אל תעבדו עלי ואל תחפשו ככה עבודה אצלי. [תסכולים של מראיינת.]

[מרציפן]

לדונלד טראמפ יש טקט?

יש לו, רק לא תמיד הוא משתמש אתו...

 

[Ruty Kepler]

תהפכי לסופרת ותרוויחי מליונים.

אהממ. יותר בכיוון של עשרות אלפים. וגם זה בפריסה ל-12 חודשים, וחצי שנה אחרי שהספר יוצא. ואחרי מאות שעות כתיבה ומחקר.

 

[מריומה~]

ואחרי מאות שעות כתיבה ומחקר.

עם טאקט או בלי? ..

הייתי חייבת.. על תקחי אישי כמובן.

 

[תא חזי]

חוסר טאקט אינו מילה נרדפת לשיגעון.
בני ישראל יפים הם, אלא שהעניות מנוולתן...

הגזמתי - אבל כמו שפותחת האשכול אמרה, שהקצנה זו דרך להעביר מסר... ודי למבין

 

[Natan Galant]

תארו לעצמכם כאילו כל פרוג זה מורכב בעצם מבנ"א שמתכתב עם עצמו בכל האשכולות

יש אסכולה פילוסופית הגורסת כי העולם מורכב משתי דמויות: אני, ועוד דמות אחת שכל פעם מציגה את עצמה כאמא/אבא/חבר. הדמות יודעת לשכפל את עצמה וככה אני יכול להגיע באולם ולהרגיש אחד ממאה, אבל באמת זה אני והדמות.

(ויש בכלל שכלול של הפילוסופיה הזו: הדמות היא בעצם אני, מהעתיד ומהעבר)

בשביל עבודת ה' זה יעיל: אם נאמין שכל העולם כולו זה הבלים- יהיה הרבה יותר קל בהכל....

 

[מרציפן]

אהממ. יותר בכיוון של עשרות אלפים. וגם זה בפריסה ל-12 חודשים, וחצי שנה אחרי שהספר יוצא. ואחרי מאות שעות כתיבה ומחקר.

הכוונה היתה לסופרת סוג ג'יי קיי, זאת שלבן הביאה ממנה בעבר באיזה בלוג שלה...

 

[קרוקודיל]

הכוונה היתה לסופרת סוג ג'יי קיי, זאת שלבן הביאה ממנה בעבר באיזה בלוג שלה...

זה נראה שהיא קטנה ליד לבן

 

[מריומה~]

יש אסכולה פילוסופית הגורסת כי העולם מורכב משתי דמויות: אני, ועוד דמות אחת שכל פעם מציגה את עצמה כאמא/אבא/חבר. הדמות יודעת לשכפל את עצמה וככה אני יכול להגיע באולם ולהרגיש אחד ממאה, אבל באמת זה אני והדמות.

(ויש בכלל שכלול של הפילוסופיה הזו: הדמות היא בעצם אני, מהעתיד ומהעבר)

בשביל עבודת ה' זה יעיל: אם נאמין שכל העולם כולו זה הבלים- יהיה הרבה יותר קל בהכל....

מילא אנחנו מאמינים שהעולם הבל הבלים

והבוסים ומנהלי העסקים , מה איתם?

 

[תא חזי]

מילא אנחנו מאמינים שהעולם הבל הבלים

והבוסים ומנהלי העסקים , מה איתם?

כשאין לך כלום, זה לא חכמה להאמין שהכל הבל
וכשיש לך הכל, זה לא חכמה לומר שהכל הבל
החכמה היא לדעת, שגם כשיש לך הכל, אין לך כלום, וכשאין לך כלום עדיין יכול להיות לך הכל, כי אתה בידים של השי"ת, ואז אתה יודע שהכל הבל הבלים

 

[קרוקודיל]

ובכן, אני חושבת שהענין מוצא,
והאשכול ננעל מחוסר ענין הציבור,

 

[נתין]

ובכן, אני חושבת שהענין מוצא,
והאשכול ננעל מחוסר ענין הציבור,

עצוווווווווווור, לפני שנועלים יש לי עוד הערה קטנה....

 

[לאה ולדמן]

לגבי טקט
אני חושבת שטקט =מידות טובות
פשוט ללמוד לעומק את פרקי אבות
ולקיים

פשוט.

ובגלל שזה כזה "פשוט" נתנו לנו 120 שנה כדי לעבוד על זה

 

[שריתיש]

נו,
אז מי פותחת קורס לנערות הסמינר (ולמחפשות/מחפשי עבודה בכלל)
איך כותבים קורות חיים
איך מגישים
איך ניגשים לראיון
וכיצד משוחחים בו
איך לוחצים ואיך מפעילים פרוטקציה עם טקט.

ובשלב הבא
איך מתנהלים מול בוס/בוסית
איך מתנהלים מול מנהל/ איש צוות בכיר/ עמיתים בעבודה

ובשלב הבא
איך מבקשים העלאה בשכר - ולהצליח לקבל העלאה...
ולא, לא ניגשים שבועיים אחרי שהתקבלת לבקש העלאה כי "את נורא משקיעה"

 

[מלפפון]

נו,
אז מי פותחת קורס לנערות הסמינר (ולמחפשות/מחפשי עבודה בכלל)
איך כותבים קורות חיים
איך מגישים
איך ניגשים לראיון
וכיצד משוחחים בו
איך לוחצים ואיך מפעילים פרוטקציה עם טקט.

ובשלב הבא
איך מתנהלים מול בוס/בוסית
איך מתנהלים מול מנהל/ איש צוות בכיר/ עמיתים בעבודה

ובשלב הבא
איך מבקשים העלאה בשכר - ולהצליח לקבל העלאה...
ולא, לא ניגשים שבועיים אחרי שהתקבלת לבקש העלאה כי "את נורא משקיעה"

אם אני לא טועה, קיימת כזו תכנית בסמינרים בשם 'תכנית ח"ן'.
היא קיימת כבר בחלק מהסמינרים בירושלים, ומלווה תלמידות בדרך לעבודה.

 

[מלפפון]

הכוונה היתה לסופרת סוג ג'יי קיי, זאת שלבן הביאה ממנה בעבר באיזה בלוג שלה...

הכוונה היתה אליי.
כי אני מרוויחה מליונים כל חודש.

 

[ch3]

נו,
אז מי פותחת קורס לנערות הסמינר (ולמחפשות/מחפשי עבודה בכלל)
איך כותבים קורות חיים
איך מגישים
איך ניגשים לראיון
וכיצד משוחחים בו
איך לוחצים ואיך מפעילים פרוטקציה עם טקט.

ובשלב הבא
איך מתנהלים מול בוס/בוסית
איך מתנהלים מול מנהל/ איש צוות בכיר/ עמיתים בעבודה

ובשלב הבא
איך מבקשים העלאה בשכר - ולהצליח לקבל העלאה...
ולא, לא ניגשים שבועיים אחרי שהתקבלת לבקש העלאה כי "את נורא משקיעה"

איך ניגשים לראיון - קודם כל, מגיעים מס' דקות קודם. ומתארגנים.
משוחחים - לא מידי להבלט, יש הרבה שנבהלים מזה... וכמובן, לומר מה שכן יודעים לעשות בנוגע למשרה שהציעו, לא מעניין אותי שאת מטפלת טובה, כאשר אני צריך חשבת שכר.
איך לוחצים ומפעילים פרוטקציה... אפשר ללמד איך לא...

 

[מה הענינים]

איך ניגשים לראיון - קודם כל, מגיעים מס' דקות קודם. ומתארגנים.
משוחחים - לא מידי להבלט, יש הרבה שנבהלים מזה... וכמובן, לומר מה שכן יודעים לעשות בנוגע למשרה שהציעו, לא מעניין אותי שאת מטפלת טובה, כאשר אני צריך חשבת שכר.
איך לוחצים ומפעילים פרוטקציה... אפשר ללמד איך לא...

הי, את מקלקלת פרנסה לנשים שיכולות לעשות קורסים

בראיון עבודה לא ראוי לדבר על כסף ומשכורת עד שהמראיין מתחיל לדבר על זה.
וגם אח"כ, אין צורך להראות להיטות עצומה ולהתחיל להתווכח על גובה המשכורת, את זה אפשר לעשות רק אחרי שהתקבלת. לעבודה, לא לראיון! ובצורה עדינה ביותר.
סיפרה לי מנהלת משרד שהגיעה אליה עובדת ודבר ראשון אחרי שהציגה את עצמה - שאלה אותה מה גובה המשכורת וכו' וכו'. היא לא קיבלה אותה, אמנם כולנו הולכות לעבוד בשביל הכסף, אבל מעסיק רוצה לראות אצל העובד גם תחושת שליחות, רצון להצלחת המקום ועוד...

 

[אשר כותבת]

בענין טקט:
יש מישהי שאני לא מסוגלת להיות לידה.
היא חסרת טקט חלוטין. תמיד תתעניין ותשאל ותחפור.
די ריחמתי עליה כי הבנתי שבטח כל הסביבה מתחמקת ממנה.

עד שיום אחד גיליתי שהיא איזו אישיות חינוכית באחד הסמינרים המוכרים,
ויש לה הרבה חברות ומעריצות.

ועדין, אני לא מסוגלת להיות לידה כשהיא שואלת: אולי את מרגישה חולשה כי חסר לך ברזל?

חחחחחחחח מלפפונה. את מזכירה לי:
אני עומדת בתור למכולת, יום שישי. חלות, ירקות שלקו בחסר, ועוד כמה פריטים נחוצים.
מישהי שאני מכירה בגדר של 'שלום-שלום' ו'איך המעון ההוא וההיא' מסתובבת אליי מהעמידה בתור.
לפנינו שיירת אברכים, נשים וטף.
היו אלו ימי היובש, הצחיחים, שכולנו 'התקלפנו' בהם.
היא(בקול רם, כאילו רק אני והיא פה): "תגידי, למה את ככה מתקלפת? את לא שמה קרמים על הידיים?"
אני: "דווקא שמתי" (בלחש) "אבל כבר אין השפעה, מרוב יובש".
מביטה לאחור, קדימה, לצדדים.... רוצה שהאדמה תבלע אותי.
למה כולם פה בתור, צריכים לדעת, אם השתמשתי בקרם?

 

[ch3]

הי, את מקלקלת פרנסה לנשים שיכולות לעשות קורסים

בראיון עבודה לא ראוי לדבר על כסף ומשכורת עד שהמראיין מתחיל לדבר על זה.
וגם אח"כ, אין צורך להראות להיטות עצומה ולהתחיל להתווכח על גובה המשכורת, את זה אפשר לעשות רק אחרי שהתקבלת. לעבודה, לא לראיון! ובצורה עדינה ביותר.
סיפרה לי מנהלת משרד שהגיעה אליה עובדת ודבר ראשון אחרי שהציגה את עצמה - שאלה אותה מה גובה המשכורת וכו' וכו'. היא לא קיבלה אותה, אמנם כולנו הולכות לעבוד בשביל הכסף, אבל מעסיק רוצה לראות אצל העובד גם תחושת שליחות, רצון להצלחת המקום ועוד...

ברגע הראשון, יכלתי לומר אני... אין לי זמן לכך...
אולי בכך אעזור למישהי לקחת את האומץ ולפרנס את עצמה??

 

[מריומה~]

המסקנה שלי שטקט זה לא נוסחה אחת אלא ביחס לדובר ומצב.

ומהחוויה האישית שלי.
אירוע משמעותי התרגש בחיי והיתה בזה סקרנות רבה מצד הסביבה הקרובה.
ושאלו אותי 2 אנשים את אותה שאלה.
על אחד כעסתי נורא והשני הומחאתי .
איך זה?
מהראשון היה נראה לי יכנעות והשני התענינות ושותפות.

אז לפעמים אם מישהו שואל אותכם זה לא כי הוא חסר טאקט אלא כי לנו לא נעים לשתף אותו והוא הרגיש איתנו בנוח וניסה לדאוג לנו. תחשבו על זה.