הנושאים החמים
הנושאים החמים
אַל תַּעֲבֹר לְיָדִי כְּמוֹ כְּלוּם,
כְּמוֹ לֹא זָכִינוּ
לְהַכִּיר.
כְּמוֹ לֹא עָשִׂינוּ בְּיַחַד שָׁנִים,
כְּמוֹ הָיִיתִי זְבוּב
עַל הַקִּיר.
אַל תַּעֲבֹר כָּכָה סְתָם, מִתְעַלֵּם,
רַק בִּגְלַל שֶׁאֲנִי
אֲבוּדָה,
אַל תַּחֲמֹק בֵּין יָדַי בְּלִי הַשְׁאֵר
אֵיזֶה אוֹת אוֹ סִימָן
לִפְרֵדָה.
אוּלַי אַתָּה כּוֹעֵס שֶׁלֹּא בָּאתִי אֲנִי,
אוֹ, כָּךְ פָּשׁוּט,
נֶעֱלַב,
אֲבָל, אֱלוּלִי, מַמָּשׁ לֹא מַתְאִים,
לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹנוֹת
עַכְשָׁו.
לֹא הוֹגֵן, אֱלוּל, לִהְיוֹת אִתִּי רַק
כְּשֶׁטּוֹב וְגָבוֹהַּ,
קָרוֹב,
וְדַוְקָא עַכְשָׁו, כְּשֶׁכְּלוּם לֹא קוֹרֶה,
דַּוְקָא עַכְשָׁו,
תַּעֲזֹב?
צְרִיכָה אוֹתְךָ כָּאן,
לֹא כִּמְעַט, לֹא בְּעֵרֶךְ,
תִּדְחַף וְתִלְחַשׁ לִי
נוּ, לֵכִי!
תַּזְכִּיר לִי אוֹתִי,
תַ'חֲלוֹם, אֶת הַדֶּרֶךְ,
תָּעִיר בִּי סוֹף סוֹף
אֶת הַבֶּכִי.
תֵּן לִי יָד, נֶאֱסֹף,
רְסִיסֵי רְצוֹנוֹת,
נְנַעֵר כַּוָּנָה
מְאֻבֶּקֶת,
בְּיַחַד אוּלַי,
עוֹד נִזְכֶּה וְנִשְׁמָע,
אֶת אוֹתָהּ מַנְגִּינָה
מְרֻחֶקֶת.
בְּצַוְתָּא נָעֵז
וְנִשְׁאַל בִּמְפֹרָשׁ,
אֶת שְׁנָתִי שֶׁהָיְתָה,
מֶה הָיָה לָהּ,
וְאוּלַי שׁוּב אֶמְצָא
אֶת אוֹתָהּ אַהֲבָה,
שֶׁמְּשַׁכְתַּנִי גָּבוֹהַּ,
לְמַעְלָה.
אַל תֵּלֵךְ, הוֹ אֱלוּל,
בְּלִי לָתֵת לִי לָגַעַת,
לְהִתְמַלֵּא גַּעֲגוּעַ
עַד גְּדוֹת,
אַל תַּחְשֹׁשׁ, אֱלוּלִי,
רֵד אֵלַי כְּמוֹ הַמֶּלֶךְ,
כִּי אֲנִי, הַשָּׁנָה,
בַּשָּׂדוֹת.
כְּמוֹ לֹא זָכִינוּ
לְהַכִּיר.
כְּמוֹ לֹא עָשִׂינוּ בְּיַחַד שָׁנִים,
כְּמוֹ הָיִיתִי זְבוּב
עַל הַקִּיר.
אַל תַּעֲבֹר כָּכָה סְתָם, מִתְעַלֵּם,
רַק בִּגְלַל שֶׁאֲנִי
אֲבוּדָה,
אַל תַּחֲמֹק בֵּין יָדַי בְּלִי הַשְׁאֵר
אֵיזֶה אוֹת אוֹ סִימָן
לִפְרֵדָה.
אוּלַי אַתָּה כּוֹעֵס שֶׁלֹּא בָּאתִי אֲנִי,
אוֹ, כָּךְ פָּשׁוּט,
נֶעֱלַב,
אֲבָל, אֱלוּלִי, מַמָּשׁ לֹא מַתְאִים,
לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹנוֹת
עַכְשָׁו.
לֹא הוֹגֵן, אֱלוּל, לִהְיוֹת אִתִּי רַק
כְּשֶׁטּוֹב וְגָבוֹהַּ,
קָרוֹב,
וְדַוְקָא עַכְשָׁו, כְּשֶׁכְּלוּם לֹא קוֹרֶה,
דַּוְקָא עַכְשָׁו,
תַּעֲזֹב?
צְרִיכָה אוֹתְךָ כָּאן,
לֹא כִּמְעַט, לֹא בְּעֵרֶךְ,
תִּדְחַף וְתִלְחַשׁ לִי
נוּ, לֵכִי!
תַּזְכִּיר לִי אוֹתִי,
תַ'חֲלוֹם, אֶת הַדֶּרֶךְ,
תָּעִיר בִּי סוֹף סוֹף
אֶת הַבֶּכִי.
תֵּן לִי יָד, נֶאֱסֹף,
רְסִיסֵי רְצוֹנוֹת,
נְנַעֵר כַּוָּנָה
מְאֻבֶּקֶת,
בְּיַחַד אוּלַי,
עוֹד נִזְכֶּה וְנִשְׁמָע,
אֶת אוֹתָהּ מַנְגִּינָה
מְרֻחֶקֶת.
בְּצַוְתָּא נָעֵז
וְנִשְׁאַל בִּמְפֹרָשׁ,
אֶת שְׁנָתִי שֶׁהָיְתָה,
מֶה הָיָה לָהּ,
וְאוּלַי שׁוּב אֶמְצָא
אֶת אוֹתָהּ אַהֲבָה,
שֶׁמְּשַׁכְתַּנִי גָּבוֹהַּ,
לְמַעְלָה.
אַל תֵּלֵךְ, הוֹ אֱלוּל,
בְּלִי לָתֵת לִי לָגַעַת,
לְהִתְמַלֵּא גַּעֲגוּעַ
עַד גְּדוֹת,
אַל תַּחְשֹׁשׁ, אֱלוּלִי,
רֵד אֵלַי כְּמוֹ הַמֶּלֶךְ,
כִּי אֲנִי, הַשָּׁנָה,
בַּשָּׂדוֹת.
נערך לאחרונה ב:
