A+b+c : d =
A:d
B:d
C:d
אני עמדתי מול המסעדה. עמדתי ולא זזתי. הרגשתי שאני מחולקת למאה חלקים.
אסור לי לאכול כאן, זה לא הכשרות שלי.
זה כן כשר, גם אם לא הכי מהודר..
אני רעבה. ממש.
האוטובוס שלי מגיע עוד רבע שעה, ואם אני לא יאכל עכשיו.. אני אצטרך לרעוב שעתיים.
הרמתי רגל אחת. התקדמתי בצעד קטן למסעדה.
לאאא! אסור!
אבל אני רעבה! וזה מגרה כל כך..
זה כשר.
באופן חד פעמי..
עוד צעד.
-- פתח קטן גורר לדברים גדולים! האוכל משפיע על הנפש! על תתחילי עם זה!
- פעם אחת, ביס אחד.. למול כל האוכל המהודר שאני אוכלת זה באמת לא ישפיע.
ובסך הכל זה לא טריפה או משהו.
צעד. נכנסתי למסעדה.
שבוע אחר כך
נסענו ביחד, שלושה חברות.
עוד פעם אני באותה התחנה. שוב ליד המסעדה.
והריח.. הריח שגומר אותי..
לא! הפעם אני לא אכנע!
אני רעבה..
מרימה את הראש. רואה את המחשבות שרצות אצל חברות שלי.
רואה את ההיסוס, ההתלבטות.
"נקנה?..."
"זה לא הכי מהודר שיש."
"זה או לאכול עכשיו, או לרעוב שעתיים"
אנחנו עושות צעד קטן. מהוסס.
מסתכלות אחת על השנייה, והרגליים מעליהן מתקרבות. לא עומדות מול הריח..
כל אחת שקועה עם עצמה..
פתאום, לא יודעת למה, אני נותנת ידיים לחברות שלי.
הם מרימות את הראש. מהנהנות.
"אנחנו חזקות מזה. אנחנו חזקות מזה" אחת אומרת, משננת לעצמה כמו מנטרה.
"אנחנו ביחד. ואנחנו נתגבר" אני עונה לה.
"זה לא שווה את זה" האחרונה.
"נתגבר ביחד, ונעשה נחת רוח ענקית להשם.
אנחנו ביחד,
וביחד ננצח."
אני סותרת את הנוסחא\אמיתה שלקחתי. כשאנחנו אחד מול הקושי, ועוד אחד מול הקושי, ועוד אחד.. יותר קשה להתגבר. אבל כשאנחנו ביחד - הקושי מתגמד, אנחנו חזקים יחד. בעז"ה, ביחד ננצח.
A:d
B:d
C:d
אני עמדתי מול המסעדה. עמדתי ולא זזתי. הרגשתי שאני מחולקת למאה חלקים.
אסור לי לאכול כאן, זה לא הכשרות שלי.
זה כן כשר, גם אם לא הכי מהודר..
אני רעבה. ממש.
האוטובוס שלי מגיע עוד רבע שעה, ואם אני לא יאכל עכשיו.. אני אצטרך לרעוב שעתיים.
הרמתי רגל אחת. התקדמתי בצעד קטן למסעדה.
לאאא! אסור!
אבל אני רעבה! וזה מגרה כל כך..
זה כשר.
באופן חד פעמי..
עוד צעד.
-- פתח קטן גורר לדברים גדולים! האוכל משפיע על הנפש! על תתחילי עם זה!
- פעם אחת, ביס אחד.. למול כל האוכל המהודר שאני אוכלת זה באמת לא ישפיע.
ובסך הכל זה לא טריפה או משהו.
צעד. נכנסתי למסעדה.
שבוע אחר כך
נסענו ביחד, שלושה חברות.
עוד פעם אני באותה התחנה. שוב ליד המסעדה.
והריח.. הריח שגומר אותי..
לא! הפעם אני לא אכנע!
אני רעבה..
מרימה את הראש. רואה את המחשבות שרצות אצל חברות שלי.
רואה את ההיסוס, ההתלבטות.
"נקנה?..."
"זה לא הכי מהודר שיש."
"זה או לאכול עכשיו, או לרעוב שעתיים"
אנחנו עושות צעד קטן. מהוסס.
מסתכלות אחת על השנייה, והרגליים מעליהן מתקרבות. לא עומדות מול הריח..
כל אחת שקועה עם עצמה..
פתאום, לא יודעת למה, אני נותנת ידיים לחברות שלי.
הם מרימות את הראש. מהנהנות.
"אנחנו חזקות מזה. אנחנו חזקות מזה" אחת אומרת, משננת לעצמה כמו מנטרה.
"אנחנו ביחד. ואנחנו נתגבר" אני עונה לה.
"זה לא שווה את זה" האחרונה.
"נתגבר ביחד, ונעשה נחת רוח ענקית להשם.
אנחנו ביחד,
וביחד ננצח."
אני סותרת את הנוסחא\אמיתה שלקחתי. כשאנחנו אחד מול הקושי, ועוד אחד מול הקושי, ועוד אחד.. יותר קשה להתגבר. אבל כשאנחנו ביחד - הקושי מתגמד, אנחנו חזקים יחד. בעז"ה, ביחד ננצח.
נערך לאחרונה ב: