אלקסתימיה ולאהוב...

[palm]

נעשה חלוקה קטנה:
1. לכל אדם יש עולם של רגש פנימי, ואי אפשר למדוד אותו 'במדויק' בכלים חיצוניים
2. ביטוי מוחצן של הרגש נותן לנו רק הצצה קטנה לתוכנו
3. רוב הביטויים החיצוניים לא מספרים לנו באמת על עוצמותיו האמיתיים של הרגש, אבל אנו מסתמכים על 'הכללה לפי הממוצע' [וכמעט כל אחד בטוח שהוא שייך לממוצע]
4. מי שמתקשה- מכל מיני סיבות- לבטא את רגשותיו לפי הסטנדרט הממוצע, אנו רגילים לאבחן אותו [לפעמים בטעות!] בלקות רגשית
5. 'אלקסיתימיה'- לפעמים ביטוי מוחצן של הרגש לקוי מלידה, אפשר ללמוד ולשפר כלים!
לפעמים זה תלוי בהתנהגות הסביבה ואז יש סיכוי גדול שעם היחשפותו של ה'לוקה' למעגלי חברה נוספים ותקינים ילמד וישתפר בכוחות עצמו
אז בפעם הבאה, אל תזדעזעו מדפיקותם... וטיפשותם... [לפעמים הם חכמים ממכם] פשוט תנו להם את ההזדמנות

 

[מריומה~]

ולמה אני נוטה לחשוב, שיש בחורים צו"לים שמימיהם לא שוחחו שיחה קרובה כזו עם נשים, ועתה הם מתקשים?
זה מוכרח להיות בעייתי?

 

[מרחבית]

ולמה אני נוטה לחשוב, שיש בחורים צו"לים שמימיהם לא שוחחו שיחה קרובה כזו עם נשים, ועתה הם מתקשים?
זה מוכרח להיות בעייתי?

ודאי יש קושי בזה. אצל חלק יותר, חלק פחות. הרי זה מצב חדש ולא מוכר. מצד אחד שומרים על מרחק מתבקש, מצד שני רוצים (אצל ליטאים) שיגיעו לחתונה לא זרים לגמרי, אלא עם מידה מסוימת של קרבה.
והתקופה הזו, של כשלושה חודשים, ודאי דורשת מאמץ מסוים ושינוי גדול ממה שהורגלו. וזה לא קל במיוחד.
עדיין, התגובות של הבחור וההתנהלות שלו - חריגות למדי. כבר לא זוכרת ממש את הפרטים, אך כפי הזכור לי, יש הרבה אלמנטים בהתנהלותו, שלא נראים קשורים להסתייגות יתר, אלא למשהו אחר. אם תקראי שוב את הקטעים, תוכלי לשים לב לכך. סוג של איזה חוסר הבנה בהתנהלות רגשית ובינאישית. ומן הסתם הוא נהג בצורה דומה לחברים ולבני משפחה.

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

התלבטתי והתחבטתי
ובכל זאת,
לא לבעלי לב רגיש
מעלה את - פרק י"ב

 

[אשר שרבר]

אוייש רגע, אכלתי אותה, בדיוק העליתי פוסט, תני חמש דקות של צומי ואז תעלי

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

פרק י"ב

יש כאלו שקשה להם עם כתיבה. הם יכולים להגיד, שמחים לשתף, אבל לא טובים בלהניח מילים על הדף. הכלה שהייתי דווקא אהבה לכתוב. היה קצת מוזר למלא שלושה עמודים בחרוזים למי שאפילו הברכה שצירף לזר של האירוסין לא היתה שלו. היא כללה משפט אחד שהיה ציטוט של פסוק וחסל.
בשעתו אבא שלי דאג לקרוא את הפסוק מכל צדדיו ולהביט בי בשמחה גדולה כדי לבדוק אם הבנתי את שלל המסרים המחמיאים הטמונים בו. זה היה כמעט משכנע, כמעט כמו הרגע הקטנטן שהחתן שלי נדחק למחיצה אחרי ששברו צלחת, להגיד לי מזל טוב. הוא לא חשב על זה בעצמו, מי שהפנה אותו לשם היה אבא שלי, ראיתי, ואם לא הוא לא הייתי מקבלת את המזל טוב עד היום.

אז נורמלי שבחורים לא יכתבו טוב כמו בחורות. למה אני יכולה לצפות מבחור שניתח סוגיות כשאני ניתחתי משקלים וחרוזים, בחור יקר שכתב כל כך הרבה 'חבורות' שלא נשאר לו זמן לכתוב למגירה. ובעיקר, בחור צדיק שלא מתאים שיכתוב לבחורה אפילו אם הוא חתן והיא הכלה שלו.
לא שהוא לא כתב כמקובל וכנהוג, צירף למתנות דפי פוליו קטנים ודי ריקים או פתקים מעוצבים יותר אם אמא שלו הספיקה לדחוף לו, גם הם די ריקים. בכל זאת ציפיתי. ציפיתי לפחות שהוא יקרא את המכתבים שלי, אולי לא יבין את איכות הכתיבה אבל יבין גם יבין את מה שרציתי לומר. והוא קרא אבל לגמרי לא כמו שאתם חושבים.

מתי כבר היו הזדמנויות לכתוב? לא הרבה, אבל די והותר בשביל לעשות טעויות. נגיד לקחת מכתב מיוחד במינו (אז מה אם אני מחמיאה לעצמי). מכתב שכולו לב והצהרות אמונים להשם ולתורתו ולחלקנו בהם, ואת המכתב הזה לתת לאמא שלו לקרוא.
עזבו חוסר טאקט, לא זו הנקודה. החמות המדהימה שלי כל כך רצתה להחמיא לי. היא ביקשה ממנו שאם יש מכתב יפה שמתאים ורק אם עדיין מתאים שהיא תקרא. והוא קרא וחשב שזה מתאים, תמיד מתאים, למה שלא יתאים. מכירים את אלו שלא לוקחים אישית, לא לוקחים ללב, אף פעם, אז גם את המכתבים הוא לא לקח ללב.
ואם יש סיבה לכך שהמכתבים עוד שמורים במדף אחד בבית, קצת גבוה ומאוד בפנים, הסיבה היא אני. שומרת את הלב שעדיין בפנים ליום אחד שאולי יבוא. אז הוא יקרא ויבין.

 

[אשר שרבר]

וואי זה באמת קשה.
(מרגיש לי שיותר ממה שיש כאן אין כאן)

 

[ארבע]

אמא-שלו-מעצבנת-אותי

 

[ש. צ. וינמן]

אוי,
הלב שלי מלא בדמעות
יש למי לבכות?

 

[יעל אייזיקוביץ]

פרק י"ב

יש כאלו שקשה להם עם כתיבה. הם יכולים להגיד, שמחים לשתף, אבל לא טובים בלהניח מילים על הדף. הכלה שהייתי דווקא אהבה לכתוב. היה קצת מוזר למלא שלושה עמודים בחרוזים למי שאפילו הברכה שצירף לזר של האירוסין לא היתה שלו. היא כללה משפט אחד שהיה ציטוט של פסוק וחסל.
בשעתו אבא שלי דאג לקרוא את הפסוק מכל צדדיו ולהביט בי בשמחה גדולה כדי לבדוק אם הבנתי את שלל המסרים המחמיאים הטמונים בו. זה היה כמעט משכנע, כמעט כמו הרגע הקטנטן שהחתן שלי נדחק למחיצה אחרי ששברו צלחת, להגיד לי מזל טוב. הוא לא חשב על זה בעצמו, מי שהפנה אותו לשם היה אבא שלי, ראיתי, ואם לא הוא לא הייתי מקבלת את המזל טוב עד היום.

אז נורמלי שבחורים לא יכתבו טוב כמו בחורות. למה אני יכולה לצפות מבחור שניתח סוגיות כשאני ניתחתי משקלים וחרוזים, בחור יקר שכתב כל כך הרבה 'חבורות' שלא נשאר לו זמן לכתוב למגירה. ובעיקר, בחור צדיק שלא מתאים שיכתוב לבחורה אפילו אם הוא חתן והיא הכלה שלו.
לא שהוא לא כתב כמקובל וכנהוג, צירף למתנות דפי פוליו קטנים ודי ריקים או פתקים מעוצבים יותר אם אמא שלו הספיקה לדחוף לו, גם הם די ריקים. בכל זאת ציפיתי. ציפיתי לפחות שהוא יקרא את המכתבים שלי, אולי לא יבין את איכות הכתיבה אבל יבין גם יבין את מה שרציתי לומר. והוא קרא אבל לגמרי לא כמו שאתם חושבים.

מתי כבר היו הזדמנויות לכתוב? לא הרבה, אבל די והותר בשביל לעשות טעויות. נגיד לקחת מכתב מיוחד במינו (אז מה אם אני מחמיאה לעצמי). מכתב שכולו לב והצהרות אמונים להשם ולתורתו ולחלקנו בהם, ואת המכתב הזה לתת לאמא שלו לקרוא.
עזבו חוסר טאקט, לא זו הנקודה. החמות המדהימה שלי כל כך רצתה להחמיא לי. היא ביקשה ממנו שאם יש מכתב יפה שמתאים ורק אם עדיין מתאים שהיא תקרא. והוא קרא וחשב שזה מתאים, תמיד מתאים, למה שלא יתאים. מכירים את אלו שלא לוקחים אישית, לא לוקחים ללב, אף פעם, אז גם את המכתבים הוא לא לקח ללב.
ואם יש סיבה לכך שהמכתבים עוד שמורים במדף אחד בבית, קצת גבוה ומאוד בפנים, הסיבה היא אני. שומרת את הלב שעדיין בפנים ליום אחד שאולי יבוא. אז הוא יקרא ויבין.

מבאס שהחתן שלה לא מרגיש חיבור אליה.אבל בזכות זה סוף סוף היא מתחילה להתחבר לעצמה.

 

[רותי רפפורט]

החמות המדהימה שלי

לא כל כך מצליחה להבין למה היא חושבת שהיא מדהימה, אם היא מחתנת אותה עם בנה הבעייתי, בלי להתריע מראש, בלי טיפול מקדים, בלי להניח דברים על השולחן לפני הכלה ולומר לה "זה הבן שלי"...
פספסתי פרק או משהו? כי ככה היא לא מדהימה. ההפך הגמור של זה, בלי להתבטא בגסות.
היא גורמת לשבר לב לבחורה ולמשפחה.
היא גורמת נזק בל יתואר לבן שלה בעצמו, כשהיא משליכה אותו לים בלי תמיכה.
היא גורמת לילדים שיוולדו להיוולד בבית קטוע.
ככה לא מחתנים ילד.
אבל אולי פספסתי פרק או קטע שהיא כן מסבירה וכן מנסה, אז אם היא כן עשתה משהו מהרשימה לעיל - אני לוקחת את המילים בחזרה.

 

[RACHELIZ]

מבאס שהחתן שלה לא מרגיש חיבור אליה.אבל בזכות זה סוף סוף היא מתחילה להתחבר לעצמה.

זה הקטע, שאין חיבור לאף אחד, לא רק אליה. בעיקר אין חיבור לעצמו.

 

[אשר שרבר]

יש כאן משהוא הרבה יותר מחיבור אליה או אליו.
אני חושב שהלב שלו מתפוצץ מרגש, אין לו שום מושג מה עושים עם זה, הוא אף פעם לא שכלל את זה. אם בפרק הקודם ראינו את זה אצלה עכשיו זה אצלו.
אם לתקשר עם תלמיד חכם היא מרגישה וחושבת שהיא לא יודעת, עם חברות היא הרי יודעת, אבל הוא לא יודע. הוא מעולם לא התאמן על זה. בחיים לא כתבו לו מכתב, הוא מעולם לא השקיע בכתיבה. אין לו מושג שיש שם לב, מבחינתו זה כמו המכתבים שהוא כותב.
זאת האינטלגנציה שדיברנו בפרק הקודם, והפעם אצלו.

 

[אלי7 א]

אמא-שלו-מעצבנת-אותי

גם אותי
אם היא כזאת מדהימה ומבינה למה היא לא כועסת עליה שהיא נתנה לו ככה להתארס בלי לבדוק את מצבו הרגשי?

 

[RACHELIZ]

לא כל כך מצליחה להבין למה היא חושבת שהיא מדהימה, אם היא מחתנת אותה עם בנה הבעייתי, בלי להתריע מראש, בלי טיפול מקדים, בלי להניח דברים על השולחן לפני הכלה ולומר לה "זה הבן שלי"...
פספסתי פרק או משהו? כי ככה היא לא מדהימה. ההפך הגמור של זה, בלי להתבטא בגסות.
היא גורמת לשבר לב לבחורה ולמשפחה.
היא גורמת נזק בל יתואר לבן שלה בעצמו, כשהיא משליכה אותו לים בלי תמיכה.
היא גורמת לילדים שיוולדו להיוולד בבית קטוע.
ככה לא מחתנים ילד.
אבל אולי פספסתי פרק או קטע שהיא כן מסבירה וכן מנסה, אז אם היא כן עשתה משהו מהרשימה לעיל - אני לוקחת את המילים בחזרה.

לא יודעת אם אני אכן כך, אבל אולי אולי אולי האמא גם לא בדיוק עלתה על הבעיה שלו?
לפעמים האמהות לא מידי מכירות רגשית את הילדים שלהם .. אולי יכולה לחשוב שאותה הוא לא מידי משתף וכאלה??

 

[רותי רפפורט]

לא יודעת אם אני אכן כך, אבל אולי אולי אולי האמא גם לא בדיוק עלתה על הבעיה שלו?
לפעמים האמהות לא מידי מכירות רגשית את הילדים שלהם .. אולי יכולה לחשוב שאותה הוא לא מידי משתף וכאלה??

די, נו.
הוא חצי אוטיסט.
אם היא לא ראתה שיש לו בעיה, היא בטח לא מדהימה...
לא ישבה איתו בחיים לשיחה של רבע שעה.

 

[RACHELIZ]

די, נו.
הוא חצי אוטיסט.
אם היא לא ראתה שיש לו בעיה, היא בטח לא מדהימה...
לא ישבה איתו בחיים לשיחה של רבע שעה.

אני לא מתמצאת בנבכי הבעיה הספציפית הזאת, אבל אני מאמינה שיש לה טייטל מבלבל..
מה גם שלכן כתבתי אולי אולי אולי

 

[רותי רפפורט]

אני מאמינה שיש לה טייטל מבלבל

עזבי טייטל. לא צריך. לא מכירה נניח את המושג "אלקסתימיה" בכלל, בסדר?
לו יצויר שהבן שלי מתפרע מעבר למצוי בגילו, אני לא צריכה להתמצא בנבכי האי.די.די. ודומיו כדי לקבוע שיש לו משהו, ושכדאי שאאבחן את זה. מה זה? לא יודעת. אבל זה "משהו"
כנ"ל בכל הספקטרום. נדיר שהורים לא אבחנו שהבן שלהם משתייך לספקטרום, גם אם זה ברמה קלה.
אם יש לבן שלי תפרחת על העור, אני יודעת שיש לו משהו. לא יודעת אם זו אקזמה, פסוריאזיס או אטופיק דרמטיטיס. כן יודעת שיש משהו ושאלך לאבחן.

 

[כנפיים]

זה היה כמעט משכנע, כמעט כמו הרגע הקטנטן שהחתן שלי נדחק למחיצה אחרי ששברו צלחת, להגיד לי מזל טוב.

אוי.

 

[RACHELIZ]

עזבי טייטל. לא צריך. לא מכירה נניח את המושג "אלקסתימיה" בכלל, בסדר?
לו יצויר שהבן שלי מתפרע מעבר למצוי בגילו, אני לא צריכה להתמצא בנבכי האי.די.די. ודומיו כדי לקבוע שיש לו משהו, ושכדאי שאאבחן את זה. מה זה? לא יודעת. אבל זה "משהו"
כנ"ל בכל הספקטרום. נדיר שהורים לא אבחנו שהבן שלהם משתייך לספקטרום, גם אם זה ברמה קלה.
אם יש לבן שלי תפרחת על העור, אני יודעת שיש לו משהו. לא יודעת אם זו אקזמה, פסוריאזיס או אטופיק דרמטיטיס. כן יודעת שיש משהו ושאלך לאבחן.

בגדול את צודקת אבל אולי ספציפית כאן זה קצת שונה.. אם נניח הוא פועל לפעמים כחיקוי זה מפריע לעלות על הבעיה.. מה גם שיש הרבה אנשים סגורים רגשית או משהו כזה.. לא יודעת.. בקיצור..

ברור שמלכתחילה אני בדעה שלך. .. רק ניסיתי קצת להכנס לנעליים של החמות המדהימה..