אלקסתימיה ולאהוב...

[אלי7 א]

איך קוראים לה בכלל?

 

[ארבע]

איך קוראים לה בכלל?

שאלה טובה
אולי באמת לא נקבו בשמה כי היא חסרת שם, היא הבת של אבא ואמא שלה ותוצר מובהק שלהם, והכלה של החתן המוזר/מעניין/מעציב שלה.

 

[מ"ם]

קוראים לה תימיה.
והוא קוראים אותו אלכס.

אלכס & תימיה & לאהוב.

 

[RACHELIZ]

קוראים לה תימיה.
והוא קוראים אותו אלכס.

אלכס & תימיה & לאהוב.

טוב, לפחות זה פותר את הבעיה הזאת.. :

אני חושבת שיש טעות גדולה בבחירה של הכותבת הכשרונית לכתוב בכותרת את האבחון שלה, זה בערך כמו לקרוא סיפור בשם "הילדה שהלכה לאיבוד ובסוף מצאו אותה ואז גילו שהיא אוהבת לברוח ובכלל לא מפחדת"

 

[מריומה~]

קוראים לה תימיה.
והוא קוראים אותו אלכס.

אלכס & תימיה & לאהוב.

יתכן בכלל שאולי השורשים לא חלקים ואז ממילא זה יהיה מקח טעות?
אלכס זה אפעס לא יהודי או שזה חיבה של אלכסנדר בכלל?

 

[הפקות כתיבה]

@עיתונאות ועריכת תוכן,
הפרק - כמו כל קודמיו- תענוג, (לקרוא, לא לנסות לדמיין איך זה באמת)
ויש לי רעיון בשבילך לאתגר-
אולי תספרי את הצד של הבחור? בלי שיפוט?

 

[מ. ברא"י]

ודווקא אני מכולם זכיתי בו.

נאיבית.................

 

[מוישה]

האם אפשר לקבל את כל הפרקים יחד בקובץ וורד?
תודה!

[לא הצלחתי לשלוח הודעה פרטית לסופרת]

 

[אשר שרבר]

נו...

 

[RACHELIZ]

אוי
הקפצת לי את הלב..

 

[כנפיים]

@עיתונאות ועריכת תוכן, תראי, אנחנו חייבים להגיע לאיזהשהוא הסדר.
מה את צריכה בשביל להמשיך לכתוב?

ממלאת מקום?
בייביסיטר?
מנקה?
מבשלת?
מגהצת?
משתיק קול?
מוסיקה קלאסית?
אופני כושר?

רק תגידי.
אנחנו נדאג להכל, אבל ככה זה לא יכול להמשיך.
את יודעת, אני אף פעם לא מלחיצה אותך, וגם עכשיו לא נעים לי לעשות את זה, אז בבקשה...

למען הסר ספק-

 

[אלי7 א]

אוי
הקפצת לי את הלב..

גם לי...

בלי זה
אני מלחיצה אותך (אם זה עובד אני אעשה את זה כל יום)
אוף, זה לא יפה!!!!!
זה ממש בגדר פגע וברח

 

[Ruty Kepler]

אולי נכתוב במקומה...

פרק י"ג - פגישה אחרונה

הלכתי לחנות 'גבריאל' לחפש מתנה מתאימה. היו שם כל מיני שעונים מודפסים במודעות אירוסים, וחפתים ועניבות וספלים למברשות שיניים עם כיתובים. שום דבר לא נראה לי מספיק מתאים לחתן. עברתי לחנות הבאה.
כולם אמרו שפגישה אחרונה היא דבר מרגש. החברות שלי שוטטו שש ושמונה שעות עם בעליהן לעתיד, בפגישה האחרונה. אמרו לי שמדברים על כל הרגשות הכמוסים. סיפרו בעיניים מעפעפות על רגש הומה ולב מתפוצץ מאושר ומכמיהה. תכננתי על מה אדבר אני. אספתי רעיונות. אבא ביקש שלא נשכח את עצמנו. שעתיים זה די והותר, הוא אמר.

קבענו בגן העצמאות. הלכתי לשם, עקבים ופן וחליפה ומתנה. הוא הגיע. אמרתי שלום נבוך. הוא אמר שלום. שתקנו. אמרתי שאני מחכה מאד לחתונה. הוא אמר וורט על בית של תורה. אמרתי שבוודאי. שתקנו עוד קצת. הלכנו. יפה שם בגן העצמאות. ירדנו לכיוון רחוב אגרון. הוא אמר עוד וורט, על 'נשים במאי זכיין'. אמרתי שכן. שתקנו עוד.

לא היה לי כיף.

הסתכלתי בשעון אולי עברו שעתיים. אבל עברו רק 20 דקות.

 

[מריומה~]

אולי נכתוב במקומה...

פרק י"ג - פגישה אחרונה

הלכתי לחנות 'גבריאל' לחפש מתנה מתאימה. היו שם כל מיני שעונים מודפסים במודעות אירוסים, וחפתים ועניבות וספלים למברשות שיניים עם כיתובים. שום דבר לא נראה לי מספיק מתאים לחתן. עברתי לחנות הבאה.
כולם אמרו שפגישה אחרונה היא דבר מרגש. החברות שלי שוטטו שש ושמונה שעות עם בעליהן לעתיד, בפגישה האחרונה. אמרו לי שמדברים על כל הרגשות הכמוסים. סיפרו בעיניים מעפעפות על רגש הומה ולב מתפוצץ מאושר ומכמיהה. תכננתי על מה אדבר אני. אספתי רעיונות. אבא ביקש שלא נשכח את עצמנו. שעתיים זה די והותר, הוא אמר.

קבענו בגן העצמאות. הלכתי לשם, עקבים ופן וחליפה ומתנה. הוא הגיע. אמרתי שלום נבוך. הוא אמר שלום. שתקנו. אמרתי שאני מחכה מאד לחתונה. הוא אמר וורט על בית של תורה. אמרתי שבוודאי. שתקנו עוד קצת. הלכנו. יפה שם בגן העצמאות. ירדנו לכיוון רחוב אגרון. הוא אמר עוד וורט, על 'נשים במאי זכיין'. אמרתי שכן. שתקנו עוד.

לא היה לי כיף.

הסתכלתי בשעון אולי עברו שעתיים. אבל עברו רק 20 דקות.

צותתת להם?
נו נו נו

אבל התבלבלת זה היה זוג אחר
אצלם קרה משהו מענין ובונה.
מבטיחה לך!

 

[רחשי הלב]

הוא אוטיסט!
אוטיסט!!!
תקחו אותו כבר לשיח סוד!!!!!!
(אני בהתקף זעם...)

 

[אלי7 א]

אצלם קרה משהו מענין ובונה.
מבטיחה לך!

מה פתאום
עוד הרבה זמן אחרי החתונה לקח לה להתפקח
מניחה שגם אחרי כמה ילדים

 

[אורית חזן]

הסתכלתי בשעון אולי עברו שעתיים. אבל עברו רק 20 דקות.

זה הכי חזק!

 

[Without meaning]

אוף
אל תהרסי!
כלומר אני לא יכולה להכחיש זה יפה ונכנסת יופי לכתיבה של @עיתונאות ועריכת תוכן
אבל-
לראות את השם שלך בצד ולהבין שאת לא היא

 

[RACHELIZ]

הוא אוטיסט!
אוטיסט!!!
תקחו אותו כבר לשיח סוד!!!!!!
(אני בהתקף זעם...)

במקרה הזה, המשטרה בטוח יכולה להתבלבל...

 

[מוישה]

אז אני לא הראשון ש"גונב" את האשכול, חייב גם להבין את הצד השני. שליפה של ערבול זכרונות משלל חברים.

'אסור שיהיו לי כאלו בושות' חשבתי, 'אם החברים ישמעו שבפגישה אחרונה נפגשנו פחות מארבע שעות אני הבדיחה של השנה'. לא ידעתי איך נעשה את זה אפילו שעתיים, אבל כמו בספרות, החכמה היא ליצור תרחישים ולא רק למרוח דיאלוגים. אז נפגשנו בגאולה, היא הייתה על-הדרך-לשיעור/עבודה, כך הייתה נראית וכך אמרה לי בהמשך, אבל זרמתי. הפתעתי אותה כשעליתי על אוטובוס לקבר רחל, אבל גם היא הבינה שרק רעש של אוטובוס יכול לטאטא את השתיקות שלנו אל מתחת לגלגלים. זו נסיעה מכובדת שתכסה נתח נכבד ב"מטלה" הזאת. אז זהו, סיכמנו על חצי שעה בקבר, עוד נתח זמן שיזכה לקבר מכובד. את כל הטלפונים של עיסוקי ערב החתונה הצלחתי לסיים שם אצל אמא, לא חשוב.

הרעש בחזור עזר לא פחות מקודמו. מאז ומעולם לא ידעתי לומר: נעשה א, ב, ג. הכל אצלי בעקיפין וברמזים. סוג של ביישנות-רגישות-מופנמות. אז רק הצעתי שנלך לאכול משהו יחד. "אני לא רעבה" אמרה הנשמה. "משהו קליל, בקטנה" אמרתי בדאגה לשלום התכניות שלי. נו, וכי הייתה לה ברירה?! הבוס קובע. זהו, שהכל דפק כמתוכנן, ישבנו במסעדת בוטיק אפלה למחצה, האווירה מדהימה אבל לא ממש היינו שם. היא נבהלה כשהגיעו הדגים, חשבה מקסימום עוגה וקפה. אבל הכי חשוב, במקום המלים שלא היו, ייבאתי במיוחד מלים מהמקורות, ישבנו ולמדנו את כל ה'שבע ברכות'. "היה מדהים", כך הבנתי שצריך לומר.

גם כשבעלת הבית זכרה את הסיכום בינינו מאתמול והגישה את הקינוח עם התמונה המשותפת שהכנתי, עדיין לא הייתי מסוגל לדבר מהלב. רציתי לדבר על רגשות. רציתי להגיד לה שכשקראתי את המכתב שלה פשוט דמעתי, אבל ס'פאסט נישט, גבר ובן ישיבה, אפילו לאמא הצינית התביישתי לספר (שמעתי שהיא חפרה לי בארון וקראה את המכתב. התרגלתי כבר לזוועה הזאת. לפחות לא אמרה לי את זה בפנים, אבל למה פידחה אותי עם הגברת שלי). רציתי לדבר פתוח, להרגיש, להתחבר, להכיר באמת, אולי זה מה שיעורר אותי וירגש אותי לקראת החתונה. אבל זה פשוט לא היה שם. לא שאני אשם, בחיים לא שמעתי בבית את השורש א.ה.ב. בטח לא חלמתי שיש דבר כזה בין בני זוג, כמו שהנחית עליי המדריך השייגעץ. אז לדבר על זה?! הצחקתם אותי. לכן רק הפלטתי שברי משפטים כמו: "אני כבר לא יכול לחכות" (מעדיף לחתוך ולסיים עם הטעות הזאת), "לא ישן בלילה" (הרהורי חרטה מכאן ועד), "אהה בהה" (נו, יעקב אמר לי משהו חמוד לומר, אוף שכחתי).

דווקא הופתעתי קצת מהטלית והקיטל [או, אופטימי יותר, התכריכים], לא לא, פשוט שכחתי שאלו הכללים, מפורש בעמ' 56. באשר למתנה שלי, אולי הלכתי קצת רחוק, אבל נו, לא יכול להישאר מאחור. מספיק פאדיחות עם ה'קבר רחל' הזה. חישבתי גם את הנסיעות וביחד הצלחתי להגיע ל-3:35 שעות. מילא. ת'אמת החסידים פטורים מכל הכאב ראש הזה, אצלנו אומרים שרבויתיינו חושבים שכן צריך את הפגישות, שלא יהיו זרים זה לזו, ומצד שני מזהירים מקירוב רגשי וכאלה, מעניין אם יש מפגשים-נגטיביים, כאלו שיכולים להגביר זרות, לא ברור מה נסגר בסוף. אבל אם רבויתיינו אומר, רבויתיינו יודע. ב'שנה ראשונה' נשמע לראשונה מה בדיוק קרה שם בפנים בכל המפגשים המעייפים האלו.