הדודה מלכי
מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
•
איפה אוכלים גלידה?
במטבח
חשבתי על סט קיצי עם גלידה (עדיין לא סמאש, יש עוד קצת זמן)
הפעם בסגנון אותנטי וטבעי (הלוואי שה'טבעי' של המטבח כך ביום יום מרוקן מחפצים לא קשורים - - - חחח)
נמסתי, מהמתיקות תרתי משמע...
קצת מאחורי הקלעים:
תיכננתי את הצילומים לסביבות השעה קרובה יחסית לשקיעה,
שאז יש תאורה טבעית יפה מהחלון (בצד ימין של השיש)
ובניתי עליה כתאורה אחורית,
בתוספת פלאש קדמי מצד שמאל - שאותו הקפצתי לקיר, לקבל ריכוך ופיזור נעים.
ארגנתי הכל במשך אחה"צ, פותחת תאורה, בודקת
ו.... לא נדלק לי המשדר
מנסה להחליף בטריות- מוצאת שנשבר איזה חלקיק שמתחבר לבטריה.
טוב מה עושים?! עוד כמה דק' כבר אין לי בכלל תאורה טבעית,
נס שמצאתי את הפלאש נייד
(משתמשת בו בעיקר לאירועים ולא יצא לי להשתמש בו לאחרונה, עדיין היה ארוז.......)
ותודה ל-ה' התאורה עובדת.
מתחילים לצלם, התאורה האחורית כבר איננה לצערי,
אבל בסדר, אנחנו כאן, הכל מוכן ומאורגן, משמים.
ירחמיאל שחיכה בכיליון עיניים כל אחה"צ לאכול כבר את הגלידה,
הלכנו- קנינו, דיברנו על העניין,
הסברתי לו ששומרים לעוד מעט כשאבא יחזור ונעשה תמונות יפות,
יש לציין שהוא חיכה ממש בסבלנות לגילו
(אל דאגה הוא לא צם בכל הזמן הזה..... )
ו... אנחנו מתחילים לצלם - הילד לא מוכן להתיישב על השולחן.
הזוי. זה הילד שביום יום גורר כסאות ומטפס לכל מקום אפשרי,
השולחן לא חדש לו מהגובה הזה, כן?!
מפתיע.
יתכן בגלל שהזזנו מיקום לתמונות, חטף פחד והסכים לוותר על הגלידה,
העיקר לא לשבת על השולחן.
תמר לעומת זאת (שפעם ראשונה טועמת את כל המתוקים המתוקים האלו)
פשוט ישבה ונהנתה מכל רגע, התלקקה, טעמה מכל מה שעמד לידה, התלהבה מהעניין.
התחלנו איתה, חשבנו שזה יעבוד ותשומת הלב תשפיע עליו,
אבל לא. הילד בשלו.
נס שיש לנו כסא של סטודיו שמתאים לחגיגה,
ומכאן התחילה החגיגה ושיתוף הפעולה שלו,
כשאצל תמר כבר אין זכר לבגד נקי ולכדורי גלידה - - -
זכר לבגד הנקי - - -
במטבח
חשבתי על סט קיצי עם גלידה (עדיין לא סמאש, יש עוד קצת זמן)
הפעם בסגנון אותנטי וטבעי (הלוואי שה'טבעי' של המטבח כך ביום יום מרוקן מחפצים לא קשורים - - - חחח)
נמסתי, מהמתיקות תרתי משמע...
קצת מאחורי הקלעים:
תיכננתי את הצילומים לסביבות השעה קרובה יחסית לשקיעה,
שאז יש תאורה טבעית יפה מהחלון (בצד ימין של השיש)
ובניתי עליה כתאורה אחורית,
בתוספת פלאש קדמי מצד שמאל - שאותו הקפצתי לקיר, לקבל ריכוך ופיזור נעים.
ארגנתי הכל במשך אחה"צ, פותחת תאורה, בודקת
ו.... לא נדלק לי המשדר
מנסה להחליף בטריות- מוצאת שנשבר איזה חלקיק שמתחבר לבטריה.
טוב מה עושים?! עוד כמה דק' כבר אין לי בכלל תאורה טבעית,
נס שמצאתי את הפלאש נייד
(משתמשת בו בעיקר לאירועים ולא יצא לי להשתמש בו לאחרונה, עדיין היה ארוז.......)
ותודה ל-ה' התאורה עובדת.
מתחילים לצלם, התאורה האחורית כבר איננה לצערי,
אבל בסדר, אנחנו כאן, הכל מוכן ומאורגן, משמים.
ירחמיאל שחיכה בכיליון עיניים כל אחה"צ לאכול כבר את הגלידה,
הלכנו- קנינו, דיברנו על העניין,
הסברתי לו ששומרים לעוד מעט כשאבא יחזור ונעשה תמונות יפות,
יש לציין שהוא חיכה ממש בסבלנות לגילו
(אל דאגה הוא לא צם בכל הזמן הזה..... )
ו... אנחנו מתחילים לצלם - הילד לא מוכן להתיישב על השולחן.
הזוי. זה הילד שביום יום גורר כסאות ומטפס לכל מקום אפשרי,
השולחן לא חדש לו מהגובה הזה, כן?!
מפתיע.
יתכן בגלל שהזזנו מיקום לתמונות, חטף פחד והסכים לוותר על הגלידה,
העיקר לא לשבת על השולחן.
תמר לעומת זאת (שפעם ראשונה טועמת את כל המתוקים המתוקים האלו)
פשוט ישבה ונהנתה מכל רגע, התלקקה, טעמה מכל מה שעמד לידה, התלהבה מהעניין.
התחלנו איתה, חשבנו שזה יעבוד ותשומת הלב תשפיע עליו,
אבל לא. הילד בשלו.
נס שיש לנו כסא של סטודיו שמתאים לחגיגה,
ומכאן התחילה החגיגה ושיתוף הפעולה שלו,
כשאצל תמר כבר אין זכר לבגד נקי ולכדורי גלידה - - -
זכר לבגד הנקי - - -