בקשת תפילה איתי חיים בן אהובה לרפו"ש

ליליאן · 28/12/22

נכתב ע"י ט.ק:
זה הודעה ישנה.....

לפני חודש זה לא כל כך ישן
במושגים ש שיקום.

ה. בקר · 28/12/22

נכתב ע"י ט.ק:
זה הודעה ישנה.....

אבל כלום לא השתנה....

ליליאן · 28/12/22

נכתב ע"י ה. בקר:
אבל כלום לא השתנה....

בדרך כלל זה לא שכלום כלום לא השתנה..
מקווה ומניחה שמשהו כן משתנה כל הזמן, בטח בחודש וחצי, בשנה הראשונה אחרי.

אבל צריך זכוכית מגדלת לחפש את השיפורים

(
לא להתפתות להשוות לפעם, אלא רק לפני שבוע.
אחרת לא שורדים את זה נפשית.

איך אומרים תמיד בשיקום,
שמחר יהיה יותר טוב מהיום,
כמו שהיום היה יותר טוב מאתמול.

הצלחות והמון כוחות לכולם שם.
מתפללים.

ה. בקר · 28/12/22

נכתב ע"י ליליאן:
בדרך כלל זה לא שלא כלום לא השתנה.. בחודש וחצי, בשנה הראשונה אחרי.
אבל צריך זכוכית מגדלת לחפש את השיפורים (
לא להתפתות להשוות לפעם, אלא רק לפני שבוע.
אחרת לא שורדים את זה נפשית.

איך אומרים תמיד בשיקום,
שמחר יהיה יותר טוב מהיום,
כמו שהיום היה יותר טוב מאתמול.

הצלחות והמון כוחות לכולם שם.
מתפללים.

יתכן

אבל מדיבור שלי עם המשפחה. נשאר המצב סטטי באשר לבעיות המשמעותיות
ומפאת כבוד המשפחה אני לא מפרטת כאן.

אני לא מדברת על יכולות פיזיות כמו ללכת.
אלא על דברים משמעותיים הרבה יותר שהם למעשה מה שחשוב ממש שיהיה בהם שיפור

החכמה צודקת · 28/12/22

נכתב ע"י ליליאן:
בדרך כלל זה לא שכלום כלום לא השתנה..
מקווה ומניחה שמשהו כן משתנה כל הזמן, בטח בחודש וחצי, בשנה הראשונה אחרי.

אבל צריך זכוכית מגדלת לחפש את השיפורים (
לא להתפתות להשוות לפעם, אלא רק לפני שבוע.
אחרת לא שורדים את זה נפשית.

איך אומרים תמיד בשיקום,
שמחר יהיה יותר טוב מהיום,
כמו שהיום היה יותר טוב מאתמול.

הצלחות והמון כוחות לכולם שם.
מתפללים.

זה גם תלוי בכסף, לצערנו.......

ליליאן · 28/12/22

נכתב ע"י ה. בקר:
יתכן

אבל מדיבור שלי עם המשפחה. נשאר המצב סטטי באשר לבעיות המשמעותיות
ומפאת כבוד המשפחה אני לא מפרטת כאן.

אני לא מדברת על יכולות פיזיות כמו ללכת.
אלא על דברים משמעותיים הרבה יותר שהם למעשה מה שחשוב ממש שיהיה בהם שיפור

אני מבינה יותר ממה שאת משערת.
אני עברתי (עדיין עוברת) שיקום בעצמי, גם פיזי וגם קוגנטיבי.
זה מסע, והוא ארוך ומפרך, ואין לדעת לאן תגיע בסוף, ולא מתי,
הקבלה של האי וודאות קשה כל כך, ולוקחת זמן...
מאמצים מפרכים בשביל שיפורים מזעריים, כאבים ועייפות, זר לא יבין זאת.

כן חשוב לדעת שככה זה, בד"כ,
ככל שמשתפרים פיזית ושפתית מוסט וילון נגלים קשיים אחרים,
קריטיים, אקוטיים, לא אנושיים.

אבל זה עדיין תחילת המסע.
שיפור ביכולות האלה אפשרי ומגיע, גם שנים אחרי, עם טיפולים טובים. אצל צעירים אפילו יותר.
אני לא מתימרת לדעת מה המצב, ואין להשוות אף פעם,
אבל ממש בא לי להראות לך אנשים, שנה אחרי, ו-7 שנים אחרים.
לא להתייאש...
לא להספיד.
אני שנה אחרי לא הייתי כותבת לך פה ככה.
לא רהוט, לא יפה, לא עם קשר עם המילים, ולא עם תחביר וכתיב נכון.

בכל מקרה,
תודה שאת מעדכנת.
בשורות טובות.

ה. בקר · 28/12/22

נכתב ע"י ליליאן:
אני מבינה יותר ממה שאת משערת.
אני עברתי (עדיין עוברת) שיקום בעצמי, גם פיזי וגם קוגנטיבי.
זה מסע, והוא ארוך ומפרך, ואין לדעת לאן תגיע בסוף, ולא מתי,
הקבלה של האי וודאות קשה כל כך, ולוקחת זמן...
מאמצים מפרכים בשביל שיפורים מזעריים, כאבים ועייפות, זר לא יבין זאת.

כן חשוב לדעת שככה זה, בד"כ,
ככל שמשתפרים פיזית ושפתית מוסט וילון נגלים קשיים אחרים,
קריטיים, אקוטיים, לא אנושיים.

אבל זה עדיין תחילת המסע.
שיפור ביכולות האלה אפשרי ומגיע, גם שנים אחרי, עם טיפולים טובים. אצל צעירים אפילו יותר.
אני לא מתימרת לדעת מה המצב, ואין להשוות אף פעם,
אבל ממש בא לי להראות לך אנשים, שנה אחרי, ו-7 שנים אחרים.
לא להתייאש...
לא להספיד.
אני שנה אחרי לא הייתי כותבת לך פה ככה.
לא רהוט, לא יפה, לא עם קשר עם המילים, ולא עם תחביר וכתיב נכון.

בכל מקרה,
תודה שאת מעדכנת.
בשורות טובות.

טוב

זה לא אשכול לויכוחים מהסוג הזה.
לא רואה בזה טעם

מה שכן
אף אחד לא התייאש. לא מבינה איפה ראית את זה.
יש את החלק הפיזי [הליכה, כתחבה, וכו'] ויש דברים אחרים שלא תלויים בחלק הפיזי כמו פגיעות מוחיות שחלקן הן דרך אל חזור. לא אומרת שזה המצב כאן, רק מחדדת.

בכלופן
אנחנו ממשיכים להתפלל כל הזמן ומתעדכנים כל הזמן מהמשפחה ישירות.
לו התייאשנו - לא היינו ממשיכים להתפלל

רק בריאות לכל עמ"י.

מאחלת לך רק טוב כל הימים
שתחזירי לעצמך ב 100% בקרוב
לפחות כמו המקרה שאני מכירה מקרוב ממש ממש......ולא אפרט. לא המקרה של איתי חיים בן אהובה. אלא מקרה אחר שהייתי מעורבת בו קרוב קרוב.

ליליאן · 30/12/22

נכתב ע"י ה. בקר:
טוב

זה לא אשכול לויכוחים מהסוג הזה.
לא רואה בזה טעם

מה שכן
אף אחד לא התייאש. לא מבינה איפה ראית את זה.
יש את החלק הפיזי [הליכה, כתחבה, וכו'] ויש דברים אחרים שלא תלויים בחלק הפיזי כמו פגיעות מוחיות שחלקן הן דרך אל חזור. לא אומרת שזה המצב כאן, רק מחדדת.

בכלופן
אנחנו ממשיכים להתפלל כל הזמן ומתעדכנים כל הזמן מהמשפחה ישירות.
לו התייאשנו - לא היינו ממשיכים להתפלל

רק בריאות לכל עמ"י.

מאחלת לך רק טוב כל הימים
שתחזירי לעצמך ב 100% בקרוב
לפחות כמו המקרה שאני מכירה מקרוב ממש ממש......ולא אפרט. לא המקרה של איתי חיים בן אהובה. אלא מקרה אחר שהייתי מעורבת בו קרוב קרוב.

אוי, זה ממש לא התכוון להיות ויכוח.
ממתי ואיך אפשר להתווכח על דברים כאלה?...
ברור שקשה מאוד מאוד להשלים עם דברים כאלה,
שאי אפשר להעלות בדמיון הכי פרוע.

(כתיבה היא לא חלק פיזי. היא חלון לתודעה - היא יכולה להשתבש מפגיעות שפה, תקשורת בין אישית, זכרון, התמצאות, קשב, ניגלקט - כל אלה פגיעות לא פיזיות כלל. ועליהן דברתי)

זה הבדל בגישה,
ואני חושבת - מהרבה מקרים שהכרתי, לא ספציפית אליכם, על אני גם כותבת לא רק אלייך, אני כותבת לציבור שקורא כי המודעות לפגיעות ראש ושיקום נמוכה מאוד והאמונות שגויות גם, -
אני חושבת שההבדל בגישה נובע מהטיפולים הנוירופסיכולוגים, והקבוצות, שהמטפלים מקבלים, והמשפחה לא תמיד.
כל הגישה של ACT קבלה ומחויבות, למשל.
כמה אני שומעת ממשפחות שלא מוכנות לקבל אם המצב, אם אם קבלתי סימן שאני לא מאמין שהמצב ישתנה.
חודשים אני נלחמתי בזה.
אבל, כמו שכתוב לי עוד משם (הצוות לי, אני לא יכולתי לכתוב, ולא בגלל בעיות בידיים) -
לפעמים צריך לקבל את המצב כמו שהוא כדי שיהיה אפשר לצמוח ממנו.
ודווקא אז, נהיה פתאום הרבה מרץ וכח ושאר רוח להתאמץ יותר.
לא יודעת להסביר את זה.

לדוגמא, שאלת המאה אחוז, שהזכרת, שכל אחד עסוק בה המון בהתחלה.
לומדים להשחרר אותה. להניח לה.
לרצות להכיר את האדם החדש שהוא (או שאני) עכשיו,
ורק ככה אפשר (רק ככה אני הצלחתי) לשמוח בהצלחות הקטנות.
ולא לשקוע ב-מה עוד לא...
כי זה גם כל כך רק לשקוע. זו באמת טרגדיה.
אבל אי אפשר לקום כל בוקר אם ההרגשה שאני חי בטרגדיה, ורק לחכות למשיח.

משפחה שלא מנסה לשחרר את השאלה הזאת - מלחיצה מאוד את המשוקם ובני הזוג, גם לא במודע.
אמרתי מנסה כי להצליח זה קשה מאוד, זה לוקח לפעמים שנים,
כי כל תקופה זה קושי חדש, ועוד משהו, ועוד תפקוד.
לפחות לנסות.

תודה על האיחול אבל לא תודה.
אני לא מנסה לחזור לעצמי.
לא מכוונת לשם בכלל.
זה מסלול לדיכאון.

תהלה פדרמן · 31/12/22

אוי, נורא עצובבב! רפואה שלמה במהרה. מתפללת

צור ציור צורה · 30/5/23

מה שלומו?

קפה קפה · 30/5/23

הבנתי שהוא יצא מזה ברוך השם אבל יש מזה כמה השלכות לא קלות.

E.T · 27/2/24

אם שכחנו כמה המעשים האלו מסוכנים.
אז הנה עוד תזכורת...

החתן שנפצע אנושות תובע מיליונים: "התאונה הייתה יכולה להימנע בקלות" - כל רגע

העו"ד שמייצג את החתן אמר כי "היום השמח בחייו - הפך ליום טרגי, שלאחריו חייו כבר לא ישובו להיות עוד כפי שהיו"

www.kore.co.il

אש קודש! · 27/2/24

נכתב ע"י E.T:
אם שכחנו כמה המעשים האלו מסוכנים.
אז הנה עוד תזכורת...

החתן שנפצע אנושות תובע מיליונים: "התאונה הייתה יכולה להימנע בקלות" - כל רגע

העו"ד שמייצג את החתן אמר כי "היום השמח בחייו - הפך ליום טרגי, שלאחריו חייו כבר לא ישובו להיות עוד כפי שהיו"

www.kore.co.il

הבהלת אותי!
חשבתי קרה עוד אסון!

E.T · 27/2/24

נכתב ע"י אש קודש!:
הבהלת אותי!
חשבתי קרה עוד אסון!

סורי,
התכוונתי שאם כבר שכחנו את האסון הזה וחזרנו לסורנו,
אז הנה תזכורת שבעצם מה שקרה שם לא באמת הפיך אי פעם.
והם עוד ממשיכים לחיות את זה עד היום רגע רגע.