התורה, כשעם ישראל ישנו והתחילו קולות וברקים, הדוסים מיד קמו והעירו בכוח את הילדים, רצו ודחפו, וכך קיבלו את התורה. לעומת זאת היפי נפש שהעירו בנחת את הילדים, ולא נדחפו בתור, להם לא נשאר תורה לקבל, והם קיבלו רק את מסכת דרך ארץ. אוילות לשמה.
באותו ערב נתקלתי 'במקרה' בספר זכרון על ת"ח בני ברקי גדול מתלמידי החזו"א. כשפתחתי את הספר גיליתי שזה סבא של החבר הנ"ל. דפדפתי עוד קצת, ואז אני קורא סיפור מדהים על ההנהגה שלו. שאף בימיו האחרונים כשבקושי הלך להתפלל בגבעת הישיבה (פוניבז'), ונעזר ע"י אחרים, בכל פעם שראה לכלוך על רצפת הרחוב (!) שעובר בגבעה, (זהו כביש סלול ששם נוסעים הרכבים), התכופף במאמץ גדול להרימו, או שביקש מהמלווה שלו לעשות כן. לשאלת הסובבים מדוע ראה על כך השיב שאין זה כבוד התורה שכך יראה הרח' שעובר בגבעת הישיבה. קבלו את המושגים. מיד למחורת סיפרתי לאותו חבר את הסיפור הנ"ל בלי לומר לו על מי מדובר, ולאחר שהשיב שזה קיצוניות שרק תלמידי החזו"א עושים (...) וכו' אמרתי לו במי מדובר. פניו חפו. פשוט משימים.
מקווה שיהיה לתועלת.

כל מילה!
והסיפור בסוף בכלל…
מעניין אותי אם אמר גם את שמו של אותו גדול עם הטענה המבישה על מעמד קבלת התורה?

 

[סודו של המלאך]

בלת"ק
צריך לזכור גם שיש חילונים שמה שלא תעשה יסתכלו עליך בעין שלילית ואין מה לעשות אלא 'הכה את שיניו'.
ולא כל חילוני יכול למנות את עצמו ליועץ המשפטי של אלוקים, או למומחה לגידול וטיפול בילדים.

 

[החכמה שבנשים]

לא נעים לומר אבל יש תופעה חרדית הזויה מאוד- לעלות לאוטובוס וכל הזמן לזוז בו.
לא מספיק שאנחנו עולים עם עגלות, מלאא ילדים, מזוודות וגורמים לחוסר מקום.
בתוך כל הבלאגן הזה במקום לשבת במקום אחד רגוע כל שניה עוברים מקום.
לשבת ליד מוישי, לעבור לסוף, ללכת ליד הנהג. מה הסיפור?????

הרגשה של דחיפות כאלו שמשגעות את השכללל.
ועוד משהו ילדים וגם מבוגרים רואים שאין מקום לזוז ונדחפים דווקאנלצד שאין בו מקום כאילו מה??

 

[reish]

הנושא כ"כ כואב לי, ממש כואב, מרתיח, מקומם, מעורר הרבה סימני שאלה, אבל אני לא מסוגל שלא לכתוב. אשתדל בקצרה. מדם לבי. מי שיראה את דברי כגוזמא מוזמן להשיב. באובייקטיביות. לא בגלל שאתם מרגישים שהביקורת מכוונת אליכם ומיד קמים להגן על עצמכם.
על מה אבדה הארץ?
"דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו....שאין מברכין בתורה תחלה..." (נדרים פ"א)
מי שמעיין שם ימצא שרוב המפרשים כיוונו לדבר אחד. שבאותו הדור למדו תורה כמו שצריך וקיימו את המצוות כמ"ש שם הר"ן בפירוש, אולם כבוד התורה לא היה קיים. חיסרון בכבוד התורה זה דבר שיכול להתבטאות בהרבה אופנים, אז בואו תראו דברים שכתובים רק בש"ס. ושוב, אפשר להביא כאן עולם ומלואו, אבל אני מקצר.
גמ' שבת קי"ד
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק...
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו - חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו) כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי".
ופירש רש"י שם:
"חייב מיתה - שצריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו.
משניאי - שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים: אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה".
וכן כתב בבית הבחירה למאירי שם:
"תלמיד חכם כשם שהוא מופלג משאר העם בחכמתו ודיעותיו כך צריך שיהדר עצמו בסלסול ובהעדר כל פחיתות ממנו אסור לו לצאת במנעלים המטולאים... וכן צריך שלא יהא נמצא בו שום דבר מגונה הן במלבושיו הן במדותיו וכל שנמצא בו שום דבר מגונה הרי הוא גורם לתורה שתתחלל ותתמעט ערכה בעיני בני אדם".
לכל אדם אינטלגנט ועם הגיון בריא (וטיפה יראת שמים) זה אמור להספיק. ההלכות כאן לא נאמרו דווקא לת"ח בסדר גודל של ר' חיים וכו'. כל אחד צריך לנהוג לפי הרמה שלו, אבל זה מה שמצופה מכל אחד שלומד תורה. זה מה שהתורה דורשת ממי שמגדיר את עצמו כחי על פיה. זהו הרעיון. כשאדם שמגדיר את עצמו כשומר תורה ומתנהג בצורה לא מקובלת, ומקובלות לא נקבעת לפי איך שהחילונים מצפים, אלא לפי המופיע במקורותינו, וברמב"ם, ואיך שהתנהגו ר' חיים, והר' עובדיה, והגרי"ש, והאדמ"ורים, וכדו', ואיך מתנהגים בני משפחותיהם ההולכים בדרכם כשהם יוצאים לכינה ציבורית, ואיך שמתנהג השכן שלך הצדיק באמת, העדין, והירא שמים.
כשאדם לא מקפיד על הדברים הללו והדומה להם, לא אכפת לו מכבוד התורה. לא אכפת לו שהאלה שלא זכו, יראו שהתורה לא מגדלת את האדם כנדרש. ולא ביחס אליהם. הם יותר גרועים בסה"כ. אלא ביחס למה שמצופה ממך כפי שכתוב בספרים ובראשם בנפש החיים איך התורה אמורה לגדל את הבן אדם ולרומם אותו. כל חוסר דרך ארץ בד"כ זה 'בין אדם לחברו'.
אני רוצה לומר משהו, דברים מאוד דקים, שאצל חלקם הם נכונים ואצל חלקם לא, וקודם כל אלמד זכות על אותם אנשים, שיש דברים שבאים כתוצאה מחוסר מחשבה, ולא מחוסר יראת שמים. כמובן שמי שירא שמים לגמרי לא חסר לו שום התבוננות בקים המצוות, אבל אחרי הכל אנחנו בני אדם, ומאותה סיבה שאתה נכשל על בסיס קבוע בדבר הזה והזה, ואתה לא מגדיר את עצמך כממש חסר יראת שמים, יש אנשים שלא מתבוננים ונכשלים יותר. יש יראת שמים בכוח ויש בפועל. ובל נשכח שלהרבה ואולי רוב החילונים גם יש יראת שמים בכוח וזה הסיבה שהם צמים ביו"כ וכדו'.
קשה לומראת זה, ומסתבר שזה משתנה ומוגבל בין אדם לאדם, אבל זה מראה שקיום התורה אצל כאלו אנשים לא נובע באמת מיראת שמים צרופה, כי אם אתה מעריך ומכבד את התורה. אתה תדאג שהיא לא תזולזל בעיני אחרים. שוב, בדברים בסיסיים ונדרשים מכל בן אנוש, כאמור לעיל. ואם אתה לא כך, זה מראה שקיום ולימוד התורה שלך לא נובע מתוך בחירה, אל כי כך נולדת ושאפת למוצלחות, וזה מה שיצא. כך בהנהגה נדרשת שאין שום מיתוסים ומקובלות חברתית וכו' לא אכפת לך. את הגנרטור אתה שם כי אתה רוצה להרגיש בנוח אל מול החברים בכולל. על האתרוג אתה מוציא מאות שקלים, כי כולם רואים. לא צריך שממש יראו, אלא לזה הרגלת את עצמך, לשמור ת"ומ אל מול הסביבה בכוח או בפועל ואתה אפי' לא מודע לעצמך. ישנם כאלו שברמה מסוימת אפי' הרגש שהם מרגישים כלפי השם נגוע בהסתכלות חיצונית.זה הסיבה שגם הרבה נכשלים בלשון הרע וכו'.
וזה ההסבר גם לכבוד הת"ח שהושפל בימינו עד עפר. עוד סימן למשיח, כמובא בסוף מסכת סוטה.
אסיים בסיפור קצר, שפעם בישיבה התווכחתי עם חבר ממש טוב עד היום. בני ברקי אמיתי (גם אני בני ברקי). על העניין הנ"ל. זה התחיל בטיול שהוא השליך אשפה באמצע מסלול, ואני התרעמתי עליו למול טענותיו שאנחנו לא צריכים לדאוג לחילונים, ומי שמשקיע בחינוך על הדברים הללו זה על חשבון החינוך לתורה וכו'. אני לא רוצה לחזור על עוד טענות שטותיות שאמר. מאז זה הפך לנושא ויכוח נפוץ בינינו בכל היתקלות כזאת. ומדובר היה בבחור טוב ונחשב, מדקדק הלכה ושקדן.
יום אחד לאחר שהוא הגדיש את הסאה בשטויות שאמר כלפי האנשים 'ששמים את הנקיון והסדר בראש מעייניהם' (עפ"ל. שטות גמורה. אנשים הנורמלים עושים את זה באופן טבעי כמו שהם ממצמצים בעיניים), ועוד הוסיף וסיפר על אחד מגדולי אירופה שענה למשכילים אודות פשר החוסר דרך ארץ של החרדים, כי בשעת קבלת התורה, כשעם ישראל ישנו והתחילו קולות וברקים, הדוסים מיד קמו והעירו בכוח את הילדים, רצו ודחפו, וכך קיבלו את התורה. לעומת זאת היפי נפש שהעירו בנחת את הילדים, ולא נדחפו בתור, להם לא נשאר תורה לקבל, והם קיבלו רק את מסכת דרך ארץ. אוילות לשמה.
באותו ערב נתקלתי 'במקרה' בספר זכרון על ת"ח בני ברקי גדול מתלמידי החזו"א. כשפתחתי את הספר גיליתי שזה סבא של החבר הנ"ל. דפדפתי עוד קצת, ואז אני קורא סיפור מדהים על ההנהגה שלו. שאף בימיו האחרונים כשבקושי הלך להתפלל בגבעת הישיבה (פוניבז'), ונעזר ע"י אחרים, בכל פעם שראה לכלוך על רצפת הרחוב (!) שעובר בגבעה, (זהו כביש סלול ששם נוסעים הרכבים), התכופף במאמץ גדול להרימו, או שביקש מהמלווה שלו לעשות כן. לשאלת הסובבים מדוע ראה על כך השיב שאין זה כבוד התורה שכך יראה הרח' שעובר בגבעת הישיבה. קבלו את המושגים. מיד למחורת סיפרתי לאותו חבר את הסיפור הנ"ל בלי לומר לו על מי מדובר, ולאחר שהשיב שזה קיצוניות שרק תלמידי החזו"א עושים (...) וכו' אמרתי לו במי מדובר. פניו חפו. פשוט משימים.
מקווה שיהיה לתועלת.

מדהים. תודה

 

[הלמדן]

כל מילה!
והסיפור בסוף בכלל…
מעניין אותי אם אמר גם את שמו של אותו גדול עם הטענה המבישה על מעמד קבלת התורה?

בזמנו הוא אמר שהוא לא זוכר ממש מי זה, אבל נראה לו זה היה ר' אלחנן וסרמן זצ"ל.
כמה מגוחך. לכ"הפ איך שהוא תיאר את זה והציג את הדברים.
על ר' אלחנן מסופר שהגיע לישיבה לבקר את בנו, וכיוון שהיה אמצע סדר, הוא נכנס לחדרו, וברגע שראה שהתא והמיטה מסודרים, אמר שזה מספיק לו. "הבן שלי לומד טוב" אמר, והלך.

 

[הלמדן]

בלת"ק
צריך לזכור גם שיש חילונים שמה שלא תעשה יסתכלו עליך בעין שלילית ואין מה לעשות אלא 'הכה את שיניו'.
ולא כל חילוני יכול למנות את עצמו ליועץ המשפטי של אלוקים, או למומחה לגידול וטיפול בילדים.

נכון מאוד. אם חילוני יגש אלי אני אדע טוב מה להשיב לו תכל'ס מי יותר טוב. ולכן אני נמנע-וכך מצופה מכולם להקביל ולהשוות בין חילונים חרדים. שבסוף לא נשווה גם בתוך חלקי המגזר החרדי. ההשוואה צריכה להיות בין מה שאתה אמור להיות לפי התורה ומקורותינו הקדושים לבין מה שאתה עכשיו.

 

[יוסלה גולם]

אשכול הזוי
מעורר תהיה על הגיל הממוצע של חכמי חלם הכותבים כאן
לדעתי הוא 11.5
ההצדקה של כל התנהגות בלתי ראויה בכל מיני שטויות שאין המקלדת סובלתן
הדיון שנימוסים הם דבר שלילי ועוד שטויות

סלח לי, אבל זה לא 'מנומס' לדבר ככה על אחרים...